עם הרב דוד גוראריה
שליח הרבי ויו"ר מוסדות חב"ד בחולון
האוּמנם אזהרות התוכחה מכוּונות גם למי שעובד את ה' אלא שאינו עושה זאת בשמחה?
בפרשת התוכחה נאמר: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל, וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ". הפירוש הפשוט הוא, שלא עבדת את ה' בשעה שהיית שרוי בשמחה והיה לך שפע רב. ואולם האריז"ל שם את הדגש על ה'בשמחה'; לאמור: אמנם עבדת את ה' אלוקיך, אך לא בשמחה, ולכן בא העונש.
רבנו הזקן שואל על כך (לקוטי תורה תזריע כ,ג): וכי מפני העדר השמחה בלבד ראויים בני ישראל לעונש כזה? והוא מסביר שהשמחה בכוחה לבטל קטרוגים שמתעוררים מחמת החטאים, ואילו הייתה השמחה בשלמותה, היו הקטרוגים מתבטלים.
תורת החסידות רואה בַשמחה מרכיב מרכזי בעבודת הבורא, ולא תוספת נחמדה בלבד. קיום מצוות בלי שמחה מצביע על ליקוי יסודי בכל הקשר עם הקב"ה. הדברים הם טכניים, חיצוניים, ואינם מבטאים את התשוקה לקרבת אלוקים.
הרבי מליובאוויטש אומר (תורת מנחם כרך יג, עמ' 16): "עניין השמחה אינו הידור או עניין פרטי בלבד, אלא דבר עיקרי שנוגע לכללות העבודה של קיום המצוות. כי בשעה שהאדם שמח בעשיית המצווה, הרי זה מורה שעבודת ה' חביבה עליו; ואם אינו שמח, הרי הוא פוגע חס ושלום בכבוד המקום".
פתגם חסידי מפרש כך את הפסוק הנ"ל: אם חסרה העבודה "בשמחה ובטוב לבב", התוצאה היא ש"ועבדת את אויביך". בסופו של דבר האדם נעשה עבד של יצר הרע, שהוא אויבו הגדול של האדם.
עלינו נדרש להתבונן בדברים המעוררים את השמחה (כמבואר בהרחבה בתורת החסידות), ואז תהיה לנו חיוּת בעבודת השם. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:09
זריחה: 6:14
