חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2072
ערב ש"ק פרשת האזינו-שובה, ז' בתשרי ה'תשפ"ז (18/09/2026)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2072
לא בושה לבקש סליחה
יש חדש
חנוכת המקדש בשבת תשובה
תשובה
אי-תשובה – גם תשובה
כשמתעלים מבינים שצריך סליחה
אחדות אחרי יום הכיפורים
עוד זכות בערב היום הקדוש
רציתי לשאול
דיני סליחה ומחילה
שער הסליחה של הלב

מס' 2072, ערב שבת-קודש האזינו - שבוה, ז' בתשרי ה'תשפ"ז (04.09.2026)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

לא בושה לבקש סליחה

פתאום עלינו לעשות את הדבר שהדחקנו כל-כך – להיזכר בכל האנשים שנפגעו מאיתנו ולבקש את מחילתם. כמו-כן עלינו ללמוד לקבל את הסליחה

יום הכיפורים המתקרב מציב לפנינו את אתגר הסליחה. יש כאן אתגר כפול – היכולת לבקש סליחה והכוח לסלוח.

הנטייה הטבעית היא להרגיש צודקים. גם אם בתוך-תוכנו אנו יודעים ששגינו ונהגנו שלא כראוי, אנחנו ממהרים לשכנע את עצמנו שבעצם פעלנו כשורה. מה פתאום להכניע את עצמי ולבקש סליחה? היכולת להודות בטעות ולבקש סליחה דורשת מאיתנו מידה של גדלות נפש.

גם הנכונות לסלוח אינה פשוטה. יש בנו יצר נקמה. אנו משתוקקים לשלם כגמולו למי שפגע בנו. גם אם הצלחנו לגבור על רגשות הנקמה, לפחות איננו רוצים עוד קשר עם אותו אדם. זו התגובה הטבעית כלפי מי שנהג בנו שלא כראוי. לא פשוט לסלוח, למחוק את העבר ולפתוח דף חדש.

גדלות נפש

ואז בא יום הכיפורים, ואנו נדרשים לבקש סליחה ממי שפגענו בו. פתאום עלינו לעשות את הדבר שהדחקנו כל-כך – להיזכר בכל האנשים שנפגעו מאיתנו ולבקש את מחילתם. זה לא תמיד נעים, לפעמים זו משימה קשה, אבל מחובתנו לעשותה.

כמו-כן עלינו ללמוד לקבל את הסליחה. ההלכה קובעת שאסור לאדם להקשות את ליבו ולהימנע מלהיענות לבקשת הסליחה של חברו. גם אם הפגיעה הייתה קשה וכואבת, עליו לגייס את תעצומות הנפש הדרושות, לפתוח את הלב ולסלוח (רק במקרים מוגדרים מאוד האדם רשאי שלא לסלוח).

הסליחה, על שני היבטיה, מבטאת את היכולת לגבור על האינסטינקטים הטבעיים. כאן בא לידי ביטוי הצד האלוקי שבנו, שמרומם אותנו מעל גדרי הטבע האנושי ומציב לפנינו ערכים נעלים, הדורשים גדלות נפש ומסוגלוּת לדחוק את האגו ואת היצרים הטבועים בנו.

הסליחה היא ממידותיו של הקב"ה שאנו מצוּוים ללכת בעקבותיהן. התורה מצווה אותנו: "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (דברים כח,ט). חז"ל מסבירים: "מה הוא נקרא רחום – אף אתה היֵה רחום; מה הוא נקרא חַנון – אף אתה היֵה חַנון". כשם שהבורא מכונה 'רב סליחות', אף אנו נדרשים לסלוח לזולתנו.

מידת הסליחה של הקב"ה אין לה גבול. אדם שנפגע פעם אחת וסלח, ואחר-כך פגעו בו שוב – יתקשה לסלוח שנית. ודאי שיכבד עליו לסלוח שלישית ורביעית, ובשלב מסוים כבר יסרב בכל תוקף לסלוח. אבל הקב"ה, שהוא אין-סופי, גם מידת הסליחה והמחילה שלו אין-סופית. הוא סולח פעם ופעמיים ושלוש וארבע – עד אין-סוף.

מידת הסליחה האין-סופית

ביום הכיפורים אנו עומדים לפני בורא העולם ומבקשים שוב מחילה וסליחה. עשינו זאת לפני שנה ושנתיים, הבטחנו שלא לשוב למשוגותינו, ובכל-זאת כשלנו ומעדנו. אחד הפיוטים הנאמרים בתפילת נעילה מתאר את מצבנו: "פָּנִים אֵין לָנוּ פָּנֶיךָ לְחַלּוֹת, פָּשַׁעְנוּ וּמָרַדְנוּ וְהֶעֱוִוינוּ מְסִלּוֹת". ובכל-זאת אנו חוזרים ומבקשים סליחה, מתוך אמונה שהבורא 'רב סליחות' ומידת הסליחה שלו אין לה קץ וגבול.

