חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1908 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת ואתחנן/נחמו, י' במנחם-אב ה'תשפ"ג, (28/07/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1908 - כל המדורים ברצף
עם הפנים לימי הנחמה
יש חדש
איך מתגברים על עובדי הכוכבים
תפילה
הארכת החיים
לא להפסיק להתפלל
החיבוק אחרי 'שמע ישראל'
רציתי לשאול
זמן קריאת שמע
פסל אחר פסל לתוך הגלים

מס' 1908, ערב שבת-קודש פרשת ואתחנן / נחמו, י' במנחם-אב ה'תשפ"ג (28.07.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

עם הפנים לימי הנחמה

איך מתנחמים מול קרע עמוק כל-כך? מול שסעים שלכאורה אינם ניתנים לאיחוי? מול להבות שנאה המתנשאות לגבהים?

בכל שנה האבל של ימי 'בין המצרים' נראה קצת תלוש בעיני חלקים מהעם. פתאום, באמצע חופשת הקיץ, בשעה שהאווירה הכללית היא בחירת מקומות נופש ואתרי בילוי – מוכרזים ימי אבל. לא מתחתנים, לא חוגגים, נמנעים מדברים שמביאים שמחה. רבים אינם מבינים איך אירועים שקרו לפני אלפי שנים אמורים להשפיע על מהלך חיינו כאן ועכשיו.

השנה איש אינו שואל את השאלות האלה. אירועי החורבן אינם סיפור עתיק, אלא דרמה אדירה שמתרחשת מול עינינו. מחנה א' מאשים את מחנה ב' בשריפת האסמים, ומחנה ב' רואה תמונה הפוכה לגמרי, שמחנה א' הוא המבעיר את הבית. בין כך ובין כך הבית בוער, והכול שואלים את עצמם בדאגה עמוקה – לאן כל זה מוליך?

יום של פיוס

שבת זו נקראת 'שבת נחמו', על שם ההפטרה שבה אנו קוראים דברי נחמה לעם ישראל: "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי". הקב"ה מנחם את עם ישראל על כל הסבל והתלאות ומבטיח כי בסופו של דבר נזכה לגאולה מופלאה. הנביא קורא: "עַל הַר גָּבֹהַּ עֲלִי לָךְ, מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן, הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ, מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם; הָרִימִי, אַל תִּירָאִי, אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה – הִנֵּה אֱלֹקֵיכֶם".

אבל איך מתנחמים מול קרע עמוק כל-כך? מול שסעים שלכאורה אינם ניתנים לאיחוי? מול להבות שנאה המתנשאות לגבהים שכמותם לא ידענו?

לעזרתנו בא ט"ו באב שנציין בשבוע הבא. זה יום שמסמל פיוס ונחמה. היום הזה ניחם את דור המדבר וסימן את סוף הגזירה שנגזרה עליו. בדורות שלאחר מכן סימל היום הזה חיבור בעם ישראל – לשבטים הותר להתחתן זה עם זה ובני בנימין הותרו לבוא בקהל. העם היהודי גבר על משקעים עמוקים וסלל את הדרך לאחדות ולחיבורים.

יום זה מסמל גם את נקודת המעבר מהקיץ לעבר החורף. הימים מתחילים להתקצר והלילות להתארך, וחכמינו קבעו כי מכאן ואילך אנו נדרשים לפנות יותר זמן ללימוד התורה. בשעות היום הארוכות בני-האדם עובדים יותר בחוץ, וכשהלילות מתארכים, חוזרים לבתיהם מוקדם יותר ויש יותר זמן ללימוד תורה.

הכוח להתאחד טמון בתורה. היא שליכדה את בני העם היהודי לאורך אלפי שנות הגלות. היהודים חיו בארצות שונות, דיברו שפות שונות, אהבו מאכלים שונים ושרו שירים שונים – אבל דבר אחד חיבר את כולם – התורה. כולם קראו אותה פרשה בתורה, למדו אותה, דנו בה ושאבו ממנה עוצמות רוח.

המזון והדבק

דווקא הטלטלה הקשה שכולנו עוברים צריכה להוביל אותנו להכרה בחשיבות התורה לחייו של כל אחד ואחת מאיתנו. בה טמונים ערכי הנצח שליוו את בני עמנו במרוצת הדורות. היא מקור כוחנו והבסיס לאחדותנו.

