נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת כי תבוא | המקום האמיתי
	כמו ביחידות
	להביא את ח"י אלול לידי מעשה
	הכנה לגילוי העתיד
	בסימן ברכה
	לקבל שלל מענייני העולם
	מקום שבעלי תשובה עומדים
	פרשת תבוא
	והווי שפל-רוח בפני כל אדם
	עת לדעת
	תשמ"ט
	הלכות ומנהגי חב"ד

"תפקידי... לברך", כך העיד הרבי על עצמו, ואכן מן המפורסמות בתחומים גשמיים ורוחניים בירך הרבי יהודים מכל הסוגים והחוגים במשך כל התקופות * "והתחזקות בבטחון בהשם והידור בקיום מצותיו מוסיפים בברכות השם בהמצטרך" כתב הרבי בשנת תשל"ד * בעמדינו בחודש הרחמים בהם נוהגים יהודים לאחל איש לרעהו ברכות מקרב ולב עמוק לשנה טובה ומתוקה, צרור התייחסויות מהרבי לברכותיו שלו כמו של חמיו כבוד-קדושת אדמו"ר מוהריי"צ ("כ"ק מו"ח אדמו"ר") * גם כשהברכה מתמהמהת מלהתממש צריך להיות חזקים בבטחון! * למי אמר הרבי: השב את הברכות שקיבלת

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

כבר בשנים הראשונות כתב הרבי נוסחאות קבע לברכות: לקראת השנה החדשה; לקראת חג-הפסח; לרגל קישורי התנאים (שידוכין); לקראת החתונה; לכניסה להריון; להולדת בן/בת; בר-מצוה [בת מצוה]; יום הולדת. גם למאורעות של היפך השמחה כמו פטירה (ולפעמים הפלה כו'); בכולם מוטיבים של ברכה, חיזוק ועידוד.

מכתבים אלו באו לפעמים בשינויים קלים ותוספות (בעיקר בכתב-יד-קודש).

בי"ז מנחם-אב תשי"ב כותב הרבי ('אגרות-קודש' כרך ו' עמ' רמב):

במענה על מכתביו... הנה איני מבין מה שמסיים שהמענה שלי פועל הרבה על חלישות בריאותו, כי הרי ממה נפשך, אם סומך עלי או אין סומך עלי – אין מקום להחליש כלל ואני תפקידי להבריא ולברך ופשיטא לא חס-ושלום להיפך.

ולימים התבטא (יו"ד סיון תש"נ – במהלך חלוקת השטרות לצדקה – 'התוועדויות תש"נ' כרך ד' עמ' 327):

אני מתעסק אך ורק עם ברכות.

גם כשהיו חתנים נכנסים לקבל סידור לקראת חתונתם (לרוב – ביום החתונה) היה הרבי מאחל לחתנים ולהוריהם נוסח די קבוע של ברכות ואיחולים; גם ב'יחידות' פרטית של חתנים-כלות היה הרבי מברך בנוסח די אחיד; משהחלו ה'יחידויות כלליות' שוב חזרו על-עצמם מוטיבים מרכזיים של ברכות והוראות. כך גם ב'יחידויות כלליות' לברי-מצוה והוריהם.

ברכות לחתן וכלה

להלן תרגום-חופשי מברכת הרבי לחתן וכלה טרם חתונתם (ביום שני פרשת שלח י"ג סיון תשמ"א בשעה 10:45 בלילה, כפי שנרשמו ע"י החתן צבי הירש שי' נאטיק כשנכנס עם כלתו תחי') – נוסח זה מאפיין את הסגנון בהם נהג הרבי לברך שנים רבות חתנים וכלות:

השם-יתברך יברך אתכם ויצליח כל אחד מכם ושניכם יחד, הן בגשמיות הן ברוחניות,

ובנקודה הפנימית – לסיים ההכנות לחתונה באופן טוב, מוצלח וחסידי.

החתונה תהיה בשעה טובה ומוצלחת, תאירו ותחממו סביבכם על-ידי "נר מצוה ותורה אור".

דבר זה יוסיף בברכת ה' – שיהי' "בנין עדי עד" "על יסודי התורה והמצוה", להתברך ב"דור ישרים יבורך",

ועד החתונה ולאחרי' – ללכת "מחיל אל חיל" בכל עניני תורה ומצוות".

