חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1907 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת דברים/חזון, ג' במנחם-אב ה'תשפ"ג, (21/07/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1907 - כל המדורים ברצף
כשהשנאה מחפשת סיבות
יש חדש
גאולה מתוך המרורים והלענה
תשעה באב
מי ניצח?
חזון הבית השלישי
כוחו של ויתור
רציתי לשאול
השינויים במוצאי הצום
המלחמה על קיום המקדש

מס' 1907, ערב שבת-קודש פרשת דברים / חזון, ג' במנחם-אב ה'תשפ"ג (21.07.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

כשהשנאה מחפשת סיבות

כשהשנאה נובעת מעצם קיומו של הזולת, והיא רק נתלית בטענות כאלה ואחרות, אין טעם למצוא פתרון לטענה ספציפית, כי תמיד תצוץ טענה חדשה

כבכל שנה, לקראת תשעה באב עולה לשיח הציבורי צמד המילים שנאת חינם, שכדברי חז"ל, זו סיבת החורבן והגלות. שוב ושוב עושים הקבלות בין ימי הבית השני לימינו ומדברים על סכנתה של שנאת חינם.

אך מהי בעצם שנאת חינם? האם תמצאו אדם אחד שיודה כי שנאתו לאדם אחר או לקבוצה כלשהי היא שנאת חינם, היינו שנאה טהורה, בלי סיבה? לא תמצאו אדם כזה, כי כל אחד ואחד יטען בלהט שאין הוא שונא איש, אלא שיש 'סיבות' כאלה ואחרות להתקפותיו הבוטות על הזולת.

השנאה מתעטפת תמיד בנימוקים ובטענות למיניהן, אך לא הסיבות והטענות הולידו את השנאה, אלא השנאה מצאה אותן כדי להתכסות בהן. איש אינו רוצה להודות כי הוא שונא את הזולת בשל עצם קיומו, ולכן נוח לו להיתלות בטענות כאלה ואחרות, כדי להפוך את השנאה למוצדקת כביכול.

קשה להתגבר

כזאת הייתה שנאת הגויים לעם ישראל במרוצת ההיסטוריה. פעם אחת טענו האנטישמים כי סיבת עוינותם היא עושרם של היהודים. אחרי שגזלו את כספם והורידו אותם לשפל המדרגה, נימקו את השנאה בהיות היהודים קבצנים עלובים. כשדבקו בדתם – התריסו כלפיהם שהם מתבדלים. כשניסו להתערות בין הגויים – האשימו אותם בחדירה לכל מקום. מאחורי כל הסיבות והטענות עמדה אנטישמיות, שנאת יהודים טהורה.

זוהי למעשה שנאת חינם, שנאה על עצם קיומו של הזולת. לכן קשה כל-כך להתגבר עליה. אם אדם שונא את חברו בשל סיבה מוגדרת, אפשר לפתור את עילת הסכסוך ולסלק את השנאה; אבל כשהשנאה נובעת מעצם קיומו של הזולת, והיא רק נתלית בנימוקים כאלה ואחרים, אין טעם למצוא פתרון לטענה ספציפית, כי תמיד תצוץ טענה חדשה.

למרבה הצער, אנחנו חיים במציאות שבה השנאה ניתזת מכל כיוון אפשרי. נשמעת כיום טענה שבעבר דברים המתפרסמים ברשות הרבים עברו מסננת של עורך, שהיה בולם דברי גנאי ונאצה, ואילו עכשיו הכול יכולים להפיץ את הגיגי ליבם בראש חוצות, וכך האוויר מתמלא ביטויי שנאה קשים ונעשה רווי נאצות וגידופים.

זה נכון, אבל משמיעי טענה זו נזעקו רק כשטעמו את טעמה של השנאה המופנית כלפיהם. במשך שנים נכתבו ביטויי שנאה מזעזעים בעיתונים ה'מכובדים' ונשמעו דברי נאצה מחרידים בשידורי הרדיו והטלוויזיה – אלא שהם הופנו לעבר קבוצות אחרות באוכלוסייה. עכשיו גם חלקים אחרים בציבור חשים את טעמה הרע של השנאה.

לחפש את החיבור

למרבה הצער, השיח הציבורי מתאפיין בשנאת חינם, והיא המזינה את המחלוקת ואת ההיתלות בתואנות כאלה ואחרות. הדרך להכרית אותה היא על-ידי טיפוח אהבת חינם – אהבה בלי סיבות, אהבה גם כשיש סיבות הפוכות. לחפש את החיבור, את הפיוס, את המכנה המשותף.

