חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1912 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת תצא, ח' באלול ה'תשפ"ג, (25/08/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1912 - כל המדורים ברצף
זה הזמן לפסק זמן
יש חדש
הגיע הזמן לחתונה
ספר כריתות
המכות חוזרות לַמַכֶּה
הגלות רגעית
תעלומת הצוואה
רציתי לשאול
בדיקת שעטנז
מיזם עולמי בזכות הכלא המצרי

מס' 1912, ערב שבת-קודש פרשת תצא, ח' באלול ה'תשפ"ג (25.08.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

זה הזמן לפסק זמן

אפשר לעבור את חודש אלול סתם כך, אבל אז מפסידים את העושר הטמון בחודש הזה ואת התרומה העצומה שהוא מעניק לנפש האדם

חיינו מאופיינים במחזוריות קבועה ושגרתית למדיי. יום רודף יום, שבוע רודף שבוע, חודש אחר חודש, שנה אחר שנה. רבים מחפשים אמצעים חיצוניים לשבירת השגרה. יש היוצאים לטייל בעולם; יש המחליפים מקצוע ומקום עבודה; אחרים עוברים מעיר לכפר ומכפר לעיר. כל זה נועד למטרה אחת – למצוא את הטעם שבחיים.

האמת היא, שמסגרת החיים היהודית מעניקה תוכן ומשמעות ייחודיים לכל יום ולכל שבוע. לוח השנה היהודי מגוּון להפליא. לכל חודש אופי וצביון מיוחדים. החגים והמועדים ממקדים את תשומת הלב לתוכניהם הייחודיים. יש ימי אבל ויש ימי שמחה. גם פרשת השבוע מעמידה נושאים חדשים לדיון ולעיון בכל שבוע. במיוחד בולט הדבר בחודש אלול, שמשנה את כל מערכת החיים היום-יומית.

לעצור, לבדוק ולשפר

חודש אלול הוא חודש התשובה והרחמים. בקהילות הספרדים כבר התחילו באמירת הסליחות. רוח של הזדככות והיטהרות מתחילה לפעם בלבבות, ובאוויר כבר מורגש ריחם של הימים הנוראים הממשמשים ובאים.

אפשר לעבור את חודש אלול סתם כך, כמו את טבת ואת תמוז, אבל אז מפסידים את העושר הטמון בחודש הזה ואת התרומה העצומה שהוא מעניק לנפש האדם. מוטב לעצור ולקלוט את המסרים המיוחדים שהחודש הזה מביא עימו, ואז החיים מקבלים משמעות חדשה.

חודש אלול מקביל למאזן השנתי בעולם העסקים. איש עסקים לעולם לא יוכל לדעת אם הוא מתקדם או נסוג, מרוויח או מפסיד, אלא אם כן יעצור אחת לשנה את הפעילות השוטפת ויערוך מאזן מפורט על מצב העסק. כך בחיי הרוח – האדם אינו יכול לדעת היכן הוא עומד, ובוודאי קשה לו להשתפר ולהתקדם, אם לא יעצור ויערוך את חשבון נפשו.

לשם כך ניתן לנו חודש זה, שבו אנו עוצרים את מירוץ החיים השגרתי. בחודש הזה משנים אווירה, בודקים את עצמנו, בוחנים את הישגינו בשנה החולפת, מתייצבים ביושר מול כישלונותינו ומגרעותינו, ומחליטים לתקן, לשפר, להוסיף.

ימים יקרים

גם מי שכל ימות השנה מרגיש צורך להיות מחובר לחדשות ולהיות שותף בפולמוסים ובהתכתשויות המילוליות, מוטב שייקח פסק זמן בימים האלה. וכי ביום שאדם מכניס את בנו או בתו לחופה יניח לעצמו לעסוק בעניינים אלה או שיתרכז כולו בשמחה הגדולה? ובכן, ימי אלול הם ימים יקרים מכדי לבזבז אותם על הבלי הזמן.

עברה עלינו שנה קשה, ועדיין השסע הפנימי מטריד מאוד. זה הזמן לפנות אל הקב"ה ולבקש רחמים על עם ישראל ועל ארץ ישראל. שהקב"ה יערה עלינו רוח של אחווה ופיוס. שייתן בליבנו להפסיק את המריבות והשנאות, ולחפש את המשותף והמאַחד.

