חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1829 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת יתרו, י"ט בשבט ה'תשפ"ב, (21/01/2022)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1829 - כל המדורים ברצף
הטיעון שיישאר אחרי העסקה
יש חדש
יתרו כמבחן של משה
השבת
דיברות חדשים...
עשרת הדיברות וגר הצדק
התורה העתידית
האם ייפתחו ספרי יוחסין?
עובד גוי בשבת
רציתי לשאול

מס' 1829, ערב שבת-קודש פרשת יתרו, י"ט בשבט ה'תשפ"ב (21.01.2022)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

הטיעון שיישאר אחרי העסקה

הבעיה שלנו איננה בקבוקים או סיגרים, אלא הפרוטקשן המשתולל, הפריצות לבתים ולבתי עסק והגניבות החקלאיות העצומות

מערכת המשפט הראשונה בעם ישראל הוקמה במדבר, על-פי המתווה שהציע יתרו, חותן משה. הוא יעץ למשה לבחור מקרב העם "אַנְשֵׁי חַיִל, יִרְאֵי אֱלֹקִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת, שֹׂנְאֵי בָצַע", ולמנות אותם לשופטי העם. בהמשך, כשמשה נושא את דבריו לפני הדור שעומד להיכנס לארץ, הוא מספר על הקמת מערכת המשפט הזאת, אך אינו מונה את 'שונאי בצע' כאחת התכונות של האנשים שבחר. על כך אמרו שלא מצא שונאי בצע...

אם כך היה בימי משה רבנו, נראה שגם בימינו יהיה קשה למצוא אנשים כאלה. ואם נדקדק עם כל נושא תפקיד ציבורי על כל פרוטה, לא יהיו לנו לא פקידים, לא ראשי עיר, לא שופטים, לא שרים ולא ראשי ממשלה, כי בכל אחד ואחד יהיה אפשר למצוא רבב כזה או אחר.

כבר אפשר לסכם

ברור שצריך לחתור לעשייה ציבורית נקיית כפיים, אבל עלינו להיות מציאותיים. את השחיתות יש לבער במקום שבו היא מהותית ומשבשת את התפקוד התקין של נושאי התפקיד. ההיטפלות לזוטות יוצרת תחושה קשה של רדיפה, מפנה משאבים ציבוריים אדירים לכיוונים לא-נכונים, ומערערת את האמון הציבורי במערכת האמונה על שמירת החוק.

בין שיהיה הסכם טיעון ובין לאו, כבר אפשר לסכם את הפרשה שמלווה אותנו בשנים האחרונות. החקירה האדירה, שעלתה סכומי עתק, העלתה בסופו של דבר זוטי דברים בלבד. ההתעקשות לנהל משפט נגד ראש ממשלה מכהן נתפסה כצעד פוליטי מובהק. היא זכתה לתמיכה חסרת ביקורת ממי שרצו בסילוקו מהזירה, ועוררה זעם עצום במי שראו בכך ניסיון לעקוף את רצון העם ולהדיח ראש ממשלה הזוכה לתמיכה ציבורית גדולה.

דרך התנהלותה של החקירה, כפי שעלתה במהלך המשפט, מטרידה מאוד. אין דין ואין דיין. חוקרים עושים בחקירה ככל העולה על רוחם, בניגוד לחוק. הפרקליטות, שאמורה לפקח עליהם, אינה יודעת ואינה שומעת, ואפילו מגבָּה. והאזרח הקטן אומר לעצמו, אם כך נוהגים בחקירה של ראש ממשלה, קל וחומר שירמסו כל בדל של זכויות אדם כשמדובר באזרח פשוט.

להתפלל "השיבה שופטינו"

לא כך אנחנו רוצים לראות את מערכת החוק, שבלעדיה "איש את רעהו חיים בלעו". אנחנו רוצים שהיא תשקיע את משאביה בפשעים האמיתיים. הבעיה שלנו איננה בקבוקים או סיגרים, אלא הפרוטקשן המשתולל באין מפריע. הפריצות לבתים ולבתי עסק שכמעט אינן נחקרות. הגניבות החקלאיות העצומות, שגורמות לכל אחד מאיתנו לשלם יותר על התוצרת החקלאית.

