חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2067
ערב ש"ק פרשת שופטים, א' באלול ה'תשפ"ו (14/08/2026)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2067
חשיבות הסמכות וגבולותיה
יש חדש
לצור על המשחית
יציאה למלחמה
המתחיל במצווה
הנבואה בראש חודש אלול
תוכָחה באהבה
עיניים צופיות לשמיים
רציתי לשאול
חיתוך מפת ניילון בשבת
שופטים תיתן לך

מס' 2067, ערב שבת-קודש שופטים, א' באלול ה'תשפ"ו (14.08.2026)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

חשיבות הסמכות וגבולותיה

התורה קבעה מערכת בלמים ואיזונים, כדי שתהיה סמכות, אבל שזו לא תנוצל לרעה. הרב אינו מקור האמת, אלא שליח שלה

אחת השאלות הגדולות שהעולם מתמודד איתה מאז ומעולם היא גבולות הסמכות. בלי סמכות משתררת אנרכייה, ולכן חיוני שתהיה סמכות שתחייב את הציבור. ואולם כאן אורבת הסכנה של החריגה מסמכות וניצול הסמכות בדרך שאינה ראויה.

פרשת השבוע עוסקת בדיוק בסוגיות האלה. היא נפתחת בציווי "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ", ממשיכה ומפרטת את סמכותו של בית הדין הגדול, וקובעת: "וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ". אנחנו מצוּוים לציית לפסקי ההלכה של בית הדין. אבל לצד החובה לציית, נקבעו כללים ברורים, המגדירים את גבולות הסמכות.

בַהמשך התורה מפרטת את החובה לשמוע בקולו של נביא אמת. וגם כאן, האם סמכות זו אינה מוגבלת? מה מגן עלינו מהתחזות לנביא? התורה נותנת לנו כללים כיצד לזהות נביא שקר, ומורה לנו להענישו בכל חומרת הדין ולא לחשוש מפניו – "לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ".

החובה לתת הסברים

אחד מעקרונות התורה המגינים עלינו מפני ניצול סמכות שלא כדין הוא הקביעה שאין נביא או רב יכולים לבטל מצווה מן התורה. לא אחת מצפים מרבנים לשנות הלכות, לבטל מצוות וכדומה. ופה בדיוק עוברים גבולות הסמכות – נביא או רב שיבטל מצווה, לא זו בלבד שהביטול יהיה חסר תוקף, אלא בזה הוא מעיד על עצמו שאינו ראוי להיקרא נביא או רב.

החובה המוטלת על כל יהודי ללמוד תורה אף היא מגינה עלינו מפני חריגה מסמכות. הרב יכול להיות גדול בתורה, אבל גם בציבור יש תלמידי-חכמים, וגם הם יודעים לפתוח ספר. אם הם מזהים שהרב חורג חלילה מדיני התורה, ידרשו ממנו תשובות והסברים, והרב חייב להשיב 'מהיכן דנתוני'.

סמכותו של רב אינה נובעת מאישיותו, מכוחו או ממעמדו; היא נובעת מהתורה. זה הבדל עצום. אדם שאומר: "כך אני מורה, ועליכם לציית לי" – מעמיד את עצמו במרכז. לעומתו, רב שאומר: "כך התורה מורה, ואני מוסר לכם את פסקיה והלכותיה" – מעמיד את התורה במרכז.

יתרה מזו: הרמב"ם קובע (הלכות שגגות יג,ה) שאם בית דין טעה בדבר הלכה, ויהודי עשה כהוראתו, אף-על-פי שידע כי זו טעות, הרי אם הוא עם-הארץ, הוא פטור; אבל אם הוא "חכם או תלמיד שהגיע להוראה" – אין הוא יכול לתלות את המעשה השגוי בבית הדין!

זהירות מאובדן אמון

כל אלה ממחישים את מערכת הבלמים והאיזונים שקבעה התורה, כדי שאכן תהיה סמכות, אבל שזו לא תנוצל לרעה. הרב עצמו כפוף לתורה. אין הוא מקור האמת, אלא שליח שלה.

ואם בתורה נקבעה מערכת מדויקת כל-כך של איזונים, קל וחומר שאלה חייבים להיות אצל בעלי סמכות אחרים. אנחנו רואים מה קורה כאשר שופטים וגורמי אכיפה מעמידים את עצמם מעל החוק, ובכך גורמים לציבור לאבד אמון במערכות האלה. ואולי כל זה קורה כדי שנתפלל מקרב לב ל"השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה", בגאולה האמיתית והשלמה.


