חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:10 זריחה: 6:44 ב' בחשון התשפ"ז, 13/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1881 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת וארא, כ"ז בטבת ה'תשפ"ג, (20/01/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1881 - כל המדורים ברצף
בידינו לאחות את הקרע
יש חדש
הכוח לקלוט את הבשורות הגדולות
מכות מצרים
מלחמה ותוצאתה
אומות העולם בגאולה
האמת אינה מושגת בקלות
רציתי לשאול
קיום החלטות בלב
גאווה יהודית באולפן הצרפתי

מס' 1881, ערב שבת-קודש פרשת וארא, כ"ז בטבת ה'תשפ"ג (20.01.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

בידינו לאחות את הקרע

את האווירה בציבור בידינו לשנות, לא על-ידי פולמוסים בנושאים הבוערים, אלא על-ידי חיבור אנושי והיכרות אישית

רבים מוטרדים מהקרע שנוצר בעם בעקבות תוצאות הבחירות, הקמת הממשלה החדשה והמהלכים שהיא מקדמת. לחלל האוויר הופרחו סיסמאות על 'מלחמת אחים', 'מרי אזרחי' וכדומה, אם כי נראה שגם מי שנשאו אותן נבהלו קצת מעצמם ומיתנו מעט את הטון. ועדיין הקיטוב הגואה מדאיג ומטריד.

גורמים מסוימים בזירה הפוליטית ובתקשורת מלהיטים את האווירה. מתפרסמים מאמרים בוטים מאוד כנגד הציבור החרדי. נסו לעשות תרגיל פשוט: לקחת את המאמרים האלה ולהחליף את המילה 'חרדים' ב'ערבים'. שום כלי תקשורת לא יפרסם מאמר כזה, ואם מישהו יפרסמו, יוגשו כנגדו תלונות במשטרה על הסתה לגזענות.

"אם כולם היו כמוך"

תעמולה זו יצרה בקרב חלקים מהציבור תחושה של דאגה, וזו מולידה תגובות זעם ועוינות. התוצאה היא הגבהת החומות בין חלקי העם, וכל צד מחריף את מתקפותיו ומתבצר בעמדותיו.

את הפוליטיקה והתקשורת לא נוכל לשנות כל-כך מהר, אבל את האווירה בציבור בידינו לשנות. לא על-ידי פולמוס בנושאים הבוערים, אלא על-ידי חיבור אנושי והיכרות אישית.

כולנו מכירים את הסיטואציה: יהודי חרדי פוגש יהודי שאינו שומר מצוות. זה יכול להיות בבנק, בתור למשרד ממשלתי, ליד מיטת חולה במרכז הרפואי. הם מתחילים לשוחח, מתעניינים זה בחייו של זה, ומוצאים שפה משותפת. בסיום שיחתם הם נפרדים בחום, והיהודי שאינו שומר מצוות אומר לחרדי: "אם כולם היו כמוך, המדינה הייתה נראית אחרת"...

וזה לוז הבעיה. ההיכרות של הציבור הרחב עם יהודים שומרי מצוות היא בדרך כלל מבעד לעיניה של התקשורת. זו מציגה אותם כגוש שחור, זר ומאיים. אבל כשאתה פוגש את האדם היחיד ומשוחח איתו, אתה רואה לפניך בן-אדם כמוך, חביב ובעל חוש הומור, המוטרד מאותן בעיות שמטרידות אותך. ועדיין אינך יכול להשתחרר מהתחושה שהוא יוצא מן הכלל ושלא כולם כמוהו.

המודל לחיבור

את העבודה הזאת עושים יום-יום יותר מאלף שליחי חב"ד ברחבי הארץ. הם פוגשים יהודים בעיתות שמחה ולהבדיל בשעות אֵבֶל, בבר-מצווה ובחתונה. בפעילויות החגים ובביקורי בית שגרתיים. המפגשים האלה יוצרים קרבה ומעלים על פני השטח את המכנה המשותף המאחד את כולנו.