- אתן לכל אחד מכם דולר ובבוקר של יום החתונה תתנוהו (או את חילופו) לצדקה וזה יוסיף עוד יותר בברכת ה' בכל המצטרך.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן לחתן ולכלה דולר, ואמר: שנשמע בשורות טובות]

"הברכות הן של הקב"ה!"

במהלך התוועדות ש"פ בשלח תשי"ד ('תורת מנחם' כרך יא עמ' 60) סיפר הרבי:

יהודי מארץ ישראל שחלה במחלה קשה ביותר והיה זקוק לעבור ניתוח מסובך, כתב לי מכתב בקשת ברכה. – נו, כשיהודי מבקש ברכה, אחסוך ממנו ברכה?!... הברכות הן של הקדוש-ברוך-הוא! – השבתי לו, אפוא, מכתב ברכה שיבריא, והוספתי וכתבתי לו, שיתחיל להניח תפילין, ותיכף ומיד הבריא, ולא הוצרך לניתוח, לתדהמתם הגדולה של הרופאים שכמעט התייאשו ממנו!

סיים הרבי:

הדבר התפרסם בין שאר החולים ורבים מהם התחילו להניח תפילין!

וכך כתב הרבי בי"ד תמוז תשל"ד (כאן בפרסום-ראשון):

והתחזקות בבטחון בהשם והידור בקיום מצותיו מוסיפים בברכות השם בהמצטרך.

במענה לפנייה השיב הרבי באותה שנה ('אגרות-קודש' כרך כט עמ' רפ):

ברכה בהנחת ידים על הראש – אין נהוג כאן כלל.

וכבר אמרתי לו שאזכירו עה"צ [=על הציון] להמצטרך לו וזה כולל הכל.

שנים רבות קודם לכן נענה הרבי פעם אחת לבקשה 'חריגה' של הרה"ג הרה"ח ר' דוב יהודה שוחט (ע"ה) ובירך את ילדיו בהנחת ידיו הק' על ראשו – אך התנה זאת בתנאי שלא יספר על כך!...

כשהברכה מתמהמהת מלהתממש

כך כתב הרבי בט' אלול תשי"א (אגרות-קודש כרך ד' עמ' תסז – כאן ב'תרגום-חופשי') לאם אודות בריאות בנה:

כפי שכבר אמרתי לה בהזדמנות, הרי כיון שהרבי חותני העניק ברכתו שבנה יהיה בריא, הנה בוודאי יקיים את דברו. זו רק שאלה של זמן.

אמנם, אין ספק שקשה להמתין, אך כאשר חזקים בבטחון שהברכה תתקיים, הדבר מסייע בשני אופנים: בינתיים הרבה יותר קל להמתין עד שרואים זאת בפועל, וככל שיחזק הבטחון, מתממשת הבטחת הצדיק.

הנני מקוה שתהי' חזקה בבטחון, חזקה עוד יותר מאשר עד עתה וזה גם מחזק את בטחוני שבקרוב תיווכח שיפור מצב בנה הרבה יותר טוב ועוד יותר טוב בכל המובנים...

ושוב חוזר הרבי על קביעתו בי"ח שבט תשי"ב (שם כרך ה' עמ' רכח – אף זה ב'תרגום-חופשי'):

ברצוני לחזור על דבריי כמה פעמים – שזהו ודאי שהברכה של צדיק יסוד עולם ודאי תתקיים, זו רק שאלה של זמן... ויהיה לכם הרבה נחת מבנכם.

הרבי אינו מתעלם מהעובדה שההמתנה להתממשותה של הברכה היא קשה:

זה יותר ממובן מאליו ומיותר להאריך בכך, עד כמה שזה קשה לחכות לשעה המאושרת הקרבה ובאה, ובפרט לאב ואם שזהו הבן היחיד שי', אך עליהם להיות חזקים בבטחון בבורא יתברך שהוא הבעל-כוח האמיתי ורופא כל בשר ומפליא לעשות, ובטח הוא ברוך הוא ישלח רפואתו בזמן המתאים והיא ובעלה שי' יזכירו בשמחה את התקופה בה הוא סבל.

והרבי חוזר וקובע:

הנני מסיים את מכתבי באיחול מעומק הלב שברכתו של חותני כ"ק אדמו"ר תתקיים במהרה, והיא ובעלה שיחיו יודיעו בבריאות על כך בהקדם.