זה הזמן להצטרף למסגרות של לימוד תורה. לקבוע עיתים לתורה. להפוך את החיבור לתורה לדבר בסיסי ויום-יומי, ממש כמו מזון לגוף, כי היא המזון לנשמה והדבק של כולנו כאומה.


הכוח להתאחד. התורה מחברת (צילום אילוסטרציה: shutterstoc )

  יש חדש

הכשרה לרכזי המיזם

עשרות רכזי המיזם הלאומי לביטחון תזונתי – מיזם משותף למשרד הרווחה ול'כולל חב"ד' – סיימו תכנית הכשרה ייחודית של אוניברסיטת חיפה, שאותה הוביל יו"ר המועצה הלאומית לביטחון תזונתי, הפרופ' רוני סטריאר. הרכזים עומדים בקשר רציף עם המשפחות, ומפעילים סדנאות מגוּונות לבניית החוסן החברתי של צרכני המיזם. במסגרת ההכשרה קיבלו הרכזים כלים להנחיית קבוצה ולמידה הדדית, וכן להתמודדות עם מצבי לחץ ומשבר במשפחה.

הוראות לנופשים

מחלקת הכשרות של הרבנות הראשית לישראל מבקשת מהנופשים ומהמטיילים לבדוק שבבתי העסק מוצגת תעודת כשרות מקורית (לא צילום או העתק), בת-תוקף, ושם העסק וכתובתו המצוינים בתעודה תואמים את שם העסק המוצג בגלוי. בכל שאלה או חשד מומלץ ליצור קשר טלפוני עם המשגיח, כפי המצוין בתעודה.

מפעל התנ"ך הכ"ז

החלה ההרשמה למחזור העשרים ושבעה של מפעל התנ"ך. במתכונת זו לומדים את כל התנ"ך עם פירוש רש"י, ונבחנים שנים-עשר מבחנים. טל' 0528630212.

  שלחן שבת

איך מתגברים על עובדי הכוכבים

בפרשתנו התורה מזהירה מפני סגידה לכוכבי השמיים. "וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה, וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים, כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם, וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם,  וַעֲבַדְתָּם".

כיצד עלול אדם לטעות ולחשוב שהכוכבים והמזלות הם בעלי תכונות אלוקיות, חלילה? משום שהבריאה (החי, הצומח והדומם) מקבלת חִיוּת וקיום מהמזלות, המייצגים כוחות רוחניים.

עצירת השמש והירח

אמרו חז"ל (בראשית רבה י, ו): "אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל". ואכן, חז"ל משייכים צמיחה של יבולים מסוימים להשפעת השמש או הירח. כך הרמב"ם מתאר את התפתחות האלילות, שנבעה מתוך הכרתם של בני-האדם בהשפעה של אותם כוחות רוחניים על הבריאה.

על הרקע הזה אפשר להסביר את סיפור הנס של יהושע "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן" (יהושע י,יב).  הוא התפלל לעצירת תנועת השמש והירח, כדי להאריך את היום ולמגר את אויבי ישראל, ובקשתו נענתה: "וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד, עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו" (שם יג).

למה להשתיק

מה הקשר בין העמדת השמש והירח לניצחון המלחמה? ההסבר הפשוט הוא שאילו היה יורד הלילה, היה החושך מקשה על לוחמי ישראל לרדוף אחר האויבים. אבל אם כן, מדוע היה צורך לעצור גם את הירח? ומדוע נאמר 'דום', שמשמעותה שתיקה, ולא 'עצור'?

אלא שאויבי ישראל היו עובדי כוכבים ומזלות, שעבדו לשמש, לירח ולכוכבים. כדי לנצח אותם היה צורך לבטל את ההשפעה שינקו מגרמי השמיים, וזאת על-ידי השתקת השירה שלהם לבורא. וכך מסבירים חז"ל (ילקוט שמעוני יהושע רכז כב): "בשעה שעמד יהושע בגבעון וביקש לשתק את החמה, לא אמר שמש בגבעון עמוד, אלא שמש בגבעון דום, אלא כל שעה שהוא מהלך הוא מקלס להקב"ה... לכך אמר לו יהושע דום".

