שאלה: האם אדם חייב לקיים דברים שהחליט במחשבתו לעשותם, גם אם לא אמר או כתב זאת למישהו?
תשובה: אף-על-פי שאין מכירה נגמרת על-ידי סיכום בעל-פה, בלי פעולת קניין, ומן הדין רשאי כל צד לחזור בו (וכל-שכן כשלא שולם על חשבון הקנייה), ראוי לאדם לעמוד בדיבורו, כמו שכתוב (צפניה ג,יג): "שארית ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב", והחוזר בו – נחשב בלתי-נאמן, ואין רוח חכמים נוחה ממנו.
אדמו"ר הזקן גם מביא להלכה שירא שמיים יש לו לקיים אפילו מחשבות ליבו. שאם חשב וגמר [=החליט סופית] בליבו למכור לקונה בסכום זה, והלה לא ידע את מחשבתו, והוסיף לו על סכום זה – לא ייקח ממנו יותר מהסכום שגמר בליבו, לקיים מה שכתוב (תהילים טו,ב): "ודובר אמת בלבבו". וכמו-כן הקונה, שגמר בליבו לקנות בסכום פלוני, אל לו לחזור בו.
וכן אדם שגמר בליבו לעשות איזו טובה לחברו, ויש בידו לעשותה, עליו לקיים זאת. אבל לצורכי עצמו, אם אין בכך משהו של מצווה – אינו צריך לקיים אפילו את מה שאמר במפורש שיעשה.
ואולם יש דעה הסוברת, בעניין עשיית טובה לזולת או מתן צדקה, שכל עוד האדם לא הוציא את החלטתו מפיו – אין היא מחייבת אותו כלל. הרמ"א כתב שיש להחמיר כדעה הראשונה, והגר"א פסק כדעה השנייה. ויש מחלוקת מה דעת רבי יוסף קארו בנדון.
מקורות: ר' יוחנן ב"מ מט,א. ב"ב פח,א. רמב"ם הל' מכירה פ"ז ה"ח. שו"ע, רמ"א, ביאור הגר"א ונו"כ יו"ד סי' רנח סי"ג וחו"מ סי' רד ס"א וסי"א וסי' רי"ב ס"ח-ט. שו"ע אדמו"ר הזקן חושן משפט, הל' מכירה ס"א (במהדורה החדשה, חלק ו עמ' לו), ואו"ח סי' קנו ס"ב (במהדורה הנ"ל ח"א עמ' שצ). צדקה ומשפט פ"ד ס"ד, וש"נ. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