חשוב להזכיר לעצמנו שוב ושוב כי כל יהודי הוא אח אהוב, בשר מבשרנו. גם אם הוא חושב אחרת או מתנהג אחרת – אחינו הוא. אהבת חינם תכרית את השנאה, תבטל את סיבת החורבן ותביא את הגאולה.


קינות בכותל. איש לא יודה ב'שנאת חינם' (צילום: מנדי הכטמן)

  יש חדש

סיומי מסכת ברדיו

מנהג חסידי לערוך בתשעת הימים סיומי מסכת, כדי להוסיף שמחה של מצווה המותרת בימים האלה. מנהג זה מתקיים גם ברשתות הרדיו, שבהן משודרים סיומי מסכת בתשעת הימים: בקול חי (93 ו-92.8) בימי א-ה ב-16:45, ביום שישי בשעה 12:45, במוצ"ש בשעה 21:45, בערב תשעה באב בשעה 13:45, ובתשעה באב בשעה 13:00. בקול ברמה (92.1, 105.7, 104.3) בימים א-ה בשעה 15:10. בקול פליי בימים א-ה בשעה 13:40 וביום שישי בשעה 9:15. ברשת מורשת (100.7, 102.8, 105.1) בימים א-ה ב-13:45 וביום שישי בשעה 11:45.

מבט חסידי על הצום

תכנית מיוחדת בת שעה תשודר בשידור חי ברדיו קול חי, בשעה 13:00, ותעסוק בגישה החסידית לצום, לחורבן ולציפייה לגאולה. במהלך המשדר ייערך סיום על מסכת מועד קטן, המסתיימת בענייני אבלות, שאותם מותר ללמוד בתשעה באב.

נסתיים הספר השמיני

הוועד לכתיבת ספר התורה לזכותם של ילדי ישראל הודיע כי בשעה טובה הושלם הרישום לספר התורה השמיני של ילדי ישראל. הכנסת הספר להיכלו תהיה בע"ה בכ' במנחם-אב, ברחבת הכותל המערבי. עם השלמת ספר התורה הזה נפתח הרישום לספר התורה התשיעי של ילדי ישראל, ומקווים להשלימו במהלך השנה הקרובה (אפשר להירשם באתר kidstorah.org).

  שלחן שבת

גאולה מתוך המרורים והלענה

על הפסוק "הִשְׂבִּיעַנִי בַמְּרוֹרִים, הִרְוַנִי לַעֲנָה" (איכה ג,טו) נאמר במדרש (איכה רבה ג,ה): "השביעני במרורים – זה יום טוב הראשון של פסח, שכתוב בו 'על מצות ומרורים'. הרווני לענה – מה שהשביעני בליל יום טוב ראשון של פסח, הרווני בליל תשעה באב לענה. הווי ליל יום טוב הראשון של פסח הוא ליל תשעה באב".

מה משמעות הדברים? במגילת קהלת (ז,יד) נאמר: "אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים". לכל דבר חיובי יש מקבילה שלילית. ה'לעומת זה' של חג הפסח, שבו הייתה הגאולה ממצרים, הוא תשעה באב, שעניינו חורבן וגלות.

הטוב צומח מתוך הרע

ההקבלה הזאת של הרע לטוב נועדה להביא לידי עלייה גדולה. הלוא כל עניינה של הגאולה הוא יציאה ממצב של גלות, וגם אחרי הגלות שנגרמה בתשעה באב תבוא הגאולה, עד שימים אלה ייהפכו "לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים" (זכריה ח,יט).

מכאן, שלפעמים הדרך אל הטוב עוברת בתוך הרע. וכך אמרו חז"ל במדרש (תמורה בתחילתו): "אם אין רע – אין טוב". כלומר, הטוב האמיתי בא לאחר שיש מצב של רע, ובמיוחד כשהופכים את הרע עצמו לטוב. לכן בבוא הגאולה נאמר: "אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי" (ישעיה יב,א).

