חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1836 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת ויקרא/זכור, ח' באדר-שני ה'תשפ"ב, (11/03/2022)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1836 - כל המדורים ברצף
מלאכת הציור בעיצומה
יש חדש
הסוד של פורים מסתתר בביזה
פורים
מתי תיכתב המגילה
מלחמות משיח
תופים נגד פרשים
נשאר בתופת עד הרגע האחרון
הלכות פורים
רציתי לשאול

מס' 1836, ערב שבת-קודש פרשת ויקרא/זכור, ח' באדר-שני ה'תשפ"ב (11.03.2022)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

מלאכת הציור בעיצומה

הצייר מותח קו פה וקו שם, מורח כתם פה וכתם שם. רק בסוף מתחברים כל חלקי הפאזל ומתגלה התמונה השלמה

מי שמשוחח עם יוצאי מדינות חבר העמים העומדים בעשור התשיעי לחייהם רואה את הטראומה שהם חווים למראה הפליטים הנמלטים מאוקראינה הבוערת. מראות וקולות מלפני שמונים שנה חוזרים אליהם.

"כך בדיוק זה היה", הם אומרים לילדיהם, לנכדיהם ולניניהם. "עזבנו את בתינו, לקחנו עימנו מזוודה ותרמיל וברחנו מזרחה, בעירום ובחוסר כול". הדור הצעיר יכול פתאום לראות בצבע את הסיפורים בשחור-לבן שסיפרו פליטי מלחמת העולם השנייה.

לחבר נקודה לנקודה

מי היה מאמין שמראות וקולות כאלה יכולים להתרחש בעשור השלישי של המאה העשרים ואחת. מי העריך שיקרו האירועים המתחוללים עכשיו. בלתי-נתפס איך באיבחה אחת משתנים סדרי עולם, הן באוקראינה הן בפדרציה הרוסית. ואיש מאיתנו אינו יודע לאן כל זה הולך ומה צופן העתיד.

לעיתים אנו צופים במלאכתו של צייר ואיננו מבינים מה הוא עושה. הוא מותח קו פה וקו שם, מורח כתם פה וכתם שם. רק בסוף מתחברים כל חלקי הפאזל ומתגלה התמונה השלמה. גם בחיים, הפרספקטיבה של הזמן מאפשרת לראות תמונה רחבה יותר, ואז מתברר שלפנינו מהלך שלם.

סיפורה של מגילת אסתר ממחיש היטב את הדרך שבה רצף של אירועים מתחבר למרקם אחד. הסיפור שהמגילה מגוללת נפרשֹ על פני עשר שנים, ולא בהכרח נראֶה קשר בין מרכיביו.

משתה אחשוורוש, שבו המגילה נפתחת, מתרחש בשנה השלישית לשלטונו. האירוע הבא, בחירתה של אסתר למלכה, קורה ארבע שנים לאחר מכן, בשנת שבע למלכותו. אחר-כך קורה עוד אירוע נקודתי – מרדכי חושף את מזימתם של בגתן ותרש להתנקש במלך, והמעשה נרשם בספר דברי הימים. חולפות עוד שנים והמן עולה לגדולה ונעשֶה ראש השרים. תשע שנים אחרי המשתה מוכרזת גזירת ההשמדה שהמן יוזם, ועוברת כמעט עוד שנה עד ה"ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם".

מי שאינו רואה את התמונה השלמה סבור שלפניו שורה של אירועים שאין קשר ביניהם. אנו נזקקים לסיפור המגילה ולחיבורים שעושים בעבורנו חכמינו זיכרונם לברכה כדי להבין שאלה חוליות המרכיבות מבנה שלם.

גאולה בנחת

גם אנחנו חיים בתוך מהלך דרמטי. אין לנו הכלים לראות בזמן אמת את התמונה הרחבה. יש עליות ומורדות, התקדמות ונסיגה, שינויי כיוון חדים. יש אירועים שמרוממים את מצב הרוח, ויש דברים שמעוררים בליבנו דאגה. אבל אנו מאמינים שיד ההשגחה מנווטת את האירועים, וברור לנו שבסופו של דבר הכול יהיה לטובה.