רבים מהם יכולים לספר כי בתחילה, כשבאו לעיר, ליישוב או לשכונה, היו שחששו מפניהם. היו שאף נלחמו בהם ותקפו אותם. במהרה התברר להם כי הדוב המאיים אינו אלא זוג צעיר וחביב, שכל כוונתו רק לעשות טוב, להאיר, לחבר, להוסיף אהבה וקירוב לבבות. במהרה היריבים נהפכו לחברים ולידידים.

את החיבור המופלא הזה אפשר היה לראות בערב ההצדעה הענק שנערך בשבוע שעבר. היו שם נציגי כל שכבות הציבור. כולם הרעיפו שבחים על 'השליח שלהם' ועל תרומתו לקהילה המקומית. זה המודל שבעזרתו אפשר לאחות את הקרע ולחבר את כל שכבות העם לאחדות היהודית המשותפת.


החיבור המופלא. ערב ההצדעה לשלוחי חב"ד (צילום: מאיר לביא)

  יש חדש

הצדעה לשלוחים

1120 שלוחי חב"ד מכל רחבי הארץ, עם אלפי תומכיהם במעגל הקרוב, התכנסו ביום רביעי שעבר למעמד הצדעה ענק, שאורגן בידי צעירי אגודת חב"ד. באירוע בגני התערוכה בת"א הוצגו סיפוריהם המרגשים של שלוחים צעירים, שבחרו עם נשותיהם וילדיהם להקדיש את חייהם לשליחות, בעקבות תפנית לא צפויה בחייהם. יותר משלושים שרים וחברי כנסת, מכל הסיעות, לצד עשרות ראשי רשויות, אנשי כלכלה ובכירים בעולם ההייטק והתקשורת, באו למעמד, להביע את ההוקרה וההערכה לשגרירי האור של הרבי מליובאוויטש.

מצטרפים ללימוד 'רב יומי'

בכ"ד בטבת, יום ההילולא של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא והשולחן ערוך, התחילה שנה חדשה בלימוד 'רב יומי'. זו תכנית יומית של שיעורים קצרים ב'שולחן ערוך הרב', המקיפה שש שנים. את לוח הלימוד החדש אפשר להשיג בדוא"ל [email protected].

לימין שפרה ופועה

במוצאי השבת שעברה נערכו ברחבי הארץ ערבים מיוחדים למען ארגון שפרה ופועה, העוסק בעזרה ליולדות בתקופה הראשונה שאחרי הלידה. את הקמת הארגון יזם הרבי מליובאוויטש, בהפסקה שבין תפילת מוסף למנחה, ביום הכיפורים תשל"ז. הארגון הוקם בכפר חב"ד, ושימש מודל לסניפים רבים ברחבי הארץ.

  שלחן שבת

הכוח לקלוט את הבשורות הגדולות

בסוף פרשת שמות מסופר על החמרת השעבוד של בני ישראל במצרים, ועד שמשה זעק אל הקב"ה: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה!". המצוקה של בני ישראל הייתה גדולה כל-כך, עד ש"לֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה".

במצב כזה לכאורה אין מקום להשמיע כמה בשורות טובות בעת ובעונה אחת, כי האדם אינו יכול לעכלן ולקבלן, ואין הן נקלטות בדעתו. ואף-על-פי-כן הקב"ה מצווה את משה לבשר לבני ישראל כמה בשורות טובות: "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם... וְגָאַלְתִּי... וְלָקַחְתִּי...". יש כאן ארבעה לשונות של גאולה, שהם ארבעה ייעודים שונים, ועליהם מוסיף גם את "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ".