נטילת הכוח הרוחני

חז"ל אומרים (ילקוט שמעוני קהלת רמז תתקסז) שתנועת השמש והירח נוצרת מהמלאכים המנהיגים אותם. המלאכים האלה אומרים שירה לקב"ה, כמו שנאמר (איוב לח,ז) "בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹקִים". התלהבותם העצומה לשרת את הבורא באה לידי ביטוי בתנועה המהירה של גרמי השמיים המונהגים על-ידם.

לכן נכתב 'דום', מלשון שתיקה, משום שהנס בא לידי ביטוי בהשתקת שירת המלאכים המנהיגים את השמש והירח. בכך ניטל הכוח הרוחני שממנו ינקו עובדי האלילים, ועל-ידי כך הצליחו בני ישראל למגר את אויביהם ולהשיג ניצחון מלא במלחמה.

(תורת מנחם תשמ"ה, כרך ה, עמ' 3077)

  מן המעיין

תפילה

תמיד בתפילה

"ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר" (דברים ג,כג).  "בעת ההיא" – סתם הכתוב ולא פירש באיזה זמן. רמז יש כאן, שתמיד יהיה האדם מוכן ומזומן להתפלל אל ה', ואל יאמר עכשיו אין לי זמן, סבלנות והרחבת הדעת לתפילה. בכל עת, בכל מקום ובכל הזדמנות יעמוד ויתפלל.

(רבי נפתלי מרופשיץ)

להתפלל ברגע האחרון

"ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, ה' אלוקים" (דברים ג,כג).  התפללתי לפני ה' "בעת ההיא" – ברגע האחרון בחיי – "לאמר", שאוכל לומר – "ה' אלוקים".

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

גם כשימללו בלבד

משה רבנו ביקש מהקב"ה ש"בעת ההיא", בעת צרה ומבוכה, כשיסתתמו ליבות ישראל ולא יוכלו להתפלל בכוונה, ויהיה אצלם רק "לאמר", אמירת מילות התפילה בשפתותיהם – שגם אז תתקבל תפילתם.

(רבי יעקב-דוד מאמשינוב)

עבודת הלב ולא הראש

כשהייתי בפעם הראשונה אצל רבי בונם מפרשיסחה הסחתי לפניו את דאגתי כי בשעת התפילה אני חש בראשי, ופעמים מיחושי הראש קשים, מפני שאני מתעצם מאוד להתפלל בכוונה. אמר לי רבי: מה לראש אצל תפילה? העיקר הוא עבודת הלב, כמו שנאמר: "ולעבדו בכל לבבכם" – עבודה שבלב זו תפילה; ולא הוזכר הראש כלל.

(רבי שמואל משינאווה)

עדיין בתחילת הדרך

"אתה החילות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה" (דברים ג,כד). משה רבנו אדון הנביאים היה. הוא קיבל תורה מסיני וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר לו בסיני. ו"אין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבנו" (ברכות לב). ובכל-זאת עדיין הוא עומד בהתחלה: "אתה החילות להראות את עבדך".

(הבעש"ט)

כתלמיד וכבן

תורה – דורשת התמסרות אל הדבר שמבינים. תפילה – דורשת התמסרות אל מה שמעל השכל וההבנה. הלומד תורה מרגיש כתלמיד בפני רבו. העומד בתפילה מרגיש כבן אצל אביו.

(היום יום)

בן מתגעגע

הלומד תורה דומה לבן גדול העוסק במסחרו של אביו, להרבות הון. העומד בתפילה דומה לבן קטן המתגעגע לאביו וקורא אבא, אבא.

(מבוא לקונטרס ומעיין)

מה קודם

"הוא אהרון ומשה... הוא משה ואהרון" (שמות ו,כז-כח). 'אהרון' – עבודת התפילה; 'משה' – לימוד תורה. "הוא אהרון ומשה... הוא משה ואהרון" – לפעמים מקדימים את עבודת התפילה ללימוד התורה, ואהבת ה' שהתעוררה בעת התפילה מאפשרת לעסוק בתורה בדרך הרצויה; ולפעמים עסק התורה הוא הכנה והקדמה לתפילה שבה תתעורר אהבת ה'.

