נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת כי תבוא | המקום האמיתי
	כמו ביחידות
	להביא את ח"י אלול לידי מעשה
	הכנה לגילוי העתיד
	בסימן ברכה
	לקבל שלל מענייני העולם
	מקום שבעלי תשובה עומדים
	פרשת תבוא
	והווי שפל-רוח בפני כל אדם
	עת לדעת
	תשמ"ט
	הלכות ומנהגי חב"ד

ביום הנעלה ח"י אלול נולדו שני המאורות הגדולים, אך הביטוי האמיתי של יום זה צריך לבוא לידי פועל במישור המעשי • כוחה של מצוות ביכורים מתבטא דווקא בסל הנצרים הפשוט שבו הגישו את הפירות בבית המקדש • משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. ח"י אלול הוא יום הולדת את שני המאורות הגדולים, הבעל-שם-טוב ואדמו"ר הזקן¹,

והרי ידוע גודל העילוי של יום הולדת – שאז "מזלו גובר"², וכמבואר בארוכה פרטי הדברים בזה בשיחות וברשימות של רבותינו נשיאינו³,

– ומובן, שמכל ענייני רבותינו נשיאינו יש לימוד והוראה, ובלשון הגמרא⁴: "משיחתו של רבן גמליאל למדנו כו'", כלומר, אפילו מעניין של 'שיחה' בלבד, ועל אחת כמה וכמה מעניין של הנהגה בפועל, וכבנידון דידן, שמצינו הנהגות מיוחדות בנוגע ליום הולדת –

ועל אחת כמה וכמה בנוגע ליום הולדתם של "שני המאורות הגדולים", כמבואר בדברי רבותינו נשיאינו⁵ גודל העילוי וההפלאה של יום זה, כולל גם עניין של הנהגה בפועל – הנהגות מיוחדות בנוגע לח"י אלול.

ומכיון שמדובר אודות עניין שהוא פעם אחת בשנה – מובן, שעניין זה צריך לפעול ולהשפיע על כל השנה כולה⁶ עד לח"י אלול של השנה הבאה עלינו לטובה, היינו, שביחס לעניין פרטי זה נחשב היום של ח"י אלול כ"ראש השנה", בדוגמת ה"ראש" הכולל את כל אברי הגוף, כמבואר בדרושי חסידות⁷ בדיוק הלשון "ראש" ולא "תחילה".

והנה, אף שמדובר אודות יום הולדת את שני המאורות הגדולים – מכל מקום, מכיון שעניינם של ה"מאורות" להאיר לכל בני ישראל, מובן, שעניין זה שייך לכל בני ישראל, החל מתלמידיהם ותלמידי תלמידיהם, דור לאחרי דור, ועל ידם – לכל אחד ואחד מישראל.

ולא עוד אלא שעניין זה צריך לבוא ולהתבטא (אצל כל אחד ואחד מישראל) בעניין של מעשה בפועל – ככל ענייני תורה, שעניינה – הוראה⁸, ועד שגדולתה של תורה ("גדול תלמוד") היא בכך שמביאה לידי מעשה ("גדול תלמוד שמביא לידי מעשה"⁹), ועל דרך זה בענייננו – שהעניין של ח"י אלול, עם כל העילויים וההפלאות שבו, צריך לבוא לידי ביטוי בעניין של מעשה בפועל – "המעשה הוא העיקר"¹⁰, כדלקמן.

ב. [...] עניין זה, שיום הולדת את "שני המאורות הגדולים" צריך להתבטא בעניין של מעשה בפועל, מודגש גם בפרשת השבוע, בתוכן מצוות ביכורים:

מצוות ביכורים נוהגת בארץ ישראל בלבד – "מארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך"¹¹, כלומר, מארץ שיש בה מעלה מיוחדת – "ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה עד אחרית שנה"¹², ארץ הבחירה, שבה בחר הקדוש-ברוך-הוא מכל הארצות, כמאמר חז"ל¹³ "כשברא העולם . . בחר בארץ ישראל כו'".

ובארץ ישראל גופא – אין מביאים ביכורים אלא משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל¹⁴, כלומר, פירות מיוחדים שבהם מתבטא שבחה של ארץ ישראל.