התגלות תמידית

לכאורה, אם בני ישראל לא שמעו אל משה עד עתה, ולא מפני אטימות ליבם, אלא מקושי הגלות הנוראה, שגרמה ל'קוצר רוח', מה הטעם להבטיח להם הבטחות מיוחדות כל-כך? הלוא מצרים הייתה סגורה ומסוגרת, כדברי רש"י: "עד עתה לא היה עבד יכול לברוח ממצרים", וכאן משה רבנו מבטיח ששישים ריבוא מישראל, עם נשיהם ובניהם ובנותיהם ("בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ"), ייצאו וגם את צאנם ובקרם ייקחו עימם עד ש"לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה". זו עצמה בשורה עצומה, אך הקב"ה אינו מסתפק בכך אלא מבטיח לבני ישראל עוד הבטחות מופלאות!

הסבר הדברים נעוץ בדברי הקב"ה "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם, אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב". ההתגלות של הקב"ה לאבות הייתה לא רק בעבר, אלא היא מתקיימת בתמידות גם אצל צאצאיהם, שכן נשמות האבות הן מקור נשמות כל ישראל.

התגלות של ראייה

שמה של הפרשה, 'וארא', מבטא את עצם ההתגלות של הקב"ה. זו התגלות לכל אחד ואחת מישראל. יש כאן התגלות ברמה הגבוהה ביותר, של ראייה, ולא בדיבור בלבד. הקב"ה מתגלה לכל יהודי, בהיותו צאצא של האבות, והדבר מעניק לו כוח אדיר.

ואכן, בני ישראל קיבלו את דברי הקב"ה והאמינו בהם. עוד בהיותם במצרים החלו להתנהג כמי שכבר נגאלו ממנה.

תודעה של גאולה

הדברים הגיעו לשיאם בקרבן הפסח, שבני ישראל שחטו על אף היותו אליל המצרים. התורה מספרת: "וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן". נאמר על כך במדרש (מכילתא) "מכיוון שקיבלו עליהם, מעלה עליהם הכתוב כאילו עשו".

מכאן שגם בהיותנו בגלות ביכולתנו לחיות בתודעה של גאולה. הכרה זו גם מעצימה את כוחו של כל אחד ואחת מישראל להשפיע על הזולת להתחזק בעצמו בשמירת התורה והמצוות. אינך סתם יהודי, אלא נשמתך זכתה להתגלות של הקב"ה כמו האבות. אף שהדבר אינו גלוי לאדם אלא נסתר ממנו, עליו לדעת שזו האמת. ועל-ידי זה תבוא גם גאולת כלל ישראל במהרה בימינו.

(תורת מנחם, כרך סז, עמ' 83)

  מן המעיין

מכות מצרים

הרשיע ונענש

"ואני אקשה את לב פרעה" (שמות ב,ז). מאחר שהרשיע והתריס כנגדי, וגלוי לפניי שאין נחת רוח באומות עובדי כוכבים לתת לב שלם לשוב, טוב לי שיתקשה ליבו, למען הרבות בו אותותיי ותכירו את גבורתי.

(רש"י)

ניטלה הבחירה

פרעה התריס נגד ה' באומרו "מי ה' אשר אשמע בקולו". הוא הצהיר בגאווה ובחוצפה שאינו מכיר במרותו של ה', וכי הוא חופשי לעשות ככל העולה על רוחו. על כן עונשו היה שנתקשה ליבו, שהראו לו מן השמיים שאינו ברשות עצמו כלל וכלל, ושאין לו בחירה.

(הרבי מליובאוויטש)

המתקת הדינים

"וידעו המצרים כי אני ה'" (שמות ז,ה). המכות היו דינים קשים, והמתקת הדינים הייתה על-ידי תפילת משה. היינו שהחסדים, שמקורם בשם ה', ביטלו את הגבורות שמקורן בשם אלוקים. דבר זה לא ידעו חרטומי מצרים לעשות, כי הם יכלו רק להביא את הדינים, אך לא יכלו לבטלם. זהו שאמר הכתוב: "וידעו מצרים כי אני ה'''.