ציבור לומד. הרב חייב להשיב 'מהיכן דנתוני'

  יש חדש

עזרה לחגים

חגי תשרי המתקרבים מחייבים הושטת יד עוזרת למשפחות הנזקקות, ובמיוחד לנוכח עליית יוקר המחיה. בתי חב"ד ברחבי הארץ פותחים בהיערכות מיוחדת להענקת סיוע וחלוקת מצרכי מזון למשפחות האלה. חשוב להקדים ולתרום בעין יפה, כדי לאפשר לספק לכל משפחה את צורכי החג הדרושים. אפשר לתרום באתר chabadisrael.co.il.

כינוס נשי ובנות חב"ד

הכינוס הארצי של נשי ובנות חב"ד יהיה אי"ה ביום שני, י"א באלול (24 באוגוסט), בבנייני האומה בירושלים. הכינוס מתקיים פעמיים: כינוס צוהרים ב-13:30, וכינוס ערב ב-19:30. תכנית הכינוס עשירה וחדשנית, משלבת רגש, תכנים ומופעי אמנות מקוריים. השנה יתקיים הכינוס ה-63 בסימן 'אחותי את', ויעסוק בקשרים שבין אישה לרעותה ובין כל יהודי ויהודייה לקב"ה, ובכוחן של הנשים להביא גאולה. כרטיסים בטיקצ'אק – 'אחותי את'.

תפילין לעילוי נשמת הקדוש

השבוע חל יום הולדתו של השליח הרב צבי קוגן הי"ד, שנרצח לפני כשנתיים באיחוד האמירויות. הוריו וידידיו קיימו פעילות מיוחדת של הנחת תפילין לעילוי נשמתו, בשוק הכרמל בתל-אביב, והמונים נענו וקיימו את המצווה.

  שלחן שבת

לצור על המשחית

בין דיני המלחמה המופיעים בפרשה מוזכר האיסור להשחית עצי פרי: "כִּי תָצוּר אֶל עִיר... לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ... כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת". בזוהר (לפרשת בלק) נאמר על פסוק זה: "כמה טובים הם הדרכים והשבילים של התורה, שהרי בכל מילה ומילה יש כמה עצות, כמה טובות לבני-אדם, כמה מרגליות שמאירות לכל צד, ואין לך מילה בתורה שאין בה כמה נרות המאירים לכל צד".

רבי לוי-יצחק שניאורסון מסביר את הקשר בין דברי הזוהר לפסוק: 'עֵצָהּ' מלשון ייעוץ, אלה העצות שהתלמיד-חכם מעניק למי שמבקש לשוב בתשובה.

אילן החיים

לכאורה דרשת הזוהר מפרשת את הפסוק להפך לגמרי ממשמעותו הפשוטה. על-פי הפירוש הפשוט, בני ישראל מטילים מצור על אויביהם, ועליהם להימנע מלהשחית עצי מאכל היכולים להזין אותם. הזוהר מתאר מצב הפוך:

"בזמן שהדין תלוי בעולם, וניתנה רשות למשחית להשחית, הקב"ה מצווה... 'לא תשחית את עצה' – זה תלמיד-חכם הנמצא בעיר, שהוא אילן החיים, אילן הנותן פירות". היינו, שהמשחית הוא שצר על עיר בישראל, בשל "החטאים הרבים שחטאו לפניי והתחייבו בדין", והקב"ה מזהיר אותו שלא יפגע בתלמידי-החכמים הנמשלים ל'עץ השדה' – משום "כי ממנו תאכל", היינו שהשכינה ניזונה מתורתם, וכמו-כן מפני שביכולתם להחזיר בתשובה את כל תושבי העיר.

היצר מאפשר בחירה

ואולם בעומק בעניין שני הפירושים קשורים זה בזה. הירידה הרוחנית שהזוהר מתאר נועדה שהתלמיד-חכם יעורר את בני העיר לחזור בתשובה, וייתן להם הדרכה ועצות טובות איך להינצל מהמצור של המשחית, עד שהמצב יתהפך והאויב יהיה נרדף על־ידי בני ישראל, עד שהם יצורו עליו.

תהליך זה – שבו הירידה משמשת תנופה לעלייה גדולה – עומד בבסיס סוגיית ההתמודדות עם הרע בעולם, ובכלל זה הרע הפנימי שבאדם. יצר הרע נברא כדי לפתות את האדם, אך המטרה היא לאפשר את הבחירה החופשית, ועל-ידי הבחירה בטוב היהודי יהפוך את הרע לטוב.

