הרשל הבין את הסכנה האורבת לגיסו, ובלי היסוס הוציא את המטבע היקר ומסרו לגיסו. הוא הסביר לו את דבר ייחודו של המטבע וכוחו כחפץ שמירה
"אני מוכרח להשיג מטבע; זו זכות גדולה", אמר בליבו הנער היתום הרשל.
קשר מיוחד נרקם בינו ובין האדמו"ר רבי יעקב פרידמן מהוסיאטין. הרבי קירבו וחיבבו מאוד, והוא היה בן-בית אצלו. כחסיד, ידע הרשל היטב את משמעותו וערכו של המטבע הניתן מידיהם של אדמו"רי בית רוז'ין, לשמירה ולהצלחה.
עוד בילדותו ראה בארנקו של אביו, ר' חיים, מטבע שקיבל מרבו, ועליו שמר מכל משמר בארנק מיוחד. כשנפטר, פשפשו בני הבית בארנק, בניסיון למצוא את המטבע, אך הוא נעלם. אחרי-כן שמעו בני המשפחה מפיו של חסיד זקן כי "דרכו של מטבע קדוש להיעלם לאחר שעשה את מלאכתו וביצע את השליחות שלשמה ניתן".
הרשל הבן שמע מהחסיד רבות על המטבע וסגולותיו, ועל החשיבות שכל חסיד יהיה מצויד במטבע שניתן לו מרבו. הוא החליט לחפש הזדמנות ושעת רצון לבקש מטבע כזה מרבו.
ערב אחד הקדים הרשל לבוא לבית רבו לפני שעת המנחה, ועמד לצד שער החצר. רבי יעקב טייל את טיולו היומי על השביל המרוצף, והבחין בהרשל. הוא רמז לו באצבעו להתקרב אליו.
"אילו חדשות שמעת היום?", שאל את הרשל. הרשל השיב כי שלושה חיילים נשבו בידי המצרים, בפשיטה שהייתה בגבול עם מצרים.
עננה של צער כיסתה את פני הצדיק. "עד מתי זה יימשך?!", קרא בכאב. בעודו מהרהר אמר הרשל: אם ה' הוא אביהם של יתומים ואלמנות, שבדרך כלל יש להם מנחם, ודאי שהוא אביהם של השבויים, שאין להם מנחם".
דברי העידוד שאמר הסירו מעט את עננת הצער מעל פני הצדיק. הרשל ראה שזו שעת כושר ואמר: "אולי אוכל לבקש בקשה שלא העזתי לבקש עד היום. האוכל לקבל מטבע לשמירה?".
כשיצא הרשל מחדרו של הרבי ומטבע שילינג אנגלי בידו – לא היה מאושר ממנו. בבית נתפר בעבור המטבע כיס מבד, עליו רשם את שמו וכתובתו, ובצד השני את תאריך קבלתו ושמו של רבו.
מאותו היום לא יצא הרשל לרחוב בלי הארנק שבו המטבע. איתו חש שמור ומוגן. המטבע העניק לו תחושת ביטחון שליוותה אותו. אחרי הסתלקות רבו נעשה המטבע יקר בעיניו עוד יותר. הוא חש כי במטבע הזה באה לידי ביטוי רוחו של הצדיק, שהיה אהוב עליו כל-כך.
חלפו שנים. מלחמת יום הכיפורים פרצה. גיסו של הרשל, יצחק-מרדכי, גויס למערכה במוצאי הצום, כחייל חי"ר משוריין.
הרשל הבין את הסכנה האורבת לגיסו, ובלי היסוס הוציא את המטבע היקר ומסרו לגיסו. הוא הסביר לו את דבר ייחודו של המטבע וכוחו כחפץ שמירה. הגיס הודה לו ונפרד ממנו. כעבור יומיים גויס גם הרשל. הוא נקרא להגיע למפקדת הגולן. את הנסיעה עשה במכוניתו.
בדרך עצר בטבריה, ושם פקד את כל ציוני אדמו"רי בית הוסיאטין בבית העלמין הישן, ושטח תפילה בעבורו ובעבור כלל ישראל. ליד ציונו של רבו הוסיף תפילה אישית ומיוחדת על המטבע המצוי בידי גיסו הלוחם, וביקש שיפעל את פעולתו וישמור עליו.
אף שהוא עצמו לא שירת ביחידה קרבית, היה מודאג מהעובדה שהוא נקרא למלחמה ואין בידו מטבע לשמירה.
בחופשתו הראשונה, בדרכו לביתו בתל-אביב, עצר שוב ליד ציון רבו, והניח על המצבה מטבע של לירה. הוא אמר כמה פרקי תהילים, וביקש כי תחול על המטבע הזה ברכתו של הצדיק, ויהיה זה מטבע חילופי למטבע שמסר לידי גיסו. לאחר מכן לקח את המטבע ופנה לדרכו.
הוא ניסה להכניס את המטבע לכיס הארנק שבו שכן המטבע הקודם, אך המטבע הזה היה גדול מקודמו, וסירב להיכנס. הרשל הכניס אותו לתא אחר בארנק והדביק את התא לכל אורכו בסרט דביק. לאחר מכן אף הידק את התא מכל צדדיו בעזרת מהדק סיכות.
מלחמת יום הכיפורים הסתיימה. כשיצחק-מרדכי, גיסו, שב מהחזית, סיפר בהתרגשות כי ניצל כמה פעמים ממוות ודאי. פעם אחת פגע פגז אויב במשאית עמוסת פגזים שבה ישב. מכל יושבי המשאית לא נותר איש חי, והוא ניצל.
"אני בטוח שהמטבע שהיה שמור בכיס חולצתי הגן עליי מכל רע". הוא הוציא את המטבע והשיבו להרשל, בהבעת תודה עמוקה.
כששב לידו המטבע המקורי, הוציא הרשל את ארנקו, לקח סכין חדה ומספריים כדי לפתוח את 'שערי' התא הנעול בסיכות ובסרט דביק.
כשהצליח לפתוח את התא, נדהם. המטבע נעלם. או-אז נזכר בדברי החסיד הזקן: "המטבע נעלם עם תום שליחותו ותפקידו בעולם".
(על-פי 'אִמְרו צדיק') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
