חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1831 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת תרומה , ג' באדר-ראשון ה'תשפ"ב, (04/02/2022)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1831 - כל המדורים ברצף
איך לדבר בפגישה החשובה
יש חדש
כשהמלך מתארח בביתך
הארון
הכול תלוי בחינוך
דמות מסתורית מבקשת מעיל
המשכן והבית השלישי
הרופא שנכנס לכוננות בכל שבת
דמי חבר בבית הכנסת
רציתי לשאול

מס' 1831, ערב שבת-קודש פרשת תרומה, ג' באדר-ראשון ה'תשפ"ב (04.02.2022)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

איך לדבר בפגישה החשובה

ניתנת לכם אפשרות לפגוש נשיא מעצמה גדולה. איך מתנהגים בהיכלו, איך ניגשים, במה פותחים, כיצד מסיימים ונפרדים?

מדי פעם אנחנו שומעים אנשים האומרים שהם מתפללים תפילה אישית, בשפתם. הם אינם מוצאים את עצמם כל-כך בסידור התפילה, ומעדיפים לדבר עם בורא העולם במילותיהם. איך התורה מתייחסת לאמירה כזאת?

ובכן, האמת היא שהתפילה האישית היא בעצם תמציתה של מצוות התפילה מן התורה. המצווה הבסיסית היא שהאדם יתפלל אל הבורא בכל יום ויבקש את צרכיו. כשאדם מרגיש את נוכחותו של הבורא ופונה אליו – זה בהחלט דבר גדול.

ואולם כאשר אדם מתבונן קצת ביחסים שבינו ובין הבורא האין-סופי, "דע לפני מי אתה עומד", הוא מבין שלא פשוט כל-כך לדבר איתו בשפה חופשית. שוו בנפשכם שניתנת לכם אפשרות לפגוש נשיא מעצמה גדולה. אתם תבקשו לברר איך מתנהגים בהיכלו, איך ניגשים, במה פותחים, כיצד מסיימים ונפרדים. קל וחומר כשעומדים לפני מלך מלכי המלכים.

שילוב הבקשה האישית

הרמב"ם מגדיר את מבנה התפילה: "חיוב מצווה זו כך הוא – שיהא אדם מתפלל ומתחנן בכל יום, ומגיד שבחו של הקב"ה, ואחר-כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחינה, ואחר-כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו; כל אחד כפי כוחו".

לכן קבעו חכמינו את סדר התפילה, המוליך אותנו בנתיב הראוי לאדם המתייצב לפני בורא העולם. יש החלקים המקדימים, המהווים הכנה לתפילה המרכזית, תפילת העמידה; ויש החלקים הנאמרים אחריה. גם תפילת העמידה עצמה, שעיקרה הבקשות שלנו, נפתחת בשלוש ברכות של שבח והודיה, ומסתיימת בשלוש ברכות כאלה. כי כך ראוי לפנות בבקשה אל בורא העולם ומנהיגו.

חכמינו, שקבעו את נוסח התפילה, שילבו בו את כל צורכי האדם, וכל אחד ואחת יכולים למצוא בסידור התפילה את הבקשה שהם רוצים לבקש עכשיו במיוחד. אם זה הצלחה בלימודים ('חונן הדעת'), רפואה ('רפאנו'), פרנסה ('ברך עלינו') וכדומה. גם צרכים רוחניים באים לידי ביטוי בתפילה – תשובה ('השיבנו'), סליחה ומחילה ('סלח לנו'), גאולה ('גואל ישראל').

לכן התפילה הנכונה היא להתפלל בנוסח שקבעו חכמינו, ולמצוא בתוכו את המקום לתפילה האישית, אם בכוונה בלבד ואם במילים חופשיות, במקום המתאים (למשל, ב'שמע קולנו'). כמו-כן יש ערך רב לתפילה בציבור, העולה ומתקבלת יותר מתפילה של יחיד.

תפילת הנפש

פנימיות התורה מציגה רובד עמוק יותר של התפילה. לא רק בקשת הצרכים האישיים, אלא עבודה פנימית של התקרבות אל הבורא. תפילה מלשון 'נפתול', קשר והתחברות. בתפילה אנחנו מנסים לעורר בליבנו אהבה לבורא ותשוקה לדבוק בו.