לכן גם אנחנו נדרשים לפתוח את הלב, לבקש סליחה ולסלוח, וכך נזכה שהקב"ה יסלח לנו ויפתח גם לנו דף חדש, ויעניק לנו חתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה.


עם ישראל חי. מוצאי יום הכיפורים אשתקד ב'בית הכנסת הפתוח'

  יש חדש

בית הכנסת הפתוח מחכה לך

בתי חב"ד ברחבי הארץ משלימים את הקמת אתרי התפילה המיוחדים ליום הכיפורים, בעבור ציבור שאינו רגיל ללכת לבית הכנסת כל ימות השנה. מקומות תפילה אלה נקראים 'בית הכנסת הפתוח', והם מתקיימים במאהלים גדולים וממוזגים, באולמות ציבוריים ובבתי חב"ד. ניתנת שם הדרכה מסודרת במשך התפילה. רשימת המקומות באתר chabadisrael.co.il.

זמן לפדיון כפרות

עדיין אפשר לקיים את מנהג הכפרות, ולתת את תמורתן לצדקה. זאת הזדמנות נאותה לקיים את המנהג החשוב, וגם לתת צדקה למוסדות העוסקים כל ימות השנה במעשי צדקה וחסד ובהפצת אור היהדות בדרכי נועם ובאהבת ישראל. אפשר לתרום לבתי חב"ד ברחבי הארץ באתר chabadisrael.co.il.

אתר הלכה

בסימן חמישים שנה לייסוד בית דין רבני חב"ד הושק אתר הלכה ייחודי, מבית 'מוקד הלכה' שעל-יד בית הדין. במרכז האתר עכשיו: המדריך ההלכתי לחודש תשרי, נגיש ומאיר עיניים, עם שלל מערכות חיפוש והתאמות מתקדמות. באתר גם תקצירים ועדכונים הלכתיים, לצד מכתבי בית הדין. rchabad.org.

  שלחן שבת

חנוכת המקדש בשבת תשובה

שבת תשובה חלה השנה בח׳ בתשרי, ביום שבו החלה חנוכת בית המקדש הראשון על-ידי שלמה המלך, כמו שנאמר (דברי-הימים ב ז,ט): ״חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ עָשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים וְהֶחָג שִׁבְעַת יָמִים״. הם חגגו בשבעת ימי חג הסוכות ובשבעת הימים שלפניהם – מח׳ בתשרי, שחל גם אז בשבת.

מה הקשר הרעיוני בין שבת תשובה לבין חנוכת בית המקדש? ההסבר טמון בָערך המשותף לשניהם: תשובה וכפרה. ׳שבת תשובה׳ עומדת כולה בסימן חזרה בתשובה, וגם התכלית המרכזית של בית המקדש היא כפרה על עוונותיהם של ישראל, כפי שאומרים בהגדה של פסח ״ובנה לנו את בית הבחירה לכפר על כל עוונותינו״.

שמחת המקדש

ימי חנוכת בית המקדש ביטאו את ייעודו בעוצמה יתרה: במהלכם הקריבו קרבנות רבים מאוד – ״הַבָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף, וְצֹאן מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף״ (מלכים-א ז,ה). הקרבנות היו רבים כל-כך עד "כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה לֹא יָכוֹל לְהָכִיל״. נמצא שח׳ בתשרי, שבו החלה החנוכה, הוא יום שמייצג יותר מכול את מהותו של בית המקדש.

הדבר בעל משמעות גם בימינו, כאשר בית המקדש חרב. על הציווי ״וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״ מדייקים חכמינו: ׳בתוכו׳ לא נאמר אלא 'בתוכם' – בתוך כל אחד ואחת. בליבו של כל יהודי שוכן ׳בית מקדש׳ רוחני ונצחי, ששום דבר אינו יכול להחריבו.

הכוח לשנות

בית המקדש נבנה מחומרי גלם פשוטים, כמו עצים ואבנים, אך נהפך לבית קדוש, המפיץ אור בעולם כולו. זו גם עבודת המקדש הפרטי שבכל יהודי – הקב״ה נותן לנו כוח לקחת את החומר, להאיר באמצעותו את העולם ולהפוך את העולם לכלי שרת לאלוקות.