העם היהודי והאנושות כולה צועדים לקראת הגאולה השלמה. כולנו מתפללים שהיא תבוא ברוגע ובשלום, כדברי הנביא (ישעיה נב,יב; ל,טו) "לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן", אלא "בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן", במהרה בימינו. פורים שמח!


הבריחה מזאפוריז'יה המופגזת. סיפורי העבר מול עינינו

  יש חדש

חיבוק לפליטים מאוקראינה

אגף העלייה בצעירי חב"ד מפעיל מוקד מיוחד לסיוע לפליטים מאוקראינה. המוקד מרכֵז פניות לעזרה והצעות לתרומות, ומנתב אותן לשליחי חב"ד ברחבי הארץ, הפועלים עם ציבור העולים. בה בעת נערכת רשת הגנים ובתי הספר, אהלי יוסף-יצחק ליובאוויטש, לקליטת ילדי הפליטים במוסדות החינוך. מספרי המוקד: 0506007377, 0543512801.

שמחת פורים לעם

בתי חב"ד משלימים את ההיערכות למבצע הגדול של הבאת שמחת פורים להמוני בית ישראל. בימי הפורים ייצאו אלפי מתנדבים לזַכות יהודים במצוות הפורים, ולהביא את השמחה לכוחות הביטחון, למאושפזים, לקשישים ולהמוני העם. מטה צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור מתאם ביקורים בבתי אלפי משפחות של אלמנות צה"ל ונפגעי הטרור, שיקבלו משלוח מנות מהודר.

מגילה ברצף

בימי הפורים בתי חב"ד מפעילים ברחבי הארץ מוקדים לקריאת המגילה ברצף, בכל שעה עגולה. במקומות רבים יוכנו מראש כיפות, חוברות של מגילת אסתר, רעשנים ועוד. בכמה מקומות יקבלו המשתתפים אחרי קריאת המגילה שקיות של 'משלוח מנות' ומטבעות ל'מתנות לאביונים', כדי שיוכלו לקיים מייד עוד שתיים ממצוות היום.

  שלחן שבת

הסוד של פורים מסתתר בביזה

במגילת אסתר נקראים בני ישראל 'יהודים'. חז"ל (מגילה יג,א) מסבירים שהשם 'יהודים' הוא במשמעות של הודאה בקב"ה – "כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי". היינו שהשם 'יהודים' מדגיש את מסירות הנפש הנחושה של בני ישראל בזמן הגזירה, שהוסיפו לדבוק בקב"ה.

במשך כל אותה שנה ריחפה גזירת השמדה מעל ראשיהם, והם היו יכולים להינצל ממנה אילו היו ממירים את דתם, כי הגזירה הייתה על היהודים בלבד. אבל לא עלתה על דעתם מחשבה כזאת, כי הם היו 'יהודים', מי שכופרים בעבודה זרה בכל נפשם. בזכות זה היה הניצחון בי"ג באדר, כאשר היהודים נלחמו באויביהם ונהיה "וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם".

שתי תפיסות עולם

בי"ג באדר, יום המלחמה, התייצבו זו מול זו שתי תפיסות עולם – אמונה כנגד כפירה, רוחניות מול חומרנות. המגילה מציינת שוב ושוב: "וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם". היהודים לא ניצלו את ניצחונם על אויביהם לבזיזת רכושם. לעומת זה, גזירת המן כללה את בזיזת רכוש היהודים: "וּשְׁלָלָם לָבוֹז".

לכאורה, לשם מה המגילה מציינת שרכושם של היהודים ייבזז, בשעה שהם נידונים להשמדה – "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד"? ומדוע המגילה מדגישה את הימנעות היהודים ממעשי ביזה לאחר ניצחונם? אלא שההתייחסות ההפוכה לרכוש מבטאת את ההבדל שבין היהודי לבין הגוי.

דבקות בקב"ה

היהודים עמדו במסירות נפש "על נפשם". הם נלחמו על נשמתם ועל המשך דבקותם בקב"ה. במצב זה, אפילו כשהייתה להם אפשרות לבזוז את רכוש אויביהם, ואפילו כשיכלו לנצלו למטרות קדושות – לא העסיק אותם שום דבר חוץ מהדאגה לנשמתם בלבד.