תפילה כזאת מרוממת את האדם למדריגה רוחנית גבוהה יותר, ומעניקה לו כוחות נפש להתגבר על אתגרי החיים ועל פיתויי היצר. ואם ביום חול אין בידנו תמיד די זמן לתפילה מעמיקה כזאת – בשביל זה יש שבת.


מקום לתפילה אישית בתוך סידור התפילה (צילום: 'יהדותון')

  יש חדש

השלוחים ערוכים באוקראינה

על רקע המתיחות באוקראינה נערכים שליחי חב"ד ברחבי המדינה לספק את צורכי הקהילות היהודיות, ולשמש מקור עידוד וחיזוק. באזורים הסמוכים לגבול הרוסי יש דאגה רבה בקרב התושבים, והשליחים הבהירו שהם נשארים במקום ויוסיפו לשרת את הציבור ולסייע בכל הדרוש, בגשמיות וברוחניות.

יום החברה קדישא

יום שלישי הקרוב, ז' באדר-א – יום הסתלקותו של משה רבנו – הוא יום מיוחד בעבור אנשי החברה קדישא באשר הם. ביום זה הם נוהגים להתענות, לומר 'סליחות', ולסייר בבתי העלמין, לעמוד על ליקויים הדורשים תיקון ולבקש מחילה מהנפטרים שאולי נפגע כבודם במהלך קבורתם או אחריה.

שיעור התניא היומי

בעקבות הפרסום ב'שיחת השבוע' על שיעור התניא היומי של הרב יעקב שוויכה, גבר הביקוש לשיעורים, ומאות רבות הצטרפו לקבוצות שבהן השיעורים נשלחים. השיעור החל לעלות מדי יום גם ל'קול הלשון'. מספר הטלפון לשמיעת השיעורים – 036171111 (להקיש *7 ואז קוד 969300).

  שלחן שבת

כשהמלך מתארח בביתך

בין מרכיבי המשכן היו יריעות – הכיסויים שעטפו את המשכן, וקלעים – גדר עשויה רשת פשתן. אלה ואלה הקיפו את המשכן ונועדו להבדיל בינו ובין החוץ: היריעות כיסו את המשכן ומנעו את חשיפתו לעין הנמצאים בחוץ, וכמו-כן מנעו חדירת עופות וכדומה לתוך המשכן. גם הקלעים נועדו להבדלה בין שטח המשכן לבין השטח שמחוצה לו.

בעוד תפקידם של היריעות והקלעים היה אחיד (הבדלה והגנה), הרי כלי המשכן היו שונים אלו מאלו ושימשו לייעודים מגוּונים. לכל כלי – פעולה מיוחדת ותפקיד נבדל מהכלים האחרים. אמנם גם ביריעות היו סוגים שונים (יריעות בד ויריעות עיזים), אך תפקידן היה זהה.

סור מרע

ההבדל בין היריעות והקלעים לבין כלי המשכן ממחיש את ההבדל שבין עבודת 'סור מרע' לעבודת 'עשה טוב'. עבודת 'סור מרע' מאופיינת בקווים אחידים – הימנעות מרע. אדם שנתקל בדבר בלתי-רצוי, הקשור לרע, עליו פשוט להתרחק ממנו, מתוך הכרה ברורה שהדבר הזה אינו שייך אליו.

זה היה תפקיד היריעות והקלעים – להגן על הקודש מגורמים זרים. לעניין זה אין חשיבות מה הדבר שעלול להינזק – המנורה, המזבח או הכיור וכנו, או מנין צפויה הפגיעה – מהגג או מהקרקע. התגובה לרע תמיד זהה – בלימה, הגנה, הימנעות, מתוך הכרה שהעבירה עלולה להפריד חס ושלום את האדם מהקב"ה.

רוח שטות

למעשה, אין צורך בעמל רב כדי לחדד את הזהירות מפני הרע. כבר אמרו חז"ל "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות" (סוטה ג,א), היינו שהחטא הוא דבר המנוגד לשכל ומוגדר 'שטות'.

והמשל לזה: אדם המכניס אורח לביתו ודאי ישתדל שלא להעכיר את מצב רוחו ולהכעיסו. כל שכן כאשר מדובר במלך מלכי המלכים הקב"ה, שבא להתאכסן אצל "הדיוט ושפל אנשים" כלשון ספר התניא (פרק לג). כל בר-דעת יישמר מלעשות דברים שהם הפך רצונו של הקב"ה.

