מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1890 - כל המדורים ברצף
	להישאר נקיים וחיוביים
	יש חדש
	קריאת הקב"ה אלינו בזמן הגלות
	ויקרא
	ההשגחה מוליכה
	כיוונים משולבים
	שיחות שמימיות
	הכשרת שיש לפסח
	רציתי לשאול
	הפרשן המשפטי והגדת פיאסצנה

"בשירותי הצבאי עמדתי לפני אתגרים לא פשוטים, ומה שעמד לנגד עיניי היא דמותו של האדמו"ר מפיאסצנה"

החודשים האחרונים עמוסים ביותר בעבודתו המקצועית של הפרשן המשפטי בתאגיד 'כאן', אמוץ שפירא. סערת הרפורמה המשפטית והמסתעף ממנה הפכו את תחום הסיקור שלו למרכזי ביותר. אבל עם כל הכבוד לזירה המשפטית, שפירא מוצא את סיפוקו הפנימי בתחום אחר לגמרי.

בין מגוון ההגדות הממלאות את מדפי הספרים הופיעה השנה הגדה חדשה ולא שגרתית, פרי יצירתו של שפירא – 'הגדת פיאסצנה'. בעבורו זו סגירת מעגל אישית, וליתר דיוק – משפחתית.

שהאש לא תכבה

כשמונים שנה עברו מאז עלה בסערה השמיימה האדמו"ר מפיאסצנה, רבי קלונימוס (קלמן) קלמיש שפירא הי"ד. האדמו"ר היה דמות חינוכית. סופר יהודי מפורסם כינה אותו אמן-פדגוג. הוא זיהה את התהליכים שעוברים בני הנוער, וניסה בכל כוחו למנוע את התרחקותם מהיהדות ולגדלם ולחנכם לעבודת ה' בדרך החסידות.

גם אחרי עליית הנאצים ובעוד הוא עצמו מנסה לשרוד תחת קלגסי הרשע – שרצחו את כל בני משפחתו ובהמשך גם אותו עצמו – הוסיף האדמו"ר לדאוג שאש הקודש לא תכבה. בתוך גטו ורשה פעל לסייע לנזקקים ולאמץ את רוחם, לערוך 'טיש' ולשאת את דרשותיו. דברי תורתו על פרשיות השבוע הוטמנו בכדי חלב בגטו, ונתגלו בדרך פלא אחרי השואה. הם כונסו בספר 'אש קודש'. עם הדרשות התגלו גם הספרים 'הכשרת האברכים', 'מבוא השערים' ו'צו וזרוז'. סיפור מציאת הכתבים סופר במהלך משפט אייכמן, והספר 'אש קודש' הוגש כמוצג במשפט.

"האחים הקדושים ליוו את חיי". אמוץ וההגדה

 הנקמה היהודית

אמוץ (54), תושב נווה דניאל, הוא נינו של 'האדמו"ר החלוץ' – אחיו של האדמו"ר מפיאסצנה. בילדותו גדל על דמותם של האחים הנערצים. "מגיל צעיר שמעתי על האחים, קראתי עליהם סיפורים, והם ליוו אותי כל הזמן", מתאר שפירא. "הם היו בעבורי דמות אחת, והשלימו זה את זה. בשירותי הצבאי עמדתי לפני אתגרים לא פשוטים, ומה שעמד לנגד עיניי היא דמותו של האדמו"ר מפיאסצנה. אמרתי בליבי, איזה ערך יש לקשיים שלי מול מסירת נפשו בימי השואה הנוראים".

אמוץ הרגיש דחף להנגיש את תורתו של האדמו"ר לבני הדור שלנו: "בהגדה הבאתי קטעים מספריו הקשורים לסיפור יציאת מצרים ולמשנתו החינוכית, לצד ציורים מרהיבים של הצייר גיל ג'יבלי. יש בה גם תובנות ואמרות חינוכיות, הרלוונטיות גם לימינו, לצד סיפורים על דמותו, רובם מכלי ראשון".

הגדה על בסיס דברים שנאמרו ונכתבו בימי השואה

לחשוב על הכלל

במהלך העבודה גילה אמוץ הֶקשרים רבים ליציאת מצרים. "כשעיינתי בדרשותיו, משנות הזעם ת"ש-תש"ב (1940-1942), ראיתי כי האדמו"ר ראה דמיון בין סבלם של היהודים בימי השואה לימי העבדות במצרים. ואולם לאחר שהצרות והייסורים גברו מאוד, הגיע למסקנה שחורבן כמו השואה לא היה לעם ישראל מעולם".

לסיום, ביקשנו ממנו התייחסות לסערה הנוכחית. "האדמו"ר מפיאסצנה כותב משפט שיכול מאוד להתאים למה שקורה עכשיו בארץ", אומר אמוץ. "וכך הוא אומר: 'לאיש הישראלי אין דבר שהוא פרטי'. כשכל אחד מאיתנו עושה משהו, הוא צריך לחשוב על כלל ישראל. הגיע הזמן שנחזיר לשיח את הערבות ההדדית ואת ראיית כלל ישראל. עם אחד אנחנו".