לשבוע ולרוות

זו משמעות דברי המדרש "השביעני במרורים, זה יום טוב הראשון של פסח". גם אחרי הגאולה ממצרים אנו במצב של "השביעני במרורים", משום שאחרי הגאולה ההיא באו עוד גלויות, ועד הגלות הנוכחית, ודווקא מזה נעשה 'השְׂביעני', מלשון שובע, שהיא הגאולה שבאה אחרי הגלות.

זו גם משמעות המשך דברי המדרש: "הרווני בליל תשעה באב לענה" – גם הלענה המרה, שרומזת לגלות ולחורבן של תשעה באב, נקראת 'הרווני', מלשון רוויה, משום שעל‏־ידי הגלות באים לגאולה.

החזון הפנימי

עניין זה מצוי גם בהפטרת השבת, 'חזון', שעל שמה השבת נקראת 'שבת חזון'. בראייה חיצונית ההפטרה הזאת מתארת את המצב הרוחני הירוד של עם ישראל. ועם זה, ישנו הפירוש של רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב, ש'חזון' הוא מלשון מחזה, היינו שבשבת זו מראים לכל יהודי במחזה את בית המקדש השלישי.

כי אכן, 'חזון ישעיהו' היא הפטרה קשה, ואולם היא מובילה ל'חזון עובדיה' – הנבואה על מפלת אדום, שעניינה ביטול הגלות, ועד שבאים לבניין בית המקדש השלישי בקרוב ממש.

(תורת מנחם, כרך נז, עמ' 162)

  מן המעיין

תשעה באב

המקדש איחד

"מקדש שני מפני מה חרב? מפני שנאת חינם" (יומא ט). מעלת מקדש שני הייתה מחמת ישראל עצמם, כי בית המקדש איחד וליכד את ישראל, ונאסרו הבמות שהרבו פירוד ופילוג בישראל. ומפני שנאת חינם, שנחלק ליבם, לא היו ראויים למקדש שהוא סמל של אחדות ישראל.

(מהר"ל)

קנאות יתרה

חז"ל אומרים שבית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם. והלוא בסוף ימי בית שני הייתה המלחמה בין הפרושים, שהיו נושאי דגל התורה, ובין הצדוקים, שמרדו בתורה וביקשו לעוקרה, ואיך אפשר לומר שזו הייתה שנאת חינם? אלא שמרוב קנאות היו גם פרושים שכינו 'צדוקי' כל מי שנחשד בסטייה קלה מהדרך, וזאת הייתה שנאת חינם שהחריבה את בית מקדשנו.

(הנצי"ב מוולוז'ין)

מנין תהיה כפרה

רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב הלך בתשעה באב להתרים יהודים לדבר מצווה. נכנס לביתו של עשיר, שהיה מזלזל במצוות, ומצאו מסב עם משפחתו ואוכל עוף. אמר לו רבי לוי-יצחק: אם אתה אוכל את התרנגול עכשיו, מנין תהיה לך 'כפרה' בערב יום הכיפורים?...

שילוב המדרשים

"לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי-חכמים" (שבת קיט). במקום אחר (יומא ט) נאמר: "מקדש שני מפני מה נחרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם". יש לפרש בדרך צחות, שהם שנאו תלמידי-חכמים, אלא שטעו והחשיבו את הזולת לתלמיד-חכם שצריכים לשונאו, אבל באמת זו הייתה שנאת חינם, כי הלה לא היה תלמיד-חכם כלל...

(גלילי זהב)

הזיכרון מבטיח

נאמר בתהילים (מב,ה) "אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי כי אעבור בסך אדדם עד בית אלוקים". למה נאמר 'אעבור' בלשון עתיד? אלא שכשאני נזכר בבית המקדש שעמד על מכונו ונפשי משתפכת עליי על מצבנו כיום, זה עצמו סימן כי עוד "אעבור בסך אדדם עד בית אלוקים בקול רינה ותודה".

(פרדס יוסף)

כל השנה חג

אומרים שלעתיד לבוא ייהפכו ימי האבל לחגים ומועדים: שבעה-עשר בתמוז יהיה יום ראשון של חג, ותשעה באב היום האחרון של החג, ושלושת השבועות שביניהם יהיו חול המועד. ואני אומר לכם שתשעה באב יהיה היום הראשון של החג וי"ז בתמוז היום האחרון, ופרק זמן שבינתיים יהיה חול המועד.