כוחו של בית המקדש לשנות את המציאות הודגש בדרך חסרת תקדים במהלך חנוכת הבית. הגמרא (מועד קטן ט,א) מספרת כי מרוב שמחה על המאורע, עם ישראל אכל ושתה אף ביום הכיפורים. בעקבות זאת, יצאה בת קול והכריזה: "כולכם מזומנים לחיי העולם הבא". זה דבר פלא: הלוא התענית היא מהותו של יום הכיפורים, ואף-על-פי-כן, השמחה העצומה של חנוכת המקדש גברה כל-כך, עד שהאכילה והשתייה באותו יום החליפו את פעולת הצום! (מובן ששבירת צום יום הכיפורים הייתה אירוע יוצא מן הכלל, וההתייחסות כאן היא במסגרת הרעיונית בלבד).

להעלות את ענייני העולם

במשלי נאמר: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ – דָעֵהוּ". גם כאשר יהודי עוסק בפעולות שגרתיות, כמו אכילה, שתייה או שאר ענייני חולין, עליו לדעת שאין אלו פעולות סתמיות וחסרות ערך. אדרבה, דרכן הוא מושך אור אלוקי אל תוך העולם, ויוצר קשר חי עם הקב"ה.

זה המסר מהקשר בין שבת תשובה לח׳ בתשרי: התשובה אינה מצטמצמת לאדם בלבד, אלא יש ׳להשיב׳ גם את ענייני העולם החומרי אל מקורם האלוקי, עד שהעולם עצמו ׳יראה׳ את האלוקות, בגאולה האמיתית והשלמה.

(תורת מנחם, כרך ע, עמ' 52)

  מן המעיין

תשובה

יעיד עליו

ומה היא התשובה? שיעזוב החוטא את חטאו, ויסירו ממחשבתו, ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד... ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם.

(הרמב"ם)

הברכה מעוררת

"והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה, הברכה והקללה... והשבות אל לבבך" (דברים ל,א). איך הברכה תגרום לאדם להתעורר בתשובה? אלא כשאדם חוטא לה' ומתחייב עונש, והקב"ה מרעיף עליו טוב וחסד, אין לך צער גדול מזה, שהאדם מתבונן בעובדה שמרד בהקב"ה ואילו הקב"ה ברחמיו מעניק לו כל טוב. וכאשר האדם בא לידי תשובה וחרטה אמיתית, מתכפר לו עוונו.

(כתר שם טוב)

ירידה אחרי עלייה

אינה דומה תקופת מחסור וסבל סתם, לתקופת סבל הבאה אחרי תקופת שובע ושפע. גדול צערו של עשיר שירד מנכסיו, מצערו של מי שהיה עני מעודו. זו כוונת הכתוב: על-ידי שיבואו עליך 'הברכה' ואחר-כך 'הקללה', יורגשו הצער והכאב בכל חריפותם, ובעקבות זאת יהיה "ושבת עד ה' אלוקיך".

(הרבי מליובאוויטש)

ברייה חדשה

"ושבת עד ה' אלוקיך" (דברים ל,ב). כשמכניסים נר מאיר למקום חשוך, החושך נעלם ואינו ניכר, כאילו לא היה כלל. כך כשהאדם חוזר בתשובה, אף שחטא והשחית את דרכו וקלקל את נפשו – על-ידי התשובה הוא נעשה ברייה חדשה. "ושבת" – מייד תגיע – "עד ה' אלוקיך".

(הבעל-שם-טוב)

שהוי'ה יהיה 'אלוקיך'

עבודת התשובה צריכה להיות 'עד' כדי כך, ש'הוי'ה', שלמעלה מהטבע, יהיה 'אלוקיך', 'א-להים' בגימטרייה 'הטבע'.

(מגיד דבריו ליעקב)

תשובה ברעש גדול

"ושבת... בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים ל,ב). מדוע לא נאמר גם 'ובכל מאודך'? אלא 'לבבך' ו'נפשך' הם בחינות באהבה שמוגבלות ומדודות על-פי יכולת הקיבול של הלב וכוחות הנפש, ואילו 'מאודך' זו אהבה שאינה יודעת גבול. אך הפסוק הזה מדבר בעבודת התשובה, שהיא יציאה מהגבלות, והיא כבר בבחינת 'בכל מאודך', שכידוע עבודת בעל תשובה היא ברעש גדול. והכתוב מלמדנו, שעליה לחדור גם לתוך כוחות הנפש הפנימיים, 'לבבך' ו'נפשך'.

(לקוטי שיחות)

סימן לתשובה

"ושב ה' אלוקיך את שבותך וריחמך" (דברים ל,ג). סימן לתשובה של אדם, אם הוא מתנהג במידת הרחמים, כי העבירות מולידות אכזריות בלב האדם.

