בשעת מתן תורה, לא הניח הקב"ה ברירה לבני ישראל, בבחינת "כפה עליהם הר כגיגית". רק בזמן אחשוורוש חזרו בני-ישראל וקיבלו עליהם את התורה מרצונם - "קיימו וקבלו".
כאשר יהודי מוסר עצמו על קידוש השם, אסור לו לחשוב שייעשה לו נס, אלא הוא צריך ללכת מתוך נכונות מלאה ליהרג. אם נעשה לו נס והוא ניצל בסופו של דבר - זכותו גדולה יותר וקידוש השם נשגב יותר.
"...אפוד זה היו חוגרים אותו בני הנביאים ומי שהוא ראוי שתשרה עליו רוח-הקודש, להודיע כי הגיע זה למעלת כוהן גדול שמדבר על-פי האפוד והחושן ברוח-הקודש" (רמב"ם).
הקב"ה התנה עם ים-סוף שאם לא ייבקע בעת יציאת מצרים - יתבטל לגמרי. לכן רק לאחר שנקרע לפני בני-ישראל וקיים את התנאי, קיבל הים תוקף ומציאותו נעשתה איתנה וקיימת.
מאחר והוראות התורה נצחיות, מהי המשמעות של "לך לך" אל ארצך בימינו; הלוא ארץ-ישראל נקנתה מכבר על-ידי עם-ישראל וגם מתן-התורה כבר היה לפני יותר מ-3,300 שנה?
זמנים נוספים
שקיעה: 19:21
זריחה: 6:08
