רבי שניאור-זלמן, שהיה בעל שמיעה חדה במיוחד, שמע את דבריהם של בני תלמידי-החכמים, אף-על-פי שעמדו בפאתי בית המדרש
השמועה על בואו של רבי שניאור-זלמן מלאדי התפשטה במהירות ברחבי העיירה מוהיליב-פודילסקי (במחוז ויניצה, בדרום-מערב אוקראינה. העיירה כונתה בפי היהודים 'מוהילוב הטורקית'). בני העיירה התרגשו מאוד מבואו של הצדיק והמונים יצאו לקבל בכבוד רב את פני האורח החשוב.
מאורות החסידות. רבי שניאור־זלמן מלאדי
עם בואו הפצירו בו התושבים לשאת דברי תורה לפני הציבור. רבי שניאור-זלמן נענה לבקשתם ועלה לדרוש בבית המדרש המרכזי של העיירה.
הדרשה הייתה מופלאה. זמן רב נשא הרבי פלפול עמוק ומורכב, שבו שילב סוגיות מהגמרא והפוסקים עם רעיונות נשגבים מתורת הנסתר. הקהל הרב, ובו גם גדולי תורה מופלגים, הקשיב לדברים בהתפעלות עצומה. כולם התרשמו מבקיאותו ומעמקותו הנפלאה של רבי שניאור-זלמן.
בסיום דרשתו יצא רבי שניאור-זלמן מבית המדרש. בפתח עמדו שני תלמידי-חכמים, שנמנו עם חשובי הלמדנים בעיר, ושוחחו ביניהם. רבי שניאור-זלמן, שהיה בעל שמיעה חדה במיוחד, שמע את דבריהם, אף-על-פי שעמדו בפאתי בית המדרש.
"אכן, גאון עצום ואמיתי הוא", אמר אחד מהם לחברו בהתפעלות. "בקיאותו והבנתו בנגלה ובנסתר יוצאות דופן!".
"ומה בכך אם הוא גאון אמיתי?", השיב חברו בביטול. "הלוא הבעל-שם-טוב, מייסד דרך החסידות, היה איש פשוט לגמרי. לא היו לו יד ורגל בלימוד תורת הנגלה כלל!".
למשמע הדברים ניגש אליהם רבי שניאור-זלמן ואמר: "אחיי, אל תאמרו כך. חס ושלום להעלות על הדעת שאיש אלוקי זה, הבעש"ט הקדוש, היה איש פשוט ולא היו לו יד ורגל בתורת הנגלה. זו הנחה מופרכת כל-כך! הרי זה כמו שמישהו יאמר שבים אין רטיבות כלל!".
המשיך הרבי והסביר: "ידוע לכול שרבי דובער, המגיד ממזריטש, היה גאון עצום ומפורסם עוד בטרם הכיר את הבעש"ט. ואני עצמי שמעתי ממנו פעמים רבות כיצד שיבח והפליא את למדנותו של רבו, הבעש"ט. המגיד אמר ש'קוטנו של הבעש"ט עבה ממותנינו כולנו בתורת הנגלה'. היינו שעמקותו בלימוד גדולה הרבה יותר מההשגות שלנו.
"הרב המגיד הפליא את חריפותו ובקיאותו של הבעש"ט שהיא כאחד מן התַנאים! הוא אף אמר שדרך לימודו הייתה דומה לדרך השכלתו של האמורא אביי!".
מאורות החסידות. ציונו של הבעש"ט
שני תלמידי-החכמים הביטו ברבי שניאור-זלמן בעניין רב. עדיין לא ידעו כיצד להבין את דבריו, אך כעת התעוררה בהם סקרנות גדולה.
"אם אתם רוצים", אמר להם הרבי, "אני יכול להשמיע לכם פלפול ששמע המגיד ממזריטש מפיו של הבעש"ט הקדוש עצמו. אך עליכם להקשיב היטב, כי הדברים עמוקים מאוד-מאוד".
הרבי החל לומר את הפלפול. דבריו עסקו בשיטה ש'פלגא נזקא ממונא' במסכת בבא קמא (יש שם מחלוקת אם החובה שהטילה התורה על בעליו של שור תם לשלם מחצית הנזק נחשבת חיוב ממוני רגיל או קנס).
הפלפול היה עמוק ומורכב. רבי שניאור-זלמן עבר מדברי הגמרא לדברי הראשונים, קישר בין סוגיות שונות והעלה חילוקים דקים ומעמיקים. הוא שילב בדבריו מקורות רבים כל-כך, עד שנראה היה כאילו כל מסכתות הש"ס פתוחות לפניו.
הפלפול נמשך שלוש שעות וחצי ברציפות.
כל אותו זמן עמד לצידו רבי פינחס רייזס. הוא היה מגדולי חסידיו של אדמו"ר הזקן ותלמיד-חכם עצום, שגם נמנה עם כותבי מאמריו של הרבי. הוא נודע בדייקנותו הגדולה ובמאמציו לשמור בדיוק על לשונו.
לימים העיד רבי פינחס על אותו מעמד:
"חצי מהפלפול הבנתי. חידושים ורעיונות כאלו לא שמעתי מעולם ולא מצאתי בספרי הקדמונים. הבקיאות הייתה עצומה והקיפה את כל מסכתות הש"ס, בבלי וירושלמי, ספרא וספרי ועוד. היו שם הבחנות דקות ועמוקות ביותר, שאותן אפשר להבין בכלים רוחניים בלבד.
"אבל את החצי השני של הפלפול כבר לא יכולתי להבין לעומק, והדברים נשארו אצלי בבחינת 'מקיף' בלבד".
כאשר סיים רבי שניאור-זלמן את אמירת הפלפול הביטו בו שני הגאונים בהשתאות. "הוויות של אביי ורבא ראינו כאן!", אמרו בהתפעלות.
רבי שניאור זלמן הבהיר מייד: "הפלפול של הבעש"ט היה לפי דרך לימודו של אביי. דרך לימודו של רבא הייתה שונה, כי השכלתו הייתה באופן אחר".
(על-פי 'סיפורים נוראים') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:09
זריחה: 6:14