ובפירות אלו גופא – "מראשית כל פרי האדמה"¹⁵, כלומר, מהפירות הכי מובחרים, וכפסק דין הרמב"ם¹⁶ "אין מביאין לא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים... אלא מתמרים שבעמקים ומפירות שבהרים, לפי שהן מן המובחר".

והנה, למרות גודל העילוי וההפלאה של "ביכורים", להיותם מארץ ישראל, מהפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, ו"מראשית כל פרי האדמה" ועד שמעלתם גדולה יותר ממעלת ה"תרומה" (כפי שיתבאר לקמן¹⁷ בארוכה) – מצינו ביחד עם זה שישנו החיוב של "ושמת בטנא"¹⁸, כפסק דין הרמב"ם¹⁹ - בשיעור היומי – "הביכורים טעונין כלי, שנאמר ושמת בטנא", היינו, שהעניין הכי נעלה של "ביכורים" צריך לבוא ב"כלי" דווקא, שזוהי מדידה והגבלה הכי גדולה!

ומהו ה"כלי" שבו ועל ידו מביאים את הביכורים – לא כלי רוחני [כמו: לימוד הלכות ביכורים, שזוהי המדידה וההגבלה – כלי – כפי שהיא בתורה], כי אם "כלי גשמי דווקא, סל כפשוטו, ובזה גופא – דבר הכי תחתון, לא "כלי מתכות", "קלתות של כסף וזהב"²⁰, שאז "חוזר הכלי לבעליו", כי אם "בכלי ערבה וחלף וכיוצא בהן" (דברים הכי נחותים "פסולת גורן ויקב"²¹), שאז גם "הסלים לכוהנים"²² היינו, שגם הסלים עצמם הם בדרגת הקדושה של "ביכורים"²³ (מה שאין כן כאשר מביאים אותם בכלי כסף וזהב, שאז "חוזר הכלי לבעליו" ונשאר חולין).

נמצא, שבעניין הביכורים מצינו שני קצוות: מצד אחד – הרי זה עניין הכי נעלה, וביחד עם זה – בהכרח שיבוא ב"כלי" (מדידה והגבלה) דווקא, כלי גשמי כפשוטו.

ולא זו בלבד שאין כל סתירה בין שני קצוות אלו, אלא אדרבה – הבאת הביכורים למקדש נעשית על ידי זה שמניחים אותם בכלי, ובפשטות – אוחזים ב'כלי' ועל ידו מביאים את הביכורים "אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם"²⁴, ובבית המקדש עצמו – "לפני מזבח ה' אלוקיך"²⁵.

ובסגנון האמור לעיל – שדווקא על ידי העבודה במעשה בפועל בעולם הזה התחתון שאין למטה ממנו (מדידה והגבלה שאין כמוה, "ושמת בטנא", כלי גשמי) פועלים עילוי ושלימות בכל סדר השתלשלות, עד לדרגא הכי עליונה ("ביכורים"), מכיון שעל ידי זה נשלמת הכוונה ד"נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים".

ג. ביאור ההוראה מכל האמור לעיל:

העניין של ח"י אלול – יום הולדת את שני המאורות הגדולים – הוא תכלית העילוי, שהרי מדובר אודות הזמן שבו גובר מזלם של "שני המאורות הגדולים".

וכמה פרטים בדבר: א) "מאורות" – לא רק "אור", שגם הוא עניין נעלה ביותר, שלכן התחלת הבריאה הייתה בעניין האור, כדברי המדרש²⁶: "ויאמר²⁷ אלוקים יהי אור, רבי יצחק פתח: פתח²⁸ דבריך יאיר גו'". ולמעלה מזה – עניין ה"מאור" (מקור האור). ב) "מאורות הגדולים" – לא סתם "מאור", כי אם "מאור הגדול". ג) "שני המאורות הגדולים".