(רבי שמלקה מניקלשבורג)

סיוע מלמעלה

זהו שאמר דוד (תהילים קכו,ד) "שובה ה' את שביתנו". אנו מבקשים מה' יתברך: אנו אין בנו כוח לעשות את התשובה המוטלת עלינו לעשות. בפסוק זה הקב"ה מבטיח שאמנם כן יהיה – שתהיה סייעתא דשמיא לתשובה.

(רבי מאיר-יחיאל ממוגלניצה)

  אמרת השבוע

אי-תשובה – גם תשובה

סיפר רבי העניך מאלכסנדר:

בהיותי צעיר לימים למדתי אצל מלמד ירא שמיים וחסיד. לימים חלה המלמד, וכשהחמיר מצבו נקראו למיטתו אנשי החברה קדישא. בראותם את מצבו, אמרו לו, כמקובל, שיעשה תשובה קודם יציאת הנשמה.

המלמד, ששמר על צלילות דעתו, השיב ברוב חריפותו, בפתגם ששגור בפי העם: "אי-תשובה גם היא תשובה". בכך ביקש לרמוז כי כשהאדם מרגיש שאין ביכולתו לעשות תשובה מרוב בושה מפני הקב"ה, זה עצמו נחשב גם כן 'תשובה'.

והוסיף ואמר רבי העניך: בזה הבנתי את דעת רבי (יומא פה,ב) הסובר ש"בין עשה תשובה ובין לא עשה תשובה – יום הכיפורים מכפר". ותמוה, איך יכפר יום הכיפורים בלי תשובה? אלא "לא עשה תשובה" הכוונה שהאדם מתבייש כל-כך במה שפגם וקלקל, עד שהוא מרגיש שאינו יכול כלל לעשות תשובה. לאחד כזה יום הכיפורים מכפר.

  גאולהפדיה

כשמתעלים מבינים שצריך סליחה

סְלִיחָה. חז"ל אומרים (ילקוט שמעוני משלי רמז תתקמד) שיום הכיפורים יתקיים גם לעתיד לבוא, בזמן הגאולה. נשאלת השאלה: הלוא זה יום שנועד לכפר על חטאים ועוונות, הבאים מפיתויי יצר הרע; אבל לעתיד לבוא, כאשר "אֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ" (זכריה יג,ב), לא יהיו חטאים ועוונות, ומה אפוא עניינו של יום הכיפורים?

שאלה דומה מתעוררת על בקשת 'סלח לנו' שאנו מבקשים בכל תפילת שמונה-עשרה. אנו אומרים את הבקשה הזאת אחרי כל העבודה של פסוקי דזמרה, ברכות קריאת שמע, קריאת שמע, וכאשר אנו עומדים בעיצומה של תפילת שמונה-עשרה, שבה האדם עומד במדרגה עליונה של 'עבד העומד לפני אדונו'. לכאורה היינו צריכים לבקש סליחה על חטאינו מייד בעומדנו להתפלל ולא באמצע התפילה דווקא, בפסגת ההתעלות!

אלא שיש דברים שאינם נחשבים חטא במצבו הרגיל של האדם, כי על-פי מדריגתו הנוכחית ומגבלותיו הטבעיות אי-אפשר לדרוש ממנו יותר מזה. דווקא כשהוא מתעלה למדריגה עליונה יותר נדרשת ממנו עבודה בדרגה גבוהה יותר, ואז הוא מכיר שעבודתו הקודמת היא בבחינת חטא.

וכך בזמן הגאולה, כאשר נתעלה לדרגות עליונות של קדושה ורוחניות, נרגיש בבוא יום הכיפורים כי עלינו לתקן את עבודתנו לפני הבורא. כי ככל שזו הייתה עבודה גדולה ועליונה, עדיין היא בבחינת 'חטא' לעומת עוצמת הקדושה שתאיר אז (ראו התוועדויות תשמ"ב כרך א, עמ' 96).

  אהבת ישראל

אחדות אחרי יום הכיפורים

ביום הכיפורים קל יותר לחוש את האחדות של כל ישראל, כפי שהרבי מליובאוויטש מסביר (תורת מנחם תשמ"ח, כרך ב, עמ' 403): "אחדות באה מצד ביטול האדם, על-ידי זה שמרגיש את נפשו עיקר וגופו טפל, כי (כלשון התניא) 'מצד שורש נפשם בה' אחד' כל ישראל הם 'אחים ממש', 'שכולם מתאימות ואב אחד לכולנה', 'רק שהגופים מחולקים'.