ברכות ו'מופתים'

בשבת פרשת בראשית תשט"ו אמר הרבי את הדברים המדהימים הבאים:

וכיון שיש צורך עתה בענין המופתים... הנה בכוח זה הנני מכריז ואומר:

כל אלה שצריכים להפקד בבנים – יפקדו בשנה זו בזרעא חייא וקיימא, ויקראו שמם על שם כ"ק מו"ח אדמו"ר, או בשמו של ה'צמח צדק'.

וכמו כן כל אלה הזקוקים לברכה עבור פרנסה – שתהיה להם פרנסה בהרחבה, ויומשך לכל אחד ואחת כל המצטרך להם בגשמיות וברוחניות.

טרם דבריו אלו סיפר הרבי ברבים "כמה ענינים של מופתים" (תורת מנחם כרך יג עמודים 99-101):

ישנו יהודי עסקן ציבורי, שכ"ק מו"ח אדמו"ר קירבו (אע"פ שלא כל פעם הי' מציית לדברי הרבי...), ופעל על ידו כמה ענינים.

אמנם, עכשיו, לאחרי ההסתלקות, נראים פני הדברים באופן אחר מכמו שהיו נראים בהיות כ"ק מו"ח אדמו"ר בעלמא דין. ובמילא, אירע מאורע עם סכום כסף – כסף שצריך למסרו עבור עניניו של הרבי, אך רצונו של יהודי הנ"ל שהכסף יועבר למטרה אחרת.

ובנוגע לפועל: שהכסף יועבר לשם ("אַהין") – הרבי לא מניח; ואילו עבור עניניו של הרבי ("אַהער") – אינו מוכן ליתן, וכך הולך הכסף ונרקב.

בענין זה הראה הרבי כמה ענינים של מופתים – שכן, העובדה שהכסף לא מגיע למטרה האחרת ("אַהין") אינה בדרך הטבע, ואין זה אלא מפני שהכסף שייך לכאן ("אַהער"), לעניניו של הרבי. ואעפ"כ, הוא עדיין בשלו ("ער האַלט זיך נאָך בּאַ זיינס")...

אמנם, הנהגתו של הרבי היא בחסד וברחמים, ולכן נשאר עדיין חלק מהכסף, והרבי עומד וממתין שיעשה תשובה.

– הנני מספר זאת בידעי טבע העולם ש"סיפור" הולך ומתפרסם (ואילו ענין של תורה – לאו דוקא...), וכך יגיעו הדברים גם ליהודי הנ"ל שאליו שייכים הדברים.

ועובדה נוספת - באברך שדברתי עמו אודות ענין הזקן, שלאחרי הנישואין יגדל את זקנו,

- לאברך זה יש שייכות ל"תומכי תמימים" ולתורת החסידות, קורה לפעמים שהוא מאריך בתפילת שבת עד השעה השלישית, ועושה קידוש כמנהג רוסלאַנד וכו'; חבל איפוא שיחסר אצלו הענין של גידול הזקן –

ולא היה מוכן להבטיח שיעשה כן.

והנה, לאחרונה אירעו כמה עניינים שבגללם נעשה אצלו קושי בענין הפרנסה, ומכל-מקום היה סבור שזהו ענין טבעי. ואז אירע עוד מאורע – שהיה עסק מסויים שבו הצליחו כולם, חוץ ממנו!

ובכן, כאשר מראים מופתים גלויים – צריך הדבר להביא לידי התעוררות בנוגע לפועל!

"וכן הנני שולח לך ברכה זו"

בי"ט כסלו תשי"א כותב הרבי לנער צעיר ('אגרות-קודש' כרך ד עמ' פח):

בעונג קראתי מכתבך אשר בו אתה מודיע שלומד הנך חומש ורש"י וגמרא בבא מציעא.

מורי וחמי אדונינו מורינו ורבינו... היה תמיד מברך את אלו הנערים אשר הי' שבע רצון מהם בברכה, שיגדלו ויהיו יראי שמים חסידים ולמדנים. וכן הנני שולח לך ברכה זו, שתגדל ותהי' ירא שמים חסיד ולמדן. וזה תלוי במידה גדולה ברצונך אתה, שתתפלל בכל יום מתוך הסידור, ושתלמד בשקידה ותקיים את המצוות אשר אתה מחויב בהן.

תודיעני מזמן לזמן על אודות למודיך.

בברכה שתצליח בלמודיך.

