עם הרב דוד ועקנין, רבה של מנחמיה
אני אוהבת מאוד את התפילה בבית הכנסת, ומילדותי הלכתי תמיד להתפלל בו בשבת ובחג. עכשיו, כשיש לי ילדים קטנים, האם עליי לוותר על זה?
אין ספק שאישה שנהגה ללכת לבית הכנסת מרגישה תחושת החמצה כשהיא נאלצת להישאר עם הילדים הקטנים, בעוד בעלה הולך לתפילה.
בימינו השאיפה היא ששני ההורים יהיו שותפים שווים במטלות הבית וגידול הילדים, ובכל-זאת יש הבדל בין הבעל לאישה במידת החובה הקשורה לקיום המצוות. התורה פטרה את האישה ממצוות התלויות בזמן, כי מטבע הדברים היא צמודה יותר לילדים וצריכה להאכילם ולדאוג להם.
לכן כאשר צריך לבחור מי ילך לבית הכנסת, הבעל או האישה, יש עדיפות לבעל, כי הוא חייב בתפילה בציבור ובשמיעת קריאת התורה וכדומה, בעוד האישה אינה חייבת בכך.
אם יש אפשרות שהבעל יתפלל במניין מוקדם, ויאפשר לאשתו ללכת להתפלל במניין המאוחר יותר, זה יכול להיות פתרון טוב לכולם.
אם הדבר אינו מתאפשר, אני מציע לאישה לשנות את נקודת מבטה. במקום לראות בזה החמצה, להבין שהקב"ה נתן לה עכשיו משימה אחרת, חשובה לא פחות מתפילה בבית הכנסת. היא קיבלה תפקיד מרומם וכוחות מיוחדים לעצב את דמותו של הדור הבא ולחנך ילדים לערכי היהדות ולדרך-ארץ. הכרה זו תמלא אותה שמחה ותעניק משמעות אחרת להישארותה בבית עם ילדיה.
כך עשתה חנה הנביאה. היא נהגה לעלות עם בעלה למשכן שילה, אבל כאשר הקב"ה נתן לה ילד, נשארה בבית והתמסרה לחינוכו, כמסופר בספר שמואל: "וְחַנָּה לֹא עָלָתָה, כִּי אָמְרָה לְאִישָׁהּ עַד יִגָּמֵל הַנַּעַר וַהֲבִאֹתִיו וְנִרְאָה אֶת פְּנֵי ה'".
עם זה חשוב שהבעל יישאר עם הילדים בזמנים אחרים, שבהם האישה יכולה לצאת לשיעורי תורה, לערבי נשים ולפעילות התנדבותית, כדי להטעין את מצבריה הרוחניים. אני רואה אצלנו במנחמיה שנשים שמשתתפות בפעילויות אלה מקבלות חוויה מיוחדת, וחוזרות לבתיהן שמחות ומאושרות. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