אנחנו רוצים לראות מערכת חוק שאינה תופסת צד בוויכוח הפוליטי, ואינה מתערבת בשאלות ערכיות ודתיות. העיסוק שלה בסוגיות האלה גורם לאובדן האמון בה, ודרדר אותו לשפל שקשה יהיה לה לקום ממנו. ואולי כל זה נועד רק כדי שנתפלל בכוונה גדולה יותר "השיבה שופטינו כבראשונה".


להשקיע את המשאבים בפשעים האמיתיים (צילום: דוברות המשטרה)

  יש חדש

יום השנה לרבנית

ביום שני, כ"ב בשבט, יחול יום השנה להסתלקות הרבנית חיה-מושקא שניאורסון, רעייתו של הרבי מליובאוויטש. נשי חב"ד ברחבי העולם מקיימות בסמיכות ליום הזה אירועים מיוחדים לנשים, ומעלות על נס את דמותה של הרבנית, אצילות נפשה, צניעותה ומעשי החסד המיוחדים שלה. בניו-יורק מתקיים הכינוס העולמי של שליחות חב"ד בעולם, והשנה, בשל מגבלות הקורונה, במסגרת מצומצמת יותר.

ערב הצדעה לשלוחים

ביום רביעי האחרון, י' בשבט, נערך בתל-אביב ערב הצדעה מיוחד ליותר מאלף שלוחי חב"ד בארץ, הפועלים במסגרת צעירי אגודת חב"ד. באירוע, שבו השתתפו גם תומכי הפעילות ושותפיה, הוצגה מסירות נפשם של השלוחים להפצת היהדות והחסידות, מתוך אהבת ישראל ודאגה כנה לכל יהודי, יהיה אשר יהיה.

קבלו את זכות ההפצה

קיבלנו תגובות חיוביות רבות מהציבור על השינוי המרענן בדמותו של 'שיחת השבוע' ועל המדור לילדים, אם כי יש שציינו שעדיין יצטרכו להתרגל לשינוי. זו הזדמנות לקרוא לציבור להיות שותפים בהפצת העלון, ולהזמין כמות עלונים שיגיעו אליהם מדי שבוע היישר לבתיהם.

  שלחן שבת

יתרו כמבחן של משה

פרשתנו מספרת כי יתרו הכיר באלוקי ישראל, התגייר ובא להסתופף בצילו של עם ישראל. אבל קודם לכן היה כוהן לעבודה זרה, ויתרה מזו, כדברי חז"ל, הוא עבד כל עבודה זרה שבעולם. מצב זה מבטא נחיתות גדולה ביותר. ובכל-זאת התורה מספרת על משה רבנו "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן", שזה היה קודם שהתגייר והכיר בבורא העולם.

וכיצד טיפל משה בצאנו של יתרו? על כך אמרו חז"ל (שמות רבה פרשה ב,ב): "לא בחנוֹ הקב"ה אלא בצאן... אמר הקב"ה: יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם? כך חייך, אתה תרעה צאני ישראל". ובמה התבטאו רחמיו? – "היה מוציא הקטנים לרעות כדי שירעו עשב הרך, ואחר-כך מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית, ואחר-כך מוציא הבחורים שיהיו אוכלין עשב הקשה".

גרוע מיתוש

משה רבנו עמד במדריגה רוחנית גבוהה ביותר גם בהיותו רועה הצאן של יתרו, ובמיוחד לעומת יתרו, עובד האלילים. האם זה מבחן ההנהגה הראוי למשה רבנו – רעיית צאנו של מי ש"עבד כל עבודה זרה שבעולם"?!

הדבר יובן לאור המבואר בספר התניא, על דברי חז"ל (סנהדרין לח,א) שהאדם נברא אחרון ברשימת הברואים, כדי שיהיה אפשר לומר לו – "יתוש קדמך". היינו שאם יחטא האדם, יאמרו לו שהוא נחות אפילו מן היתוש. כי היתוש אינו חורג מהתפקיד שהקב"ה הועיד לו, ואילו האדם עבר על רצון ה', וזאת אף שיש בו נפש אלוקית שהיא חלק א-לוה ממעל ממש.