עשה טוב

לעומת זה, בכל הקשור לעבודת 'עשה טוב', כאן העבודה מגוּונת ורבת פנים. אם נחזור למשל המלך המתארח אצל אדם פשוט – הרי מלבד הזהירות שלא לגרום מורת רוח למלך, המארח נדרש לכבדו ולהגיש לפניו מאכלים שונים ולשרתו בדברים המיוחדים שהמלך זקוק להם.

זה מבטא את העבודה הרוחנית של 'עשה טוב', שאותה מייצגים כלי המשכן. לדוגמה, הארון צריך להיות נאה, שיהיה ראוי להנחת לוחות הברית בתוכו. כך המנורה והמזבח, המייצגים דרכים בעבודת הבורא, ועוד. המשכן מציג לפנינו את שני הקווים – סור מרע ועשה טוב – כיסודות העבודה הרוחנית. וכאשר דבקים בכך, הופכים את העולם כולו ל'דירה לו יתברך', ועושים זאת בשמחה ובטוב לבב.

(תורת מנחם, כרך סח, עמ' 367)

  מן המעיין

הארון

נחלת הכול

"ועשו" (שמות כה,י). בכל הכלים נאמר 'ועשית' ואילו בארון נאמר 'ועשו', לשון רבים. להורות שכתר התורה אינו ככתר כהונה ומלכות, שזכו להם רק זרע דוד ואהרון, אלא התורה היא נחלת כל ישראל, עד ש"ממזר תלמיד-חכם קודם לכוהן גדול עם-הארץ". לכן 'ועשו' בלשון רבים.

(אלשיך)

דרושה שבירה

"אמתיים וחצי אורכו ואמה וחצי רוחבו ואמה וחצי קומתו" (שמות כה,י). מידות הארון היו כולן חצויות. כי הארון רומז לתורה, והתורה צריכה לפעול באדם הלומד אותה שבירת ההרגלים והמידות הרעות.

(ספר המאמרים קונטרסים)

החצי השני

אמות הארון היו שבורות, למען יידע התלמיד-חכם שאין הוא שלם ולעולם חסר לו החצי השני. לרב חסר התלמיד, ולתלמיד חסר הרב. הוא שאמרו (פסחים נ) "אין מוקדם ומאוחר בתורה". היינו שאין לרב ולתלמיד זכות קדימה ועדיפות על השני, לפי שהתלמיד מקבל מרבו והרב מתחדד מתלמידו, "ומתלמידיי יותר מכולם".

(עוללות אפרים)

ישראל משלימים

מידותיו של ארון התורה אינן אמות שלמות אלא בתוספת חצאי אמה. כדי להגיע לשלמות דרושה עוד מחצית – בני ישראל, לומדי תורה ומקיימיה. בלעדיהם אין התורה אלא חצי דבר.

(שפתי כהן)

לב נשבר

השל"ה כתב, שהאמות שבמידת הארון שבורות, לפי שבעלי התורה צריכים להיות בעלי לב נשבר ונדכה. כי נוסף על הצורך שלימוד התורה יהיה מתוך התבטלות לקב"ה, אין מוסרים רזי תורה אלא למי שליבו דואג בקרבו.

(ספר המאמרים תרפ"ז)

הבדים מוכנים

"בטבעות הארון יהיו הבדים, לא יסורו ממנו" (שמות כה,טו). נצטווינו לבל נסיר בדי הארון ממנו, פן נהיה צריכים לצאת עם הארון לשום מקום במהירות, ואולי מתוך הטרדה וחיפזון לא נבדוק יפה להיות בדים חזקים כל הצורך... אבל בהיותם בו מוכנים לעולם ולא יסורו ממנו – יעשו אותן חזקות".

(ספר החינוך)

הלומד נדרש להפיץ

יש כאן מוסר השכל נפלא: לומד התורה משול לארון. על אף גודל מסירותו של הלומד ללימודו, חייב הוא להיות מוכן תמיד להביא את התורה לכל אחד ואחד מישראל, בכל עת ובכל מקום שיהיה צורך בכך, ובמהירות.