"ומטעם זה מתאחדים כל ישראל ביום הכיפורים, כי אז הוא הביטול ומסירת הנפש על-ידי הפשטת וביטול הגוף והגשמיות, באמצעות חמשת העינויים ('ועיניתם את נפשותיכם')".

ואולם התכלית היא שהאחדות תבוא לידי ביטוי גם אחרי יום הכיפורים: "ביום הכיפורים (שבו נשלם הענין דמתן תורה על-ידי לוחות אחרונות) מודגשת ביותר אחדותם של ישראל – 'יום שימת אהבה ורֵעות, יום עזיבת קנאה ותחרות', היינו שכל ישראל נעשים 'אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם'.

ובעומק יותר – שביום הכיפורים ('אחת בשנה') מתגלית בחינת היחידה ('אחת') שבנפש, נקודת היהדות, שהיא אצל כל ישראל בשווה, 'לב אחד'.

והחידוש ב'ויקהל משה' הוא – שאחדות זו נמשכת גם 'למחרת יום הכיפורים'. האחדות של יום הכיפורים היא כשבני ישראל נמצאים במעמד ומצב הכי נעלה – 'דוגמת מלאכי השרת', למעלה מענייני העולם, אכילה ושתייה וכו'. ואולם תכלית הכוונה היא שאחדות זו תומשך גם 'למחרת יום הכיפורים', על (ובמשך) כל השנה כולה" (תורת מנחם תשמ"ט, כרך ב, עמ' 380).

  מעשה שהיה

עוד זכות בערב היום הקדוש

ברגע שהדלת נסגרה אחריהם – הכול השתנה. מחדרו של הרב נשמע קול בכי חנוק. העומדים בחוץ הצליחו להאזין למילותיו, שנאמרו מתוך התייפחות

ערב יום הכיפורים. בית הכנסת המרכזי של קהילת פרשברג היה מלא עד אפס מקום. הכול היה ערוך ומוכן  לתפילת 'כל נדרי', אלא שהשעה התאחרה והלכה, והרב, רבי משה סופר, ה'חתם סופר', עדיין לא הופיע.

האיחור לא היה אופייני לו כלל. החתם סופר היה מקפיד מדי שנה להתחיל את תפילת 'כל נדרי' מבעוד יום, על-פי הכלל ההלכתי שאין להתיר נדר בתוך החג. לכן אף היה רגיל לקצר בדרשה שלפני 'כל נדרי', כדי להספיק להתחיל את התפילה בזמן.

לאיש מהנוכחים לא היה שמץ של מושג מה מעכב את רבם מלבוא, והדבר עורר תמיהה רבה. הקהל כולו המתין בקוצר רוח לכניסת הרב לאולם בית הכנסת.


"במה אני נכנס?". ציור החתם סופר

כמה שעות לפני כניסת היום הקדוש ישב החתם סופר בחדרו. ופתאום הזעיק את שמשו. הוא ביקש ממנו לקרוא אליו במהירות אחד מתלמידי הישיבה שבראשה עמד, בחור שהיה יתום משני הוריו.

השמש עשה כפי שהתבקש. התלמיד, שלא ידע את סיבת הקריאה, נכנס אל החדר ביראת כבוד.

"רצוני להציע לך שידוך", אמר לו החתם סופר; "האם תרצה לשמוע את פרטי ההצעה?".

התלמיד נדהם. רבו הדגול מזעיק אותו אליו לחדרו, שעות אחדות לפני כניסת היום הקדוש ביותר בשנה, כדי להציע לו שידוך?! מרוב התרגשות לא הצליח להוציא הגה מפיו.

"מדוע אינך משיב על שאלתי?", שאלו החתם סופר בחיבה מופגנת.

התלמיד התעשת, אזר את כוחותיו ואמר בקול נמוך:

"הלוא אני יתום מאב ומאם. אין לי שום דבר לתת או להתחייב. כל רכושי מסתכם בבגד שאני לובש, ואותו אני מכבס פעם בשבוע לכבוד שבת. איזו נערה תרצה להינשא לבחור במצבי?".

החתם סופר האזין לדברים רוב קשב. "אמנם אין בידי לסייע לך בממון", השיב לו, "אך דע, שאם השידוך הזה ייצא לפועל – לא תדע מחסור כל ימיך!".

כששמע התלמיד את ההבטחה המפורשת מפי רבו, הסכים מייד.

החתם סופר הורה לבחור להמתין בחדר הסמוך וביקש להזמין אליו נערה יתומה מבנות העיר. גם לה הציע את השידוך עם תלמידו. "הבחור תלמיד-חכם, בעל מידות טובות, ויהיה בעל טוב", אמר לה.