סבלנות ואורך רוח

מנהיגם של ישראל נדרש לנהוג ברחמים גם כלפי יהודים במדריגה נחותה ביותר, שהם חוטאים לתפקידם ועליהם אומרים 'יתוש קדמך'. לכן הוא נבחן בהתנהגותו עם צאנו של יתרו, שכן עבודה זרה אסורה על בני נח, ויתרו עבר על רצון ה', והיה במעמד רוחני נחות עד שהיה ראוי לומר לו כי הוא גרוע מיתוש.

כאשר משה נהג בסבלנות ובאורך רוח לא רק כלפי יתרו עצמו, אלא אפילו ברכושו ובצאנו, הוכיח שאין ראוי ממנו להיות רועה נאמן לכל בני ישראל – גם למי שעומדים במדריגה נחותה ביותר. ודאגתו אינה לעולמם הרוחני בלבד, אלא אפילו לגשמיותם – כפי שדאג לצאן יתרו.

דרך בהנהגה

זו הייתה דרכו של הבעל-שם-טוב, שקרא לחבריו, הצדיקים הנסתרים, לסייר בעיירות ובכפרים ולסייע ליהודים בגשמיות. הבעש"ט אמר: "נשמה יורדת לעולם הזה למשך שבעים-שמונים שנה כדי לעשות פעם אחת טובה ליהודי בגשמיות או ברוחניות".

ומכיוון שעניין זה נעשה חלק בתורה, יש לעסוק בכך מתוך שמחה, ככל ענייני התורה שצריכים להיעשות "בשמחה ובטוב לבב מרוב כול".

(תורת מנחם, כרך לט, עמ' 38)

  מן המעיין

השבת

אהבה ויראה

"זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ,ח). בפרשת ואתחנן נאמר "שמור את יום השבת לקדשו". 'זכור' נאמר קודם מעשה העגל, כי 'זכור' הוא מאהבה, ולפני חטא העגל היו עובדים מאהבה, מקרבת הדבקות בה' יתברך. אך כשחטאו בעגל נתקלקלה השורה, וכשקיימו אחר-כך את המצוות כבר היו בבחינת 'עושים מיראה'.

(רבי מאיר-יחיאל מאוסטרובצה)

שישה זמנים

"זוכרהו על היין" (פסחים קו,א). דורשי רשומות מצאו רמז לכך: בכל שיר השירים לא נמצא פסוק המתחיל בו', אלא "וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב" ( ז,י), רמז לשישה זמנים שבהם מקדשים על היין – שבת, פסח, שבועות, ראש השנה, סוכות ושמיני עצרת.

(עיטורי תורה)

עבודת השבת

"ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" (כ,ט). ששת ימים תעבוד את ה' על-ידי עשיית מלאכה, כמו האבות שהיו עובדים את ה' יתברך בעבודת המקנה ושאר עניינים גשמיים; אבל ביום השביעי "שבת לה' אלוקיך" – בשבת תעבוד אותו על-ידי שביתה ממלאכה.

(רבנו בחיי)

אין עונג גדול מזה

"וכי אפשר לו לאדם לעשות כל מלאכתו בששת ימים? אלא שבוֹת בשבת כאילו כל מלאכתך עשויה" (מכילתא). מצווה להתענג בשבת, דכתיב "וקראת לשבת עונג". ואין לך עונג גדול מזה שהאדם מרגיש בכל שבת שכל מלאכותיו עשויות.

(תורה תמימה)

שבעה שובתים

"זכור את יום השבת לקדשו" (ב,ח). יום השבת הוא היום השביעי בשבוע, ואף הציווי "לא תעשה כל מלאכה" מופנה אל שבעה: "אתה, ובנך, ובתך, עבדך, ואמתך, ובהמתך, וגרך" – וכנגדו תיקנו שבע 'מנוחות' בתפילת 'אתה אחד' במנחה של שבת.

(בעל הטורים)

ההכנה קובעת

הנועם והעונג שהאדם מרגיש ביום השבת תלויים במידת ההכנה והעבודה שלו בששת ימי החול, וכמאמרם (עבודה זרה ג,א) "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת". זהו "ה' נתן לכם את השבת": ה' נתן בידכם את השבת; מידת הקדושה והעונג שתרגישו ביום השבת – ניתנה בידכם.