(תורת חיים)

ההכרה ברֶשע

"ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים" (שמות ט,כז). מכות רבות כל-כך היו צריכות לרדת על ראשו של פרעה, כדי שיגיע סוף-סוף להכרה, שהעינויים שעינה את בני ישראל היו מעשה רע. עד אז חשב זאת למעשה של צדקה וטובה.

(מור ואהלות)

"ה' הצדיק ואני"

רבי יהושע'לה מאוסטרובצה היה אומר בדרך הלצה: איך ייתכן שפרעה הגאוותן יעיד על עצמו שהוא רשע? אלא יש לקרוא זאת כך: "ה' הצדיק ואני" – ואילו "ועמי (הם) הרשעים".

שיהיה מה להפסיד

"והחיטה והכוסמת לא נוכו" (שמות ט,לב). מדוע נותרו החיטה והכוסמת ולא נכחד הכול? כי האפשרות לאיים קיימת רק על מי שעדיין מצוי ברשותו דבר מה, ואינו רוצה לאבדו. מי שאין לו כלום, אין האיום פועל לגביו, כי אין לו מה להפסיד. לפיכך נותרו החיטה והכוסמת לפרעה, כדי שעדיין תהיה לו סיבה לחשוש.

(יד יוסף)

הלב ככבד

"ויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה" (שמות ז,יד). נאמר במדרש ש"נעשה ליבו ככבד". ובעבודת ה' – הכבד מלא דם, ואילו הלב בחללו הימני מלא רוח חיים. וכשהלב נעשה ככבד, היינו שכל רוח החיים שלו באה לידי ביטוי בתאוות ובתענוגים גשמיים.

(ספר המאמרים תש"ב)

טמטום הלב

הלב, נוסף על תפקידו הגשמי, יש בו רגשות, ולכן הוא מקום משכן המידות. לעומתו, הכבד שעיקרו דם, אין לו רגשות. מצב זה, שבו "הלב נעשה ככבד" ואין בו שום רגש, הוא אחד הביטויים ל'טמטום הלב'.

(ספר המאמרים תרצ"ז)

  אמרת השבוע

מלחמה ותוצאתה

הגאון רבי איצלה מוולוז'ין היה נוהג להשמיע באוזני כל אחד ואחד מתלמידיו, בהיפרדו ממנו, מסר לחיים. לתלמידו רבי מרדכי-גימפל יפה, לימים רבה של רוז'ינוי בבלרוס, אמר דבר ששמע מאביו:

הדרך להיאבק בתנועות החדשות, המנסות לשנות את אורחות חיי עם ישראל, אינה בדרך תגרה ומלחמה, כי זו מביאה לידי התחזקות של הצד שכנגד.

כך היה במכת צפרדע. בתחילה עלתה צפרדע אחת, כמו שנאמר "וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ", אבל המצרים היכו אותה, והיא הייתה "מתזת נחילים-נחילים". אילו היו נמנעים מלהכותה, הייתה נשארת אחת בלבד, אבל מכיוון שנלחמו בה והיכו בה, התוצאה הייתה 'נחילים-נחילים'.

  גאולהפדיה

אומות העולם בגאולה

דִּין בָּעַמִּים. כשם שבגאולת מצרים באה גאולה לישראל והונחת עונש כבד על מצרים, גם בנבואות על הגאולה העתידה מוזכר הדין הגדול שיעשה הקב"ה עם אומות העולם. שני היבטים אלה – גאולה לישראל ודין לגויים – עוברים כחוט השני כמעט בכל מקום שמדובר בו על הגאולה. בלעם ניבא על מלך המשיח (במדבר כד,יז): "וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת", ולדברי המפרשים (אבן-עזרא, וכך משמע גם מתרגום יונתן בן-עוזיאל ומתרגום ירושלמי) הכוונה שהמשיח יהרוס את הגויים כשם שהורסים קיר. גם בשירת האזינו הקב"ה מבטיח (דברים לב,מג) כי "דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם, וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו".