עם ישראל הוא יחידה אחת, שבה הפרט והכלל קשורים זה בזה. התחזקות של כל אחד ואחת מחזקת את כלל ישראל. נתחזק כולנו, ננצל את חודש אלול, ושתהיה לנו כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.


לנצל את אלול. ימים יקרים מכדי לבזבז אותם

  יש חדש

מוצ"ש חסידי משודר

בכל מוצאי שבת, בשעה 22:00, מתקיימת בשידור זום תכנית מיוחדת של מוצ"ש חסידי, מטעם צעירי חב"ד, המיועדת למקורבי בתי חב"ד. בתכנית מתארחים רבנים, שלוחים ואמנים, ועוסקים בענייני השעה, באווירה חסידית נעימה. הצטרפות לתכנית באמצעות ווטסאפ במספר 086233197.

סמינר ראש השנה

ארגון חוויה יהודית עורך סמינר בראש השנה, בבית ההארחה רמות שפירא בהרי ירושלים. שיעורים מרתקים עם הד"ר יחיאל וענת הררי, תפילות מרוממות, ארוחות עשירות, פעילויות לילדים. מיום כ"ט באלול ועד ב' בתשרי (15-17.9.2023). פרטים והרשמה בטל' 0584217770.

יומן 'נפלאות השנה'

עומד להופיע יומן 'נפלאות השנה' לשנת תשפ"ד – יומן ולוח שנה ייחודי שכותבות נשים למען נשים, מתוך שאיפה 'לחיות עם הזמן' בכל יום. היומן מאיר בכל שבוע נקודה בפרשה, ומצייד את האם, האישה והנערה בתובנה שימושית. היומן בהוצאת נפלאו"ת, ארגון של נשים למען נשים. להזמין בהודעת ווטסאפ לטל' 0585217700 או בדוא"ל [email protected].

  שלחן שבת

הגיע הזמן לחתונה

דין הגירושין, כפי שהוא מתואר בפרשתנו, קובע שאם האישה אינה מוצאת חן בעיני בעלה "וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת... וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ". בדין המקורי הגירושין לא היו מותנים בהסכמת האישה להתגרש, אלא הבעל היה יכול לגרש את האישה שלא בהסכמתה.

ואולם רבנו גרשום מאור הגולה תיקן שאין מגרשים את האישה בעל כורחה, ונדרשת הסכמתה לגירושין. עוד תקנה שתיקן, שאסור לגבר לשאת יותר מאישה אחת, אף שמדין התורה רשאי הגבר לשאת כמה נשים.

מאיר את הגלות

במרוצת הדורות היו גאונים ופוסקים רבים שתיקנו תקנות וקבעו פסקי הלכה שלאורם בית ישראל הולך, ואולם רבנו גרשום דווקא זכה לכינוי 'מאור הגולה'. מובא על כך הסבר, שהדבר קשור לשתי התקנות שצוינו לעיל, מפני שהן מאירות את מצבו של עם ישראל השרוי בגלות, ולכן רבנו גרשום מכוּנה 'מאור הגולה'.

עם ישראל משול לאישה והקב"ה נמשל לאיש. האיסור לגרש אישה על כורחה משמעותו הפנימית שאסור לקב"ה לגרש את כנסת ישראל בלי הסכמתה. והלוא עם ישראל לעולם לא יסכים 'להתגרש' מהקב"ה, כפתגם הידוע של רבנו הזקן שיהודי אינו יכול ואינו רוצה להינתק מאלוקות חס ושלום. כמו-כן האיסור לשאת שתי נשים משמעותו, שהקב"ה אינו רשאי להוסיף 'אישה אחרת' על עם ישראל. ממילא זה מבטיח שבסופו של דבר יגאל את 'רעייתו' ויחזירה לביתו.

חיזוק הקשר

ידוע שכל מה שקורה למטה הוא השתקפות של עניינים רוחניים שמתחוללים למעלה. תקנותיו של רבנו גרשום מבטאות את חיזוק המחויבות בין הקב"ה לעם ישראל, ובאותה מידה ביכולתנו לחזק את הקשר שבינינו לבין הקב"ה על-ידי יחסים נכונים בין איש לאשתו כאן בעולם הזה.