(לקוטי תורה)

  אמרת השבוע

הארכת החיים

כשנתמנה ה'אמרי חיים' מוויז'ניץ לרבה של העיר וילחוביץ' באו אליו בני משפחה וביקשוהו להכריע בסכסוך שנתגלע ביניהם בדבר ירושת אביהם. התברר כי בערוב ימיו החתימוהו הבנים על צוואות שונות, וכך נוצרה תסבוכת גדולה.

הרבי הורה לבני המשפחה לבוא אליו בסעודה השלישית בשבת פרשת ואתחנן. בסעודה דיבר הרבי על הפסוק "כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימיך", והסביר: "כאשר אדם מגיע לימי הזקנה, יש בנים הדואגים לבריאותו ומביאים אליו רופאים טובים, ובכך מאריכים את חייו. ויש בנים הממהרים להחתים את הוריהם על צוואות ומסמכי ירושה, ובכך מקצרים את חייהם. התורה אומרת שאם תכבדו את הוריכם, תאריכו את ימיהם, וכך יתנהגו גם בניכם איתכם, כאשר תזקינו".

דברי הרבי השפיעו על בני המשפחה ואחרי השבת הגיעו לעמק השווה.

  גאולהפדיה

לא להפסיק להתפלל

תְּפִלָּה לִגְאֻלָּה. יש הסבורים בטעות שאין צורך להתפלל על הגאולה, מכיוון שהקב"ה יודע מתי להביאה, ואין צורך שאנחנו נבקש על כך. האדמו"ר ממונקאטש ('חיים ושלום', תחילת פרשת ואתחנן) מכנה את הסבורים כך 'אווילים', והוא לומד מתפילתו של משה רבנו שיש להתפלל בלי גבול:

"נודע במדרש ובספרים כי משה רבנו ע"ה התפלל תקט"ו תפילות, כמניין 'ואתחנן', ואם היה מתפלל עוד תפילה אחת היה נענֶה ליכנס לארץ, אלא שהקב"ה אמר לו 'רב לך'. ומזה מוסר השכל נגד האווילים הטועים בזמננו שלא להרבות בתפילה על הגאולה השלמה (גם ברוב צרותינו חבלי משיח האלו), באומרם כי מה ייתן ומה יוסיף תפילתנו על התפילות בשמונה-עשרה על ככה, ועדיין לא נושענו. ומזה ראיה, כי אם משה רבנו ע"ה היה מתפלל עוד תפילה אחת, היה נענֶה.

"וכיוון שאלינו לא נאמר (חלילה) 'רב לך', מלהתפלל עוד, ומי יודע כמה אלפי אלפים תפילות יצטרכו לגאולה שלמה במהרה בימינו, כמו שכתוב 'כי ביתי בית תפילה יקָרא וגו'', שיהיה נבנֶה מתפילות ישראל... על כן בוודאי כעת מצווה רבה להתפלל ולשפוך נפשו רק על ככה... וגם ברוּבי התפילות אולי ימצאו פעם אחת בעת רצון שהוא מסוגל להיענות בגאולה שלמה במהרה בימינו. והמבין יבין לעשות בכל האופנים".

'עַד מָתַי'. בתורת החסידות מבואר כי משה רבנו התפלל לא בעד עצמו בלבד, אלא מפני שידע שאם הוא יכניס את בני ישראל לארץ, תבוא הגאולה מייד ולא תהיה עוד גלות. כך מבאר כ"ק אדמו"ר הצמח צדק (אור התורה ואתחנן עמ' סה): "הנה עניין בקשת משה שיכנוס הוא לארץ וייכנסו בני ישראל על-ידו דייקא, הוא שאז אם משה היה מכניסן ובונה את בית המקדש, לא היה נחרב בית המקדש לעולם, והיה לו קיום נצחי כמו שיהיה לעתיד לבוא".

הרבי מליובאוויטש (התוועדויות תנש"א כרך ד, עמ' 91) מפיק את ההוראה הנצחית מתפילתו של משה רבנו: "היות שמדובר על הכניסה לארץ ישראל והבאת הגאולה השלמה לכל בני ישראל – הנה הגם שידע על הגזירה, המשיך משה לעשות כל התלוי בו להתפלל, ועוד הפעם ועוד הפעם, עד – להתפלל תקט"ו תפילות – שמא זה יפעל שהקב"ה יבטל גזירתו וייתן לו להכניס את בני ישראל לארץ ישראל...