כוחה של התשובה

לפי זה, הפירוש הפשוט של הפסוק מתאר את המצב הרצוי, שבו בני ישראל נוהגים בדרך הישר וצרים על האויב, ואילו הזוהר מציג את כוחה של התשובה: בתחילה קרה החטא, והוא גרר מצור של המשחית על עיירת ישראל, ולבסוף – בכוח תלמידי-החכמים – מתעוררים הכול לתשובה והופכים את המצב לגמרי.

שני מצבים אלה מייצגים את עבודת הצדיקים ועבודת בעלי התשובה, ולשניהם מקום בתורה, כפי שנרמז בדברי הזוהר: "בכל מילה ומילה יש כמה עצות". 'עצה' היא גם עצת התורה וגם עצת התלמיד-חכם, שמדריך את העם לתשובה, שבכוחה להפוך גם את הזדונות לזכויות.

(משיחת שבת פרשת שופטים תשמ"א)

  מן המעיין

יציאה למלחמה

הסחת הדעת

"כי תצא למלחמה על אויבך" (דברים כ,א). כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו (שבת נו). פירוש, שמסיח דעתו לגמרי מכל ענייני ביתו, ואז הוא יכול לנצח.

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

להתעורר מעצמנו

"והיה כקרבכם אל המלחמה" (דברים כ,ב). אין 'והיה' אלא לשון שמחה, על שלא תמתינו לתוכחה ולייסורים כדי לעמוד נגד היצר, אלא 'כקרבכם' – תתעוררו מעצמכם להילחם בו – 'אל המלחמה'.

(רבי משה מפשוורסק)

זכות השמיעה

"שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם" (דברים כ,ג). "אפילו אין לכם זכות אלא קריאת שמע בלבד, כדאי אתם שיושיע אתכם" (רש"י). וכי קריאת שמע מילתא זוטרתא היא, והלוא יש בה ייחוד ה' וקבלת עול מלכות שמיים?! אלא שהדבר יובן על-פי מה שמובא במדרש: "שברתם נעשה, היזהרו בנשמע". היינו אפילו אם יהודי אינו מקיים את המצוות בפועל, אבל הוא אוהב לשמוע דברי תורה, התורה תתקן אותו בסופו של דבר. זהו 'אם אין לכם אלא זכות של קריאת שמע', רק קריאת ה'נשמע' – כדאי שיושיע אתכם.

(שפת אמת)

עצם הנכונות

"להילחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם" (דברים כ,ד). כאשר תהיו נכונים להילחם ביצרכם הרע – "להילחם לכם עם אויביכם" – יהיה ליבכם סמוך ובטוח שתוכלו לנצחו – להושיע אתכם".

(רבי חנוך-הניך מאלכסנדר)

הצער הגדול

"פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו" (דברים כ,ה). "ודבר של עוגמת נפש הוא זה" (רש"י). וכי העובדה שאיש אחר יחנכנו מצערת יותר ממותו במלחמה? אלא אין לך צער ועוגמת נפש גדולים מזה, שיהודי ימות ולא יהרהר לפני מותו הרהורי תשובה וחשבון הנפש, אלא מחשבתו תהיה בזה שאדם אחר יחנוך את ביתו.

(רבי אברהם-מרדכי מגור)

ראוי שיעשה תשובה

"מי האיש הירא ורך הלבב" (דברים כ,ח). "רבי עקיבא אומר: כמשמעו... רבי יוסי הגלילי אומר: הירא מעבירות שבידו" (רש"י). מדוע אין רבי עקיבא מפרש כרבי יוסי? כי עצם העובדה שהאדם ירא ללכת למלחמה בגלל העבירות שבידו מוכיחה שהוא מרגיש שעשה דבר רע ויודע שמגיע לו עונש על כך, ואם כן, ראוי היה שיתחרט על העבירה ויעשה תשובה.

(הרבי מליובאוויטש)

מלחמה לא מתוך עצבות

מי שחושב תמיד על עבירות שבידו, עד שהוא שוקע בעצבות וממילא אינו יכול לעשות טוב – אינו רשאי ללכת למלחמה.

(רבי דוד מקוצק)

כוח השבת

"כי תקרב אל עיר להילחם עליה" (כ,י). 'תקרב' בגימטרייה 'שבת'. אם רצונך להילחם ביצר הרע ולנצחו, הידבק בשבת, ואז ודאי תנצח.