עניין זה מודגש גם בביטוי "לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם". הרכוש לא תפס אפילו מקום שולי בתודעתם. לא דיי שראשם ורובם היה נתון לקב"ה, אלא אפילו התעסקות עם גשמיות באופן של 'יגיע כפיים', ב'יָדָם', הייתה מושללת אצלם.

טענות שהן תואנות

לעומתם, שונאי ישראל חשבו בעיקר על תאוות הממון. כל הטענות שבאמצעותן המן שכנע את אחשוורוש לגזור את גזירת ההשמדה על היהודים לא היו אלא תואנות. המטרה העיקרית הייתה "וּשְׁלָלָם לָבוֹז".

מכאן אפשר ללמוד שכל הטענות של אומות העולם כלפי עם ישראל אינן אלא כיסוי לרצונן להשתלט על ממונם של ישראל ולבזוז את רכושם של היהודים. לכן אל ליהודי לחשוב שיש טעם להוכיח לגוי את צדקת האמונה היהודית, מכיוון שכוונתו אינה חקר האמת. כמו-כן יש לזכור שיהודי צריך לעמוד במצב של "נקהלו ועמוד על נפשם", שתאיר בו עצם נפשו, ואז יעמוד למעלה מכל עניין הביזה וכו' וידבק בקב"ה בלבד.

(תורת מנחם כרך עא, עמ' 224)

  מן המעיין

פורים

שנה מעוברת

"הוא הגורל לפני המן, מיום ליום ומחודש לחודש שנים-עשר הוא חודש אדר" (אסתר ג,ז). בירושלמי (מגילה א,ה) נאמר: "ר' לוי בשם ר' חייא בר-חנינה – אותה השנה הייתה מעוברת". פירוש: אותה שנה שבה נעשה הנס הייתה מעוברת, והיו בה שני אדרים, כדכתיב "ומחודש לחודש", והנס היה בי"ג באדר ב.

(פני משה)

כמתוך שינה

"ישנו עם אחד" (אסתר ג,ח). "ישנו" – יָשנוּ מן המצוות. אמנם הם קיימו את התורה והמצוות, אבל הקיום היה בלי התלהבות, בלי זריזות וחיוּת, בלי שמחה, אלא כמתוך אונס, כאילו היו כעול על צווארם.

(כתב סופר)

הכלל זכאי תמיד

"לך כנוס את כל היהודים" (אסתר ד,יז). המן קטרג שיש בין היהודים חוטאים רבים. לכן ביקשה אסתר לכנס את כל היהודים, ואז יתבלט כלל ישראל, וכלל ישראל זכאי תמיד.

(רבי דוד מקוצק)

הפגנת הציצית

"ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור" (אסתר ח,טו). מדוע בחר מרדכי בתכלת דווקא? אלא שבזה הייתה גדולת מרדכי, שגם כשיצא מלפני המלך בלבוש מלכות, לבש קודם כול את התכלת – היא הציצית. גם כששרויים בגלות, בשושן הבירה, מראים בגלוי את היהדות.

(לקוטי שיחות)

העניים עמדו בניסיון

"ומתנות לאביונים" (אסתר ט,יט). מה טעם נתקנה בפורים דווקא המצווה של מתנות לאביונים? כי אחשוורוש נתן ליהודים רשות לבוז בז, והיהודים "בביזה לא שלחו את ידם", וזה היה ניסיון גדול לעניים. לכן התקינו להם מצוות מתנות לאביונים.

(ה'אמרי אמת' מגור)

סגולה לישראל

"והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור" (אסתר ט,כח). הימים האלה הם כמו סגולה לישראל, שמייד כשמזכירים דבר טוב לישראל, הדבר נעשה. כי הימים האלה הם ימי ניסים וישועה.

(רבי חיים מקוסוב)

  אמרת השבוע

מתי תיכתב המגילה

פעם אחת נכנס רבי מנחם-מענדל מקוצק לבית מדרשו ושאל את קהל החסידים: "מתי כבר יכתבו את המגילה?".

השומעים לא הבינו את כוונתו וחששו לשואלו לפשר דבריו. הם שלחו את בנו, רבי דוד, לברר מה הייתה כוונתו.

