כיצד קורה שאדם חוטא ועובר על רצון ה'? הגמרא (סוטה ג,א) נותנת לכך תשובה חדה: "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". אילו היה השכל הישר שולט באדם, היה מבין שהחטא אינו דבר טוב והיה נמנע מלעשותו. הוא חוטא מפני שברגע זה נכנסה בו רוח שטות, המעוורת את עיניו ומשבשת את מחשבתו.
אם כן, 'רוח שטות' היא דבר שלילי. ואולם ספרי החסידות מדברים על מעלתה של ה'שטות' דווקא. ההתנהגות האידיאלית והראויה לחיקוי אינה זו השקולה וההגיונית, אלא דווקא זו שאינה צמודה כל-כך לשכל ולדעת, והיא המכונה 'שטות דקדושה'.
"הועילה לו שטותו"
הגמרא (כתובות יז,א) מספרת על רב שמואל בר רב יצחק, שהיה נוטל שלושה ענפי הדסים ורוקד עימם לפני הכלה. אפשר לשער שמראהו של האמורא המפורסם והזקן, הרוקד כנער לפני הכלה ובידו שלושה ענפי הדסים, נראה מוזר ותמוה. ואמנם רב זירא, מגדולי האמוראים, התבטא כי רב שמואל "מבייש אותנו" (ומפרש רש"י: "שמזלזל בכבוד תלמידי-חכמים ונוהג קלות ראש בעצמו"). אך כשנפטר רב שמואל הפריד עמוד של אש בינו ובין שאר העם, דבר שהעיד על היותו יחיד בדורו. הודה רב זירא ואמר: "הועילה לו שטותו לסבא" (וכפירוש רש"י: "שהיה מתנהג כשוטה").
זו דוגמה להתנהגות בלתי-הגיונית, שהיא למעלה מהשכל ומההיגיון. אמנם היא מכונה 'שטות', מכיוון שאין היא עולה בקנה אחד עם השכל והדעת, אבל זו 'שטות דקדושה', או 'שטות' שהיא למעלה מן הדעת (להבדיל מן השטות הרגילה, שהיא למטה מן הדעת).
תורת החסידות מדברת על מעלתה של ה'שטות דקדושה'. אין הדבר נובע מאי-הכרה במעלותיו של השכל. להפך, דווקא הבנת מעלותיו של השכל חושפת גם את מגבלותיו ואת הדברים שאין בכוחו להשיג. ה'שטות דקדושה' היא ביטוי לאותם דברים שמעל לשכל.
למעלה מן הדעת
כאשר התנהגותו ומעשיו של אדם הם על-פי השכל בלבד, עדיין הוא כפוף למגבלותיו של העולם. אין בכוחו להיות כלי ראוי להשראת הקדושה האלוקית העליונה, שלמעלה מן השכל האנושי וממושגי ההיגיון בכלל. את הקב"ה אי-אפשר לתפוס באמצעות השכל, והדרך לקבל את השראת אורו היא על-ידי התעלות מעל לשכל ומעל לדעת. זו ה'שטות דקדושה'.
קשה להגדיר מתי ואיך צריך להתנהג בדרך של 'שטות דקדושה'. אי-אפשר להסביר בהיגיון מתי ואיך צריך להתנהג בלי היגיון. אדם שהתקשרותו לקב"ה ולענייני התורה והמצוות חזקה כל-כך עד שהיא למעלה מהשכל, כבר יודע מתי עליו להתעלות ולדלג מעל המוסכמות ומעל כללי ההיגיון.
אפשר ללמוד על ה'שטות דקדושה' מן השטות הרגילה דווקא. המוני בני-אדם חיים על-פי כללים שאין מאחוריהם היגיון. אלה מוסכמות חברתיות, נימוסים שונים וכו', ורבים משועבדים אליהם בתחושה שאי-אפשר אחרת. לפחות באותה מידה צריך אדם שתהיה לו היכולת להתעלות ל'שטות דקדושה': לעשות דברים 'לא מקובלים', שאינם עולים בקנה אחד עם העולם המסודר והמיושב – כאשר יש בהם צורך לעבודת ה'. לא מקובל? לא הגיוני? אז מה! אם מותר לנהוג בשטות ה'מקובלת', מותר ואף חובה לנהוג ב'שטות דקדושה', שהיא המתקנת ומהפכת לטוב את השטות הרגילה של העולם (ראו 'באתי לגני' תש"י ועוד).
ה'שטות דקדושה' נחוצה במיוחד לצורך זירוז הגאולה, שאף היא התגלות שלמעלה מן הדעת, כמאמר חז"ל שמשיח בא "בהיסח הדעת". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:49
זריחה: 5:43