(הרבי מליובאוויטש)

תוכו כברו

"מבית ומחוץ תצפנו" (שמות כה,יא). הגמרא (יומא עב,ב) אומרת: "כל תלמיד-חכם שאין תוכו כברו, לאו תלמיד-חכם הוא". זהו "כל כבודה בת מלך פנימה" – עיקר כבודה ומטרתה של התורה, הוא 'פנימה' – הפנימיות, הטוהר הפנימי.

(אורח חיים)

  אמרת השבוע

הכול תלוי בחינוך

ב'כנסייה הגדולה' בשנת תרפ"ג נשא דברים רבי משה-מרדכי אפשטיין, ראש ישיבת סלבודקה, ובין הדברים אמר:

פעמיים מצאנו בתורה את המילה 'כרובים' – פעם אחת בספר בראשית, כאשר אדם הראשון גורש מגן העדן, והתורה מספרת שהקב"ה העמיד "מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים". שם רש"י מפרש שהכוונה ל'מלאכי חבלה'. הפעם השנייה היא בפרשת תרומה, שבה נאמר "וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב". כאן רש"י מפרש ש'כרובים' "דמות פרצוף תינוק להם". מה פשר השינוי?

אלא כשנותנים לילד חינוך טוב וראוי, הוא יכול להיות כמו 'כרובים' המסככים בכנפיהם על ארון הקודש; ואולם כשמרחיקים את הילד מאוהל מועד ומהארון – עלול הוא להיות 'מלאך חבלה' חלילה.

  מעשה שהיה

דמות מסתורית מבקשת מעיל

"עלייך להעמיד פני תמה", יעץ רבי מאיר לאלמנה, "וכשתשמעי מהשוטרים שבתך נעלמה, צאי החוצה והקימי זעקות שבר"

"היכן בתי?!", זעקה האלמנה בחרדה.

האישה, שהתגוררה בצנעא בירת תימן, איבדה כמה שנים קודם לכן את בעלה, ונשארה עם ילדה קטנה, שהייתה כל עולמה. היא גידלה אותה במסירות ובאהבה. כשגדלה הילדה, נהגה האם לשלוח אותה מדי יום בצהריים אל השוק הערבי, להביא ארוחת צהריים לדודה, שהיה בעל חנות בשוק.

יום אחד לא שבה הנערה לביתה. האם יצאה לשוק ופתחה בחיפושים אחריה. זמן רב התרוצצה בין סוחרי השוק ושאלה עוברים ושבים. לבסוף נודע לה כי בתה נראתה הולכת עם צעיר מקומי, ולא ברור אם מרצונה או שנחטפה.

האם פרצה בבכי נורא. היא הבינה מייד את חומרת המצב. דיי היה שהצעיר יטען כי הנערה הביעה רצון להתאסלם, וכבר לא תוכל לחזור לחיק עמה. האם חשה שכל עולמה חרב עליה.

מקום מגוריה היה ליד בית הכנסת חגאגי. יש הסבורים שזה בית הכנסת הראשון שנוסד בעיר. בארון הקודש שבו היו ספרי תורה קדושים במיוחד. האחד נקרא 'יהונתן' והשני 'פינחס'. רבים באו במיוחד להקשיב לקריאה בהם ולהתפלל מול ארון הקודש שבו שכנו.

מאז נעלמה בתה פקדה האלמנה האומללה את בית הכנסת בכל יום. היא התפללה בבכי מר והתייפחה בדמעות שליש מול ארון הקודש.

רבו של בית הכנסת, רבי מאיר צובירי, היה לה לעזר בשעתה הקשה. הוא השתתף בצערה, והשתדל לעודדה כי ישועת ה' ודאי תבוא.

לילה אחד חלמה האלמנה כי היא מתפללת בבית הכנסת, ובפינה יושב זקן הדור פנים. פתאום פנה אליה הזקן בקובלנה: "מדוע את מפריעה לי? מה את רוצה ממני?!". האישה השיבה לו כי היא רוצה לראות את בתה שנעלמה.

"מה תתני לי אם אחזיר את בתך הביתה?", שאל הזקן. האישה לא הבינה את כוונתו, והחזירה לו בשאלה: "מה אתה צריך?".

"קר לי!", השיב הזקן. "המעיל שלי קרוע!"... ואז ניעורה האלמנה.

בבוקר סיפרה האישה לרבי מאיר על החלום. "חלומות שווא ידברו", אמר לה. "הוסיפי להתפלל, ונקווה לנס בקרוב".