"ומכאן ישנו גם הלימוד לדורות... שמבלי הבט על התפילות ובקשות שהיו עד עתה, צריכים עוד פעם ושוב להתפלל ולבקש מהקב"ה: 'עד מתי'... והדבר בטוח שהתפילה והבקשה מתקיימות, ותיכף ומייד ממש – ובאופן ד'מתנת חינם' ('ואתחנן', 'אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חינם'), שלא בערך לעבודה – באה הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו, 'גואל ראשון הוא גואל אחרון', וכל בני ישראל הולכים לארץ ישראל בגאולה הנצחית, ויורד למטה בית המקדש השלישי שעומד מוכן ובנוי למעלה".

  מעשה שהיה

החיבוק אחרי 'שמע ישראל'

אחד החיילים הביט באותיות העבריות הרקומות על שקית התפילין ופנה אליו ביידיש: "אתה יודע להתפלל? לומר שמע ישראל?"

אלה היו הימים האחרונים של מלחמת העולם השנייה. הנער אליהו הרמן היה בקבוצה האחרונה שיצאה ממחנה מאוטהאוזן שבאוסטריה. מחצית מהאסירים מתו בדרך, מי מרעב, מי מאפיסת כוחות ומי ממכות ויריות של המרצחים הנאצים. אליהו וחבריו הוצעדו אל מחנה הריכוז גונסקירכן.

המחנה שכן בתוך יער עבות, שהחשיך את אור השמש. האסירים נדחסו לתוך צריפים נטולי חלונות. הצפיפות הייתה איומה. שלושה ימים לא קיבלו שום דבר מאכל. התשישות הייתה נוראה.

שבת, כ"ב באייר תש"ה. האסירים שוחחו ביניהם על השחרור הקרב, אך רובם כבר נעשו אדישים לגמרי. ופתאום התפרץ לצריף אחד האסירים ובישר כי המלחמה נגמרה.

כמה דקות לאחר מכן הופיע אסיר נוגס בסלק סוכר. "מנין השגת אותו?", שאל הרמן. האסיר השיב שהמחסנים במחנה נפרצו ובאחד מהם מצא את הסלק.

הרמן התגבר על חולשתו הגדולה, והחל לדדות לעבר היציאה. בחוץ לא נראה שום חייל גרמני. כשהצליח להגיע לאחד המחסנים גילה כי מאות אסירים הקדימו אותו. הם התקוטטו זה עם זה בפראות, בניסיון להיכנס ראשונים למחסן ולהשיג אוכל.

במאמצים אדירים הצליח הרמן לתפוס סלק סוכר, אך הוא נחטף ממנו בידי אסירים אחרים. הרמן היה מיואש לחלוטין. "האוּמנם זה השחרור המיוחל?", תהה בכאב.

לפתע הבחין במחסן אחר, שלתוכו אפשר להיכנס מבעד לחלון. במחסן מצא מעט מזון, וזו הייתה ארוחתו הראשונה אחרי ימים של רעב.

הרמן חזר לצריף המגורים ונטל את התפילין והסידור, שעליהם שמר בשנות המלחמה. בחוץ פגש שני אחים למשפחת קליין והציע להם לצעוד יחד. הם החלו ללכת בלי לדעת לאן.

כעבור זמן הבחינו השלושה ברכב צבאי הפוך. הם נבהלו והסתתרו, אך כשראו שאין במקום תזוזה, העזו להתקרב. במכונית שכב חייל גרמני הרוג.

הם מצאו ברכב מדי אס-אס חדשים. השלושה בחרו לעצמם כמה חליפות, והשליכו מעליהם את הסמרטוטים מלאי הכינים שלבשו.

באמצעות חתיכת פח ניסו להסיר את הסמלים הנאציים, ללא הצלחה. הרמן קדח מחום, ממתח ומעייפות, אך הוסיף לצעוד. אחד האחים קליין פרץ בבכי. "אינני יכול עוד", אמר. "השאירו אותי כאן". הם לא ויתרו וסייעו לו להוסיף ללכת.

השלושה יצאו מהיער ומצאו את עצמם ליד כביש. מכוניות חלפו על פניהם. פתאום נעצרה לידם מכונית צבאית. שלושה חיילים זינקו החוצה ובידיהם אקדחים שלופים. הם לא לבשו מדים גרמניים.

