"מצטער, אבל עכשיו אינך יכול להיכנס אל הרבי", השיב המשמש לעשיר הגדול שעשה כברת דרך ארוכה כדי להתייעץ עם הצדיק ולהתברך מפיו.
זו הייתה שעת צהריים בביתו של רבי משה הלברשטאם, האדמו"ר השני בשושלת שינאווה. המשמש, הממונה על סדר כניסת האורחים, הסביר לו כי זו שעת מנוחתו היחידה של הרבי, העוסק יומם ולילה בתורה, תפילה וקבלת החסידים המשחרים לפתחו.
העשיר הבין, ומכיוון שהייתה לפניו שעה פנויה, יצא מבית הרבי ופנה לבית מרזח סמוך, ללגום כמה כוסיות משקה.
בינתיים קם רבי משה ממנוחתו, וכששמע על האורח שביקש להיכנס אליו ונדחה, הורה למשמש לקרוא לו. המשמש יצא לחפש את האיש, וכשלא מצא אותו באכסנייתו החל לשאול עליו, עד שמצאו יושב בבית המרזח ומתענג על שתיית משקאות חריפים.
"הרבי רוצה לראות אותך", הודיע לו המשמש בהתרגשות.
העשיר קם ועשה את דרכו אל ביתו של הרבי. הרבי קיבל את פניו במאור פנים, ושאל מדוע לקח למשמש זמן רב כל-כך למצוא אותו.
"הייתי בבית המרזח", נאלץ העשיר להודות. "מאחר שלא התאפשר לי לראות את הרבי, הלכתי בינתיים לשתות מעט".
הדבר חרה מאוד לרבי משה. במקום שהחסיד יישאר להמתין סמוך לחדרו, ויערוך הכנות רוחניות לקראת המפגש האישי עם הרבי, הולך הוא לבית מרזח, מושב לצים והוללות, מקום שאינו מתאים ליהודי ירא-שמיים, ובוודאי ברגעים נעלים שקודם הכניסה אל הרבי.
אמר לו רבי משה:
החסיד ר' פינחס מדמביץ היה מגדולי תלמידיו של רבי נפתלי מרופשיץ. באחד מימי החורף הרגיש ר' פינחס רצון עז לראות את פני רבו. הוא לקח את תיק הטלית והתפילין והחל לעשות את דרכו ברגל. הדרך לרופשיץ ארכה לו שלושה שבועות.
בבואו לרופשיץ מצא ר' פינחס את רבו מסב לסעודת צהריים עם תלמידיו הקדושים. כשראה הרבי את ר' פינחס תלמידו, הזמינו להצטרף אל השולחן. החסיד התיישב והרבי פנה אליו ושאל מתי יצא מביתו וכמה זמן ארכה לו הנסיעה.
"הפרוטה אינה מצויה בכיסי, לא היה בידי לשכור עגלה וסוסים, ולפיכך צעדתי ברגליי את כל הדרך. לא היו לי שעות רבות להלך בכל יום, שכן בחורף הימים קצרים והשמש ממהרת לשקוע. לכן ארכה לי הדרך שלושה שבועות".
הרבי מרופשיץ הקשיב לדברים בדממה. לאחר ברכת המזון נכנס לחדרו והחל להשתפך בבכי על מצבו הרוחני. "הלוא החסיד ר' פינחס כיתת את רגליו במשך שלושה שבועות כדי לבוא לראותי, ואילו אני אינני ראוי לשמש רבו", מלמל לעצמו.
בשפלות רוחו הגדולה החל הרבי להתייסר לנוכח מסירות נפשו של חסיד, לעומת מצבו שלו בעבודת ה'. ליבו נשבר לרסיסים. בענוותנותו הרבה תהה במה יוכל לעזור ולסייע בעבודת ה' לחסיד הגדול ממנו עשרת מונים. כעת כל עמלו וטורח הדרך של החסיד היו לשווא.
"חייב אני לחזור בתשובה, לרומם את נפשי", אמר לעצמו הרבי מתוך בכי מר.
כל אותה עת עמד החסיד ר' פינחס ליד דלת חדרו של הרבי, ושמע את שיברון הלב הטהור שבקע מתוך מעמקי נפשו של רבו. ליבו של החסיד נשבר אף הוא. העובדה כי רבו הגדול משפיל את עצמו עד עפר בגללו, הפכה את קרביו.
החסיד פנה לפינת בית המדרש לתפילת מנחה ושפך את ליבו לפני קונו בהתרגשות מיוחדת. דמעות רותחות זלגו מעיניו כל משך התפילה, והוא לא הרגיש כלל ברבו, שנהג להתהלך בין המתפללים ולהתבונן בהם, כשהוא עומד ומביט בתפילתו של חסידו הנעלה, מתפעל מגודל היגיעה שהוא משקיע בעבודתו לבוראו.
מראה החסיד המתפלל שבר עוד יותר את ליבו של הצדיק, ודמעות כאב זלגו מעיניו. רק כשסיים ר' פינחס את תפילתו, הבחין ברבו העומד ומביט בו, ועיניו זולגות דמעות. שוב נשבר ליבו של ר' פינחס, וחוזר חלילה.
כך הוסיפו החסיד ורבו להתעלות מעלה-מעלה במדרגות הענווה וההכנעה.
סיים רבי משה את הסיפור ואמר לעשיר שישב לפניו:
"מאחר שהיה לרבי נפתלי מרופשיץ חסיד נעלה ומזוכך כל-כך – לא היה יכול ללכת לישון, כי כל היום היה טרוד בעבודת הקודש, בלימוד ובתפילה.
"אבל אני, שיש לי חסיד כמוך, שבאת לכאן ברכבת מהירה, ומן הסתם את זמן הנסיעה ביטלת לריק בקריאת עיתונים; ואף כשהיית צריך להמתין ולחכות כדי להיכנס לחדרי, לא ניצלת את הזמן כראוי והלכת לשתות משקה ולבטל את זמנך – לחסיד כמוך אני יכול להיות רבי נאה (אַ שיינער רבי)".
בדבריו ביקש לרמוז לו, כי אילו היה מנצל את הזמן כראוי, מקדש עצמו כראוי ומתכונן בחרדת קודש לקראת הכניסה אל רבו – לא היה מוצא את רבו ישן, שכן מצבם הרוחני של החסידים משפיע גם על מידת קדושתו של רבם...
(על-פי 'מפי ספרים וסופרים') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:49
זריחה: 5:44
