מושגים נוספים בנושא
	בריאת האדם
	שתי-נפשות
	הנפש האלוקית
	דרגות בנשמות
	הנפש הבהמית
	'הנפש השכלית'
	היצר-הרע והכח המתאווה
	לרתום את הנפש הבהמית
	המאבק בין הנפשות
	חב"ד - כוחות השכל
	מידות שבלב
	חמשת דרגות הנשמה: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה (נרנח"י)
	מוח שליט על הלב
	בינוני
	מהו צדיק

מושגים רבים שגורים בפי הבריות, ואנשים משתמשים בהם יום-יום, אם-כי משמעותם אינה ברורה תמיד. אחד המושגים הללו הוא - 'צדיק'. "פלוני הוא צדיק", אומרים אנשים. "ה' יעזור שתגדל צדיק", מאחלים לפעמים לילדים. מהו באמת צדיק? למה באמת מתכוונים כשמדברים על צדיק?

ספר ה'תניא' (ספר היסוד של חסידות חב"ד, שחובר על-ידי רבי שניאור-זלמן מליאדי) נפתח בהסברת המושגים 'צדיק', 'רשע' ו'בינוני'. כל מי שרק התחיל ללמוד את הספר כבר יודע, שה'רשע' לפי ה'תניא' אינו בדיוק ה'רשע' בשפת היום-יום שלנו... הוא יכול להיות יהודי שמקפיד לקיים את כל התורה ומצוותיה, עד הפרט הקטן ביותר, אלא שמפעם לפעם הוא עלול לעבור עבירה. אך די בכך כדי לכנותו 'רשע'. כי עצם העובדה שחטא ועוון יכולים לבוא אצלו בחשבון (אף כי לעיתים נדירות) מוכיחה, שאין הוא מסור לגמרי אל הקב"ה ושאין הוא מקבל עליו בשלימות את מרותו ואת עול מלכות-שמיים.

לא בא בחשבון

הדרגה הגבוהה יותר היא ה'בינוני'. זהו אדם שלא זו בלבד שאינו חוטא אפילו חטא קל שבקלים, אלא שעצם מציאות החטא מושללת ומופרכת לחלוטין מבחינתו; עשיית דבר שעומד בסתירה לרצון-ה' אינה יכולה כלל לבוא בחשבון אצלו. הוא מסור בכל ליבו אל ה', עד שדבר שאינו עולה בקנה אחד עם רצונו - פשוט אינו קיים אצלו אפילו לא כאפשרות תיאורטית.

אם כך, למה הוא רק 'בינוני' ולא 'צדיק'? ההבדל הגדול שבין ה'בינוני' ל'צדיק' הוא, שרק עשיית האיסור היא שאינה יכולה לבוא בחשבון מבחינתו של ה'בינוני', אבל משיכה לדבר-איסור יש לו; ואילו לצדיק אין גם שום תאווה ושום משיכה לדברים שהם נגד רצון ה'.

דרגת 'צדיק' מתייחסת ליהודי שאהבתו והתקשרותו לה' עזים כל-כך, עד שכל מה שהוא נגד רצון-ה', לא רק שאינו יכול לבוא בחשבון מבחינתו כאפשרות מעשית - אלא הוא פשוט שנוא ומאוס אצלו. הצדיק מואס ברע. הוא אינו יכול להרגיש תאווה לתענוגות העולם-הזה, ואדרבה - הוא שונא אותם, מפני היותם דברים שה' שונאם.

לא כל אדם זוכה

הרגשה זו אצל הצדיק היא פועל-יוצא מאהבתו לה'. הוא אוהב את הקב"ה כל כך, עד שהוא עצמו, בתחושתו וברגשותיו, אוהב רק מה שה' אוהב ושונא כל מה שה' שונא. אהבתו הגדולה לה' משנה לא רק את אורח-חייו ואת דרך-מחשבתו, אלא גם את רגשותיו ואת טבע גופו. לצדיק אין יצר-רע; יש לו רק יצר-טוב. מה שנראה בעינינו כתענוג וכהנאה, נראה בעיני הצדיק כדבר רע ומאוס בעצם. הוא מסתכל על הדברים הללו כשם שאנו מסתכלים על פסולת ועל אווילות. לכן הוא נקרא 'צדיק'.

הצדיק הוא איפוא אדם שונה במהותו מבני-אדם רגילים. הוא כאילו קרוץ מחומר אחר. גופו אינו מסתיר על אור נשמתו, והוא מביט על הדברים כפי שהם נראים בעיניה של נשמתו האלוקית. מובן מאליו, שלבני אדם רגילים אין שום מושג לא על האופן שבו מסתכל הצדיק על העולם ולא על כללות מהלך נפשו. אנו יכולים להבין באיזושהי צורה את עולמו של ה'בינוני', אך אין לנו שום מושג על עולמו הפנימי של הצדיק; הוא משהו שונה לחלוטין.

ואכן, בעוד שכל אדם יכול ונדרש להיות 'בינוני', הרי דרגת 'צדיק' אינה תלוייה במעשיו וברצונו של האדם. כדי להגיע לדרגת 'צדיק' יש צורך בנשמה מיוחדת, נשמה גבוהה יותר, זכה יותר, נשמה שהעולם אינו מסתיר מבחינתה על האמת האלוקית. ולזה לא כל אדם זוכה. לכן אמרו חז"ל: "ראה הקב"ה בצדיקים שהם מועטים, עמד ושתלם בכל דור ודור", כי זו דרגא שניתנת מלמעלה, מאת הקב"ה.