ומכיוון שכך, יכולים לחשוב שהעבודה של ח"י אלול צריכה להתבטא בעניינים רוחניים ונעלים, כלומר, התעסקות בלימוד תורת החסידות, תורתם של "שני המאורות הגדולים" – תורתו של הבעל שם טוב, ובפרט כפי שנתבארה באופן ד"יתפרנסון"²⁹ (הבנה והשגה) על ידי תורת חסידות חב"ד, וכן תורתו של אדמו"ר הזקן, מה שחידש לגבי תורת הבעל שם טוב (שמכיון שמדגישים שישנם "שני המאורות הגדולים", מובן, שמלבד ביאור תורת הבעל שם טוב באופן של הבנה והשגה, ישנו חידוש והוספה בתורתו של אדמו"ר הזקן לגבי תורת הבעל שם טוב) – שכן, על ידי לימוד תורתם מתקשרים עם "שני המאורות הגדולים", כמובן ממאמר רז"ל "התלמידים (על ידי לימוד תורתם) קרויים בנים", והרי מציאותו של הבן קשורה ומאוחדת עם מציאותו של האב, "תוכיותו ופנימיותו"³⁰, ולכן עומד במקום האב ממש³¹.

ובפרט כאשר הלימוד הוא באופן של הבנה והשגה, שאז מתאחדים המשכיל השכל והמושכל (ובלשון הרמב"ם³²: היודע המדע והידוע) באופן של "ייחוד נפלא שאין ייחוד כמוהו"³³.

ד. על זה באה ההוראה מכל האמור לעיל – שאפילו העניינים הכי נעלים צריכים לבוא ולהתבטא במעשה בפועל בעולם הזה הגשמי, כלומר, שאין להסתפק בלימוד תורת החסידות באופן של הבנה והשגה כו', אלא בהכרח שתהיה גם העבודה במעשה בפועל, בעולם הזה התחתון שאין למטה ממנו.

בנוגע לעצמו – אולי יש מקום לחשוב שאין לו לעסוק אלא בעניינים רוחניים ונעלים, לימוד תורת החסידות באופן של הבנה והשגה, שעל ידי זה מגיע לדרגא נעלית ביותר כו'; אמנם, בנוגע למילוי הכוונה העליונה – הרי מכיון ש"נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים", מובן, שכוונה זו נשלמת דווקא על ידי ההתעסקות עם עניינים של מעשה בפועל.

כלומר: מובן ופשוט שצריך להיות העניין של לימוד החסידות באופן של הבנה והשגה כו', אבל – אין להסתפק בלימוד בלבד, אלא יש לעסוק גם בעניינים של מעשה בפועל, ואדרבה – המעשה בפועל בתחתון שאין למטה ממנו חדור הוא בכוונה והלימוד של תורת החסידות, ובפשטות – הפצת המעיינות חוצה, היינו, שה"מעיינות" של תורת החסידות באים באופן של הפצה למקום ה"חוצה", עד לתחתון שאין למטה ממנו, שעל ידי זה משלימים את הכוונה ד"נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים".

ה. ויהי רצון אשר על ידי קיום הוראה הנ"ל, המודגשת בתוכן מצוות ביכורים, שגם עניין הכי נעלה כ"ביכורים" נמשך ובא במדידה והגבלה של כלי גשמי (כנ"ל בארוכה) – נזכה לקיום מצוות ביכורים בפועל ממש, בגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש, בעגלא דידן.

(משיחת שבת פרשת כי תבוא, ח"י אלול, ה'תשד"מ.

תורת מנחם התוועדויות ה'תשד"מ חלק ד עמ' 2539, 2544 ואילך. הנחת השומעים, בלתי מוגה)

______________________________

1)    ספר השיחות תש"ג עמ' 141.

2)    ירושלמי ראש השנה פרק ג הלכה ח ובקרבן העדה שם.

3)    ראה ליקוטי שיחות חלק ה עמ' 86 בהערות שם.

4)    סוכה כא, ב.

5)    ספר השיחות תש"ג שם ואילך.

6)    ראה ליקוטי תורה ברכה צח, ב.

7)    ליקוטי תורה נצבים מז, א-ב. ראש השנה נח, א-ב. עטרת ראש בתחילתו.