כל משפחה שמבססת את חיי הנישואין על אדני התורה וההלכה, מתוך שלום ושלווה ושלום בית, ואין שלום אלא תורה, ש"דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" – מחזקת את הקשר בין הקב"ה לעם ישראל, עד לגילויו המלא בבוא הגאולה.

לתבוע מה'חתן'

אך גם עד בוא הגאולה עדיין הקב"ה הוא ה'חתן' של כנסת ישראל, והדין הוא שהחתן צריך לתת מתנות לכלה. כך הקב"ה צריך לתת לנו 'מתנות' מידו המלאה, הפתוחה, הקדושה והרחבה, ובפרט שעיכוב ה'חתונה' נובע מצד ה'חתן', שאז הדין הוא שהחתן מחויב במזונות הכלה, מכיוון שהוא המעכב את הנישואין.

ומאחר שה'כלה' איננה רוצה בשום אופן לקבל 'גט', מוכרחים שיהיה 'שלום' בין הקב"ה לעם ישראל ושתתקיים החתונה במהרה. וכאשר ה'כלה' תתבע מה'חתן' למלא את חובתו, ודאי ייענה לתביעתה ולבקשתה, ויזרז את הגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש.

(תורת מנחם, כרך נ, עמ' 206)

  מן המעיין

ספר כריתות

אותיות נפרדות

"וכתב לה ספר כריתות" (דברים כד,א). למה השטר המנתק את הקשר בין איש לאשתו נקרא 'גט'? משום שהאותיות ג-ט בתנ"ך נפרדות ומרוחקות זו מזו. אין בכל ספר התנ"ך מילה שבה האותיות ג' וט' באות בצמידות, זו בצד זו.

(איגרת הטיול)

שובר קשר

"ספר כריתות" מתרגם אונקלוס "גט פטורין", וכך נתקבל אצלנו השם 'גט' לספר כריתות. וכמה טעמים ניתנו לכך: מובא בשם הלבוש, שגט הוא מלשון שבר, שקורע ושובר את הקשר של קיימא שבין איש לאשתו.

(כללי תורה)

השטר הקדום

לפשוטו של דבר יש לומר: 'גט' פירושו 'שטר'. ובאמת כל שטר נקרא 'גט' – 'גט חוב', 'גיטי עבדים' וכדומה, אלא ששטר הגירושין הוא הקדום ביותר בישראל, ולכן נקבע לו השם 'גט' סתם.

(הרב מרדכי הכהן)

דמעות המזבח

"כל המגרש את אשתו ראשונה, אפילו מזבח מוריד עליו דמעות" (גיטין ד). מה השייכות של גט למזבח? כי בפרשת קרבן התמיד מצויות כל אותיות האלף-בית, חוץ מאותיות ג' וט', ומכאן שהמזבח שונא את האותיות 'גט'.

(עולת אלעזר)

מחלוקת בגמרא

"כי ייקח איש אישה ובעלה, והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערוות דבר, וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושילחה מביתו" (דברים כד,א). "בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוות דבר, שנאמר 'כי מצא בה ערוות דבר'. ובית הילל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו". ומסקנת הגמרא: הא בזיווג ראשון הא בזיווג שני.

(גיטין צ)

זיווג ראשון ושני

כל דבר מרומז בפסוקים האלה: "כי ייקח איש אישה" – משמע בזיווג ראשון. "כי מצא בה ערוות דבר וכתב לה ספר כריתות" – מותר לגרשה כשמצא בה ערוות דבר דווקא. אבל לאחר ש"ויצאה מביתו והלכה והייתה לאיש אחר" – היינו זיווג שני – "ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות"; אפילו על מצב של 'ושנאה' בלבד יכול לגרשה.

(הגר"א)

הקדחת התבשיל

תמוה שדווקא בית הילל, שהיו ענווים וסבלנים, מתירים לגרש אישה אפילו הקדיחה תבשילו. ונראה לומר ש'הקדיחה תבשילו' כאן אין הכוונה להקדחת תבשיל של מאכל, אלא זה ניסוח מליצי המכוון להשחתת הדרך. הכוונה לאישה שמחנכת את הילדים לדרך רעה. 'הקדיחה תבשילו' – אלו בניו.

(רבי ברוך אפשטיין)

מתי אין שמחה

'והיה' לשון שמחה. שמחה היא לפני הקב"ה שאין אדם בישראל סובל 'ערוות דבר' בביתו.  אבל בהמשך, ששם כתוב "ושנאה האיש האחרון", בלי כל טעם וסיבה, לא כתוב 'והיה', כי אין כאן שמחה כשאדם מישראל עובר על 'לא תשנא'.