(האדמו"ר מסדיגורה)

הצוררים התאחדו

"היו צריה לראש, אויביה שלו" (איכה א,ה). לא נאמר היו צריה לראשים, אלא לראש. כי צוררי ישראל התאחדו ומינו עליהם ראש אחד והם בדעה אחת, ולכן "אויביה שלו".

(חיד"א)

אדישות והרגל

"ראוה שרים שחקו על משבתיה" (איכה א,ז). שוחקים על השלווה ומנוחת הנפש – מלשון 'שבת וינפש'. הלעג הוא על השקט והאדישות של בני ישראל בתפוצותיהם לגורלם, שאינם חשים בגלות המרה והתרגלו אליה.

(בינה לעתים)

  אמרת השבוע

מי ניצח?

לגאון רבי משה ראם נזדמן פעם אחת בצעירותו לעשות את תשעה באב לרומא. הוא לקח עימו לשם לחם, שבו יוכל לשבור את התענית. בצאת הצום חיפש כלי כשר לנטילת ידיים ולא מצא. שעות עברו ועדיין לא הצליח למצוא כלי מתאים, וכך נשאר בתענית.

במהלך חיפושיו הגיע לשער טיטוס. הוא עצר שם ואמר: "טיטוס טיטוס, תגיד לי אתה, מי ניצח, אתם  או אנחנו? מכם לא נשאר דבר. איש אינו יודע כיום על האימפריה הרומית. ואילו אנו היהודים חיים וקיימים לעולם".

והמשיך רבי משה: "עומד כאן יהודי צעיר, שכבר צם קרוב לשלושים שעות, וחכמינו ז"ל תיקנו לפני יותר מאלפיים שנה שכדי לאכול לחם צריך נטילת ידיים, ואינני מוצא כלי לצורך הנטילה, ולכן אינני אוכל ומוסיף לצום. אז תגיד לי אתה, מי ניצח?".

  גאולהפדיה

חזון הבית השלישי

הַבַּיִת הַנִּצְחִי. על 'שבת חזון' אומר רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב כי 'חזון' הוא מלשון 'מחזה' – בשבת זו מראים לכל אחד ואחד מישראל את בית המקדש השלישי מרחוק. הוא מביא על כך משל מאב שעשה לבנו בגד יקר, והבן קרעו. עשה לו האב בגד שני, ואף אותו קרע הבן. עשה האב בגד שלישי, אך לא מסרו לבנו. הוא שומר את הבגד אצלו ורק "לפרקים רחוקים ידועים" הוא מראה לבן את הבגד, באומרו שאם יתנהג כראוי – יקבלו. על-ידי כך האב מרגיל את בנו ללכת בדרך הישר, עד שדרך זו נעשית "כמו טבע" בנפשו, ואז הוא מקבל את הבגד.

אבל הלוא האב (הקב"ה) ידע כי בנו (עם ישראל) יקרע את המלבוש היקר (בית המקדש), ובכל-זאת נתן לו אותו בפעם הראשונה והשנייה. למה בפעם השלישית הוא תובע שההליכה בדרך הישר תשתרש "כמו טבע" בנפשו? – מפני שמהותו של הבית השלישי היא הנצחיות והקיום התמידי. כפי שהזוהר אומר על הפסוק (תהילים קכז,א) "אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת, שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ" – שהבית הראשון והשני היו "בניינים של בן-אדם, שאין בהם קיום כלל", ואולם הבית השלישי, שיהיה בניינו של הקב"ה – יתקיים לעד.

שִׁלּוּב הַמַּעֲלוֹת. בית המקדש השלישי ימזג בתוכו את שתי המעלות הנפרדות שהיו בבית הראשון והשני. בימי הבית הראשון הייתה התגלות גדולה של אור הקדושה בעולם. הוא נבנה בידי שלמה המלך, בשיאה של ההתגלות האלוקית (תקופה המוגדרת בזוהר "סיהרא באשלמותא"). גם בני ישראל עמדו אז בדרגה רוחנית גבוהה ביותר. ואולם כל הגילויים האלוקיים באו מלמעלה, בלי שהעולם עצמו יהיה בשל לכך. לכן לצד גילויי הקדושה הייתה אז התגברות עזה של עבודה זרה, נביאי שקר וכו', מפני שהעולם עצמו טרם נזדכך ונתקדש.