הנערה הקשיבה ואמרה: "אני סמוכה ובטוחה שאם הרב מציע לי שידוך, הרי שזה הזיווג שנועד לי. אבל איך אוכל להשתדך כשאין בידי אפילו פרוטה שאוכל לתת כנדוניה. איך אוכל להינשא במצב כזה?".

אמר לה החתם סופר: "כבר אמרתי לבחור המיועד שאם שניכם תסכימו להינשא זה לזה, לא יחסר לכם דבר כל ימי חייכם".

הנערה שמעה את הדברים ונתנה את הסכמתה, לשמחתו הרבה של החתם סופר. הוא קרא לתלמידו, והשניים מצאו חן זה בעיני זה, ובתוך זמן קצר נסגר השידוך.

לאחר שתיית 'לחיים' וברכת מזל טוב, יצאו השניים מחדרו של החתם סופר שמחים ומאושרים.

ברגע שהדלת נסגרה אחריהם – הכול השתנה. מחדרו של הרב נשמע קול בכי חנוק. העומדים בחוץ הצליחו להאזין למילותיו, שנאמרו מתוך התייפחות.

"ריבונו של עולם", קרא החתם סופר, "כשהגיע ערב יום הכיפורים חשבתי לעצמי, במה אני נכנס ליום הקדוש? הרגשתי שאין בידי די מצוות ומעשים טובים. לכן התאמצתי לעשות חסד עם שני היתומים האלה ולהביא את השידוך שלהם לידי גמר. עכשיו כבר יש לי במה לגשת ליום הקדוש".

בינתיים, בבית הכנסת, עדיין המתינו לרב. ופתאום הופיע החתם סופר. הפעם לא מיהר להתחיל את תפילת 'כל נדרי', שכן השעה הייתה מאוחרת ממילא, בשל התעסקותו בשידוך.

החתם סופר ניגש אל בימת התפילה והחל לשאת דרשת התעוררות מיוחדת. הפעם האריך בה יותר מהרגיל, מתוך בכיות מעומק הלב.


ציונו של החתם סופר

רבי בערל פראנק, שהיה ממקורביו ואנשי אמונו, הבחין שהשמש כבר נוטה לשקוע. הוא ניגש אל רבו ובזהירות החווה בידו לעבר השעון, רמז שהשעה מאוחרת מאוד.

הביט בו החתם סופר ואמר: "בשמיים לא מתחילים 'כל נדרי' קודם שאנחנו מתחילים".

תלמידיו של החתם סופר היו מספרים את הדברים בהתפעלות. הם הדגישו עד כמה הייתה גדולה ענוותנותו של רבם. בערב יום הכיפורים חש רבם הגדול שאין בידו די זכויות, ולכן מיהר לעשות חסד עם שני היתומים ולדאוג לשידוכם, ואילו זמן קצר לאחר מכן התבטא בפשטות שבשמיים ממתינים לו כדי להתחיל את תפילת 'כל נדרי'.

את המעשה הזה סיפר פעם אחת רבי ישכר-דב רוקח (מהרי"ד), האדמו"ר השלישי לשושלת בעלז. כשסיים לספר, נאנח ואמר: "אם החתם סופר הקדוש, שידע כי בשמיים ממתינים לאמירת 'כל נדרי' שלו, בכל-זאת דאג ממיעוט זכויותיו בערב היום הקודש, מה נאמר אנו אחריו!"...

(על-פי 'אור הצפון')

  רציתי לשאול

עם הרב שניאור ברוד
מנהל בית חב"ד ברמת פולג ועיר ימים, נתניה

אינני רגיל ללכת לבית הכנסת, ואני חושש שארגיש זר בתוך ציבור שיודע מה עושים ומה אומרים.

החשש שאתה מעלה טבעי למדי, ואני פוגש אותו פעמים רבות. כדי להקל עליך, אציין מניסיוני כמה דברים שיכולים לסייע לך ולמי שמרגישים תחושות דומות.

ראשית, חשוב שתדע שבית הכנסת הוא הבית של כל יהודי ויהודייה. גם מי שבא הביתה לעיתים רחוקות בלבד, עדיין הבית הוא שלו, באותה מידה שהוא שייך למי שנמצא בו בקביעות.

כדאי גם לזכור את דברי הילל הזקן בפרקי אבות: "לא הביישן למד". כמו בכל תחום, רק מי שבוחר לצאת מאזור הנוחות יצליח להתקדם וללמוד דברים חדשים. הרשה לי לגלות לך סוד קטן: רוב האנשים שנמצאים בבית הכנסת היו בדיוק במקום שלך, ובחרו לקפוץ למים וללמוד לשחות אגב תנועה.