(הצמח צדיק מוויז'ניץ)

  אמרת השבוע

המתחיל במצווה

הרב יצחק גרשטנקורן, מייסד העיר בני-ברק, נתקל בקשיים רבים בייסוד העיר, עד שהלך אל רבי קלונימוס-קלמיש שפירא, האדמו''ר מפיאסצנה, ואמר שאולי ראוי שיעזוב את כל המפעל.

האדמו"ר קבע שאסור לו לעזוב את המלאכה. שאל הרב גרשטנקורן: מדוע האדמו"ר משך את ידיו מלהיות שותף בקבוצת 'בית ונחלה' ואילו הוא צריך להמשיך בפעילותו?

ענה לו האדמו"ר: "נאמר בתורה שלפני היציאה לקרב מכריזים שכל הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו; אבל כשיצאו למלחמה, אומרים חז"ל שהעמידו זקיפים להעניש את מי שינסה לחזור מהמערכה. והלוא ייתכן שאותו אדם הוא רך הלבב, וקודם לכן לא הרגיש את הפחד?

"אלא", הסביר האדמו"ר, "מי שבאמת ירא ורך לבב, אינו יוצא כלל למערכה, אבל מי שכבר יצא, זה סימן שאיננו רך לבב, ואם בכל-זאת יחזור, הרי הוא פשוט עריק. וזה ההבדל ביני לבינך", סיים. "אני ירא ורך לבב, ומלכתחילה לא יצאתי למערכה, אבל אתה שכבר יצאת, חייב להמשיך עד ההצלחה".

  גאולהפדיה

הנבואה בראש חודש אלול

עֶת בֹּא. ראש חודש אלול מוזכר בתנ"ך בנבואת חגי הנביא (חגי א): "בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא אֶל זְרֻבָּבֶל בֶּן-שְׁאַלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן-יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לֵאמֹר. כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר, הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ לֹא עֶת בֹּא עֶת בֵּית ה' לְהִבָּנוֹת... הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב?!... כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת... עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ וּבְנוּ הַבָּיִת וְאֶרְצֶה בּוֹ וְאֶכָּבְדָה".

אומר הרבי מליובאוויטש (ראש חודש אלול תש"מ): הקב"ה שואל בתמיהה גדולה: כיצד ייתכן שישנם יהודים שאומרים "לא עת לבנות בית ה'"?! שאין זה הזמן המתאים לכך! הייתכן כדבר הזה?!...

אלא שמכיוון שמשיח עדיין לא בא בגלוי, לכן לא ניתן לבנות את בית המקדש, מכיוון שלא יודעים את מקומו, ודרוש לכך משיח צדקנו שהוא יבנה בית המקדש במקומו, אך לכל העניינים הקודמים לכך, "עלו ההר", ולקחת שם "עצי זית", ולהכינם ולהביאם, ולשומרם הכן, והעיקר – לצאת מן הגלות הפנימית!

ויהי רצון שיתחילו בהחלטה גמורה, שמה שאמר הקב"ה בסיום וחותם הנבואה "אתכם אני", אומר זאת לכל יהודי ולכל ישראל, וממילא ניתן לעשות הכול, אם רק מחליטים בתוקף המתאים... ובפשטות, שכל יהודי יבנה את בית המקדש הפנימי, שאז הדבר יוסיף ויזרז את בניין בית המקדש הכללי והמשותף לכל ישראל על-ידי נשמה כללית ומשותפת לכל ישראל – על-ידי משיח צדקנו.

  אהבת ישראל

תוכָחה באהבה

בכמה וכמה הזדמנויות עורר הרבי מליובאוויטש על הצורך שהשמעת דברי מוסר לקהל תיעשה מתוך אהבה וזהירות. וכך אמר (תורת מנחם תנש"א, כרך ב, עמ' 145): תנאי עיקרי בדברי תוכחה שהמוכיח לא ישתרר על הציבור לראות עצמו גדול מכל העם, אלא צריך להשוות עצמו לקהל, כלומר, שמצטער וכואב לו מצבם הירוד של הקהל שמוכיחם, שניכר ומודגש בדבריו שנאמרים אך ורק מתוך כניעת לב, וכולל באמת את עצמו עם הקהל בדברי ההוכחה, לתקן את עצמו בעניינים דוגמתם [בדקות עכ"פ ועאכו"כ כשיש מקום לומר "טול קורה מבין עיניך"]. ולהעיר שכשהקהל שומע שמוכיח את עצמו, הרי זה פועל שיהיו דבריו נשמעים.