(עיטורי תורה)

  אמרת השבוע

המכות חוזרות לַמַכֶּה

מחנך בתלמוד תורה נכנס פעם אחת אל האדמו"ר מגור בעל 'פני מנחם' לשיחה בעניינים חינוכיים. בין הדברים סיפר על ילד שחבריו מציקים לו ומכים אותו, וככל שהוא מנסה לדבר על לב חבריו שיפסיקו להציק לו, הדברים אינם מועילים ואינם נקלטים בליבם.

אמר לו הרבי: "עליך למסור למלמדים שעליהם להסביר לתלמידים, כי כשם שבעניין צדקה ידועים דברי 'בעל הטורים' (שמות ל,ב) שהנותן צדקה אינו מפסיד, כי הכסף חוזר אליו, והרמז הוא במילה 'ונתנו', שאפשר לקרוא אותה ישר והפוך, כי מי שנותן צדקה הקב"ה מחזיר לו בכפל-כפליים – כן הוא גם בעניין הכאת יהודי".

וסיים: "מי שמכה יהודי או מציק ליהודי, עליו לדעת שהמכות יחזרו אליו בחזרה. כי גם את המילה 'וְהִכָּהוּ' אפשר לקרוא ישר והפוך, לרמז שמי שמכה את חברו, הן בידיים הן בדיבור, מכה בסופו של דבר את עצמו".

  גאולהפדיה

הגלות רגעית

רֶגַע קָטֹן. הגלות מוגדרת בנבואת ישעיה (נד,ז-ח) עזיבה לרגע קטן: "בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ. בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ". מתבקשת מייד השאלה: איך אפשר להגדיר 'רגע קטון' גלות בת אלפיים שנים?

רש"י מסביר שהפסוקים באים לבטא את ההבדל המהותי בין הגלות לגאולה. הגלות זמנית בלבד, ואילו הגאולה תהיה נצחית: "ובחסד עולם – שיתקיים עד עולם". ברוח דומה מסביר המצודת דוד: "העִזבון שעזבתיך לא היה רק רגע קטן מול הקיבוץ שאקבצך, כי ברחמים גדולים תהיה ותתמיד לאורך ימים". הרד"ק כותב: "אף-על-פי שארכו ימי הגלות, כולם יהיו נחשבים כרגע קטֹן כנגד הרחמים שיהיו גדולים כשאקבצך... אותם הימים הם רגע כנגד ימי הטובה".

האברבנאל אינו מקבל פירוש זה. הוא מקשה: "המאמרים ההם בלתי-צודקים, לפי שעזיבת השם יתברך את עמו בגלות לא היה רגע קטן כי אם שנים רבות! ולא היה עונשם בשצף (מעט) קצף – כי אדון כל הנביאים אמר עליו: מה חרי האף הגדול הזה". לכן הוא מפרש את הפסוק אחרת: "בבוא עליהם צרה וצוקה בגלות, מייד הקב"ה היה מרחם עליהם ומצילם מן הכליה, על דרך 'ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם'. ועל אותו זמן מהצרות בגלות, שהיה בלתי-מתמיד ומועט, עד בוא רחמי שמיים, אמר הנביא: 'רגע קטן' ו'שצף קצף'".

משמעות דבריו, שהגלות עצמה אמנם ארוכה, אלא שלא בכל העת הרגישו הסתר פנים חמור, כאילו הקב"ה עזב את בני ישראל. רגעים אלה של צרות גדולות ואיומות, מעבר לעצם הגלות, שבהם נראה שהקב"ה מסתיר את פניו לגמרי – היו במשך 'רגע קטֹן' בלבד, ומייד חזר הקב"ה להגן על עמו.