"עצרו! תעודות!", צעקו לעברם.

הרמן צעק לעברם: "ג'ואיש, יוּדֶה, יֶבְרֵי" (יהודי באנגלית, גרמנית ורוסית), אבל מדי האס-אס שלבשו לא שכנעו את החיילים. הרמן נזכר שיש בכיסו אישור מהגרמנים. הוא הציגו לעיני החיילים, אך חותמת צלב הקרס שהתנוססה עליו רק החמירה את החשד כלפיהם.

הרמן הוציא את התפילין והסידור. "אני יהודי!", מלמל שוב ושוב.

אחד החיילים הביט באותיות העבריות הרקומות על שקית התפילין ופנה אליו ביידיש: "אתה יודע להתפלל? לומר שמע ישראל?".

הרמן פרץ בבכי. בכל כוחו זעק: "שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד!...".

באותו רגע קפץ עליו החייל והחל לנשקו ולחבקו. יחד בכו השניים זה על צווארו של זה. החייל שאלו מי שני חבריו, וכששמע שגם הם יהודים, ניגש לחבק גם אותם.

הוא הסביר לשלושת האסירים המשוחררים שהוא ושני עמיתיו חיילים אמריקאים וכי הוא יהודי. את היידיש המעטה למד מסבתו.

החייל הציע להם לפשוט את המדים הגרמניים, ובעצמו לקח אותם לבית סמוך ופקד על בעלת הבית להגיש לפניהם ארוחה. הוא חיפש בארונות ומצא שם בגדים, והוא ושני חבריו סייעו לאסירים החלושים להתרחץ ולהחליף בגדים. לימים אמר הרמן שרק באותו רגע התחיל להאמין שאכן השתחרר.

כעבור כמה חודשים עלה הרמן לארץ ישראל, התגורר בירושלים והתפרנס מחייטות. במשך שנים רבות ניסה למצוא את החייל היהודי-אמריקאי שהציל אותו. בעקבות פרסום סיפורו בתקשורת קיבל שיחת טלפון מפתיעה.


איך מזהים יהודי. המפגש המרגש בין בירנבוים (מימין) להרמן (משמאל)

"ר' אליהו, כאן לוטנט (סגן) בירנבוים, שמעתי שאתה מחפש אותי", נשמע הקול מעברו השני של קו הטלפון. התברר ששמו מאיר בירנבוים, וכי שירת באוגדה הרביעית, בפיקודו של הגנרל פטן. במרוצת השנים התקרב יותר ויותר לשמירת תורה ומצוות, ולימים עלה לארץ והתגורר בירושלים, מרחק כמה דקות נסיעה מביתו של הרמן!

המפגש ביניהם היה מרגש ומצמרר. הם התחבקו ארוכות, כשהרמן מתייפח על כתפו של מצילו. "כשאנשים מדברים עליי אני אומר שלא עשיתי דבר", אמר מאיר. "אליהו הוא הגיבור האמיתי, ששרד את הגיהינום הנורא ביותר עלי אדמות!".

(על-פי סיפורו של הרמן, 'זכור – ח', וכתבתו של אורי רווח)

  רציתי לשאול

עם הרב אליעזר שם-טוב

שליח חב"ד באורוגוויי

איך משכנעים יהודים צעירים, שלא קיבלו חינוך מסורתי, שעליהם להתחתן עם יהודים דווקא?

אין לזה תשובה אחת. "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה".

הרצון להתחתן עם לא-יהודי הוא תסמין המעיד על בעיה עמוקה יותר – זהות יהודית רופפת. הדבר העיקרי שצריך לחזק הוא ההכרה מהו יהודי. לא רק 'מיהו' אלא 'מהו'. אם לא ברור לאדם מהו יהודי, למה שיחוש בעיה בנישואין עם לא-יהודי?

למרבה הצער, מכת ההתבוללות פוגעת גם בצעירים ממשפחות מסורתיות, וכשקורה להן דבר כזה, הן מופתעות. לפעמים הבעיה נובעת מטעות בפירוש המושג 'מסורת'. אם נקודת היסוד היא שיהדות היא בעיקר עניין של כבוד למסורת אבותינו, למה שאדם יקריב את מה שנראה לו אושר חייו ועתידו מפני כבוד למישהו שחי בעבר?