בלילה הבא שבה האישה וראתה את החלום. כשהחלום חזר ונשנה בשלישית פנתה שוב אל רבי מאיר, אך תשובתו הייתה זהה.

לילה אחד שוב ראתה האישה בחלומה את הזקן, והפעם הייתה בפיו הבטחה: "מחר לעת ערב בתך תחזור!". האישה הקיצה ורצה בהתרגשות לבית הכנסת ובפיה הבשורה הטובה.

רבי מאיר הבין שאם יש דברים בגו, חובה לנהוג בזהירות. הוא הורה לאלמנה כי אם אכן יקרה כך, שלא תספר על כך לאיש.

זו הייתה שעת בין ערביים. העיר צנעא נצבעה באורה הכתום של השמש השוקעת. על דלת ביתה של האלמנה נשמעו דפיקות. כשפתחה את הדלת כמעט התעלפה. בתה האבודה עמדה מולה.

בהתרגשות עצומה נפלו האם והבת זו לזרועותיה של זו. הבת סיפרה לאימהּ כי ניצלה את שעת דמדומי החמה ונמלטה מידי האיש שהחזיק בה, בשעה שזה יצא מביתו. האם מיהרה לנעול את דלת הבית, והלכה לבשר לרבי מאיר את הבשורה המרגשת.

רבי מאיר יצא מייד אל בית האישה, והוביל את הבת לביתה של אישה זקנה ובודדה, שגרה בקצה השני של שכונת היהודים. הוא הזהיר שוב את האם שלא תספר לאיש על חזרתה של הנערה. "המשטרה תבוא לחפש אותה אצלך, בחשד שחטפת נערה שהתאסלמה כדי להשיבה לחיק היהדות", אמר.

"עלייך להעמיד פני תמה, שאינך יודעת דבר וחצי דבר", הוסיף רבי מאיר לייעץ לה, "וכשתשמעי מהשוטרים שבתך נעלמה, צאי החוצה והקימי זעקות שבר על אובדן בתך".

כפי שצפה רבי מאיר כן היה. השוטרים באו אל הבית ועשו בו חיפושים מדוקדקים. האישה עשתה כעצת רבי מאיר, עמדה בחוץ וזעקה מרות, והשוטרים הסתלקו כלעומת שבאו.

"מחר תלכי לארמון המלך, ותשרפי חתיכת בגד ליד חלונו", הורה לה רבי מאיר. המנהג היה שמי שמדליק בגד ליד חלון הארמון הרי זה סימן שהוא מבקש לקיים משפט בנוכחותו של המלך.

לאולם בית המשפט הובא החוטף וידיו אזוקות. המלך בכבודו ובעצמו נכנס וישב באולם. דממה מוחלטת השתררה.

לעזרת האלמנה בא עורך דין פיקח והאשים את החוטף בהפקרת הנערה. האם לא פסקה מלבכות ולהתייפח. היא מלמלה הברות לא ברורות ורקעה ברגליה לאות אבל על האסון שפקד אותה.

השופטים השתכנעו והטילו את האשמה על החוטף. הוא שולח לכלא, והאם חזרה לביתה, נקייה מכל חשד.

לאחר זמן אמר רבי מאיר לאלמנה שכעת תוכל הנערה לשוב לביתה. הוא הוסיף ואמר לאישה כי הזקן שראתה בחלומה הוא הסופר שכתב את ספר התורה 'יהונתן'. בקשתו הייתה להחליף את המעיל הבלוי שעטף את הספר.

האלמנה קנתה מעיל חדש, והרב הלבישו בנוכחותה על ספר התורה. כעבור זמן הצליחו להבריח את הנערה לארץ ישראל, וכאן נישאה והקימה משפחה.

(על-פי 'נחלת אבות')

  גאולהפדיה

המשכן והבית השלישי

מִשְׁכָּן. תכלית בריאת העולם היא כמאמר חז"ל (תנחומא נשא טז) "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים". הקב"ה נתאווה שתהיה לו 'דירה' כאן, בעולם הזה, ובה הוא 'יגור' כביכול, היינו שהקב"ה ישכון ויתגלה כאן במלוא העוצמה. רצונו זה של הקב"ה יתגשם בימות המשיח, כמבואר בספר התניא (פרק לו): "נודע, שימות המשיח... הם תכלית ושלמות בריאת העולם הזה, שלכך נברא מתחילתו". בימות המשיח "יזדכך גשמיות הגוף והעולם, ויוכלו לקבל גילוי אור ה' שיאיר לישראל על-ידי התורה", והאור הזה יאיר בעולם כולו.