8)    ראה זוהר חלק ג נג, ב. גור אריה ריש פרשת בראשית – בשם הרד"ק.

9)    ‎קידושין מ, ב. וש"נ. וראה רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה ג. הלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן פרק ד סעיפים ג-ד.

10)  אבות פרק א משנה יז.

11)  פרשתנו כו, ב. רמב"ם הלכות ביכורים ריש פרק ב – ממסכת כלים פרק א משנה ו.

12)  עקב יא, יב.

13)  תנחומא ראה ח. וראה מכילתא בתחילתה על הפסוק בא יב, א. בשלח טו, יז.

14)  פירוש רש"י ריש פרשתנו – מספרי שם. רמב"ם שם הלכה ב – מביכורים פרק א משנה ג.

15)  פרשתנו שם.

16)  שם הלכה ג – מביכורים שם.

17)  נתבאר בהרחבה במאמר שב(המשך) התוועדות זו (תורת מנחם התוועדויות תשד"מ חלק ד עמ' 2534 ואילך).

18)  פרשתנו שם.

19)  שם פרק ג הלכה ז – מספרי על הפסוק שם.

20)  ביכורים פרק ג משנה ח.

21)  לשון חז"ל – ראש השנה יג, סוף עמוד א. סוכה יב, ריש ע"א. הובא בפירוש רש"י על התורה ראה טז, יג.

22)  רמב"ם שם הלכה ח – מביכורים שם.

23)  ראה גם ליקוטי שיחות חלק כט עמ' 147 ואילך (מהתוועדות זו).

24)  פרשתנו שם, ג.

25)  שם, ד.

26)  בראשית רבה ריש פ"ג.

27)  בראשית א, ג.

28)  תהלים קיט, קל.

29)  ראה תיקוני זוהר תיקון ו בסופו. מקדש מלך בהקדמתו לזוהר. כיסא מלך לתיקוני זוהר שם. ליקוטי שיחות חלק ג עמ' 873 הערה 7. וש"נ.

30)  תניא פרק ב.

31)  ראה בבא בתרא קנט, א. שו"ת צפנת פענח (דווינסק) חלק א סימן קיח. מילואים יג, א. מהדורה תניינא יט, א. וש"נ.

32)  הלכות יסודי התורה פרק ב הלכה י. ב"שמונה פרקים" שלו – סוף פרק ח. וראה מורה נבוכים חלק א סוף פס"ח.

33)  תניא פרק ה.

סיכום:

ח"י אלול הוא יום נעלה ביותר – יום ההולדת של שני המאורות הגדולים הבעל-שם-טוב והאדמו"ר הזקן. לכאורה, ביום כה נעלה ומרומם, יש לעסוק דווקא בעניינים רוחניים נעלים ביותר – לימוד חסידות בעיון וכדומה.

אך באמת, אין להסתפק בעניינים רוחניים בלבד, יש לוודא כי יום ח"י אלול יתבטא גם בעניינים מעשיים, "המעשה הוא העיקר".

הדבר מודגש גם במצוות ביכורים המופיעה בפרשת השבוע:

פירות הביכורים הינם הפירות הנעלים ביותר – אלו הם פירות ארץ ישראל, ובארץ ישראל עצמה: פירות משבעת המינים שהשתבחה בהם, ובזה גופא מהמובחרים שבהם. אך עם כל מעלתם, היו פירות הביכורים ניתנים בתוך כלי פשוט ביותר – "ולקחת ושמת בטנא", סל העשוי מפסולת ומחומרים ירודים ביותר. הכלי מאפשר את האחיזה בפירות ואת הענקתם לכוהן.

מכך נלמדת הוראה: 

גם "ביכורים" – עניינים נעלים ביותר, צריכים להיות נתונים ב"כלי" פשוט ולבוא לידי ביטוי גם במעשה, ואדרבה, דווקא על יד עיסוק בעניינים הנחותים מגשימים את כוונת הבריאה – "להיות לו יתברך דירה בתחתונים".

ובנוגע לח"י אלול: בנוסף לכל העניינים הנעלים, יש לוודא כי יום ח"י אלול יתבטא גם בענייני מעשה בפועל.