(לקוטי תורה)

פנימיות וחיצוניות

בכל המצוות יש פנימיות וחיצוניות. גם לשבת יש פנימיות וחיצוניות. השביתה והמנוחה הן החיצוניות של השבת, ויש לשמור גם את פנימיות השבת, כדברי רבנו הזקן בסוף התניא, שהכוונה בתפילות השבת ובתלמוד תורה לדובקה בה' אחד היא הבחינה הפנימית של 'זכור', והשביתה מדיבורים גשמיים היא הבחינה הפנימית של 'שמור'.

(ספר השיחות)

  אמרת השבוע

דיברות חדשים...

סיפר רבי יעקב-יחזקיה גרינוולד, בעל 'ויגד יעקב', כי פעם אחת נסע ברכבת והתיישב לידו יהודי מתבולל מווינה. אמר לו היהודי: "גם אני יהודי הנני". שאלו הרב: "במה זה בא לידי ביטוי?". השיב האיש: "אני מקפיד לקיים את עשרת הדיברות".

הופתע הרב ושאל: "האוּמנם אתה שומר שבת?". השיב היהודי: "וכי השבת כלולה בעשרת הדיברות?"...

"אם כן, אילו מצוות מעשרת הדיברות אתה מקיים?", שאלו הרב. השיב האיש: "אני הולך לאמירת 'יזכור', אוכל קניידלאך בפסח, ומסובב תרנגול מעל הראש בערב יום הכיפורים"...

  מעשה שהיה

עשרת הדיברות וגר הצדק

את תפקיד הקורא בתורה העניק הצדיק לאורח עלום שבא עימו. פני האורח האירו באור יקרות, וקולו היה ערב במיוחד

"איננו יכולים עוד! באו מים עד נפש!", זעקו החוכרים היהודים אל 'הסבא משפּוֹלה', תלמידו של הבעש"ט.

הם התגוררו סמוך לעיר שפולה, עיר מחוז במרכז אוקראינה. את פרנסתם מצאו מחכירת אדמותיו של האציל המקומי, ששטחים נרחבים באזור היו בבעלותו. האציל הזה היה בעל מידות רעות, ונהג בנתיניו היהודים ביד קשה.

בימי החורף שהה האציל בארמונו שבעיר. בתקופה זו קנו היהודים מעט שקט, תמורת מתת ששלשלו לכיסיהם של משרתיו. אך באביב, כאשר נשמע קול פעמוני מרכבתו ההדורה של האציל השב לאחוזתו, עלתה החרדה בליבם של היהודים.

את ימיו ולילותיו בילה האציל בשעשועים ובתענוגות. הוא נהג להזמין לאחוזתו אצילים ורוזנים, ערך בעבורם נשפים ומסיבות שבהם אכלו ושתו לשוכרה, והשתעשעו כמנהגם.

את חבריו דאג לבדר בדרכים מגוּונות. לעיתים פקד להביא לפניו יהודי או שניים, עטופי טליתות ועטורי תפילין, ובידיהם סידורי תפילה. הוא היה מצווה עליהם לשיר ולרקוד לפניו. המסובים, הלומי היין, היו צופים בהצגה בהנאה צרופה.

החוכרים היהודים הרבו להתחנן לפני 'הסבא משפולה' על הסבל שהאציל מסב להם. הצדיק בירכם בישועה, אך הימים חלפו ולא חל שינוי לטובה.

שנה אחת חזר האציל מארמון החורף ובפיו גזירה חדשה – בכל נכס השייך לו חייבת להימצא תמונה של הדת הנוצרית. כמו-כן היהודים חייבים לפתוח את בתי המזיגה שהם חוכרים גם בשבתות.

ואז נחרדו היהודים למשמע עוד קפריזה מטורפת של האציל. אחד החוכרים היהודים התעתד להשיא את בתו בימים הסמוכים לחג השבועות, והאציל ציווה להביא את הכלה לאחוזתו אחרי החופה בבגדי כלולותיה, כדי שתחולל לפניו ולפני אורחיו.

היהודים נסעו אל 'הסבא משפולה' ונכנסו אליו בזעקות שבר. למשמע דבריהם דפק הצדיק על השולחן והכריז: "אין ברירה! מוכרחים להשמיע לפניו את עשרת הדיברות"...

