בעלת הבית עמלה על ניקיון הבית לקראת חג הפסח. היא עלתה לנקות ולסדר את המחסן שבעליית הגג, ולהפתעתה מצאה שם שק בד שאינו מוכר לה.
כשפתחה את השק נדהמה לגלות זוג פמוטות כסף מפוארים, שאותם לא ראתה מעולם. היא המתינה לבואו של בעלה מבית המלאכה לייצור כובעים שבבעלותו, לשאול אותו לפשר הדבר.
הבעל הגיב במבוכה ובאי-נוחות. תחילה ניסה להשתמט ולהתחמק, אולם תגובתו עוררה עוד יותר את תמיהתה של האישה, והיא לחצה על בעלה לספר לה מה עניינם של הפמוטות האלה.
הם גרו בעיירה סטולין שבבלארוס. בעיירה התגורר הצדיק רבי אשר פרלוב מסטולין, בנו של רבי אהרון הגדול מקרלין. שמו של הצדיק נודע בכל האזור כאיש קדוש ומחולל מופתים, ורבים באו להיוועץ בו ולהתברך מפיו.
ליבה של האישה היה ספוג אמונת צדיקים, והיא הייתה פוקדת תכופות את מעונו של הצדיק. כנהוג, הייתה מגישה לו מכתב ובו בקשותיה, בצירוף דמי 'פדיון' מכובדים.
רבי אשר ידע כי בעלה של האישה איננו נמנה עם עדת חסידיו. אחרי שהאישה באה אליו שוב ושוב, ביקש הצדיק לברר אם הבעל יודע על הכספים שאשתו נותנת לו כ'פדיון'. הוא ביקש משמשו להזמין אליו את הבעל.
הבעל הגיב בהפתעה. "אשתי לא סיפרה לי על כך מעולם", אמר לצדיק.
"אם כן, עליי להשיב את הכספים", אמר רבי אשר.
אלא שבאותו זמן לא היה בידי הצדיק כסף מזומן, והוא הציע להפקיד בידי הבעל משכון – זוג פמוטות כסף, שאותם יחזיק ברשותו עד שיזדמן לו הסכום הנדרש. הבעל קיבל את ההצעה ולקח את הפמוטות.
מכיוון שלא רצה שהדבר ייוודע לאשתו, החביא את הפמוטות בעליית הגג. במרוצת הזמן שכח זאת, ולא הביא בחשבון שבמהלך הניקיונות של ערב פסח תגלה האישה את הפמוטות שהוצפנו בביתה.
"מה עשית?!", הגיבה האישה בחלחלה. "איך העזת להסכים שהצדיק יחזיר לנו דמי 'פדיון' שנתתי לו?! ועוד לקחת מביתו חפצי קודש כמשכון?!".
הבעל הנהן בראשו לאות הסכמה לנזיפתה של רעייתו. "גש מייד אל בית הצדיק והחזר לו את הפמוטות", הורתה לו האישה.
הבעל שב אל הצדיק ובידיו הפמוטות וסיפר את אשר אירע. "למען שלום בית אני מוותר על הכסף", אמר.
"אם כן, אציע לך דבר אחר", הגיב הצדיק. "הלוא יש לך בת המצפה לזיווגה. אציע לך שידוך מכובד בעבורה, והכסף שנתנה אשתך יהיה שכר השדכנות שלי".
להצעה מפתיעה שכזאת לא יכול היה הבעל לסרב, ובוודאי כששמע שהמועמד הוא בנו המצוין וכליל המעלות של הרב מוולדימירץ.
רבי אשר מסר לידי האיש מכתב המלצה שיועד לרב, שנמנה עם עדת חסידיו, ובו הציע כי ישדך את בנו עם בתו של האיש.
הבעל יצא מחדרו של הצדיק שמח ומאושר. בביתו סיפר את הדברים לאשתו, וגם היא שמחה מאוד למשמע דבר השידוך המפתיע.
אחרי חג הפסח יצאו בני הזוג לעיירה ולדימירץ, למסור את המכתב לידי הרב ולסגור את השידוך. הם הגיעו ליעדם בשעת ערב, ופנו לאכסניה מקומית, ללון בה. בעל האכסניה נתן להם חדר והתנצל כי הוא ממהר לאירוע.
על שאלתם השיב, כי רב העיירה משדך היום את בנו המצוין עם בתו של גביר העיירה, והוא הוזמן להשתתף בשמחה.
ליבם של בני הזוג צנח בקרבם. הבעל אף כעס על הצדיק שהטריחו לנסוע לוולדימירץ לשווא. הוא השליך בזעם את המכתב על הרצפה, והוסיף דברי לעג על אמונת הצדיקים של אשתו.
האישה לא איבדה את עשתונותיה. אמונת הצדיקים שבה לא נפגמה. היא התכופפה והרימה את המכתב ושמרה אותו אצלה. היא הייתה בטוחה כי דבר מדברי הצדיק לא ישוב ריקם.
בינתיים הסתלק רבי אשר מסטולין. יום אחד הופיע במפעל הכובעים של הבעל יהודי עני. הוא ביקש למכור כובע פרווה מרהיב ביופיו.
הבעל ראה מייד כי זה כובע יוקרתי, שנעשה מחומרים איכותיים ויקרים. הוא הביע את פליאתו מנין לעני כובע יקר כל-כך.
האיש נאנח וסיפר כי בעבר היה עשיר גדול ומכובד, אלא שהתהפך עליו הגלגל והוא ירד מנכסיו. האיש הוסיף וסיפר כי בהיותו עשיר שידך את בתו עם בנו של הרב מוולדימירץ והבטיח נדוניה מכובדת. את הכובע שבידו קנה במתנה לחתן. אלא שאחרי שעסקיו קרסו לא היה יכול לעמוד בהתחייבותו והשידוך התבטל. כעת רצונו למכור את הכובע.
ליבו של יצרן הכובעים החסיר פעימה. הוא מיהר לקנות את הכובע, שילם את מחירו ביד רחבה, ויצא במהירות לביתו. בבית סיפר את הדברים לאשתו ואמר כי זו הזדמנות לשוב ולהציע את השידוך.
האישה התרגשה למשמע הדברים. היא הוציאה ממגירותיה את מכתבו של הצדיק, שעליו שמרה בקפידה, והם מיהרו לנסוע לוולדימירץ. כשראה הרב את המכתב הסכים מייד לשידוך, וזה נסגר בשעה טובה ומוצלחת.
(על-פי 'אור הגנוז', קרלין) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