בבית השני הייתה התמונה הפוכה. הוא לא נבנה בתקופת זוהר, אלא בשעה שעם ישראל היה נתון לממשלת אומות העולם, ואף הדחף לבניינו בא מאת גוי – כורש. גם חסרו בו חמישה דברים עיקריים – הארון (עם הכפורת והכרובים), האורים והתומים, האש, השכינה ורוח הקודש. לעומת זה, הייתה אז הזדככות של העולם מלמטה, ובני ישראל עמדו בדרגת בעלי תשובה. לכן הבית השני עמד מעט זמן יותר מן הבית הראשון, ואף-על-פי-כן נחרב, שכן אין קיום נצחי להתעוררות מלמטה שאינה נתמכת בגילוי אלוקי מלמעלה. אמנם העולם נתעלה ונזדכך, אך יש גבול לכוחם של בני-אדם להתרומם בכוחותיהם האישיים.

גדולתו של הבית השלישי שבו יתאחדו הגילויים הנעלים מלמעלה עם ההזדככות וההתעלות מלמטה, ולכן הוא יעמוד לנצח. כהקדמה לבניינו נדרשה הגלות הממושכת, שבה עם ישראל מזכך ומקדש את העולם, ומכשירו לקבל – בזכות ולא בחסד – את הגילויים הנעלים שיאירו בימי הבית השלישי.

  מעשה שהיה

כוחו של ויתור

דין התורה החל. נערך דיון ראשון, והדיון השני נקבע לאחר תשעה באב, בדיוק ביום שבו הייתה החנות צריכה להיפתח

"הנה המפתח לדירה. שיהיה לכם במזל  טוב!". לרגע המאושר הזה חיכתה האישה חודשים רבים. חלום שנים החל להתגשם.

הכול החל כאשר יום אחד חזרה בתה הצעירה הביתה ובפיה בשורה: "חנות המכולת השכונתית נסגרת". האישה נדרכה. זה זמן רב חשבו היא ובעלה להקים עסק חדש, אלא שבכל פעם הרעיון לא יצא אל הפועל. עכשיו נקרתה לפניהם הזדמנות לפתוח מכולת, תחת זו שנסגרה.

בני הזוג פתחו במסע חיפושים למקום מתאים לחנות. תחילה חשבו לשכור את החנות הישנה, אך בעליה כבר השכיר את המבנה למישהו אחר. כעבור כמה שבועות נמצא מקום שענה על כל הדרישות: שטח מרווח, מחיר סביר ומיקום מושלם – בקומת הכניסה של בניין מגוריהם.

החוזה נחתם, ובני הזוג המאושרים התחילו להתקין מדפים ולהכין את המקום לשמש חנות מכולת. הפתיחה נקבעה לאחרי תשעה באב.

זה היה ביום כ"ח בתמוז. בתם של בני הזוג נכנסה הביתה בסערה וסיפרה כי ראתה שדלת החנות פתוחה. לתומה חשבה שהוריה שוהים במקום, אך לתדהמתה ראתה שם אדם לא מוכר.

האישה ירדה ונכנסה לחנות. "שלום", קראה לאיש שעמד ובחן את המדפים, "אפשר לעזור?".

"אינני מבין מה קורה פה", הגיב האיש, שלא הבין את פשר השאלה. "שכרתי את המקום הזה ושילמתי מראש דמי שכירות לשנה. מי התקין פה מדפים והניח מוצרים?!".

האישה החווירה. בירור קצר העלה שבעל הנכס חתם בטעות גם עם האיש על החוזה. האמת הייתה כואבת עוד יותר כשהתברר שהאורח היה הראשון לחתום על החוזה, ולכן הוא יזכה לקבל את המבנה.

המשכיר הביע את צערו וביקש את סליחתם של בני הזוג. "אינני מבין איך יצאה טעות כזו מתחת ידי", התנצל. בני הזוג ניסו לדבר על ליבו של השוכר הראשון שיוותר להם, כי הדבר יאפשר להם לפתוח את החנות תחת ביתם וכי כבר השקיעו כספים בהתקנת מדפים וכו'. אך השוכר לא השתכנע. הוא דרש מהם לפנות את המבנה במהירות, כי אחרי תשעה באב הוא מתכונן להיכנס אליו.

בני הזוג נקלעו למשבר אמיתי. הם יצאו לחיפוש בתקווה לאתר מקום אחר לחנות – לשווא.