'מסורת' יהודית, במובנה העמוק, איננה רק כבוד לעבר, אלא בה טמונה מהות חיינו. אני מקיים תורה ומצוות לא מפני שאבא שלי או סבתא שלי מרוצים מזה. אני אוכל מצה בליל הסדר ושומר שבת מפני שהקב"ה רוצה שכך אנהג. איך אני יודע שזה רצונו? הידע הזה הועבר אליי במסורת הדורות.

עלינו להסביר לאותו צעיר או צעירה שהיהדות היא הביטוי של המהות העמוקה שלהם. שהיא מגדירה את שליחות חייהם ואת ייעודם. כאשר יבינו זאת, יוכלו להכיר שהדרך לממש את הייעוד הזה היא על-ידי הקמת משפחה עם בן-זוג שגם הוא שותף לאותו ייעוד. הם יקלטו שבזה טמון אושרם האמיתי.

יש מי שגישתם רגשית יותר ומי שמקבלים החלטות בדרך רציונלית, ולפי זה יש להתאים את המענה. ויהי רצון שדברים היוצאים מן הלב ייכנסו אל הלב ויפעלו את פעולתם.

  פינת ההלכה ומנהג

זמן קריאת שמע

שאלה: מה הזמן המועדף לקריאת שמע בבוקר?

תשובה: הזמן הראשוני שאפשר לקרוא בו קריאת שמע הוא תחילת היום - עלות השחר. לדעת ה'שיעורי תורה', לפי אדמו"ר הזקן, בשבת זו במרכז הארץ עלות השחר היא בשעה 3:25. בדיעבד יוצאים ידי חובה בקריאת שמע משעה זו ואילך. לכן מי שנשאר ער כל הלילה (כגון בליל שבועות, ליל הושענא רבה ושביעי של פסח), ולאחר מכן שוכב לישון, עליו ליטול ידיים בעלות השחר, לומר 'ברכות השחר' ולקרוא קריאת שמע (כדי שלא יתעורר אחרי סוף זמן קריאת שמע ויפסיד את המצווה).

מי שישן בלילה ורוצה לצאת ידי חובת קריאת שמע לכתחילה, לכל הדעות, ימתין לקרוא (אף בלי טלית ותפילין) עד הזמן השני: "משיכיר את חברו בריחוק ארבע אמות", שהוא הזמן שבו רוב בני-אדם קמים משנתם (בימי חז"ל). מקובל לחשב זאת כשעה לפני הנץ החמה. השבת – משעה 4:48.

הקורא קריאת שמע ועדיין אינו מתפלל, יקרא לפחות פרשה ראשונה לפני הנץ החמה (השבת בשעה 5:48). המתפלל 'תפילת ותיקין' יסיים קריאת שמע לכתחילה לפני הנץ, ומייד ימשיך ויתחיל שמונה-עשרה ברגע הנץ. מי שלא קרא עד אז, עליו להקדים ולקרוא מהר ככל האפשר (ולא להמתין עד סוף הזמן).

סוף זמן קריאת שמע, לפי אדמו"ר הזקן והגר"א, הוא בסיום רבע מאורך היום, המחושב מהזריחה ועד השקיעה. השבת: 9:18.

אם עבר הזמן, עליו לקרוא קריאת שמע בברכותיה עד סוף זמן תפילה, שהוא (בשבת זו) 10:28, "ואין לו שכר על קריאתה אלא כקורא בתורה, אבל לא כמי שקוראה בזמנה".

מקורות: טושו"ע או"ח סי' נח, ונו"כ. שו"ע אדמו"ר הזקן שם ס"ב, ה, ד, י. צמח צדק, חידושים על הש"ס ג,ג.

  חיים יהודיים

פסל אחר פסל לתוך הגלים

חבריו חשבו שהוא משוגע, אבל רוני וינברג מפנמה לא התרגש: הוא לקח סירה, השיט אותה ללב ים, והשליך למים את אוסף הפסלים האליליים שצבר

תעודת זהות. רוני וינברג, בן 59, תושב פנמה. גדל בפתח-תקווה במשפחה מסורתית. מסלול שגרתי של ילד ישראלי. אחרי הצבא היגר לארה"ב, התחתן עם יהודייה מפנמה ועבר לשם. הוא דמות מוכרת ואהודה בקהילה הישראלית המקומית.