הסביר הרבי מקוצק: "ממגילת אסתר רואים שאחרי כל הצרות והגזירות שעברו על בני ישראל צמחה בסוף הישועה. כן יהיה לעתיד לבוא, שיכתבו מגילה מיוחדת מכל הצרות והגזירות שבני ישראל סבלו במשך שנות גלותם, ויוכלו לראות אז איך צמחה ישועה פתאומית מכל הצרות. על כך שאלתי: מתי כבר יכתבו את המגילה!".

  גאולהפדיה

מלחמות משיח

עֲמָלֵק. הגמרא (סנהדרין כ,ב) אומרת: "שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ – להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה". בהמשך הגמרא מוכיחה ששלוש המצוות הללו צריכות להתקיים על-פי הסדר הזה דווקא: מינוי מלך, מלחמת עמלק, בניין בית המקדש; וכפי שרש"י מפרש: "הן תלויות זו בזו לעשותן כסדרן".

גם סדר הגאולה העתידה, המפורט ברמב"ם (הלכות מלכים פרק יא, הלכה ד), מתאים לשלוש המצוות האלה: תחילה מינוי מלך – "יעמוד מלך מבית דוד", אחר-כך מלחמת עמלק – "ויילחם מלחמות ה'", ורק לאחר הניצחון על האומות באה מצוות בניין בית המקדש – "ובנה מקדש במקומו" (נתבאר בלקוטי שיחות כרך טז, עמ' 304; כרך כא, עמ' 196).

כך היה גם בכניסה לארץ ישראל אחרי יציאת מצרים: תחילה נתמנה שאול למלך; אחר-כך ניתן הציווי להכרית את זרעו של עמלק; ורק לאחר שנסתיימו המלחמות, בימי דוד המלך, "וַה' הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אֹיְבָיו" (שמואל-ב ז,א), בא שלב בניין בית המקדש. זה הסדר גם בציוויי התורה: תחילה "וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם" (דברים יב,י), ורק לאחר מכן "וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֵיכֶם בּוֹ" – בניין בית הבחירה.

מִלְחָמוֹת. המשיח עתיד לסיים את החשבון העתיק של עַם ישראל עִם עמלק. חשבון זה התחיל עם היציאה ממצרים, כאשר עמלק היה היחיד שהעז לצאת ולהילחם בישראל. מעשהו זה ביטא את רשעותו ואת חוצפתו העצומה, כפי שחז"ל (תורת כוהנים ופירוש רש"י ויקרא כו,יד) הגדירו את מהותו של עמלק: "יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו". לכן ציווה הקב"ה (דברים כה,יט): "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם".

עוד אמרו חז"ל (מדרש תנחומא סוף פרשת תצא), שכל עוד עמלק קיים – "לא השם שלם ולא הכיסא שלם; אבד זרעו של עמלק – השם שלם והכיסא שלם". ולכן, החשבון עם עמלק אינו רק בינו לבין עם ישראל, אלא בינו לבין הקב"ה, כפי שהתורה (שמות יז,טז) אומרת: "מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר".

המלחמה בעמלק כלולה בפעולות המלחמתיות הצפויות למשיח – "יילחם מלחמות ה'", "וניצח כל האומות שסביביו" (כדברי הרמב"ם שם). הרבי מליובאוויטש אומר (לקוטי שיחות כרך כד, עמ' 19) שאין הכרח שמלחמות אלה ייעשו דווקא בכלי-זין ומתוך שפיכות דמים, אלא אם נזכה, יתבטאו המלחמות רק בעצם העובדה שמשיח צדקנו יעמוד בתקיפות נגד האומות, עד שייאלצו להיכנע לו.

הרוחניות העצומה שתקרן מהמשיח תמשוך אחריה את עם ישראל ואת האנושות כולה. בכוח חוכמתו העצומה ורוח ה' שתנוח עליו יביא את הכנעת אומות העולם בלי שפיכות דמים. גם הגויים יתבטלו לפניו ויקבלו עליהם את מרותו. הם יכירו באור הגדול הבוקע ממנו, ובהיותו מגדלור של צדק ויושר לאנושות כולה. לכן לא יעמדו בדרכו, ואף יסייעו לו בפעולותיו.