ובפרט על-פי המבואר בספרים שכאשר אדם רואה רע בזולתו, הרי זו הוכחה שדוגמת אותו הרע נמצא בו בעצמו, בדוגמת אדם המביט בראי, ש"אם פניו נקיים אינו רואה במראה שום דופי", ואם רואה לכלוך וכתם בראי, אין זה אלא משום ש"פניו מטונפים" – הרי בוודאי שלפני שמוכיח את זולתו צריך לתקן את עצמו, וכציווי חז"ל "קשוט עצמך ואחר-כך קשוט אחרים".

ומזה מובן שכאשר דברי התוכחה אינם באופן האמור, שנאמרים מבלי להזכיר דבר אודות התיקון בעצמו ובד' אמותיו... ובפרט כשלא עשה דבר בדרכי נועם דתורה כדי לקרבם לתורה ומצוות – דברים כאלה אינם כלל "מוסר אביך" אלא "רחמנא ליצלן".

  מעשה שהיה

עיניים צופיות לשמיים

גם כאשר נזדמנו השניים לאותו בית כנסת, התעלם ה'מגלה עמוקות' מהט"ז. אחרי שלושה ימים כבר היה ברור שיש כאן התעלמות מכוּונת

ההתעלמות המופגנת של הגאון בעל ה'מגלה עמוקות' מהאורח הנכבד הייתה עד מהרה לשיחת היום בעיר קרקוב.

הט"ז, רבי דוד הלוי סגל, מחבר הספר 'טורי זהב', שימש באותם ימים רב העיר לבוב (כיום במערב אוקראינה). יום אחד יצא למסע לקרקוב שבפולין, לבקר את חמיו הדגול, רבי יואל סירקיש, הב"ח, מחבר הספר 'בית חדש', ששימש רב העיר.

תלמידי-החכמים ונגידי הקהילה של לבוב ליוו את הט"ז בכבוד גדול כברת דרך, עד שנפרדו ממנו וחזרו לעירם. המסע התנהל ימים רבים, והט"ז עצר בכמה מקומות. כאשר התקרב לקרקוב, יצאו יהודי העיר לקראתו, לקבל את פניו.

בתוך כל החגיגה בלטה היעדרותו של רבי נתן-נטע שפירא, מגדולי רבני פולין ומחשובי המקובלים, בעל הספר 'מגלה עמוקות'. הוא לא יצא לקבל את פני האורח הגדול.


ציונו של ה'מגלה עמוקות'. הודעה מן השמיים

בתחילה לא ייחס לזה הט"ז חשיבות. אלא שגם כאשר נזדמנו השניים לאותו בית כנסת, התעלם ה'מגלה עמוקות' מהט"ז. הוא לא ניגש לברכו לשלום ואף לא הביט לעברו.

אחרי שלושה ימים כבר היה ברור שיש כאן התעלמות מכוּונת, והט"ז הצטער מאוד. בליבו החלה לקנן תרעומת על התנהגותו של ה'מגלה עמוקות' כלפיו.

גם חמיו הצטער מאוד, אך לא רצה להכריע בעצמו בסוגיה. הוא זימן אליו את גדולי תלמידי-החכמים בעיר ושיתף אותם בנעשה. מאחר שההתכנסות הייתה בערב שבת, החליטו תלמידי-החכמים להתכנס שוב במוצאי שבת, ואז יהיה להם פנאי לדון בעניין ולברר אם יש בהתנהגות זו משום ביזיון תלמיד-חכם המחייבת הטלת נידוי.

בחשאי התאספו במוצאי שבת תלמידי-החכמים בבית הב"ח, ומסקנתם הייתה שאכן יש כאן משום ביזוי תלמיד-חכם ויש לפרסם כתב נידוי נגד ה'מגלה עמוקות'.

באותו זמן התרחש בביתו של ה'מגלה עמוקות' דבר פלאי. הוא ישב בסעודה שלישית עם עוד יהודים שנהגו לבוא לביתו, ובמהלך הסעודה גילו לו מן השמיים כי הב"ח ושאר גדולי התורה עומדים להטיל עליו נידוי.

ה'מגלה עמוקות' קיצר בסעודתו, עשה הבדלה והחל להתהלך בביתו אנה ואנה, טרוד במחשבותיו.

באותה שעה התעוררה שאלה חמורה בכשרות הריאה של בהמה שנשחטה. מנהג קבוע היה בקרקוב, ששאלות בענייני ריאה הופנו תמיד אל ה'מגלה עמוקות' ולא אל הב"ח. השוחטים, כדרכם, פנו אליו.