בעקבות זאת החליטו לתבוע את המשכיר לדין תורה. "הטעות שהוא מדבר עליה בשאננות גרמה לנו הפסדים גדולים", אמרה האישה לבעלה. "אולי הפיצוי שנקבל יקל מעט את הכאב".

המשכיר התחנן לפני בני הזוג שלא יתבעו אותו. "גם אם פסק הדין יהיה שעליי לפצותכם – אין באפשרותי לשלם זאת", טען. אך בני הזוג נותרו בעמדתם. בשלב מסוים חשב הבעל לוותר, ואילו האישה עמדה וטענה שאין הם יכולים לוותר על כסף הפיצוי.

"זה לא רק הכסף", טענה בלהט. "אנחנו לא צריכים לשלם את המחיר על טעויותיו". ניכר היה שגם יצר הנקמה בער בה וניווט אותה לעמדתה הקשוחה.

דין התורה החל. נערך דיון ראשון, והדיון השני נקבע לאחר תשעה באב, בדיוק ביום שבו הייתה החנות צריכה להיפתח. בינתיים מצאו בני הזוג מקום קטן ולא נוח, עם חסרונות רבים, בעבור המכולת. הם התקינו את המדפים מחדש והחלו למלא את החנות סחורה, אך בחוסר חשק והתלהבות.

בצום תשעה באב ביקשה האישה לנוח מעט. "שחקו בבקשה בשקט", ביקשה מילדיה, אך הילדים הוסיפו לשחק בקול, לצעוק ולריב. "נו באמת, ילדים!", קראה בכעס כשנאלצה לקום ולצאת מחדרה. "ותרו זה לזה ועזרו לבנות את בית המקדש. ועכשיו – שקט. לאימא כואב הראש והיא רוצה לנוח".

בבית השתרר שקט, אבל האישה לא הצליחה להירדם. דבר מה הציק לה. ופתאום קלטה: המשפט שאמרה לילדיה – "ותרו זה לזה ועזרו לבנות את בית המקדש" – הדהד במוחה. ילדיי, חשבה לעצמה, ויתרו זה לזה כדי לבנות את בית המקדש, ומה אני עשיתי כדי לבנותו? איפה הוויתור שלי?

ההחלטה גמלה בליבה. היא קמה במהירות כדי שלא תתחרט וצלצלה לבית הדין. "בטלו את התביעה", הורתה למזכיר. כעת חזרה למיטתה רגועה יותר, מתוך ידיעה שתרמה את חלקה לבניין הבית.

תשעה באב חלף, ובני הזוג פתחו את חנותם במקום הפחות מוצלח. אף-על-פי-כן ההצלחה הייתה גדולה. הקהל נהר לחנות ויצא לה שם טוב בכל האזור. העסק שגשג.

חלפה שנה, והתעורר צורך להרחיב את החנות. בירור קצר העלה שהדייר ששכר את הדירה שאותה רצו בתחילה, עזב אותה. בני הזוג חתמו על חוזה חדש, ועד היום מוסיפה החנות לשגשג ולהניב רווחים רבים. "אני מאמינה שההצלחה מאירה לנו פנים דווקא משום שוויתרנו וביטלנו את התביעה", מסיימת האישה את סיפורה.

(על-פי סיפורו של הרב צבי נקר בספרו 'אמונה שלמה')

  רציתי לשאול

עם הרב דוד-מאיר דרוקמן

רבה של קריית מוצקין

אינני מרגיש שקריאת הקינות בתשעה באב מחברת אותי לאבל, כי זו שפה שקשה לי להבינה.

חכמינו ציוו עלינו להתאבל בתשעה באב על החורבן והגלות. אחד מביטויי האבל הוא אמירת הקינות שחיברו גדולי ישראל במרוצת הדורות, ובהן ביטאו את הכאב העצום של עם ישראל על הצרות הנוראות שפקדו אותו.

אמנם כל השנה אנחנו נדרשים לעבוד את הבורא בשמחה, אבל בימי האבל עלינו להתחבר לתחושת הצער והיגון על החורבן והגלות. על כך אמרו חז"ל: "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה", כי האבל מוכיח שאתה שייך למשפחה, כואב את כאבה ומרגיש את ייסוריה.

אכן, הקינות אינן כתובות בעברית של ימינו, אלא בשפה פיוטית עתיקה, ולא תמיד קל להבין את משמעות המילים ואת הרקע לכתיבת כל אחת ואחת מהן. ואולם דווקא סגנון ייחודי זה מעניק עוצמה ומימד על-זמני לקינות האלה.