אם תתרכז במילות התפילה, תופתע לגלות שהטקסטים יהיו מובנים לך הרבה מעבר לְמה שחשבת בתחילה. אפשר גם לבחור להתמקד בכל תפילה בקטע אחד חדש וללמוד את משמעותו, וכך במשך השנים תתקדם ותתחבר למהלך התפילה כולה.

'בית הכנסת הפתוח' של חב"ד נועד בדיוק לאנשים כמוך. בשכונה שלנו, כמו בערים רבות אחרות, מקימים במיוחד לקראת יום הכיפורים אוהל תפילה ענק, ממוזג ונגיש, והציבור הרחב מוזמן בכותרת: 'שמרנו לך כיסא'.

אנחנו מצפים באהבה ובמאור פנים לכל אחד ואחת. לאורך התפילה יכריזו היכן עומדים בכל שלב, ותמיד יהיו אנשים בקהל שישמחו להיות לצידך במהלך התפילה. אין לי ספק שבשנה הבאה כבר תרגיש בטוח מספיק להדריך וללוות אנשים חדשים שיבואו בעקבותיך.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב יוסף שמחה גינזבורג

דיני סליחה ומחילה

שאלה: האם מי שמבקשים ממנו מחילה חייב לסלוח?

תשובה: אדם שפגע בחברו חטא למעשה לשניים: לקב"ה ולחברו; וכל עוד לא פייסו, אף החטא כלפי הקב"ה אינו נמחל ביום הכיפורים.

סכסוכים כספיים יש ליישב בבוררות או בדין תורה קודם יום הכיפורים. מי שחושש שפגע בכבודו או בגופו של חברו בלי ידיעתו, יפנה אל רב הבקי בדיני ממונות. חשוב לזכור שגם אחרי ששולם הנזק, עדיין חייב הפוגע לבקש סליחה על הצער ועוגמת הנפש שגרם.

אמרו חז"ל: "גדולה אונאת דברים מאונאת ממון" – צער הפגיעה באדם בדיבור מחייב פיוס גדול יותר מהצער של פגיעה כספית. על הפוגע לפנות בעצמו אל הנפגע ולבקש את סליחתו, אלא אם כן הוא משוכנע שיהיה יעיל יותר לשלוח אחר במקומו.

הנפגע מצוּוה לסלוח מייד כשמבקשים ממנו, חוץ מהמצבים שלהלן: א) אם כוונתו לטובת הפוגע, כדי שיתחרט בלב שלם יותר; ב) אם הוא חושש שסליחה תגרום לפוגע לחזור על המעשה. במקרה כזה יסלח לו בינו לבין ה', ולא יקפיד עליו עוד, אך לא יגלה זאת; ג) אם הוציא עליו שם רע ברבים, מן הדין אינו חייב לסלוח לעולם, ורק מידת ענווה לסלוח לו, בפרט אם ביקש ממנו מחילה בפני רבים.

במיוחד צריכים בנים ובנות לזכור לבקש את סליחת הוריהם, ותלמידים את סליחת רבותיהם (אף יותר משלוש פעמים), וגם בני זוג זה מזה – שמא לא נזהרו בכבודם כראוי. וכאשר ליבם של ישראל שלם זה עם זה, אין מקטרגים עליהם בבית דין של מעלה, ויזכו לחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה.

מקורות: רמב"ם הל' חובל ומזיק פ"ה ה"ט ונו"כ. שו"ע חו"מ סי' תכב. טושו"ע ושו"ע אדמו"ר הזקן, משנה ברורה וכף החיים, סימנים תרב, תרו.

  חיים יהודיים

שער הסליחה של הלב

הוא החלים ממחלה קשה ושכל את אחיו בפיגוע, והחליט להתמסר לסיוע למשפחות שנקלעו למצוקה כלכלית ומשפחתית. איך עושים את התיקון הזוגי ומה הדרך לפיוס עם החברים והשכנים?

תעודת זהות. ר' ישראל ליבמן (53), תושב בית א-ל, מייסד עמותת 'מקימי – השער לכלכלה נבונה', המסייעת למשפחות שנקלעו למצוקה כלכלית ומשפחתית. בשנת תשנ"ד חלה במחלה קשה, והחלים אחרי מאבק ממושך. בהמשך התמודד עם עוד שתי טרגדיות: אחיו, שניאור-שלמה ליבמן הי"ד, נרצח בפיגוע ביצהר, ובשנת תשס"ה נפטר אביו, הרב מנחם ליבמן ז"ל, לאחר התמודדות עם המחלה.