  מעשה שהיה

תופים נגד פרשים

הלילה ירד, ועימו צנחו מעלות החום. בתוך שעות קפאו מי הנהר, ועכשיו יכלו הפורעים לעבור עליו בקלות היישר אל המצודה

המתח והחרדה של יהודי העיר מז'יבוז' שבאוקראינה הגיעו לשיאם. השעה הייתה אחר חצות הלילה, במוצאי צום עשרה בטבת. אנשים, נשים וילדים הצטופפו במצודה שעל גדת נהר הבוג הדרומי וציפו לבאות.

אלה היו שנות ת"ח-ת"ט האיומות. את מרחבי אוקראינה ופולין שטפו גדודי הפורעים של בוגדן חמלנצקי, ששמו נחרת בדברי העם היהודי כ'חמיל הרשע'. הוא נעזר בחיילים טטרים מחצי האי קרים, והללו עברו מעיר לעיר ומעיירה לעיירה וזרעו הרס וחורבן.

באותם ימים היו היהודים מרכיב חשוב בחיים הכלכליים של המדינה. המורדים ראו ביהודים סוכנים של האצילים שנואי נפשם, וגם האנטישמיות הטבועה באופיים הפכה את היהודים ליעד מרכזי לאכזריותם. בכל מקום שאליו הגיעו טבחו ביהודים, בזזו את רכושם וחיללו בתי כנסת וספרי תורה.

יהודי מז'יבוז' ידעו שהסכנה מתקרבת אליהם. פליטים מהעיירה דרז'ניה, השוכנת במרחק של עשרים קילומטר ממז'יבוז', סיפרו על החורבן שחוללו הקוזקים והטטרים בעיירה.

היהודים במז'יבוז' החלו לטכס עצה כיצד להיערך לקראת הצרה המתרגשת עליהם. ראשי הקהל התאספו לאסיפה דחופה בניסיון לקדם את פני הרעה.

בתחילה עלה רעיון לאחוז בנשק ולהילחם בפורעים, אך המידע שהגיע מערים אחרות שהותקפו הוביל למסקנה כי זה יהיה מהלך חסר סיכוי. אין בכוחם של היהודים לעמוד מול גדודי קוזאקים מאומנים ובעלי ניסיון קרבי מוכח.

בסופו של דבר נשאר על השולחן רעיון אחד. הנוכחים הסכימו כי הוא נראה יעיל ובר-ביצוע.

יהודי העיר נקראו להתכנס בתוך המצודה העתיקה השוכנת בכניסה לעיר. המצודה הייתה מבוצרת, ויובליו של נהר הבוג הדרומי הקיפו אותה מכל צדדיו. הכניסה למצודה הייתה באמצעות גשר שעבר מעל לנהר, והיה אפשר להרימו באמצעות מערכת מנופים, ובכך למנוע אפשרות כניסה למצודה.

לאחר שכל יהודי העיר ובני משפחותיהם התכנסו בתוך המצודה, יצאו מאות מהם ושברו באמצעות מכושים וגרזינים את הקרח שהצטבר על הנהר. כך נהפך הנהר למחסום בלתי-עביר. את הגשר שעובר מעל הנהר הרימו, והמבצר נראה מוגן.

בדרך זו קיוו יהודי מז'יבוז' להינצל. בעודם מתבצרים במצודה יגלו הקוזקים כי אין באפשרותם לחדור אל תוכה, וימשיכו במסעם ליעד הבא.

הלילה ירד, ועימו צנחו מעלות החום. רוח מקפיאה העצימה את הקור. היהודים הביטו בחרדה בנהר הקופא מחדש אל מול עיניהם הנדהמות. בתוך שעות קפאו מי הנהר, ועכשיו יכלו הפורעים לעבור עליו בקלות היישר אל המצודה.

בצר להם פנו היהודים אל האמצעי היחיד שנותר להם – תפילה. הם החלו להתחנן בבכיות ובתחנונים אל ה', שיושיע אותם מידי הקוזקים הרצחניים.

בקרב היהודים המפוחדים היה יהודי תמים ופשוט, חייט במקצועו. שמו היה מרדכי, ושם אשתו אסתר. היא הייתה מסייעת לו בעבודתו, ויחד הביאו בקושי רב לחם לביתם.