הנוכחים החליפו ביניהם מבטים תמהים, והצדיק הסביר: "בחג השבועות הקרוב אל תבואו לחגוג בעיר, אלא תתאספו בבית אחד החוכרים בכפרו של האציל. אני אדאג לחזן ובעל קורא. אִמרו לאציל כי אתם מזמינים אותו ואת אורחיו לצפות בתפילה".

האציל קפץ על המציאה כמוצא שלל רב. בשמחה בישר לחבריו: "הפעם נצפה במחזה שעשועים מיוחד, שלא ראיתם מימיכם".

לקראת החג בא 'הסבא משפולה' לכפר, והורה לקיים את התפילה ליד הגבעה הסמוכה. בבוקר החג התאספו היהודים לתפילה, ועל הגבעה ישבו בכרכרות הדורות האציל וחבריו.

'הסבא משפולה' שימש חזן. למראה הטלית שכיסתה את ראשו, והציציות שהשתלשלו ממנה, פרצו האצילים בצחוק. אך כשקרא הצדיק את הפסוק 'שמע ישראל' בשאגה גדולה, נפלה חרדה גדולה על האצילים, אם כי ניסו להעמיד פני גיבורים.

כשפתח הצדיק בחזרת הש"ץ, לא יכלו האצילים לעמוד מול קולו המתוק והמרגש. איש כבר לא צחק עוד.

את תפקיד הקורא בתורה העניק הצדיק לאורח עלום שבא עימו. פני האורח האירו באור יקרות, וקולו היה ערב במיוחד.

כשהחלה קריאת התורה ביקש האציל מאחד החוכרים היהודים לתרגם בעבורו את תוכן הקריאה. כאשר קרא הקורא את הדיברות הראשונים "אנכי ה' אלוקיך... לא יהיה לך" התכרכמו פניו של האציל. ליבו נקפו על פקודתו ליהודים לתלות צלם בבתיהם.

בדיבר "זכור את יום השבת לקדשו" נזכר האציל בהוראה שנתן לפתוח את בתי המזיגה בשבת. הוא חש מחנק בגרונו.

בקריאת הדיבר "לא תנאף" פרץ האציל בבכי כשנזכר בציוויו להביא אליו את בת החוכר בליל חופתה. בושה מילאה את ליבו.

כך, לאורך כל הדיברות, נזכר האציל בחטא שעשה או זמם לעשות. בבושת פנים סימן לחבריו וכולם הסתלקו מהמקום.

בסיום התפילה פנה 'הסבא משפולה' לסעוד עם החוכרים את הסעודה החלבית של חג השבועות. הקורא בתורה נעלם ואיננו.

"את עשרת הדיברות האלה יזכרו הללו כל ימיהם, ולא ירשיעו עוד", הבטיח 'הסבא'. "אמנם הטרחתי את משה רבנו לקרוא בתורה, אבל כדאי היה הדבר, כי באציל שלכם יש ניצוץ מנשמת יתרו חותנו, המחפש את תיקונו".

במוצאי החג ביקש האציל לפגוש את 'הסבא'. הם הסתגרו שעות רבות. למחרת בבוקר נכנס אליו שוב. מאז חדל להציק ליהודים, וכתיקון למעשיו בנה על הגבעה בית כנסת בכספו. לאחר מכן עזב את האחוזה ולא נודע מקומו.

השמועה אמרה כי נדד למדינה רחוקה, ונעשה גר צדק. כעבור זמן נפטר, ועל מצבתו נחקקו שתי מילים בלבד: 'גר צדק'.

(על-פי 'סיפורי הבעש"ט', מפי הרב יעקב-שמואל הלוי איש הורביץ סג"ל, ששמע את הסיפור מזקני חסידי שפולה)

  גאולהפדיה

התורה העתידית

מַתַּן תּוֹרָה. מה יהיה בזמן הגאולה? תחשבו על מעמד הר סיני, מתן תורה, ותדמיינו שזה יהיה המצב הקבוע והטבעי של העולם. במעמד הר סיני התגלה אלינו הקב"ה בכל עצמותו, כמו שנאמר (דברים ד,לה) "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ". בתניא (פרק לו) מבואר כי "הָרְאֵתָ ממש, בראייה חושית, כדכתיב 'וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת', רואים את הנשמע". כלומר, דברים שבימינו אפשר רק לשמוע עליהם, להאמין בהם – נעשו גלויים ומוחשיים כמו המציאות הגשמית הנראית לעיניים.