דפיקות השוחטים על דלת ביתו העירו את ה'מגלה עמוקות' ממחשבותיו. במקום לפסוק את ההלכה בשאלת הריאה, סיפר להם על האסיפה המתקיימת באותה שעה בבית הב"ח, ואמר שלא יפסוק הלכה עד שיצליחו למנוע את הטלת הנידוי.

השוחטים נבוכו מן המשימה שאינה לפי מידותיהם. "לכו לבית הב"ח ואִמרו למתכנסים שאני ציוויתי אתכם לנהוג כן", הורה ה'מגלה עמוקות'.

השוחטים מיהרו אל בית הב"ח. הם באו לביתו בדיוק ברגע שבו עמדו שם לכתוב את כתב הנידוי. בלי להסס ניגשו אל השולחן, תפסו את הנייר וקרעו אותו. "עשינו זאת בפקודתו של ה'מגלה עמוקות' ועלינו לשמוע בקולו", הסבירו.

המתכנסים הסיקו כי מן הסתם חזר בו ה'מגלה עמוקות' מהתעלמותו מהט"ז, והניחו שלמוחרת בבוקר יבוא להקדים שלום לט"ז. מה רב היה הפלא שגם ביום ראשון הוסיף ה'מגלה עמוקות' להתעלם מהאורח וגם ביום שני וכן בשלישי.

רק ביום הרביעי ניגש פתאום ה'מגלה עמוקות' אל הט"ז, הושיט לעברו את ידו ואמר בחיוך לבבי: 'שלום עליכם'.

הט"ז, שנפשו סערה, סירב להשיב לברכת השלום, ובתוכחה גלויה שאל: "על מה ולמה ביזית אותי ברבים ימים רבים כל-כך?".

תחילה ניסה ה'מגלה עמוקות' להתחמק מהשאלה, אך לאחר שהט"ז הוסיף להוכיחו, השיב: "יאמין לי כבודו, שלא היה רצוני לצערכם. הדבר לא נעשה חלילה מתוך זלזול.

"כשיצאתם מלבוב, וההמון הרב ליווה את שיירתכם בכבוד גדול, נכנסה בליבכם נימת גאווה. בתוך כך רצה אחרי מרכבתכם אלמנה ענייה, שבכתה והתחננה שאין לה במה לפרנס את ילדיה הרעבים. ואולם כבודו לא הבחין בה ולא עצר לשמוע את צעקתה.

"האלמנה חזרה לביתה שבורת לב, והיא וילדיה בכו כל אותו היום. הדבר עורר רעש גדול בשמיים, ונגזר עליכם נידוי למשך שלושים יום.

"שלושים הימים הסתיימו היום, ולכן רק היום יכולתי לתת לכם שלום".

הט"ז נדהם. "לא הבנתי כלל מדוע היא צועקת", התנצל. "סברתי שזעקותיה היו על בנה החולה, אך לא ידעתי על מצוקת פרנסתה. אילו ידעתי את מצבה, ודאי שהייתי עוצר ומסייע לה".

(על-פי סיפורו של רבי מרדכי-זאב אורינשטיין, שקיבלוֹ איש מפי איש. נדפס בספר 'מגלה עמוקות', למברג, תרמ"ב)

  רציתי לשאול

עם הרב מנחם-מענדל שוויכה
שליח חב"ד בתלמי אליעזר

מדוע אנו זקוקים לחודש שלם של חשבון נפש כהכנה לקראת השנה החדשה?

ימי חודש אלול הם ימי רצון ורחמים, שכן בראש חודש אלול עלה משה רבנו להר סיני בפעם השלישית, ואחרי ארבעים יום, ביום הכיפורים, ירד והלוחות השניים בידו, ובישר לישראל שהקב"ה מחל להם על חטא העגל.

בראש השנה אנו עומדים להכתיר מחדש את הקב"ה למלך העולם, ומובן שאי-אפשר לעבור בבת אחת משגרת החיים החומרית אל רגע ההכתרה העילאי הזה.

שינוי הרגלים והתבוננות אמיתית לתוך נבכי הנפש דורשים זמן. תורת החסידות מלמדת שהתעוררות רוחנית יכולה להיות חזקה מאוד ובה בעת עלולה לחלוף מהר, והאדם יחזור למצבו הקודם.

לכן ניתן לנו החודש הזה, שבו עלינו לנקות את הלכלוך שהצטבר על הנפש בשנה החולפת, ולהכין את עצמנו ביסודיות לקראת השנה החדשה.