בְּשַׁעֲתָא חֲדָא. הרבי מליובאוויטש מוצא בפסוק הזה סימוכין לתפיסה שמציאות הגלות זמנית, וכי ברגע אחד אפשר להביא את הגאולה. וכך הוא אומר (התוועדויות תשמ"ב, כרך א, עמ' 40): "מה שרואים בפועל שנמצאים עדיין בגלות, הרי זה רק באופן ד'ברגע קטֹן עזבתיך', מאחר שבני ישראל התנהגו באופן ד'עזבני'... מובן בפשטות שעל-ידי שבני ישראל שבים ופונים להקב"ה (הפך ההנהגה ד'עזבני'), מתבטל תיכף ומייד העניין ד'ברגע קטֹן עזבתיך'. ומאחר שכללות עניין התשובה הוא בשעתא חדא וברגעא חדא [...] – מובן שבשעתא חדא וברגעא חדא שבים בני ישראל אל הקב"ה, ובדרך ממילא מתבטל תיכף ומייד העניין ד'ברגע קטֹן עזבתיך', ו'מייד הן נגאלין'".

רבנו הזקן אמר: "אם אנחנו סובלים כל-כך הרבה שנים מה'רגע קטֹן עזבתיך', מי יוכל לתאר את המעלה הנפלאה של ה'ברחמים גדולים אקבצך'".

  מעשה שהיה

תעלומת הצוואה

המשפחה הייתה בהלם. הבן הבכור לא ידע את נפשו. איך זה ייתכן? מדוע יקופח חלקו? "הלוא הייתי הבן האהוב והקרוב אליו", תהה

הרב אהרון מרגלית, שספרו האוטוביוגרפי ('אתהלך'), המגולל את סיפורו האישי, הרטיט לבבות ברחבי העולם כולו, סיים את הרצאתו. נושא ההרצאה באותו ערב, בשנת תשע"א (2011), היה על הקשר שבין הורים לילדיהם ועל החובה המוטלת על הילדים להעריך את השקעת ההורים בהם.


פתאום נצנצה קרן אור במוחו. הרב מרגלית

המשתתפים בהרצאה הקיפו את הרב מרגלית בשאלות, והוא השיב בסבלנות על כל שאלה. כשסיים פנה לעבר רכבו. בחניון עמדו שני בני זוג והמתינו לו.

"נהניתי מאוד מההרצאה", פתחה האישה, "והחלטתי להתקשר לבעלי כדי להיוועץ בך בסוגיה משפחתית כאובה".

בעלה של האישה סיפר כי הוא בן בכור מבין שמונה אחים ואחיות. אביו, שהיה בעל ממון, נפטר לפני כחודשיים. האב היה אדם מסודר ומחושב. את צוואתו הפקיד בידי רב בית הכנסת. את הצוואה צילם בשמונה עותקים, וכל אחד ואחד מהם חתום בחתימת ידו. הוא ביקש מהרב שאחרי מותו ימסור את הצוואה לילדיו.

אחרי ה'שבעה' מילא הרב את בקשת הנפטר. הוא זימן את כל הילדים והקריא להם את הצוואה. האב פירט את נכסיו, שהסתכמו ב-11 מיליון שקלים. את הכסף הורה האב לחלק שווה בשווה בין שבעת ילדיו שאחרי הבכור. לבכור עצמו לא הוריש מאומה...

הילדים עיינו בעותק שנמסר לכל אחד ואחת מהם. כתב היד היה בהיר, נקי ומסודר. ניכר היה שהדברים נכתבו לאחר מחשבה, ביישוב הדעת.

המשפחה הייתה בהלם. הבן הבכור לא ידע את נפשו. איך זה ייתכן? מדוע יקופח חלקו? אחת האחיות הציעה להתעלם מהצוואה ולהתחלק ברכוש בשווה, אך הבכור סירב ואמר שיש לקיים את רצון אביו.

"אינני מבין מדוע ציווה כך", אמר האיש בקול שבור לרב מרגלית. "הלוא הייתי הבן האהוב והקרוב אליו"...

שעה ארוכה שפך הבן את ליבו. "אני מוותר על הכסף, אבל רוצה להבין למה? איך אבי עשה לי דבר כזה?! המחשבות האלה אינן מניחות לי".

הרב מרגלית האזין לדברים בתדהמה. הוא עיין בצוואה, לאורו של פנס הרחוב, וראה כי אכן היא כתובה בשיקול דעת מלא. מה יאמר? איך יוכל לסייע לאדם השבור העומד מולו?

ופתאום נצנצה קרן אור במוחו. "אביך היה אדם חכם ומסודר, וחייבת להיות סיבה טובה להחלטתו", אמר. "בוא ננסה לחשוב יחד".

"אדרבה!", השיב הבן.

