הרשיע ונענש
"ואני אקשה את לב פרעה" (שמות ב,ז). מאחר שהרשיע והתריס כנגדי, וגלוי לפניי שאין נחת רוח באומות עובדי כוכבים לתת לב שלם לשוב, טוב לי שיתקשה ליבו, למען הרבות בו אותותיי ותכירו את גבורתי.
(רש"י)
ניטלה הבחירה
פרעה התריס נגד ה' באומרו "מי ה' אשר אשמע בקולו". הוא הצהיר בגאווה ובחוצפה שאינו מכיר במרותו של ה', וכי הוא חופשי לעשות ככל העולה על רוחו. על כן עונשו היה שנתקשה ליבו, שהראו לו מן השמיים שאינו ברשות עצמו כלל וכלל, ושאין לו בחירה.
(הרבי מליובאוויטש)
המתקת הדינים
"וידעו המצרים כי אני ה'" (שמות ז,ה). המכות היו דינים קשים, והמתקת הדינים הייתה על-ידי תפילת משה. היינו שהחסדים, שמקורם בשם ה', ביטלו את הגבורות שמקורן בשם אלוקים. דבר זה לא ידעו חרטומי מצרים לעשות, כי הם יכלו רק להביא את הדינים, אך לא יכלו לבטלם. זהו שאמר הכתוב: "וידעו מצרים כי אני ה'''.
(תורת חיים)
ההכרה ברֶשע
"ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים" (שמות ט,כז). מכות רבות כל-כך היו צריכות לרדת על ראשו של פרעה, כדי שיגיע סוף-סוף להכרה, שהעינויים שעינה את בני ישראל היו מעשה רע. עד אז חשב זאת למעשה של צדקה וטובה.
(מור ואהלות)
"ה' הצדיק ואני"
רבי יהושע'לה מאוסטרובצה היה אומר בדרך הלצה: איך ייתכן שפרעה הגאוותן יעיד על עצמו שהוא רשע? אלא יש לקרוא זאת כך: "ה' הצדיק ואני" – ואילו "ועמי (הם) הרשעים".
שיהיה מה להפסיד
"והחיטה והכוסמת לא נוכו" (שמות ט,לב). מדוע נותרו החיטה והכוסמת ולא נכחד הכול? כי האפשרות לאיים קיימת רק על מי שעדיין מצוי ברשותו דבר מה, ואינו רוצה לאבדו. מי שאין לו כלום, אין האיום פועל לגביו, כי אין לו מה להפסיד. לפיכך נותרו החיטה והכוסמת לפרעה, כדי שעדיין תהיה לו סיבה לחשוש.
(יד יוסף)
הלב ככבד
"ויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה" (שמות ז,יד). נאמר במדרש ש"נעשה ליבו ככבד". ובעבודת ה' – הכבד מלא דם, ואילו הלב בחללו הימני מלא רוח חיים. וכשהלב נעשה ככבד, היינו שכל רוח החיים שלו באה לידי ביטוי בתאוות ובתענוגים גשמיים.
(ספר המאמרים תש"ב)
טמטום הלב
הלב, נוסף על תפקידו הגשמי, יש בו רגשות, ולכן הוא מקום משכן המידות. לעומתו, הכבד שעיקרו דם, אין לו רגשות. מצב זה, שבו "הלב נעשה ככבד" ואין בו שום רגש, הוא אחד הביטויים ל'טמטום הלב'.
(ספר המאמרים תרצ"ז) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