בין השאר ציין הרבי באיגרתו שנכתבה בכ"ב מרחשון תשי"א (אגרות-קודש כרך ד' עמ' מו):

ברכת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ הצליחה לו...

בחור מתלמידי תומכי-תמימים שהגיע לחצרות-קודשנו לחודש תשרי תנש"א שיגר לרבי חידוש-תורה שלו על מסכת שבת וביקש ברכה לכמה עניינים, נענה על-ידי הרבי:

נת[קבל] ות[שואת] ח[ן], וירבה חילי' באורייתא וכו', ויכתב ויחתם לשנה טובה ומתוקה, ואין טוב אלא תורה, ותהי' בלי מניעות כלל ובמילא שנה דבריאות בגוף ג[גם] כ[ן] וכו', אזכיר עה"צ.

בשבת פרשת עקב תשכ"ז, כשהרבי דיבר אודות החיוב המיוחד בהשליחות דהפצת המעיינות חוצה לאלו שהתחילו בזה, שעליהם להמשיך ולגמור את העבודה הוא התבטא בין השאר (תורת מנחם כרך נו"ן עמ' 302):

ומה גם שביקשו ברכות מכב'-קדושת מורי-וחמי אדמו"ר, ונתקיימו הברכות – הרי בוודאי שצריכים להתעסק בעניניו כו'; נהנית מהרבי – אז ארוז את חפציך וסע בעצמך למלא שליחותו!... ואם לאו – השב את הברכות...

"רואה ברכת ה' במוחש"

כשאחת השליחות התאוננה על מצב משפחתה – כתב הרבי:

הרי היתה – הצלחה גדולה וצריך להיות בשמחה גדולה!

רואה ברכת ה' במוחש כפי שהיא כותבת, ומה בקשתה בזה?

בדיקת המזוזות והתפילין אזכיר על הציון.

מדוע לא השיב הרבי?

כשיהודי מרוסיה שאל את הרבי מדוע לא נענה על מכתבו, בו כותב שברצונו לעזוב עם משפחתו את רוסיה – ענה הרבי בשנת תש"נ:

כי ה' יברכם שם ביתר שאת וה' ישמרם, אזכיר עה"צ.

להתפלל לה'

כשמישהו מצרפת ביקש ברכה לאחד מבני משפחתו השיב הרבי בז' ניסן תנש"א:

כפשוט להתפלל להשם לכולם – חגהפ[סח] כשר ושמח אזכיר עה"צ.

והרי שכינה במערב...

בהזדמנות נוספת לשליח שכתב על חובותיו והנושים סוגרים עליו מכל הצדדים. הרבי סימן תיבת "מכל" וציין לצידה: ?! והוסיף: "והרי שכינה במערב ותפלתו בכ[ל] [יום] למקום השכינה"...

"שתוספות מרובה על העיקר"

רבים שאיחלו לרבי איחולים אישיים נענו כך:

וכל המברך מתברך בברכתו של הקב"ה שתוספתו מרובה על העיקר.

בי"ג ניסן תנש"א כתב הרבי למשורר ר' צבי מאיר שטיינמץ (המכונה "צבי יאיר") על שיר מיוחד לרגל י"א ניסן:

 וכל המברך – וביחוד כשמצורף ומבורר ומתעלה בשיר וכפי[רושו] בד[ברי] א[לקים] ח[יים] במאמר חז"ל כל בעלי השיר עולים וכו' – מתברך בברכותיו של הקב"ה המרובות על העיקר אזכיר ע[ל] הצ[יון].

"וכבר קבלו ברכות וכו' וכו'"

לקראת כינוס נשי ובנות חב"ד השנתי בארץ-הקודש תנש"א כתב הרבי (הדברים נתפרסמו ב'כפר חב"ד' גליון 487 ע' 29):

הגיעני בסמיכות לשבת-קודש נחמו – ט"ו במנחם-אב, וכבר קבלו וכו' וכו', מהשם מקור הברכות, ותבשרנה-טוב מהצלחה רבה דכל-הנזכר-לעיל ותשואת-חן מראש.

"שיקויימו כל הברכות"

בהזדמנות כתב הרבי לאחד בשנת תש"נ:

כמה פעמים צריכים לומר לו שאזכיר עה"צ [על הציון] שלדעתו יהי' זה ברכה?