אני ממליץ לכל אחד לעשות את מה שאני עצמי עושה – לקרוא את הקינות מספר קינות מבואר. יש כיום כמה וכמה ספרים כאלה, המבארים את המילים ומספרים את סיפור האירועים שעליהם הקינות מדברות. קריאת הקינות בספר כזה היא חוויה שונה לגמרי.

מובן שקריאת הקינות תוך עיון בביאור אורכת זמן רב יותר. מי שזמנו דוחק, יכול לקרוא לפחות חלק עם הביאור ואת השאר יקרא בלי ביאור. אני מוצא שביאורים שקראתי לפני שנים מעניקים משמעות אחרת לקריאת הקינות עכשיו, גם אם אינני מעיין עכשיו בביאור.

האבל והצער בתשעה באב ממחישים שבית המקדש חי בתודעתנו, ומזה נובעות האמונה והציפייה העזה לבניינו המחודש במהרה בימינו.

  פינת ההלכה ומנהג

השינויים במוצאי הצום

שאלה: מה הם השינויים השנה במוצאי תשעה באב, כאשר למחרת הוא ערב שבת?

תשובה: כבכל צום, מתפללים ערבית מייד אחרי צאת הכוכבים, שלא להכביד על הציבור. עם זה ראוי להתפלל בנחת ולא בחיפזון.

אחר צאת הכוכבים נוטלים ידיים עד שורש כף היד, ורבים נוהגים ליטול ידיים שלוש פעמים לסירוגין, מכיוון שבשחרית לא נטלו אלא עד קשרי האצבעות. כמו-כן יש לרחוץ את הפנים ולשטוף את הפה.

אחרי ערבית נוהגים לקדש את הלבנה בציבור. למנהג אשכנז ובעלז ממתינים למוצאי שבת נחמו. לפני כן יש (לטעום משהו, אם אפשר, וכמו-כן) לנעול נעליים רגילות. יש מברכים אז גם 'שעשה לי כל צורכי', אבל לפי הבן-איש-חי ומנהג חב"ד אין לברך את הברכה.

בשעת החורבן, בתשעה באב לעת ערב, הוצתה האש בבית המקדש, והבית בער כל יום עשרה באב. לכן נהגו האשכנזים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין ולהימנע מברכת 'שהחיינו' בליל וביום עשרה באב, עד חצות היום. כשעושים סעודת ברית מילה או פדיון הבן במוצאי תשעה באב מותר להזמין כמה אנשים שרוצים, והכול מותרים אז בבשר וביין.

השנה מותר להסתפר, לכבס בגדים ולהתרחץ לכבוד שבת (בלבד) גם בלילה. יש מתירים לטעום בשר בבישול לכבוד שבת גם לפני חצות היום, אך יש להימנע מללבוש בגד מכובס עד חצות אם אין צורך בכך.

תספורת מצווה לילד שהגיע היום לגיל שלוש, במקום שנוהגים להכניסו ל'חדר' רק לאחריה, יש מתירים לעשותה לפני חצות היום. אבל אם אין מקפידים בזה, יכניסוהו לחדר בו ביום, ויעשו את התספורת במוצאי שבת.

מקורות: שו"ע או"ח סי' תכו ס"ב, תקנח, ונו"כ. נטעי גבריאל בין המצרים פרקים פו-פט, וש"נ.

  חיים יהודיים

המלחמה על קיום המקדש

ספריו ומאמריו של נדב שרגאי חושפים גילויים מרתקים ומציגים את האמת על ירושלים ובית המקדש, כנגד תעמולת הכזב של המוסלמים

תעודת זהות. נדב שרגאי, בן 64, סופר, עיתונאי ומרצה. נולד בירושלים, נכדו של ראש עיריית ירושלים שלמה-זלמן שרגאי. חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.


עלילה המזינה פיגועים. נדב שרגאי

הר המריבה. ספריי עוסקים בעיקר בעימות היהודי-מוסלמי והישראלי-פלסטיני על ירושלים כיום, ומציגים את העובדות מול תעמולת הכזב. ספרי הראשון הוא 'הר המריבה', הסוקר את העימות סביב הר הבית בין יהודים למוסלמים אחרי מלחמת ששת הימים.