כמו חבריהם המבוצרים במצודה הביטו גם הם באימה בנהר שקפא, והחליטו לעשות מעשה. הם לקחו שני תופים גדולים שנמצאו במצודה ונשאו אותם לפאתי העיר, סמוך לדרך המובילה אליה. שם מצאו מקום מסתור והמתינו בדממה לבואם של הפורעים.

שאון גובר והולך נשמע מרחוק. אלה היו שעטות הסוסים ושאגות הקוזקים הרוכבים עליהם. ההסתערות של הפורעים נעשתה אגב קריאות קרב והמולה, שנועדו להפחיד את המגינים המעטים העומדים מולם.

כאשר התקרבו הקוזקים לעיר החלו פתאום מרדכי ואסתר להכות בחוזקה בתופים וחוללו רעש מחריש אוזניים. לצד התיפוף הבלתי-פוסק צעקו וצווחו בקול, רקעו ברגליהם ועשו כל שבידם להקים רעש והמולה.

הקוזקים נבהלו למשמע הקולות שקידמו את פניהם. הם לא יכלו לראות את מקורם, בשל העלטה הכבדה שכיסתה את האזור. הרושם שנוצר בליבם הוא כי מולם עומדים גדודים גדולים של לוחמים מצוידים, מוכנים להשיב מלחמה שערה ולגרום להם אבידות רבות.

פחד גדול נפל עליהם. מחמת הבלבול והבהלה נסו הקוזקים על נפשם במהירות בחזרה לכיוון שממנו באו. כאשר השקט חזר והשתרר שבו מרדכי ואסתר והתופים בידם אל המצודה, ונתקבלו בשמחה גדולה על-ידי חבריהם.


המצודה העתיקה בעיר מז'יבוז'

מאז נהגו יהודי מז'יבוז' לחוג את יום י"א בטבת כיום שמחה ומשתה, והיום הזה זכה לכינוי 'מרדכי פורים'.

האדמו"ר רבי אברהם-יהושע-העשיל מאפטה, ה'אוהב ישראל', שהתגורר בעיר באחרית ימיו ואף נטמן בה, היה מציין מדי שנה את יום ההצלה בלבישת בגדי שבת ועריכת סעודת הודיה.

(על-פי 'חגים ומועדים')

  חיים יהודיים

נשאר בתופת עד הרגע האחרון

הרב וילהלם: "אינני זוכר בחיי תפילה כזאת, עם בכיות כאלה, גם לא ב'נעילה' ביום הכיפורים"

במטוס שהביא לארץ ביום ראשון השבוע את הילדים מבית הילדים בז'יטומיר שבאוקראינה היה גם הרב שלמה וילהלם, שליח חב"ד ורב העיר, שהקים את המוסד בעשר אצבעותיו. את הילדים שלח מהעיר המופגזת מייד בתחילת המלחמה, בעוד הוא נשאר שם עד הרגע האחרון. ביום רביעי, אחרי שהוציא מהעיר עשרה אוטובוסים של פליטים, ביקש להעביר מסר מצולם של עידוד לאנשים, אבל קולו נשבר: "למה, ריבונו-של-עולם, למה?! עד מתי?!".

ביום חמישי בבוקר הבין שאין לו ברירה אלא לצאת. זה היה הרגע הקשה ביותר בעבורו: "נפרדתי בבוקר ממתפללי בית הכנסת שלנו, מהאחרונים שעדיין לא הצליחו לצאת. רק אחרי התפילה סיפרתי להם על נסיעתי. אינני זוכר בחיי תפילה כזאת, עם בכיות כאלה, גם לא ב'נעילה' ביום הכיפורים. שרנו יחד 'אני מאמין' מתוך בכי. לאחר מכן רקדנו יחד, ריקוד של אמונה וביטחון".

בהמתנה לעוד ילד יהודי

הוא יצא מז'יטומיר עם עוד עשרים יהודים מהעיר. מחסומים צבאיים עצרו אותם עשרות פעמים בדרך. "בחמישי בלילה הגענו לעיר צ'רנוביץ', למחנה הפליטים היהודים", הוא מספר. "חיכינו לעוד קבוצות של פליטים ולילד יהודי שנתקע בכפרו. ברוך השם כולם הצליחו לבוא, ועברנו יחד את הגבול. חצי שעה לפני שבת הגעתי לרומניה, למקום שבו שוכנו חניכי בית הילדים שלנו. היה מרגש מאוד לפגוש אותם, וכמובן את האישה והילדים וכל בני הקהילה".

