אהבה ויראה
"זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ,ח). בפרשת ואתחנן נאמר "שמור את יום השבת לקדשו". 'זכור' נאמר קודם מעשה העגל, כי 'זכור' הוא מאהבה, ולפני חטא העגל היו עובדים מאהבה, מקרבת הדבקות בה' יתברך. אך כשחטאו בעגל נתקלקלה השורה, וכשקיימו אחר-כך את המצוות כבר היו בבחינת 'עושים מיראה'.
(רבי מאיר-יחיאל מאוסטרובצה)
שישה זמנים
"זוכרהו על היין" (פסחים קו,א). דורשי רשומות מצאו רמז לכך: בכל שיר השירים לא נמצא פסוק המתחיל בו', אלא "וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב" ( ז,י), רמז לשישה זמנים שבהם מקדשים על היין – שבת, פסח, שבועות, ראש השנה, סוכות ושמיני עצרת.
(עיטורי תורה)
עבודת השבת
"ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" (כ,ט). ששת ימים תעבוד את ה' על-ידי עשיית מלאכה, כמו האבות שהיו עובדים את ה' יתברך בעבודת המקנה ושאר עניינים גשמיים; אבל ביום השביעי "שבת לה' אלוקיך" – בשבת תעבוד אותו על-ידי שביתה ממלאכה.
(רבנו בחיי)
אין עונג גדול מזה
"וכי אפשר לו לאדם לעשות כל מלאכתו בששת ימים? אלא שבוֹת בשבת כאילו כל מלאכתך עשויה" (מכילתא). מצווה להתענג בשבת, דכתיב "וקראת לשבת עונג". ואין לך עונג גדול מזה שהאדם מרגיש בכל שבת שכל מלאכותיו עשויות.
(תורה תמימה)
שבעה שובתים
"זכור את יום השבת לקדשו" (ב,ח). יום השבת הוא היום השביעי בשבוע, ואף הציווי "לא תעשה כל מלאכה" מופנה אל שבעה: "אתה, ובנך, ובתך, עבדך, ואמתך, ובהמתך, וגרך" – וכנגדו תיקנו שבע 'מנוחות' בתפילת 'אתה אחד' במנחה של שבת.
(בעל הטורים)
ההכנה קובעת
הנועם והעונג שהאדם מרגיש ביום השבת תלויים במידת ההכנה והעבודה שלו בששת ימי החול, וכמאמרם (עבודה זרה ג,א) "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת". זהו "ה' נתן לכם את השבת": ה' נתן בידכם את השבת; מידת הקדושה והעונג שתרגישו ביום השבת – ניתנה בידכם.
(לקוטי תורה)
פנימיות וחיצוניות
בכל המצוות יש פנימיות וחיצוניות. גם לשבת יש פנימיות וחיצוניות. השביתה והמנוחה הן החיצוניות של השבת, ויש לשמור גם את פנימיות השבת, כדברי רבנו הזקן בסוף התניא, שהכוונה בתפילות השבת ובתלמוד תורה לדובקה בה' אחד היא הבחינה הפנימית של 'זכור', והשביתה מדיבורים גשמיים היא הבחינה הפנימית של 'שמור'.
(ספר השיחות) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