עלילת דם מודרנית. שני ספריי – עלילת 'אל אקצא בסכנה'. דיוקנו של שקר, ו'טרור אל אקצא – מעלילה לדם' – עוסקים בעלילת הדם המודרנית, שקנתה לה אחיזה בקרב מיליוני מוסלמים בעולם, ולפיה בכוונת ממשלת ישראל למוטט את המסגדים בהר הבית. העלילה הזאת מזינה פס ייצור של פיגועים ומפגעים רבים.

הכותל הנעלם. ספר זה מתעד את קורותיו של הכותל המערבי. הוא מתמקד בחלקי הכותל המערבי הנסתר, שעליו הושענו במרוצת השנים בתי הרובע המוסלמי, מצפון לרחבת התפילה הפתוחה הגדולה. מאחורי הבתים האלה מסתתרים עוד חלקי כותל, שאין לנו גישה אליהם כיום. זכיתי לראות מעט מהם.

הגילויים. נחשפנו לגילויים גדולים שמעידים על  קיום המקדש, בניגוד למסכת ההכחשה של המוסלמים. הללו מכנים את בית המקדש 'אל-מזעום', המתיימר, השקרי, המדומיין. רשות העתיקות מהלכת בהר על בהונות רגליה, כנכה עם ידיים קשורות. רוב הממצאים על ההר היו אגביים, בעקבות עבודות חפירה שנעשו בו.

מקווה בהר הבית. לאחר רעידת האדמה ב-1927 למניינם, שבה קרס המסגד, חשפו הבריטים תחת ההריסות שרידי מקווה טהרה מימי החשמונאים. ב-2003 למניינם תיעד ארכאולוג הונגרי לוח אבן, שבר של כתובת מונומנטלית, ועליה שמו של הנציב הרומי פלאביוס סילבה, הורס מצדה, שמוזכר גם בכתבי בן-מתתיהו. האבן הייתה חלק מקשת ניצחון שבנו הרומאים בהר, לאחר שהחריבו את בית המקדש.

ממצאים מימי המקדש. נמצאו שתי כתובות האוסרות על כניסת לא-יהודים מעבר לסורג שהקיף את בית המקדש. על הנדבך השלישי שמתחת לבסיס קשת רובינסון התגלתה הכתובת 'וראיתם ושש לבכם ועצמותיכם כדשא', שכנראה הביעה את  רחשי ליבם של יהודים שבאו לירושלים במאה הרביעית. במנהרת הניקוז ההרודיאנית, העולה מבריכת השילוח, נתגלה פעמון זהב שתוארך לימי בית שני – ממצא ייחודי שלא נמצא מעולם בחפירה ארכאולוגית בארץ, והוא מזכיר את הפעמונים שעל מעיל הכוהן הגדול.


מקוה טהרה מימי החשמונאים בהר הבית 
(ארכיון מחלקת העתיקות המנדטורית, רשות העתיקות)

הבלוף הערבי. בניגוד להכחשה הגורפת של מוסלמים רבים את הקשר היהודי להר הבית ולמקדש, הם עצמם, עד מלחמת ששת הימים, זיהו את הר הבית כמקום מקדש שלמה, וכאתר שבו נשא דוד את תפילותיו. יש בידינו עשרות כתבים של חכמי דת מוסלמים, בני אלף שנה ויותר, שמתייחסים להר הבית כאל מקום המקדש. כשאתה מציג את הכתבים הללו למוסלמים – הם בהלם. אין להם באמת מה לומר.

תמונה עכשווית. כיום הפיקוח הדוק יותר, וכך גם רשת המודיעין שישראל מפעילה, כדי לאתר מראש השמדה אפשרית של עתיקות מתקופת המקדש.

חזקה על תעמולה. ספריי מחזקים בעיקר את הציבור היהודי. לעיתים הם מגיעים גם לחו"ל. אחד מהם – ירושלים אשליית החלוקה, הגיע לשגרירות ארה"ב בישראל, ואני יודע שנעשה בו שימוש, בהכנת תכנית המאה של הנשיא טראמפ. ספר נוסף הגיע ללשכתו של הנשיא בוש (האב), בהקשר של זכויות היהודים בעיר דוד.

בין המצרים. בעיקר סכלות של מלחמת אחים ו'שורפי אסמים', שלא השכילו להגיע להידברות ולשלום ביניהם. הלוואי שהלקח יילמד.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)