הרב וילהלם, בן למשפחה הנמנית עם חוגי היישוב הישן בירושלים, יצא לפני עשרים ושמונה שנים בשליחות הרבי מליובאוויטש לעיר ז'יטומיר האוקראינית. במסירות עצומה הצליח להקים עם רעייתו, בני משפחתו ועוד זוגות שלוחים שהביא לעיר ברבות השנים, מערכת מוסדות מפוארת – בתי כנסת שוקקי חיים, עם מערך תפילות ושיעורי תורה, בתי ספר לבנים ולבנות, ישיבה, מקוואות טהרה, כולל, מסעדה כשרה, מועדון לילדים ולנוער, מכוני לימוד לנשים, בית ילדים גדול, ועוד שורת מוסדות השוכנים בכפר החינוכי 'אור אבנר'.


הרב וילהלם בדרכו לארץ עם ספר התורה

טלפון מהמשטרה באמצע הלילה

המילוט של מאה ועשרים הילדים, שחיו ולמדו בבית הילדים, היה סיפור שכולו ניסים. לרבים מהם לא היו מסמכים המאפשרים יציאה מהמדינה. אבל בחסדי שמיים הצליחו להציל את כולם.

"מאחורי כל ילד יש סיפור מיוחד", אומר הרב וילהלם וקולו נשנק. "לילה אחד קיבלנו טלפון באמצע הלילה מהמשטרה, לבוא לקחת שני ילדים שהוריהם אינם מתַפקדים, בלשון המעטה", הוא מספר. "סיפור אחר היה כאשר קיבלנו הודעה מהרשויות שאימם של שני ילדים שנמצאים אצלנו – נפטרה. נסענו עם הילדים לטפל בסידורי ההלוויה של האם, ואז התברר שיש בבית גם שני תינוקות, שאין מי שיטפל בהם. בבית היה מוצץ אחד בעבור שניהם, והיו נותנים להם אותו בתורנות... רק אז קלטנו איזו הצלה סיפקנו לילדים הגדולים".

ריקוד הפרידה מהקהילה. אמונה וביטחון

האזעקות והבכי

כאשר החלו האזעקות בז'יטומיר, התחילו הילדים לבכות. "באותו רגע הבנתי שאני מוציא את הילדים מכאן", מספר הרב וילהלם. "בתחילה העברנו אותם למקום ששכרנו, הרחק מאזורי הקרבות. אבל מיום ליום הבנו שמוכרחים להעלות את כל הילדים לארץ, ומייד".

הילדים שוכנו במתקן של הקרן הקיימת בנס הרים. הרב וילהלם מוסיף לנהל מכאן מאמצי חילוץ של עוד יהודים מז'יטומיר וממערב אוקראינה. "כולנו צריכים להתעורר, להוסיף עוד ועוד בתורה ובמצוות ולזרז את הגאולה שתשים קץ לכל התלאות", הוא אומר.

לומדים גם כשיורים. שיעור עם כיתה בבית הילדים

  פינת ההלכה ומנהג

הלכות פורים

שאלה: נא לציין כמה מהלכות תענית אסתר וימי הפורים.

תשובה: במסכת סופרים ובתשובות הגאונים מוזכר המנהג לתת לצדקה בחודש אדר זכר למחצית השקל. בהגהת הרמ"א בשולחן ערוך מובא מנהג לתת שלושה מטבעות של מחצית מהמטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן (בארץ – שלושה חצאי שקלים), וכן נהוג בקהילות האשכנזים. הספרדים נוהגים לתת ערך של 9.6 גרם כסף טהור (24 ש"ח ולמחמירים 28 ש"ח). למנהג חב"ד ועוד נותנים את 'מחצית השקל' בתענית אסתר, לפני מנחה. הספרדים ומקצת האשכנזים נותנים זאת בפורים, לפני קריאת המגילה.