"לדבריך, מצבו הקוגניטיבי של אביך טרם פטירתו היה מצוין. האם פגעת בו אי-פעם?".

"האמן לי ר' אהרון, חוץ ממשובות ילדות אינני מצליח להיזכר בדבר!".

מרגלית שאל לעיסוקו. "אני אברך הלומד בכולל", השיב האיש. "אבי אהב את העובדה שאני היחיד מבין בניו שנשאר בין כותלי בית המדרש, והעניק לי מלגה חודשית קבועה".

"כמה ילדים יש לך?".

"שנים-עשר, בלי עין הרע. כולם כבר נישאו, ברוך השם. האחרון התחתן לפני כשלוש שנים".

"האם אביך עזר לך בנישואי הילדים?".

"בוודאי. לכל נכד במשפחה נתן אבי עשרת-אלפים שקלים, ולי נתן נוסף על כך חמישים אלף דולר לכל חתונה, מאחר ששאר אחיי היו מסודרים כלכלית ואילו אני חייתי בדוחק. ואגב, לפני שלוש שנים אבי ביטל את צוואתו הראשונה וכתב את זו השנייה. לא ידוע לנו מה תוכנה של הראשונה".

חיוך קל נמתח בזווית פיו של הרב מרגלית, והוא אמר: "חמישים אלף דולר כפול שנים-עשר מסתכמים לשש-מאות אלף דולר. בתוספת המלגה החודשית יוצא שקיבלת יותר משלושה מיליון שקלים, בעוד יתר אחיך התחלקו יחדיו באחד-עשר מיליון שקלים. לפי החשבון הזה נמצא שקיבלת בדיוק פי שניים מכל אחד ואחת מאחיך!...".

צמרמורת אחזה באיש. אכן, בסך הכול קיבל פי שניים מכולם!

דמעות הקלה פרצו מעיניו. "אם כן, מדוע אבי לא כתב זאת בצוואה? מדוע נגזר עליי להתבזות לפני כולם?", מלמל.

"אביך הניח שתבין זאת", הסביר הרב מרגלית. "מטבע הדברים יש לאדם הכרת הטוב, והוא זוכר את מי שעזר לו, ובוודאי כשמדובר באביו. נראה שאביך החליט לשנות את צוואתו אחרי שסיימת לחתן את ילדיך, כשסיים לתת לך, כהוראת התורה, פי שניים משאר ילדיו.

"ייתכן שלא רצה לכתוב זאת בפירוש, כדי שלא לעורר את קנאת האחים. הוא ציפה שתבין זאת בעצמך...".

נהרה עלתה על פני בני הזוג. האיש אמר לאשתו כי עליהם לערוך סעודה מיוחדת לכל בני המשפחה, ובמהלכה יספר את הדברים ויוכיח לכולם עד כמה נהג אביהם כראוי. "יהיה בזה כיבוד אב גדול", אמר הבן, "וגם דיבורי הלשון הרע עליו או עליי ייפסקו".

"עלינו לחפש תמיד את נקודת הזכות", מסכם הרב מרגלית. "גם אם לא הצלחנו, עלינו לנסות שוב ושוב, משום שתמיד הנקודה הזאת קיימת".

(על-פי סיפורו של הרב מרגלית)

  רציתי לשאול

עם הרב אליהו שוויכה

מנהל בית חב"ד שליח הרבי ורב קהילה בגוש הגדול בצפון תל-אביב

מה המשמעות המעשית של עשיית 'חשבון נפש' על השנה החולפת?

כל עסק צריך להגדיר לעצמו יעד, מטרה ותכנית עבודה מסודרת להשגת היעד. גם האדם הוא כמו עסק, ובינינו, עסק מורכב ולא תמיד פשוט. אבל כמו בכל עסק, האדם צריך להעמיד לעצמו יעד, מטרה ותכנית עבודה.

תכלית החיים בעולם הזה היא עבודת הבורא. וגם בזה האדם נדרש שלא לדרוך במקום, אלא להתקדם ולהתעלות.

עם כניסתנו לחודש אלול האדם צריך להתבונן, אם מצבו הוא בדיוק כמו בחודש אלול בשנה שעברה, האם השתפר והתקדם או חלילה להפך.