הדרך להגשמת התכלית הזאת של הבריאה עוברת דרך שלושה שלבים. השלב הראשון הוא המשכן שציווה הקב"ה את בני ישראל לבנות במדבר. הוא נקרא 'משכן' על שם "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" – כי בו הקב"ה שכן והתגלה. ואולם זה היה שלב ראשוני, כדברי הקב"ה לנתן הנביא (שמואל-ב ז,ו): "כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן".

השלב הבא היה בית המקדש הקבוע, בירושלים. זה גם היה בית אבנים, המורה על קביעות. אך גם בית המקדש הראשון וגם השני נחרבו, דבר המעיד שעדיין הקדושה האלוקית לא התחברה בקביעות למציאות העולם, ולכן היה יכול להתרחש חורבן. שלמות ה'דירה' לקב"ה תהיה בבית המקדש השלישי, שעליו נאמר "מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ", והוא יתקיים לעולם ועד.


דגם המשכן שבנה ר' אברהם ברכץ בכפר מימון

עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים. המשכן שעשה משה רבנו במדבר קיים קיום נצחי, וכשיבוא משיח צדקנו יתגלה ויופיע. הגמרא (סוטה ט,א) אומרת: "משנבנה מקדש ראשון, נגנז אוהל מועד, קרשיו, קרסיו ובריחיו ועמודיו ואדניו". היכן נגנז? הגמרא משיבה: "תחת מחילות של היכל". כך גם הגמרא (יומא עב,א; סוכה מה,ב) מפרשת את הפסוק (שמות כו,טו) "עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים": "שמא תאמר אבד סברן ובטל סיכויָן, תלמוד לומר 'עומדים', שעומדים לעולם ולעולמים".

למה המשכן דווקא קיים לנצח? חז"ל משיבים שתי תשובות. אחת (בתנא דבי אליהו רבה ספכ"ה): "מפני שעשאוהו הכְּשֵׁרִים בנדבת ליבם". תשובה שנייה (סוטה שם), שהמשכן הוא מעשה ידי משה רבנו, ולכן הוא נצחי, שכן מעשיו של משה נצחיים.

הרבי מליובאוויטש מסביר (שבת צו תש"מ) שהמשכן מייצג את עבודת האדם, שכן הוא נעשה בנדבת ליבם של כל ישראל; ואילו בית המקדש השלישי מייצג מעשה ידיו של הקב"ה ("מקדש ה' כוננו ידיך"). בגאולה העתידה יהיה שילוב של עבודת התחתונים בשלמותה עם הגילוי שמלמעלה בשלמותו, ולכן יתקיימו זה לצד זה המשכן שנעשה במדבר ובית המקדש השלישי.

  חיים יהודיים

הרופא שנכנס לכוננות בכל שבת

"התינוק הובא אלינו כעבור חמישה ימים, כשמצב כף היד היה קשה. בעקבות טיפול ייחודי הצלחנו להציל את כף היד ולהחזירה לתפקוד מלא"

כשהשבת פורשת את כנפיה הכול נכנסים לתחושת רוגע והרפיה, ואולם הד"ר מוטי חרץ, מנהל היחידה הארצית לטיפול נמרץ בכוויות במרכז הרפואי שיבא, נכנס לכוננות. "השבת שלי מתחילה כמקובל, בבית הכנסת", הוא אומר. "קבלת שבת, קידוש, סעודת שבת. שירים וניגונים עם בני המשפחה. לימוד פרשת השבוע עם הילדים. זמן לדבר, להתחבר, להתעלות. אבל אני תמיד עם טלפון זמין".

לדבריו, כמעט בכל שבת הוא מוזעק להתייעצות על מקרה טרי של כווייה. "לצערי, בכל שבת אני מקבל לפחות שיחת טלפון אחת מהמחלקה, לדיון במקרה חדש. אין רגע דל". הנתון שבפיו מטריד: "כחמשת-אלפים ילדים נכווים מדי שנה. ואולם המספר אינו משתנה בשנים האחרונות, על אף הגידול הטבעי, וזו בשורה חיובית".