בנביאים מתוארת הנקמה הגדולה שיעשה הקב"ה באדום, האומה ששעבדה את עם ישראל בגלות הזאת. כמעט כל הנבואות מזכירות זאת, אך בחריפות יתרה הדברים מתוארים בנבואת ישעיהו (פרק סג): "מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם, חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה". נבואה זו רומזת, כדברי המפרשים, ל"חורבן אדום העתיד... והמשיל הא-ל יתברך המחריבה, לגיבור עושה נקמה באויביו ובגדיו אדומים מדם ההרג" (רד"ק). הנבואה מדברת על "אֶדְרְכֵם בְּאַפִּי וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי", והקב"ה מודיע: "כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי, וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה".

כך נאמר בתנא-דבי-אליהו (רבה פרק כב,ד), במענה לשאלה אם "יש גויים לימות בן-דוד". השיב על כך אליהו: "כל הגויים וכל הממלכות שעינו אותם, את ישראל, ולחצו אותם, יהיו רואים בשמחתן של ישראל, ויצטערו ויכעיסו בלבבם. ואחר-כך הם הולכים לעפרם, ושוב אינם חוזרין לעולם".

תִּקּוּן הָעוֹלָם. לצד נבואות הזעם רואים בנביאים, שהגויים יתהפכו לטוב, יעבדו יחד את ה' ויסייעו לעם ישראל: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-ה'... וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם" (ישעיה ב,ב). עוד נאמר: "אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה', לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה ג,ט). הנביאים מתארים את הסיוע שיושיטו אומות העולם לעם ישראל: "וּבָנוּ בְנֵי נֵכָר חֹמֹתַיִךְ" (ישעיה ס,י), "וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ" (שם מט,כג), "וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם" (שם סא,ה).

מכל זה עולה שהגויים יחיו ויתקיימו גם אחרי הגאולה, ואדרבה, הם יתוקנו ויגיעו לשלמותם. הרמב"ם (הלכות מלכים סוף פרק יא) אף מגדיר את תיקון העולם הכללי כאחת מפעולותיו של המלך המשיח – "ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד". איך הדבר משתלב עם נבואות הזעם על החורבן וההרס שימיט הקב"ה על הגויים?

אלא שיש להבחין בין סתם גויים לבין רשעי האומות ואויבי ה'. הראשונים יתוקנו בבוא הגאולה, ישתלבו בתיקון העולם וימלאו את תפקידם בבריאה; ואולם הרשעים והאויבים – אלה יבואו על עונשם וייכרתו. וכך נאמר (ישעיה ס,יב): "כִּי הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא יַעַבְדוּךְ – יֹאבֵדוּ". האומות שיסרבו למלא את תפקידן ויתייצבו נגד עם ישראל – יאבדו, ואילו הגויים שיצטרפו למהלכי הגאולה – יהיו שותפים לעולם המתוקן.

  מעשה שהיה

האמת אינה מושגת בקלות

באותם רגעים ישב חיים בחדרו ולא ידע כיצד להגיב. הוא רצה להרגיע את בני משפחתו, לבל ידאגו לשלומו, אך חשש שמא יפלוט מילה שלא תהיה אמת טהורה

"החלטתי לעזוב את החנות", הודיע חיים לרעייתו המופתעת.

"מה קרה פתאום?", שאלה, נדהמת.

"חשבתי על כך רבות", נאנח חיים. "גמלה בליבי ההחלטה לזנוח את עסקי המסחר ולהקדיש את שארית חיי לתורה ועבודת ה'. ממחר אפסיק לבוא לבית העסק".

חיים היה איש תמים וירא שמיים. הוא התגורר בעיירה ליז'נסק, וניהל עסק מצליח, שפרנס את משפחתו בכבוד. לימים ערך חשבון נפש והגיע למסקנה כי עיסוקיו בענייני החולין ממלאים את ראשו וליבו. בגילו המתקדם גמר אומר להקדיש את זמנו לחיי הנצח.