"ביקשתי סימן משמיים". רוני

החלום ושברו. מצאתי את מקומי בענף ייצור רהיטים. החיים התנהלו על מי מנוחות, והעסק צמח. לפני ארבע שנים חוויתי קריסה. כל מה שבניתי בעשר אצבעותיי, התרסק לגמרי. זה היה רגע נורא. בזכות משפחת אשתי הצלחתי איכשהו להחזיק ראש מעל המים.

סימן משמיים. פניתי אל שליח חב"ד בפנמה ושיתפתי אותו במצבי. הוא אמר לי שמחר הוא בדיוק טס לציון הרבי מליובאוויטש, והציע לי להעביר דרכו מכתב. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני. חצי שעה היה צריך להסביר לי ולשכנע אותי לכתוב. השליח גם אמר לי שעליי לקבל החלטה טובה, "משהו שאתה יכול לעמוד בו". כתבתי שאם אקבל 'סימן משמיים' שאני בכיוון הנכון – אתחיל לשמור שבת.

הפתעה בהתוועדות. יומיים אחרי שמכתבי הונח על ציונו של הרבי התקשר אליי חסיד חב"ד מקומי והזמין אותי להתוועדות. באתי. אחד המשתתפים קם ואמר שהוא מקבל עליו לקנות לי תפילין מהודרות, בתנאי שאבטיח להניחן בכל יום. קיבלתי עליי והבטחתי. הדבר ריגש משתתף נוסף בהתוועדות, והוא אמר שלפני שנים זכה לקבל דולר מהרבי "ואני רוצה להעניק לך את הדולר". צמרמורת עברה בגופי. באותו הרגע הבנתי – רוני, קיבלת את הסימן שלך!

מה עושים באוסף. עברתי תהליך איטי של לימוד תורה, שלב אחר שלב. הציעו לי להצטרף ללימוד הרמב"ם היומי. אחד הפרקים הראשונים שקראתי עסק בהלכות עבודה זרה. למדתי שמי שרוצה להיפטר מעבודה זרה אינו יכול למכור אותה וכדומה. פתאום הלמה בראשי מחשבה: ברשותי אוסף של פסלים אליליים ששווים הון רב.

שאלה מפתיעה. באותם ימים, בהשגחה פרטית, ביקשתי מהרב של פנמה לבדוק את מזוזות ביתי. אחרי הבדיקה הרב שאל אותי אם יש מישהו בבית שעובד עבודה זרה. נבהלתי מהשאלה ומובן שהשבתי בשלילה. אבל אחרי הלימוד ברמב"ם הבנתי שעצם החזקת הפסלים ברשותי היא דבר חמור, ועליי לסלק אותם.

זורקים לים. ההחלטה התגבשה במהירות: אני לוקח את הפסלים וזורק אותם בלב ים! פניתי לחבר וביקשתי ממנו לקחת סירה ולזרוק את הפסלים. הוא אמר לי 'אתה משוגע', וניסה להוריד אותי מהרעיון. לקח לו שבוע עד שהבין שאני נחוש בדעתי. זה היה מחזה שקשה לדמיין: אני עומד בסירה, בלב ים, וזורק למים פסל אחרי פסל. בכל רגע אני מרגיש שאני נטהר עוד ועוד. אי-אפשר להסביר את הרגעים הפנימיים האלה. החברים שלי חשבו שאני משוגע, אבל בתוכי הייתי שמח.


השלכת הפסלים. "בכל רגע אני מרגיש שאני נטהר"

לזרוק את החומריות. זכיתי לזרוק את הפסלים הפיזיים בלב ים, אבל האמת היא שלכל אדם יש ה'פסלים' שלו. ברגע שאנחנו הופכים חומריות כלשהי לדבר גדול יותר מהקב"ה – זו עבודה זרה וצריך לזרוק אותה. זה יכול להיות כסף, ויסקי, סלולרי, או כל דבר שמקבל אצלנו חשיבות גדולה מדיי. מאז ועד היום, כבר ארבע שנים, אני מקדיש את חיי לעזרה לזולת, ללימוד תורה, ליוזמות של אהבת ישראל. אני משתדל בכל דרך לעזור לשלוחי חב"ד, ומרגיש שהגעתי לייעודי בחיים.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)