אלא שהגילוי המופלא של מתן תורה היה זמני, ואחר-כך חטאו בני ישראל בחטא העגל "ונתגשמו הם והעולם, עד עת קץ הימין, שאז יזדכך גשמיות הגוף והעולם ויוכלו לקבל גילוי אור ה' שיאיר לישראל על-ידי התורה" (כלשון התניא שם). בזמן הגאולה הקב"ה "יופיע עליהם בהדר גאון עוזו, וימלא כבוד ה' את כל הארץ, וישראל יראו עין בעין כבמתן תורה" (תניא פרק לז).

תּוֹרָה חֲדָשָׁה. יסוד בסיסי באמונה היהודית קובע כי התורה "אין לה לא שינוי ולא גירעון ולא תוספת" (רמב"ם הלכות יסודי התורה תחילת פרק ט). בנוסח המקוצר של י"ג עיקרי האמונה נאמר "זֹאת הַתּוֹרָה לֹא תְּהֵא מֻחְלֶפֶת וְלֹא תְהֵא תּוֹרָה אַחֶרֶת מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ". מעמד הר סיני היה אירוע יחיד במינו ולא יקרה שוב אירוע כמותו.

ובכל-זאת נאמר על זמן הגאולה "כִּי תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא" (ישעיה נא,ד), ועל זה המדרש אומר (ויקרא רבה פרשה יג,ג) "תורה חדשה מאיתי תצא, חידוש תורה מאיתי תצא". או כפי שנאמר בילקוט שמעוני (ישעיה רמז תכט): "עתיד הקב"ה להיות יושב... ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן על-ידי משיח". יתרה מזו נאמר במדרש (קוהלת רבה פרשה יא,ח): "תורה שאדם למד בעולם הזה, הבל היא לפני תורתו של משיח".

אלא שאכן התורה לא תהיה מוחלפת, והיא תישאר אותה תורה שקיבלנו בהר סיני, אבל בימות המשיח תהיה התגלות עצומה ומופלאה כל-כך של חוכמת התורה, עד שהיא תיחשב 'תורה חדשה' לגבי התורה שאנו לומדים עכשיו, והתורה שלנו תיחשב 'הבל' לעומת תורתו של משיח. לכן הדגש הוא שהתורה החדשה תתגלה על-ידי המשיח דווקא, כי במתן תורה ניתנה התורה לבני-אדם ומאז "לא בשמיים היא". גדולתו של המשיח תהיה, שהוא יצליח להוציא מתוך התורה הקיימת גם חלקים שהיו נסתרים ונעלמים לגמרי, עד שהתגלותם נחשבת בבחינת 'תורה חדשה'. אך הוא יגלה תורה זו לא רק מתוך כוחו הנבואי, אלא מתוך שכלו וחוכמתו, ככל 'תלמיד ותיק' הלומד תורה ומחדש בה.

  חיים יהודיים

האם ייפתחו ספרי יוחסין?

הרב דוד לאו מזהיר: "כל מי שירצה להיות בטוח שהוא או היא נישאים לבן-זוג יהודי, לא יוכל לסמוך על רישומי המדינה"

הרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הרבני הגדול, הרב דוד לאו, לא ציפה שבמשמרת שלו דווקא תתמודד הרבנות עם ניסיון לקעקע את היסודות של שני מרכיבים מרכזיים בחיי הדת – הגיור והכשרות. הוא ועמיתו, הראשון לציון הרב יצחק יוסף, נחושים להיאבק בכל כוחם נגד המהלכים האלה.

"לא הכול מבינים את החורבן שעלול להיווצר בתחום הגיור", אומר הרב לאו. "כיום הגיור של הרבנות הראשית לישראל מוּכר בכל בתי הדין בעולם, ככזה שנעשה על-פי התורה. ברגע שיפריטו את הגיור ויעניקו זכות גיור גם למי שעם כל הכבוד וההערכה, אינם מומחים בתחום הזה, ויותר מכך, יש להם דעות שונות לגבי דמותו של הגיור – יהיו לנו שני סוגי גיור, אחד של הרבנות הראשית ושני של רבנים פרטיים. אנשים לא יידעו להבדיל ביניהם, ולא יהיה ברור עם מי אפשר להתחתן. התוצאות החמורות עלולות להתגלגל לעולם היהודי כולו".