צריך לשמוע את קריאת המגילה מאדם הקורא אותה מתוך מגילת קלף. קוראים אותה בלילה וביום, והקריאה ביום פורים היא חובה יותר מבלילה. מכיוון שחובה לשמוע כל מילה, רצוי לעקוב אחר הקריאה באמצעות מגילה (אפילו מודפסת).

את סעודת פורים מקיימים ביום פורים (ולא בלילו), וסועדים אותה בבשר ויין. בקהילות אשכנז נהוג לקיימה אחרי תפילת מנחה, מפני הטרדות קודם לכן במשלוח מנות וכדומה. עם זה, רוב הסעודה צריכה להיות ביום ולא במוצאי פורים.

בירושלים חוגגים את פורים ביום שישי. לכתחילה יש לערוך את הסעודה קודם 'השעה העשירית' (14:50), ואם לא הספיקו, אפשר לקיימה גם אחר-כך. לפי ה'משנה ברורה' במצב כזה יש לצמצם את אכילת הלחם בסעודה, כדי לאכול סעודת שבת לתיאבון.

מקורות: מס' סופרים פכ"א ה"ד. רמ"א סי' תרצד ס"א. משנה ברורה, כף החיים ופסקי תשובות שם, יחוה דעת ח"א סי' פו. ס' המנהגים-חב"ד עמ' 73. שו"ע ואחרונים סי' תרצה ס"א וס"ו. פסקי תשובות ס"ק ו, וש"נ. שו"ע אדה"ז סי' רמט ס"ו-ז. ביאור הלכה שם ס"ג. וראה שו"ע אדה"ז סי' רעא ס"ט-יא, כה"ח ס"ק כב.

  רציתי לשאול

עם הרב יחזקאל סופר, לשעבר רב הקמפוס באוניברסיטת בן-גוריון

חונכתי להטיל ספק בכל דבר ולא לקבל דברים באמונה עיוורת. ביהדות הגישה הפוכה, והטלת ספק נחשבת דבר שלילי. מדוע?

האיבה ההיסטורית ל'עמלק' היא מפני 'אֲשֶׁר קָרְךָ' – ניסיונו לקרר את האמונה התמימה, על-ידי הטלת 'ספק'. הספקנות נתפסת לפעמים כדבר חיובי, בטענה שזו הדרך שבאמצעותה אפשר להגיע לבירור מדעי. אבל לא כל מה שנכון במחקר מדעי נכון גם בתחומי חיים אחרים.

האם הטלת ספק בחיי המשפחה, למשל, היא דבר חיובי – שהבעל והאישה ישאלו את עצמם מדי יום אם בחרו בבן הזוג הנכון? וכי ילד אמור להטיל ספק אם בית הוריו הוא הטוב בשבילו ושאולי יש משפחה טובה יותר בעבורו? הכול מבינים ששם הדבר הנכון הוא קשר מוחלט ובלתי-מעורער ושהספקנות היא גורם הרסני.

האמונה היהודית אינה 'עיוורת'. להפך, היא ההנחה הבסיסית והטבעית של הנשמה, הרואה בעיני רוחה את האמת. היא היוצרת את אותו 'דחף בלתי-מודע' של רבבות יהודים ללכת ל'כל נדרי' ול'נעילה', כצורך נשמתי פנימי.

היהדות אינה שוללת בחינה שכלית לצורך לימוד. כך נאמר: "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה"? נסו לבדוק את כל האופציות באופן ביקורתי, ותגיעו להסכמת השכל למושגים שבהם האמנתם.

ה'ראייה' של הנשמה רואה את האמת המוחלטת, אלא שהצטברות 'ספקונים' על גבי שִמְשַת-השכל, מערפלים אותה. הפתרון הוא להפעיל את 'מגבי הדעת', המנגבים את כל ה'ספקות לכאורה', ודווקא אז משתחררת האינטואיציה הנשמתית, הרואה בוודאות את האמת האלוקית.

אחד הפתרונות לספקות טורדניים הוא לימוד פנימיות התורה, כמו ספר התניא. הלימוד הזה מעורר את הנשמה, וכאשר הנשמה מאירה – מתפוגגים כל הספקות, כשם שהחושך נמוג מפני האור.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)