הרבי מליובאוויטש מדגיש (ספר המנהגים) ש''אלול הוא חודש של חשבון הנפש לחשוב ולהתבונן במה עברה עליו השנה.... החודש הזה הוא חודש ההכנה, לקראת השנה החדשה".

עוד מובא (היום יום, כ"ז מנחם-אב): ''כמו שבגשמיות, בעל עסק, כדי שיהיה העסק כדבעי וייתן רווח רב, צריך מזמן לזמן לעשות חשבון ולתקן את כל החסרונות; כן הוא גם בעבודה הרוחנית... הן היושב אוהל הן הבעל עסק, צריכים לעשות חשבון צדק בנפשם מכל אשר עבר עליהם במשך השנה, ולידע המעלות בעבודתם ולחזקם, ואת החסרונות שבהם ובעבודתם לתקנם''.

חודש אלול הוא כמו יריד מסחר גדול. סוחר נבון לא יחכה ליום האחרון של היריד, אלא ינצל כל רגע. וכך כל יום מימי אלול הוא נכס יקר ערך שאסור להחמיץ.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב מנחם והבה

חיתוך מפת ניילון בשבת

שאלה: האם מותר לחתוך בשבת מפת ניילון מתוך גליל לצורך סעודת שבת?

תשובה: עקרונית, אסור לחתוך מפת ניילון בשבת, בין בסכין ובין ביד, אפילו אם אין מקפידים על מידה מדויקת.

חיתוך דבר לפי מידה אסור משום מלאכת 'מחתך'. כאן, אף שאין מקפידים על מידה מדויקת, אך רוצים שהמפה לא תהיה גדולה מדי או קטנה מדי, הדבר נחשב חיתוך לפי מידה.

נוסף על כך, מאחר שעל-ידי החיתוך נעשית המפה ראויה לשימוש, יש בכך משום 'תיקון כלי', האסור בשבת, ולעניין זה אין הבדל אם החיתוך נעשה במידה או שלא במידה, בסכין או ביד. לכן יש להכין את המפות מערב שבת.

אם לא הוכנו מפות לפני שבת, או שנתקלקלו, ונאלצים לחתוך בשבת עצמה – יש שכתבו שאם מושכים מהגליל בלי לעשות חשבון וחותכים כמה שיצא במשיכה זו, אם יצא ארוך או קצר מהנדרש – אין בכך איסור, לא משום 'מחתך', מכיוון שאין הקפדה כלל על המידה ומדובר בדבר תלוש ולא מחובר לקרקע; וכמו-כן אין בזה איסור משום 'תיקון כלי', מאחר שהמפה גם בהיותה חלק מהגליל הייתה ראויה לשימוש, אם כי באופן פחות נוח. יש החולקים על היתר זה, ולכן אין להשתמש בו אלא בשעת הדחק.

גם לשיטות המקילות מוטב לעשות את החיתוך בשינוי כגון בעזרת המרפק, או אחורי כף היד וכיוצא בזה.

אם הניחו את הגליל על השולחן, משכו ממנו את המפה הנדרשת לסעודה, ולא חתכו אותה מהגליל, הרי שאחרי הסעודה אין לחתוך את המפה ולהפרידה מהגליל כדי להשליכה לאשפה. ואולם על-ידי נוכרי אפשר להקל.

מקורות: רמב"ם הל' שבת פי"א ה"ז. טושו"ע סי' שיד ס"ט. שו"ע אדה"ז שם סט"ז. וראה בהרחבה שבת כהלכה (ח"ד) פכ"ח סס"ח ואילך ובביאורים שם אותיות י, יב. וש"נ. פסקי תשובות סי' שמ אות לו.

  חיים יהודיים

שופטים תיתן לך

רב העיר תל אביב-יפו מסביר מדוע חוק בתי הדין החדש מחזיר את משפט התורה למציאות החיים, ואת מעלתו על המשפט האזרחי. וגם מה לשפר בחודש אלול

תעודת זהות. הרב זבדיה הכהן שליט"א, אב בית הדין הרבני בתל-אביב, נבחר לא מכבר לשמש גם רב העיר תל אביב-יפו. גדל בירושלים ומשלב בין עולם הדיינות להנהגה ציבורית רחבה, המגיעה לכל שכונה וקהילה.


התקדמות עצומה. "יש כאן קידוש שם שמיים"

סמכות. עד לפני עשרים שנה, כל מי שרצה לדון בדיני ממונות, בעניינים שבין אדם לחברו, יכול היה לבוא לבית הדין הרשמי, לפתוח תיק ולנהל דיון על-פי דין תורה. בשונה מבתי דין פרטיים, שאין להם סמכות אכיפה ממשית, פרט לחוק הבוררות, בתי הדין הרשמיים יכלו להוציא פקודות מעצר וצווים מחייבים. היה לנו כוח ביד, בדיוק כמו שיש לנו בדיני נישואין וגירושין וכדומה.