זמינות שהיא שליחות. הד"ר חרץ

שימו לב לפלטה

יש כמה סיבות לריבוי מקרי כוויות אצל ילדים בשבתות דווקא. ראשית, העובדה שהילדים בבית ולא במוסדות החינוך. "גם מיחם המים ופלטת השבת עלולים לגרום כוויות", מסביר הד"ר חרץ. "אין שבת בלי פציעות מסוג זה. רוב הפציעות קלות, ומטופלות באשפוז, אבל לצערנו יש גם מקרים מזעזעים שמסתיימים אפילו במוות. צריך לדעת שכוויות גורמות לא רק צלקות וכאבים, אלא מסכנות חיים ממש!".

הזמינות שלו בשבתות היא בעבורו שליחות: "אני שמח שיש לי אפשרות להעניק את הידע המקצועי שרכשתי להצלת חיים, גם בשבת קודש. זו בדיוק הסיבה שבעבורה השקעתי שנים בלימודים בתחום. שבדיוק בנקודת הקצה הזאת אוכל לתת את ההחלטה הנכונה, אם לאשפז או לנתח או לתת טיפול אחר".

מים חמים ומסוכנים

הד"ר חרץ, בן 42, גדל בירושלים ולמד בישיבת מעלה אדומים. כיום הוא מתגורר בגבעת שמואל. הוא מבקש להעלות את המוּדעות לגורמים העלולים לגרום כוויות, כדי שלא יפגוש אתכם ביחידה שלו.

גורם הכוויות מספר אחת אצל ילדים הוא מים חמים. "זה יכול להיות תה או קפה רותחים שנשפכים על הילד, או סיר לא יציב", מסביר הד"ר חרץ. "הגורם המסוכן ביותר הוא כמובן מיחם השבת. אנחנו מבורכים בהרבה ילדים, ולא תמיד מצליחים להשגיח על כל אחד ואחת. יש שהילדים עולים על השיש, מנסים להכין לעצמם משהו, או רק רוצים לעזור. לעיתים הדבר מסתיים באסון".

מוּדעוּת מצילה חיים

מה אפשר לעשות כדי למנוע אסון? הרופא משיב: "ראשית, להבטיח שהמיחם והפלטה יציבים ותקניים. אם יש לכם מיחם ישן – החליפו אותו במיחם בטיחותי, שגם אם ייפול, המכסה שלו יישאר סגור. את הפלטה יש להניח במקום יציב, שילדים קטנים אינם מגיעים אליו. ודאי לא על הרצפה. גם את נרות השבת יש להדליק במקום בטוח. על-ידי קצת יותר מוּדעוּת נוכל למנוע אסונות".

בקרוב יחנוך יחידה ייעודית לטיפול בכוויות לילדים. "יחידה כזאת טרם הוקמה בארץ", הוא אומר. "הכול יהיה במקום אחד – מאשפוז יום והכנה לאשפוז בית, ועד הכלים החדשניים ביותר להענקת הטיפול הטוב ביותר במקרי כוויות".

הד"ר חרץ מספר על מקרה שבו טיפול ביתי התפתח למצב מסוכן, ובחסדי ה' הסתיים בטוב: "תינוק בן שנה וחצי נכווה קשה בכף היד בעקבות נגיעה בפלטת שבת. ההורים קיבלו המלצות משכנים איך לטפל בכווייה באמצעים ביתיים. הטיפול לא ממש הצליח, והתינוק הובא אלינו רק כעבור חמישה ימים, כשמצב כף היד היה קשה. בעקבות טיפול ייחודי הצלחנו לא רק להציל את כף היד אלא להחזירה לתפקוד מלא, ברוך השם. זה מקרה שזכור לי במיוחד ומרגש אותי לספר עליו".

  פינת ההלכה ומנהג

דמי חבר בבית הכנסת

שאלה: ועד בית הכנסת קבע שכל המתפללים ישלמו דמי חבר. זו חובה או בקשה?

תשובה: קודם כול יש לדעת שלבני העיר או השכונה הזכות לחייב את כל התושבים באזור לבנות (או לשכור) מקום לבית כנסת. והמעכב בניית בית כנסת נחוץ, אפילו כשכבר יש בית כנסת בעיר, אלא שאינו מספק את הצרכים, הרי זה בכלל "המונע את הרבים מלעשות מצווה".