למנוע קרע בעם

הרב לאו מזהיר כי התוצאה הבלתי-נמנעת של המהלך הזה תהיה פתיחת ספרי יוחסין: "אני מתפלל שהקב"ה יעזור, ואנשים יתעשתו וילכו עם הרבנות הראשית לישראל; אבל אם חס ושלום לא כך יהיה, לא תהיה ברירה אלא לפתוח ספרי יוחסין! נצטרך להודיע שכל מי שבידו תעודת גיור עד תאריך מסוים – התעודה קבילה, ולאחר תאריך זה אי-אפשר עוד לסמוך על תעודות הגיור".

מה המשמעות של פתיחת ספרי יוחסין? הרב לאו: "כל מי שירצה להיות בטוח שהוא או היא נישאים לבן-זוג יהודי, לא יוכל לסמוך על רישומי המדינה. הוא יצטרך לבדוק אם המועמדים לנישואין רשומים בספר היוחסין, שבו יש ודאות כי נרשמים בו יהודים בלבד, או מי שהתגיירו כהלכה. זה יפער קרע בלתי-ניתן לאיחוי בעם. לכן הרבי מליובאוויטש זעק והתחנן שייקבע בחוק כי הגיור צריך להיות כהלכה, כדי שלא נתפלג חלילה לשני עמים".


יוצאים למאבק. הרבנים הראשיים לישראל

כשרות זו מומחיות

גם רפורמת הכשרות עלולה לגרום הרס בתחום זה. הרב לאו מנסה להסביר זאת בשפה פשוטה: "כשרות הרבנות היא שם כולל לכל הכשרויות האזוריות בארץ מטעם הרבנות. לכשרות הזאת יש סטנדרטים מינימליים, ואחר-כך אפשר תמיד להוסיף כשרות ברמה מהודרת יותר. אבל לא כל רב, גם אם הוא תלמיד-חכם, יש לו ניסיון והבנה בניהול מערכת כשרות. זו המומחיות שלנו, ואת זה מנסים להרוס על-ידי הרפורמות".

מאבקה של הרבנות הראשית זוכה לתמיכה חסרת תקדים של כלל רבני ישראל, ולצידם רבני העולם. הרב לאו מביע תקווה כי בסופו של דבר לא יתבצעו מהלכים בניגוד לעמדת הרבנות.

לוחות הברית מרובעים

ראוי לציין כי אחת הפעולות של הרב לאו, מייד עם מינויו לרב הראשי, הייתה לשנות את הלוגו של הרבנות הראשית לישראל, שבמרכזו לוחות הברית, לתבנית של לוחות מרובעים.

"כבר בעודי תלמיד ישיבה", מספר הרב, "ידעתי שהרבי מליובאוויטש וה'סטייפֶּלֶר' קבעו כי הצורה הנכונה היא המרובעת. כאברך, עיינתי בסוגיה וראיתי שדעה זו עולה בבירור מתיאור הלוחות בתלמוד. כשמוניתי לרב העיר מודיעין דאגתי שבכל בתי הכנסת שנבנו בעיר, שבהם רצו לשלב את ציור הלוחות, יהיו הלוחות מרובעים. עם היבחרי לרב הראשי לישראל היה טבעי בעבורי שהלוגו של הרבנות הראשית ישונה ויציג את הצורה האמיתית של הלוחות ולא צורה שאינה נכונה, וכך עשיתי".


לוחת מרובעים. תיקון בראשית הכהונה

  פינת ההלכה ומנהג

עובד גוי בשבת

שאלה: יהודי שמעסיק בביתו עובד לא-יהודי, האם מחובתו לתת לו את השבת כיום המנוחה?

תשובה: האמור בעשרת הדיברות (שמות כ,י): "לא תעשה כל מלאכה, אתה... עבדך ואמתך", מדבר בעבד שנימול וטבל לשם עבדות וחייב במצוות, שגם האדון מוזהר עליו שלא יעשה מלאכה בשבת.

עובד לא-יהודי בימינו אינו בהגדרה זו, ואין שום חובה על מעסיקו היהודי לדאוג שישבות ממלאכה בשבת (יתרה מזו, התורה אוסרת על לא-יהודי לשבות ממלאכה, אפילו ביום חול, אם עשה אותו כמו שבת לעצמו, ולא קיבל עליו שבע מצוות בני נח).