בתניא כותב רבנו הזקן שעל האדם להיות מ'מארי דחושבנא' – מבעלי החשבון. כלומר, לעשות חשבון עם עצמו אם ניצל את המשאב היקר ביותר שיש לו, הזמן, לדברים טובים ומועילים, לתורה ולמצוות, או שצריך חיזוק בזה.

בכל ערב, בעת קריאת שמע שעל המיטה, האדם עושה חשבון נפש קצר על היום שעבר, וקובע לו יעדים ליום שיהיה. פעם בשבוע, בליל שישי (הלילה שבין חמישי לשישי), עורכים התבוננות רחבה יותר וחשבון נפש שבועי.

ופעם בשנה, בחודש אלול, עורכים חשבון נפש על כל השנה. בודקים אם עמדנו ביעדים שהצבנו לעצמנו בשנה האחרונה, ואילו יעדים אנו מציבים לעצמנו לשנה הבאה. כי בסופו של דבר אנחנו 'רואי החשבון' של עצמנו.

אך הכלל החשוב ביותר: מנהל עסק שפועל מתוך עצבות לא יצליח. תחסר לו האמביציה הבסיסית להשגת היעד. כך בחשבון הנפש – אסור לעבוד מתוך עצבות, וזה גם לא יצליח לנו. חייבים לעשות את חשבון הנפש מתוך שמחה וביטחון שנשתפר ונצליח.

  פינת ההלכה ומנהג

בדיקת שעטנז

שאלה: איזה בגד חייב בבדיקת שעטנז?

תשובה: בעונה זו של השנה מפעלים רבים מנסים להיפטר מכל מיני שאריות, ומשגיחי כשרות הבגדים חייבים לעקוב ביתר שאת אחרי כל תהליך הייצור. בהעדר השגחה עלולות להיווצר בעיות של שעטנז, שהוא איסור מן התורה, בשעה שכיום אפשר למצוא חומרים שיכולים לשמש תחליף ראוי לפשתן או לצמר.

כל בגד המכיל צמר או פשתן חייב בדיקה מקצועית, כדי לוודא שאין בו רכיבים מהמין הנגדי.

בגדים בסיסיים, כמו חולצות, לבנים, גרביים, אינם צריכים בדיקה. אך בגדים שיש בהם אפליקציות או רקמות (נוסף על הבגד עצמו, כמו בחולצות של בנות), כדאי לשאול במעבדות השעטנז אם צריך למוסרם לבדיקה.

כל מעיל, ז'קט או פראק, אף אם רשום עליו שהוא מיוצר מבד סינתטי, עלול להכיל צמר ופשתן ב'מילוי' שבפינות או בצדדים. לצערנו יש המייבאים מסין, מטורקיה וממדינות אחרות חליפות שיש בהן שעטנז, בלי בדיקה, או בבדיקה מדגמית שאין לה ערך הלכתי, ואפילו מוכרים אותן בצירוף תוויות 'ללא חשש שעטנז', בלי ששום מעבדה מוסמכת עומדת מאחוריהן.

בגד מהסוגים הנ"ל, הזקוקים לבדיקה, שאין עליו תווית של מעבדה מוסמכת – חייבים למוסרו לבדיקת מעבדה, ואסור ללובשו כל עוד לא נתקבל עליו אישור המעבדה.

מקורות: תודה לרב ישראל-צבי נוימן שליט"א.

  חיים יהודיים

מיזם עולמי בזכות הכלא המצרי

יותר ממאה זוגות תפילין תרם ברוך סנד ממודיעין, לדוכני התפילין מאיראן ועד האמירויות. הכול אחרי מעצר ודרמה במצרים

תעודת זהות. ברוך סנד, בן 59, תושב מודיעין, יזם נדל"ן ואיש עסקים. נולד בקנדה, במשפחה דתית, לאב ששמו מנחם-מענדל, במקור ממשפחה שורשית בחסידות ויז'ניץ. בהיותו בן ארבע-עשרה עלה עם משפחתו לארץ. אחרי שירותו הצבאי חזר לקנדה לארבע שנים.


"הברכות מלוות אותנו". ברוך בציון הרבי

אקדח בגבול המצרי. בשנת תשנ"ג (1993), בחופשת הקיץ, נסעתי עם אשתי לחופשה באילת. יצאנו ברכב לטיול בסיני. בגבול המצרי החיילים בדקו את הרכב ומצאו בו אקדח וחמישים כדורים. יריתי באותה תקופה במטווח, והאקדח והכדורים נשארו ברכב. באותו רגע החלה דרמה מורטת עצבים.