יש דעות שבניית בית כנסת נכללת במצוות "ועשו לי מקדש". ברור שעל כל אחד ואחד להשתדל בכך בגופו ובממונו. ובפרט שבניית בית מדרש קודמת לבית כנסת, ובזמננו רוב בתי הכנסת משמשים גם בתי מדרש ללימוד תורה.

בהגדרת 'בנייה' נכללים גם הריהוט והשגת ספרי תורה, סידורים וספרי תנ"ך, ובפרט ספרי הלכה ואגדה, המתאימים לציבור הרחב, וכמו-כן עלויות התחזוקה והניקיון.

יש בתי כנסת שמצליחים לכסות את ההוצאות על-ידי התרומות הניתנות בקריאת התורה וכדומה, ואינם גובים דמי חבר. בתי כנסת אחרים מחייבים את המתפללים בדמי חבר –לכיסוי ההוצאות השוטפות,או להרחבה, שיפוצים, חידוש ריהוט וכדומה.

החלטת הוועד מחייבת את המתפללים, וכל אחד ואחד מהם חייב לשלם את דמי החבר (מי שמצבו הכלכלי קשה, יתייעץ עם רב מוסמך).

מקורות: זוהר פ' נשא קכו,א. רמב"ם הל' תפלה פי"א. שו"ע או"ח סי' קנ ס"א, וחו"מ סי' קסג ס"א. מג"א סו"ס קנד. צדקה ומשפט פי"א ס"א, וש"נ.

  רציתי לשאול

עם הרב דוד ועקנין, רבה של מנחמיה

אני אוהבת מאוד את התפילה בבית הכנסת, ומילדותי הלכתי תמיד להתפלל בו בשבת ובחג. עכשיו, כשיש לי ילדים קטנים, האם עליי לוותר על זה?

אין ספק שאישה שנהגה ללכת לבית הכנסת מרגישה תחושת החמצה כשהיא נאלצת להישאר עם הילדים הקטנים, בעוד בעלה הולך לתפילה.

בימינו השאיפה היא ששני ההורים יהיו שותפים שווים במטלות הבית וגידול הילדים, ובכל-זאת יש הבדל בין הבעל לאישה במידת החובה הקשורה לקיום המצוות. התורה פטרה את האישה ממצוות התלויות בזמן, כי מטבע הדברים היא צמודה יותר לילדים וצריכה להאכילם ולדאוג להם.

לכן כאשר צריך לבחור מי ילך לבית הכנסת, הבעל או האישה, יש עדיפות לבעל, כי הוא חייב בתפילה בציבור ובשמיעת קריאת התורה וכדומה, בעוד האישה אינה חייבת בכך.

אם יש אפשרות שהבעל יתפלל במניין מוקדם, ויאפשר לאשתו ללכת להתפלל במניין המאוחר יותר, זה יכול להיות פתרון טוב לכולם.

אם הדבר אינו מתאפשר, אני מציע לאישה לשנות את נקודת מבטה. במקום לראות בזה החמצה, להבין שהקב"ה נתן לה עכשיו משימה אחרת, חשובה לא פחות מתפילה בבית הכנסת. היא קיבלה תפקיד מרומם וכוחות מיוחדים לעצב את דמותו של הדור הבא ולחנך ילדים לערכי היהדות ולדרך-ארץ. הכרה זו תמלא אותה שמחה ותעניק משמעות אחרת להישארותה בבית עם ילדיה.

כך עשתה חנה הנביאה. היא נהגה לעלות עם בעלה למשכן שילה, אבל כאשר הקב"ה נתן לה ילד, נשארה בבית והתמסרה לחינוכו, כמסופר בספר שמואל: "וְחַנָּה לֹא עָלָתָה, כִּי אָמְרָה לְאִישָׁהּ עַד יִגָּמֵל הַנַּעַר וַהֲבִאֹתִיו וְנִרְאָה אֶת פְּנֵי ה'".

עם זה חשוב שהבעל יישאר עם הילדים בזמנים אחרים, שבהם האישה יכולה לצאת לשיעורי תורה, לערבי נשים ולפעילות התנדבותית, כדי להטעין את מצבריה הרוחניים. אני רואה אצלנו במנחמיה שנשים שמשתתפות בפעילויות אלה מקבלות חוויה מיוחדת, וחוזרות לבתיהן שמחות ומאושרות.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)