בעשרת ימי תשובה של אותה שנה כתב הרבי לאחד:

נת[קבל] ות[שואות] ח[ן] (ובפרט התמונות) ויה[י] ר[צון] שיקויימו כל הברכות – שברכו כל הנאספים שי'

והרי הזמ[ן] ג[רמא] – עש[רת י[מי] ת[שובה]:

דרשו הוי' בהמצאו.

אזכיר ע[ל] הצ[יון].

ברכה קשורה עם נחת רוח

בהתוועדות פורים תשל"ב ('תורת מנחם' כרך סז עמ' 340) ציין הרבי כי אלו מבין תלמידי הישיבות שיבקשו את ברכתו ("בנוגע לבקשת ברכה") יתבקשו להביא פתק מהנהלת הישיבה בה הם לומדים אודות מצבם בלימוד התורה (התמדה ושקידה הן בנוגע ללימוד הנגלה הן בנוגע ללימוד החסידות).

הרבי הסביר זאת בהרחבה ובין השאר אמר:

א) הכלי לברכה הוא ענין התורה, שעל זה נאמר (תהילים קטז, יג) "כוס ישועות אשא".

ב) בוודאי לא שייך למנוע ברכה חס-ושלום מיהודי איזה שיהיה, אבל מכיון שברכה אין לה שיעור, וברכה קשורה עם נחת רוח [הרי שהעצה היא שהמתברך יגרום נחת-רוח להמברך].

ג) ונוסף על הצורך שבדבר מצד המברך – הרי כן הוא גם מצד המתברך, כי: על-פי רוב, בימינו אלו, המברך הוא רק "שליח", "ממוצע", שמכניס בזו ומוציא בזו, ויש צורך להבטיח שהכלי לקבלת הברכה (ובאופן שתומשך למטה מעשרה טפחים בכל הענינים הדרושים, ובכללות, ברוחניות ובגשמיות גם יחד) תהיה כלי רחבה – על-ידי עניני התורה ש"ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים" הן בבקיאות והן בהבנה והשגה ובמיוחד כשמדובר באלה הנמצאים באהלה של תורה בכלל, ובמיוחד בחורי-ישיבה.

כשיכולים להעניק ברכה – מעניקים...

אני אינני אלא "ממוצע המחבר", כשיש אפשרות שהמשכת הברכה תעבור דרכי... כשמבקשים ברכה, הנה כשיכולים ליתן, אזי נותנים...

מתוך דברים שנאמרו בהתוועדות ש"פ וישב (שבת חנוכה) תש"ל ('תורת מנחם' כרך נח עמ' 415 הערה 120).

היה מי שאמר – התבטא אז הרבי – שיעסוק בזה [התעסקות בטובת שכונת קראון-הייטס] (ומוסיף שמוכן למסור נפשו ולקפוץ לאש...) אבל מבקש תחילה "ברכה" – הנה קודם כל ("לכל לראש") יש צורך בדבר ממשי שעליו תחול הברכה (כדברי הט"ז בריש הלכות חנוכה אורח-חיים ריש סימן תע"ר), ואילו כאן, לא עושים מאומה, ורק מבקשים ברכה... מה יש לבקש ברכות, קודם כל ("לכל לראש") יש לפעול!...

ביום שמחת-תורה תשכ"ה ('תורת מנחם' כרך מא עמ' 153) איחל הרבי ברכה ארוכה:

ויהי-רצון שבעמדנו ביום שמחת-תורה שבו מודגש ביותר הענין ד"מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" – יתווסף עוד יותר באחדותם של ישראל, שזהו הכלי להמשכת ברכותיו של הקב"ה, שכללותה הוא – ענין ברכת הגשמים.

תחילה – המשכת ברכה בנוגע לענינים רוחניים, "למטר השמים", החל מלימוד התורה, שיהיה הלימוד באופן של "תורתו אומנותו" – לכל הפחות באותה שעה שקובע ללימוד התורה (שמתפשטת ופועלת על כל היום כולו).. כולל גם שהלימוד הוא לא "בד בבד" אלא באופן של "דיבוק חברים"... ומהברכה בנוגע ללימוד התורה – נמשכת ברכה גם בנוגע לכל הענינים הגשמיים... החל מגשמיים כפשוטם... ובפשיטות – שנה טובה ומבורכת בכל המצטרך לכל אחד ואחת מישראל מנפש ועד בשר, ושניהם גם יחד.