אותיות נפרדות
"וכתב לה ספר כריתות" (דברים כד,א). למה השטר המנתק את הקשר בין איש לאשתו נקרא 'גט'? משום שהאותיות ג-ט בתנ"ך נפרדות ומרוחקות זו מזו. אין בכל ספר התנ"ך מילה שבה האותיות ג' וט' באות בצמידות, זו בצד זו.
(איגרת הטיול)
שובר קשר
"ספר כריתות" מתרגם אונקלוס "גט פטורין", וכך נתקבל אצלנו השם 'גט' לספר כריתות. וכמה טעמים ניתנו לכך: מובא בשם הלבוש, שגט הוא מלשון שבר, שקורע ושובר את הקשר של קיימא שבין איש לאשתו.
(כללי תורה)
השטר הקדום
לפשוטו של דבר יש לומר: 'גט' פירושו 'שטר'. ובאמת כל שטר נקרא 'גט' – 'גט חוב', 'גיטי עבדים' וכדומה, אלא ששטר הגירושין הוא הקדום ביותר בישראל, ולכן נקבע לו השם 'גט' סתם.
(הרב מרדכי הכהן)
דמעות המזבח
"כל המגרש את אשתו ראשונה, אפילו מזבח מוריד עליו דמעות" (גיטין ד). מה השייכות של גט למזבח? כי בפרשת קרבן התמיד מצויות כל אותיות האלף-בית, חוץ מאותיות ג' וט', ומכאן שהמזבח שונא את האותיות 'גט'.
(עולת אלעזר)
מחלוקת בגמרא
"כי ייקח איש אישה ובעלה, והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערוות דבר, וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושילחה מביתו" (דברים כד,א). "בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוות דבר, שנאמר 'כי מצא בה ערוות דבר'. ובית הילל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו". ומסקנת הגמרא: הא בזיווג ראשון הא בזיווג שני.
(גיטין צ)
זיווג ראשון ושני
כל דבר מרומז בפסוקים האלה: "כי ייקח איש אישה" – משמע בזיווג ראשון. "כי מצא בה ערוות דבר וכתב לה ספר כריתות" – מותר לגרשה כשמצא בה ערוות דבר דווקא. אבל לאחר ש"ויצאה מביתו והלכה והייתה לאיש אחר" – היינו זיווג שני – "ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות"; אפילו על מצב של 'ושנאה' בלבד יכול לגרשה.
(הגר"א)
הקדחת התבשיל
תמוה שדווקא בית הילל, שהיו ענווים וסבלנים, מתירים לגרש אישה אפילו הקדיחה תבשילו. ונראה לומר ש'הקדיחה תבשילו' כאן אין הכוונה להקדחת תבשיל של מאכל, אלא זה ניסוח מליצי המכוון להשחתת הדרך. הכוונה לאישה שמחנכת את הילדים לדרך רעה. 'הקדיחה תבשילו' – אלו בניו.
(רבי ברוך אפשטיין)
מתי אין שמחה
'והיה' לשון שמחה. שמחה היא לפני הקב"ה שאין אדם בישראל סובל 'ערוות דבר' בביתו. אבל בהמשך, ששם כתוב "ושנאה האיש האחרון", בלי כל טעם וסיבה, לא כתוב 'והיה', כי אין כאן שמחה כשאדם מישראל עובר על 'לא תשנא'.
(עיטורי תורה) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