תחילה ניסו בני ביתו להניאו מהחלטתו, מחשש כי מטה לחמם עלול להישבר. כשנוכחו בנחישותו, קיבלו עליהם את עול ניהול העסק. חיים פנה לבית מדרשו של רבי אלימלך מליז'נסק, ושם בילה את רוב שעות היום. סדר יומו התמלא בעיקר בלימוד ותפילה, ושעה אחת בלבד הקדיש לסיוע לבני ביתו בניהול העסק, שהוסיף לשגשג.

קורת רוח מיוחדת הייתה לו כאשר האזין לדברי התורה שהשמיע רבי אלימלך מליז'נסק בשיעורו הקבוע בשעות הערב. את השיעור הזה לא החסיר מעולם.

ערב אחד ישב חיים בשיעור וכרה אוזנו לדברים שהשמיע רבי אלימלך על מידת האמת, סגולתה ושכרה. "אם יצליח אדם להימנע במשך יום שלם מלומר דבר שאינו אמת מוחלטת, ואף לא ייכשל בלשונו בסרך ושמץ של שקר, הרי הוא בן העולם הבא", אמר רבי אלימלך. "עד כדי כך גדול כוחה של האמת!".

הדברים הקפיצו את חיים. "קל כל-כך לזכות להיות בן העולם הבא! אפשר להשיג זאת ביום אחד בלבד! אם כן, אזכה בכך גם אני!", חשב לעצמו.

התכנית נרקמה בראשו. למחרת ישכים קום לפני עלות השחר, וימהר להיטהר במקווה בשעה מוקדמת, שבה האנשים עדיין נמים את שנתם. לאחר מכן ישוב לביתו ויסתגר בחדרו במשך כל היום כולו, בלי לפגוש איש. כך לא ייאלץ להחליף מילה עם שום אדם, וממילא לא ייכשל בדיבור של שקר.

ממחשבה למעשה. לפנות בוקר השכים חיים קום ונחפז לבית הטבילה. משם מיהר לביתו, ובטרם קמו בני הבית, נעל את עצמו בחדרו והחל לשקוד על לימודו בהתמדה. מתוך זהירות שמא יאמר דבר שאינו נכון בתכלית או ייכשל בלשונו בלי לשים לב, בלם את פיו לחלוטין, עד שקולו לא נשמע.

חלפו כמה שעות. בני הבית גילו כי אביהם מסוגר בחדרו. תחילה הניחו לו. נראה כי הוא מבקש להתעמק בלימודו, בלי הפרעה, חשבו בליבם. כאשר קרבה שעת הצהריים ועדיין לא נפתחה הדלת, החלו לנקוש על הדלת ולקרוא בשמו. לתימהונם לא עלה קול מן החדר. דאגה החלה מכרסמת בליבם. אולי אירע דבר מה לאביהם? הם החלו לחבוט בדלת בכוח, אולי נרדם והדפיקות יעוררוהו.

באותם רגעים ישב חיים בחדרו ולא ידע כיצד להגיב. הוא רצה להרגיע את בני משפחתו לבל ידאגו לשלומו, אך חשש שמא יפלוט מילה שלא תהיה אמת טהורה. כששמע שמשפחתו מתכוננת לפרוץ בכוח את הדלת, שירך את רגליו בחוסר רצון ופתח את הדלת, ומייד שב בזריזות למקומו בלי לומר דבר.

אנחת רווחה נשמעה מבני הבית כשראו כי אביהם חי ובריא. אך כשנוכחו שעדיין אינו פוצה את פיו ומשיב לשאלותיהם, התחדש החשש ואף גבר. אולי נעשה אילם או לקה בשיתוק, חלילה, ואיבד את כושר הדיבור. מהומה גדולה קמה בבית. בני המשפחה המבוהלים אף קראו לשכנים לבקש עצה.

