מושגים נוספים בנושא
	בריאת האדם
	שתי-נפשות
	הנפש האלוקית
	דרגות בנשמות
	הנפש הבהמית
	'הנפש השכלית'
	היצר-הרע והכח המתאווה
	לרתום את הנפש הבהמית
	המאבק בין הנפשות
	חב"ד - כוחות השכל
	מידות שבלב
	חמשת דרגות הנשמה: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה (נרנח"י)
	מוח שליט על הלב
	בינוני
	מהו צדיק

ידוע הקשר הנפשי העמוק שקיים בין חסידים לרבם. רבי, צדיק, נתפס לא רק כמדריך ומורה, אלא הרבה-הרבה למעלה מזה. הרבי, עבור החסיד, הוא הכול. "הרבי אמר" - זהו הסבר מושלם מבחינתו של החסיד.

אין זה פלא שהתמסרות מוחלטת זו מצד חסידים לרבם מעוררת לפעמים תמיהה בעיני אלה שאינם מודעים לעומקו של קשר זה. השאלות מוכרות: איך אנשים משכילים, ביקורתיים, יכולים להתבטל כל-כך לפני רבם, עד שדבר הרבי הוא למענם צו-חיים? איך אפשר לאבד עד-כדי-כך את האישיות העצמית ולמוסרה לגמרי למישהו אחר?

התשובה לכך טמונה בעצם ההתייחסות של החסיד למושג 'רבי'. אילו מהותו של הרבי היתה מתמצה בכך שהוא למדן, פיקח, איש-חזון, טוב-לב ותכונות דומות - אכן לא היה מקום להתבטלות זו. גם החסיד עשוי להיות למדן ופיקח וכו', ואין שום סיבה שיתבטל לחלוטין לפני הרבי. אלא שרבי הוא עניין אחר לגמרי. רבי הוא קודם-כול - רבי!

פסיפס ענק

בפרק השני של ספר ה'תניא', מיד לאחר איזכור העובדה שלכל יהודי יש נשמה שהיא "חלק אלו-ה ממעל ממש", עומד המחבר בהרחבה על המבנה הנשמתי הכולל של עם-ישראל. הוא מסביר, שאין זה אוסף אקראי של נשמות ושל אנשים, אלא שיש כאן מבנה מסודר ומדורג, כעין פסיפס ענק שמרכיב תמונה שלמה. הדימוי שהוא בוחר להשתמש בו הוא של אברים בגוף. לכל אבר מהות עצמאית ותכונות ייחודיות, אך יש זיקה עמוקה בין כל האברים, וכולם יחד מרכיבים מהות של אדם שלם.

הקשר העמוק שקיים בין האברים הוא זה שמעניק גם לציפורן הקטנה שברגל את ערכה כציפורן של אדם. אפשר היה לטעון, שה'אדם' הוא המוח, הלב וכדומה, ואילו שאר האברים הם כמו אברים של בעלי-חיים. אך לא! מאחר שכל האברים קשורים יחדיו, וכולם מחוברים לראש ולמוח - מהווים כולם חלק מהמהות הכוללת של האדם, וכולם אברים של גוף אדם.

יוצא איפוא, שלמרות ההבדלים הערכיים העצומים בין המוח לבין היד ולבין הציפורן הקטנה שברגל, מהווים כל האברים מהות אחת שלימה, וכל זה - בזכות הקשר שלהם אל המוח שבראש. כל עוד קשורים האברים אל המוח, מקבלים ממנו את חיותם ופועלים לפי ההוראות שהוא משדר אליהם - נהנים כולם מהמעמד הרם של אברי אדם, חלק מהמהות האנושית.

ראש בני-ישראל

מצב דומה שורר בנמשל, בקשר שבין נשמות-ישראל. בנשמות יש, כידוע, רמות אין-ספור. יש נשמות עליונות וזכות ביותר ויש נשמות ירודות ופשוטות ביותר. ובכל-זאת, כל נשמה היא "חלק אלו-ה ממעל ממש" וקשורה בקשר אמיץ עם מקורה האלוקי. איך ייתכן שנשמה פשוטה של עם-הארץ תהיה קשורה עם אותו מקור כמו נשמה גבוהה? אלא הדבר נעשה על-ידי ההתקשרות של הנשמה הפשוטה עם ה'ראש' - עם אותה נשמה שעומדת במעמד של 'ראש' ו'מוח'.

ה'ראש', אומרים חז"ל, אלו תלמידי-חכמים. על ציווי התורה "ולדבקה בו" שואלת הגמרא "וכי אפשר להידבק בשכינה?", והיא משיבה, שעל האדם לדבוק בתלמידי-החכמים, ועל-ידם יהיה דבוק בשכינה עצמה. נשמת הצדיק מהווה איפוא בחינת 'ראש' לגבי נשמות ההמון, ועל-ידי הקשר עמה, מתקשרות כולן עם השורש העליון של כל הנשמות - עם השכינה.

בכל דור ודור יש "ראשי אלפי ישראל שנשמותיהם הם בחינת ראש ומוח לגבי נשמות ההמון". אלו הצדיקים הגדולים שבכל דור. הם המקשרים אותי ואותך עם השורש הנשמתי שלנו. ומכאן ההתבטלות המוחלטת של החסיד לרבו. הוא הרבי (רב"י - ראש בני ישראל), הוא הראש, וככל שאני מתבטל אליו ומציית להוראותיו, כן תיפקודי כאבר בודד יהיה טוב יותר ושלם יותר.