כפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית (שבת פח,א)

חז"ל אומרים, שכאשר בא הקב"ה לתת את התורה לעם-ישראל, כפה אותה עליהם¹: "כפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם, אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם". כלומר, בני-ישראל הוכרחו על-ידי הקב"ה לקבל את התורה ולא קיבלוה מרצונם החופשי.

אולם תיאור זה אינו מתיישב לכאורה עם סיפור מעמד הר-סיני, שבו אנו רואים את בני-ישראל מקבלים עליהם את התורה מרצונם, ועד כדי כך, שהם מכריזים "נעשה ונשמע"² - מקדימים 'נעשה' ל'נשמע'!

נעשה ונשמע

כאן בא לידי ביטוי עומק החידוש שהתחולל בשעת מעמד הר-סיני. אמנם גם קודם לכן היו בני-ישראל קשורים לקב"ה וקיבלו עליהם את תורתו ומצוותיו, אבל בשעת מעמד הר-סיני התחולל דבר חדש וגדול לאין-ערוך.

רש"י מפרש, שאמירת 'נעשה ונשמע' הייתה על הציוויים שמסר משה לעם-ישראל קודם מתן-תורה. אלה שבע מצוות בני-נח, המצוות שנצטוו במרה והציוויים המיוחדים שציווה ה' בדבר ההכנה למתן-התורה. על כך אמרו בני-ישראל 'נעשה ונשמע' וקיבלו זאת עליהם מרצונם. אולם לא היה בכך משום קבלת המצוות שעתיד היה הקב"ה לתת במעמד הר-סיני.

קבלה אמיתית

במעמד הר-סיני נעשו בני-ישראל בבחינת גרים. אחד הדברים ההכרחיים בגיור הוא קבלת מצוות. לכן לא היה אפשר להסתפק בקבלת המצוות שלפני מתן-תורה, שכן כל עוד לא ניתנה התורה בסיני מפי הגבורה, לא יכולה להתקיים קבלה אמיתית על המצוות הללו. מצוות אלה הן בבחינת 'דבר שלא בא לעולם', ולא היה לבני-ישראל כל מושג על מהותן.

עיקרה של קבלת המצוות, שעל-ידה נכנסו בני-ישראל לברית עם הקב"ה, הייתה בשעת מתן-תורה. אז כבר לא הניח להם הקב"ה ברירה אלא לקבל את התורה, בבחינת "כפה עליהם הר כגיגית". רק בזמן אחשוורוש חזרו בני-ישראל וקיבלו עליהם את התורה מרצונם.

מציאות חדשה

כלומר, כל המצוות והדרגות שהיו קיימות קודם מתן-תורה, לא היו כלל באותו גדר של המצוות שלאחר מתן-תורה. אפילו אצל משה רבנו עצמו, ההתגלות במעמד הר-סיני הייתה בדרגה עליונה לאין-ערוך מההתגלות בסנה.

לכן נחשב מתן-תורה למעמד הגיור של עם-ישראל, שהרי מעמדו של גר הוא "כקטן שנולד", מציאות חדשה לגמרי, וכך נעשו בני-ישראל במתן-תורה מציאות חדשה לגמרי. וכאשר יהודי לומד תורה ומקיים מצוות, הוא מתקשר עם הקב"ה בכבודו ובעצמו, בדרגה עליונה לאין-ערוך מהמצוות שניתנו קודם מתן-תורה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לג, עמ' 26)

----------

1) שבת פח,א.

2) שמות כד,ז.