הנשמה, במהותה, דבקה תמיד בקב"ה ולא שייך בה מצב של שינה. אבל בנקודת התגלותה במוח האדם (בבחינת החכמה שבנפש) יכול להיות מצב של שינה. במצב כזה תפקידו של האדם להעירה משנתה.
בפרשתנו אנו למדים כי לא די ללמוד כדי לדעת, ולא די להתפלל כדי להשיג מטרה כלשהי, אלא הלימוד והתפילה של יהודי צריכים להיות מתוך הכרה שזו כל מציאותו - עבודת ה'.
היהודים במצרים עמלו על חינוך הבנים. לפיכך לא נפגעו מהגזירה "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו". להפך, "הם הכירוהו תחילה". דווקא הם יצאו מחושלים וחזקים ביהדותם.
המלים הפותחות את פרשת השבוע "אתם ניצבים .. לעברך בברית ה'" מלמדות על הערבות בין יהודי ליהודי - "כל ישראל ערבים זה בזה". האמנם יכול כל אחד להיות ערב לכל אחד?
זמנים נוספים
שקיעה: 19:21
זריחה: 6:08