נסיגה. לפני עשרים שנה, שופטת בית המשפט העליון קבעה שהחוק נותן לנו סמכות לדון בנישואין וגירושין בלבד, וגם זה בהסכמת הצדדים בלבד. מאז בתי הדין הפסיקו לדון בדיני ממונות בין אדם לחברו. כל התחום הזה הלך לבתי דין פרטיים. אמנם הם מצוינים, אבל אין להם סמכויות אכיפה ואין להם הכלים המשפטיים שיש לבתי הדין הרשמיים.

התקדמות. עכשיו עבר חוק בכנסת, הקובע שבתי הדין הרבניים מוסמכים ויכולים לחזור ולדון בדיני ממונות, בהסכמת שני הצדדים. נכון, אם צד אחד יבקש דין תורה והצד השני לא יסכים, אנחנו עדיין בבעיה, אבל זו התקדמות עצומה. לפחות כששני הצדדים רוצים, הדבר יתאפשר. כבר יש כמה תיקים שנפתחו אצלנו בלשכה. יש כאן קידוש שם שמיים, שכל יהודי שרוצה לדון בדין תורה, יקבל דין תורה על-פי כל כללי ההלכה.

דין תורה. יש הבדלים מהותיים בין בתי הדין הרבניים לבין בתי משפט אזרחיים. אנחנו אמונים על הציווי "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק". אצלנו אין מצב של לשמוע טענות מפי מישהו שלא בפני בעל דין. הדיון חייב להתנהל כששני הצדדים נמצאים יחד באולם. בנוסף, אצלנו שומעים קודם את בעלי הדין עצמם ורק אז את עורכי הדין, בעוד בבתי המשפט הסדר הפוך.

צמא. מוּניתי לרב העיר תל-אביב אחרי תשע שנים שבהן לא היה רב לעיר. יש לי כבר יומן מלא לחודש אלול. המטרה היא להיות כמעט בכל ערב בקהילה אחרת בעיר; אם בסליחות ואם בשיחות חיזוק. הציבור צמא לשמוע את דבר ה', כשהכול מגיע בדרכי נועם, במאור פנים ובהסברה, בדרכה של חב"ד.


נושא דברים בכנס "בית הבחירה והגאולה" של בית חב"ד תל־אביב (צילום: שמואל עמית)

הקשבה. מניסיוני בבית הדין וברבנות, רב שרוצה לנהל קשר טוב עם בני קהילתו, צריך קודם כול להקשיב, להיפגש, ולא לפסול שום דבר מראש. גם אם יש מישהו שלא מקבל אותך ולא מוכן לשמוע, תזמין אותו, שב איתו, תסביר לו ותקשיב לו. כשאתה מקשיב לשני, זה כבר יוצר שיח אחר לגמרי.

סליחות. אצל הספרדים יש חודש שלם של אמירת סליחות, כי חודש אלול זה הזמן לתקן את הדברים לעומק – איפה אני לא בסדר בגאווה, בקנאה, בשנאה, באחדות, בתפילה, בלימוד תורה, בחסד. להסתכל קצת יותר לעומק, גם בעניינים שבין אדם לחברו וגם בעניינים שבין אדם למקום.

שתיקה. אנחנו נמצאים כעת בתקופה רגישה, לקראת בחירות. הכלל הראשון הוא שמירת הלשון – סייג לחוכמה שתיקה. כל מקום שבו אתה רואה מחלוקת, אל תיכנס לשם. עגלון חכם לא נכנס לבוץ. אל תביא את עצמך לידי ניסיון של מחלוקת. ידוע הפתגם שהמילה, כל עוד לא ביטאת אותה, אתה שולט בה; ברגע שיצאה מפיך, היא שולטת בך; ואז אתה צריך להתחיל להסביר – כן אמרת, לא אמרת, או שהוצאו דברים מהקשרם. למה להגיע לזה? סוף מעשה במחשבה תחילה. כולנו צריכים להקשיב זה לזה, לכבד אחד את השני, וגם אם אתה מסכים או לא מסכים – לא לבוא לידי מחלוקת, לשון הרע ורכילות. וברגע שאתה מזהה מחלוקת וּויכוחים, פשוט אל תהיה שם.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)