הדרמה מתפתחת. בתחילה החיילים ניסו להרגיע: 'יהיה לך משפט קצר, שעה-שעתיים ותחזור'. אמרתי לאשתי שבינתיים תישאר במקום. רגע לפני שהלכתי עם החיילים החלטתי לקחת עימי את הטלית והתפילין. חלפו שעות של המתנה, ואז באו אנשי ביטחון, אזקו אותי והעלו אותי לרכב.

מעצר בנואיבה. בשעת לילה הוכנסתי לתא מעצר בנואיבה. חשבתי בהתחלה שהקירות זזים, אבל אלה היו ג'וקים שטיפסו בכל פינה. נרדמתי לכמה שעות ובשעה שש בבוקר העירו אותי, ושלחו אותי לבית משפט במרחק שמונה שעות נסיעה. לא היה לי שום קשר לארץ, ולא ידעתי מה קורה. אי-הוודאות הייתה נוראה.

תפילה מול המון מצרי. במהלך הנסיעה עצרנו בתחנה מרכזית. נתתי חמישה דולר לחייל המצרי שליווה אותי וביקשתי ממנו שיאפשר לי להניח תפילין ולהתפלל. הוא לא הבין מילה באנגלית. סימנתי לו ביד שיוריד ממני את האזיקים ויניח לי להתפלל. בסוף הבין והתרצה. וכך, מוקף מצרים, התעטפתי בטלית והנחתי תפילין. זו הייתה התפילה עם הכוונה הגדולה ביותר שהתפללתי אי-פעם.

'יאללה' במשפט. לקראת ערב הגענו לבית משפט מצרי. נתנו לי שם לישון עוד לילה במעצר, ובבוקר התנהל משפטי. המשפט התנהל בחובבנות. בסיום השופט לקח את הפטיש, דפק על השולחן, אמר 'יאללה' וקנס אותי בשישים דולרים. משם הוחזרתי באוטובוס בחזרה לגבול. באותם ימי מעצר חשבתי על דבר אחד – התפילין!

תפילין באיראן. לאחר השחרור החלטתי שהביטוי הטוב ביותר של ההודיה לבורא על שחרורי הוא להעניק לבתי חב"ד תפילין, שישמשו לזיכוי הרבים. הייתי גאה בעצמי שלא ויתרתי על הנחת התפילין גם בימים הלא-נעימים במצרים, ורציתי שגם לאחרים תהיה הזכות הזאת. עד היום זכיתי לתרום יותר ממאה זוגות תפילין, שמפארים דוכני תפילין סביב הגלובוס. יש גם שני זוגות שלי באיראן ועוד זוגות תפילין במדינות מוסלמיות אחרות. אני כל הזמן מקבל דרישות שלום מחברים שלי שנתקלו בתפילין שלי בבתי חב"ד. בכל טיסה אני מצויד בעוד זוג תפילין, להענקה לעוד בית חב"ד.


תפילין לחיילים

תגובות בנועם. אני רואה את המתקפות שמתעוררות מדי פעם בעת האחרונה על דוכני התפילין, ואני מתפעל במיוחד מהתגובה של חסידי חב"ד המאיישים את הדוכנים. תמיד בנועם, בעדינות, ומה הפלא שרוב הציבור תומך בפעילות נפלאה זו. אני זוכה להתפלל בקביעות בבית הכנסת של השליח במודיעין, הרב ברוך סלונים, ורואה כל השנה את ההתנהלות המופתית הזאת.


חותמת הכניסה לסיני

משפחה מבורכת. בשנת תשנ"א זכינו לקבל את ברכת הרבי לנישואינו, כשעברנו כחתן וכלה לפניו. אבי ביקר אצל הרבי בשנת תשי"ז וביקש ברכה לשידוך טוב. שלושה חודשים אחרי הברכה אבא ואימא עמדו תחת החופה. אבי זכה להתברך גם מהרבי הקודם, הריי"צ מליובאוויטש. כשהיה בן שמונה הוא ואחותו חלו בפוליו והיו משותקים לגמרי. סבי ביקש מידידיו חסידי חב"ד לבקש את ברכת הרבי, והרבי בירכם וכך היה.


ברוך מקבל את ברכת הרבי מליובאוויטש


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)