ואולם אם הגוי עובד בביתו, בעסקו או בשדהו של יהודי, חלות עליו מגבלות רבות. אסור לו לעשות מלאכה האסורה בשבת לצורכו של היהודי, גם אם הוא עושה זאת מעצמו, ובוודאי אסור ליהודי לומר לו לעשות מלאכות אלה בעבורו.

אפילו אם הנוכרי בא להדליק ביוזמתו את האור בבית היהודי לצורך בעל הבית, צריך למחות בידו ולומר לו שלא יעשה כן, אפילו אם אין בדעת היהודי ליהנות מכך בשבת, שמא יחשדוהו שזימן את הנוכרי למלאכה זו.

כמו-כן אסור ליהודי להציע ביוזמתו לעובד הגוי (אפילו מערב שבת) לקחת את מכוניתו לנסיעה בשבת לצורך עצמו (גם כשהנוכרי משלם בעצמו את הוצאות הדלק). כי הרואים את הגוי נוסע במכונית עלולים לחשוב שהיהודי שלחו לנסיעה זו. ואם הגוי מבקש זאת מעצמו, מותר להרשות לו.

מקורות: רמב"ם הל' שבת ס"פ כ, ומ"מ שם. הל' מלכים פ"י ה"ט ומקו"צ בהוצאת פרנקל שם. שו"ע אדה"ז סי' שז סל"ה, ומשנ"ב שם ס"ק עד. סי' רעו ס"ג, ומשנ"ב ס"ק יא. ילקוט יוסף שבת ח"א עמ' רנג, וח"ב עמ' רנח.

  רציתי לשאול

עם הרב אושרי בוגלר, מנהל אגף בנים – בית חינוך חב"ד, נתיבות

אני בא לשיעור גמרא ולא מתחבר כל-כך. מה עושים?

ראשית, טבעי שלא כל אחד, בשלב שבו הוא עומד בחייו, מצליח להשתלב בקלות בשיעורי גמרא ברמות מסוימות.

בלימוד התלמוד אנחנו מיישמים את עיקר הציווי "והגית בו" – לימוד תורה מתוך יגיעה ועיון. התלמוד מעניק לנו את הרקע שהביא לפסיקת ההלכה ואת ההיגיון הפנימי שמאחורי הדברים.

כדי שאכן תתחבר ללימוד מומלץ שתצטרף לשיעור המתאים לך, הן בקצב הלימוד, הן ברמת הסוגיות. בתלמוד יש מסכתות העוסקות בחיי היום-יום, לעומת מסכתות הדנות בסוגיות סבוכות בתחומים הנוגעים פחות לחיים השגרתיים. יש כיום שיעורים מלוּוים מצגות, וכמו-כן יש ברחבי הארץ שיעורים בקבוצות קטנות.

אצלנו, בבית חב"ד המרכזי בבאר-שבע, מתקיים שיעור גמרא שאני זוכה למסור זה שמונה שנים. השיעור התחיל כ'שיעור גמרא למתחילים', כי באו אליו אנשים שזו הייתה להם היכרות ראשונה עם הגמרא. בתחילה למדנו את סדר השתלשלות התורה שבעל-פה, והייתי צריך לחזור על כך מדי שבוע, כי בכל שיעור הצטרפו לומדים חדשים. הלימוד היה איטי, אך בטוח. לא היה קל למשתתפים להתחבר לצורת הלימוד המיוחדת של הגמרא, אך אחרי שלמדו איך לומדים סוגיה, ומה דרכה של הגמרא בהצגת הטיעונים והמסקנות, התגלה לפניהם עולם שלם ומופלא. כיום השיעור כבר אינו נקרא 'גמרא למתחילים', שכן המשתתפים בו כבר מחוברים למדיי, מכירים את מבנה התלמוד, ומסוגלים ללמוד גם סוגיות סבוכות.

התורה שבעל-פה ארוכה מִני ים, וכל יהודי יכול להתחבר, אלא שעליו למצוא את מה "שליבו חפץ", כלשון חז"ל. תתחיל בסוגיות קלות ותתקדם בהדרגה גם לסוגיות עמוקות יותר, ואין ספק שתתחבר. בהצלחה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)