ר' ישראל ליבמן. "אחרי שהחלמתי מהמחלה הקשה הרגשתי שאני צריך תוכן בחיים"

מחלה. אחרי החתונה עסקתי בנגרות, ויום אחד השם העמיד אותי בניסיון: חליתי במחלה הקשה. עברתי תקופה מאוד קשה, שכללה השתלת מח עצם. כבר הספידו אותי. אחרי שברוך השם החלמתי, הרגשתי שאני צריך תוכן בחיים. הייתי כמה שנים בעמותת 'פעמונים', ולאחר מכן ראיתי צורך להקים את 'מקימי'.


בהרצאה מטעם 'מקימי'

פלסטרים. הדחיפה לעסוק בחילוץ משפחות באה מהסביבה הקרובה. פגשתי בן משפחה שנקלע לקושי. עזרתי לו ותוך כדי כך גיליתי את האישיות שלי, שמחפשת לפתור דברים מהשורש. כשאותה משפחה נכנסה לבוץ, כולם באו לעזור ונתנו פלסטרים. הבנתי שהבעיה היא לא החוב, אלא התנהלות לא נכונה בכלכלת הבית.

סניפים. ב'מקימי' יש 20 עובדים, מקצתם יועצים כלכליים, והם מלווים משפחות ברחבי הארץ. יש לנו 10 סניפים ובהם פוגשים משפחות מכל המגזרים, אימהות יחידניות ועוד. יש מי ששקעו בחובות קטנים ויש שחובותיהם מסתכמים במאות אלפי שקלים ואף במיליונים.

עומק. העבודה שלנו היא לשבת עם המשפחה, להכיר את התנהלותה, להצמיד לה יועץ, ולבנות תכנית שמתאימה לה, כדי לצאת מהחובות. אין משפחה שאני מרים ידיים לגביה. יש רק תנאי אחד – רצון טוב.

שלום. כתוב בגמרא שאין מריבה בבית אלא על עסקי תבואה. היום ה'תבואה' היא הכסף. באות אלינו לא מעט משפחות שיש אצלן צעקות, קשיים ומריבות. אחרי ליווי הן אומרות לנו: "תשמעו, לא צריך יותר ייעוץ זוגי, הבית רגוע".

סודות. נוסחת הקסם היא סבלנות, הקשבה, הכלה. יש מצב שבו אחד מבני הזוג מחזיק מידע על חובות גדולים, שאותם הסתיר בעבור שלום הבית. היו אנשים שהתפוצצו כשגילו את המצב, אבל הסברנו שבסופו של דבר כוונתו האמיתית של מי ששגה הייתה לטובת הבית.

פיוס. מה שכואב לאנשים בעיקר הוא החובות לאנשים פרטיים. אנחנו מדברים עם אותם נושים, מסבירים את המצב האמיתי של המשפחה שהסתבכה ומבקשים מהם לתת הזדמנות עם פריסת חוב. עצם ההבנה מוליכה לידי פיוס. כשאין יודעים מה קורה, כועסים.

שיתוף. כדי למנוע את ה'אמרתי לך', כשאחד מבני הזוג עשה טעות כלכלית, שהפילה את הבית לחובות, אני מתווך לבני הזוג את המצב. היו מקרים שהבעל לא מבין מדוע אשתו עזבה מקום עבודה, כשסבלה ממצוקה נפשית. "אתה רוצה לראות כסף בחשבון ואישה באברבנאל?", אמרתי לאחד מהם, והוא הבין.

הודאה. במפגשים האלה למדתי על החשיבות של ההכרה בטעות. לעיתים רבות אנשים מאשימים את כל העולם, מ'יוקר המחיה', ועד 'עקצו אותי'. יש מקרים שאכן זה כך. היה מקרה שאדם השקיע חצי מיליון שקל, ונפל בפח. אבל ברגע שאדם אומר 'עשיתי טעות', נפתחת הדרך לתהליך עומק.

מסר. שלום בית הוא הדבר החשוב ביותר. לקראת יום הכיפורים חשוב להפנים: לא לחשוב שאתה צודק, אלא לחשוב שהשני צודק. תמיד להיות במקום שבו השני צודק. ברגע שאתה מנמיך מעצמך את הלהבות, רק תרוויח מזה. לא לומר כל הזמן 'אני צודק ואמרתי לך', אלא 'אתה צודק', 'את צודקת, אני רוצה לעשות שינוי'. ברגע שזה אמיתי ויוצא מהלב, הכול משתנה. כשאדם משנה את התנהגותו וגישתו, גם הצד השני משתנה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)