בינתיים נכנס אל הבית שכנו של חיים, איכר גוי. הוא הבחין בהמולה וניגש אל עבר בעל הבית שישב בחדרו. "חיים, תוכל בבקשה להשאיל לי גרזן לכמה שעות?", שאל. חיים ביקש להיפטר מהשכן שהטרידו בנוכחותו. "אין לי", קרא לעברו בקוצר רוח. כאשר שמעו בני המשפחה דיבור יוצא מפי האב, חשו הקלה גדולה ושוב לא הטרידו אותו.

השמש שקעה, שלושה כוכבים נראו בשמיים. חיים יצא מחדרו בעליצות, שמח על שהצליח לעמוד באתגר. הוא התכוון לצאת לבית המדרש, ובלי להתכוון הביט אל רצפת החדר, שם מתחת לארון בצבצה קת גרזן.

כמעט המשיך בדרכו ואז היכתה בו המחשבה והוא קפא על מקומו כמאובן. "הלוא אמרתי לשכני הגוי כי אין ברשותי גרזן!", תפס את ראשו בידיו ונאנח בצער עמוק. "נכשלתי בשקר. כל עמלי היה לשווא!".

בפנים נפולות פנה לבית המדרש וניגש אל רבי אלימלך. "היכן הגרזן?", שאלו רבי אלימלך. הוא סימן לו להתקרב אליו ואמר לו בחמימות:

"דע כי מן השמיים עשו זאת, ובמכוון אירע לך המקרה, ללמדך שלא זו הדרך. את העולם הבא אין קונים ביום אחד, על-ידי תחבולה והתרחקות מאנשים. יש לעסוק בצורכי החיים, כדרכו של עולם, לדבר עם בני-אדם ולהיות מעורב בין הבריות, ואף-על-פי-כן לשמור ולהיזהר שלא לומר דבר שאינו הגון ונכון".

(על-פי 'סיפורי נפלאות מגדולי ישראל')

  רציתי לשאול

עם הרב יוסף-יצחק חיטריק

מנהל סמינר 'בית חנה' בצפת

אני לא מצליח לקום בזמן בבוקר. כל מה שניסיתי לא הועיל. אולי זה חזק ממני?

אכן, יש דברים שאינם בכוחו של אדם. למשל, אדם רגיל אינו יכול לקפוץ לגובה של שני מטרים, ואין זה דבר התלוי ברצונו. אבל רוב הדברים שבני-אדם אומרים עליהם 'איני יכול' הם למעשה ביכולתם, ואין הדבר תלוי אלא במידת רצונם.

כשתלמידה אומרת לי 'אני לא יכולה לקום בבוקר', אני שואל אותה אם היא מצליחה לקום בזמן בבוקר שבו יש לה תור לוויזה בקונסוליה. מהר מאוד מתברר שכאשר הדבר חשוב לה, היא יכולה ועוד איך. אז אין פה שאלה של יכולת אלא של רצון.

הרבי הזכיר בכמה וכמה הזדמנויות את הסיפור הידוע מהבעש"ט, שפעם אחת, בשעה שישב עם תלמידיו בבית המדרש, הכניס גוי את ראשו מבעד לחלון ואמר שעגלתו שקעה בבוץ והוא זקוק לעזרה בחילוצה. התלמידים השיבו שאין הם יכולים לעזור לו. אמר להם הגוי: "יכולים אתם אלא שאינכם רוצים". נענה הבעש"ט ואמר שיש ללמוד מזה הוראה, שכאשר אדם אומר 'איני יכול', בעצם הוא אומר 'איני רוצה'.

ההכרה הזאת חשובה, כי אם האדם סבור שאין הוא יכול, הוא משחרר את עצמו מאחריות, כאילו הוא אנוס. ברגע שיבין שהוא יכול וכי אין הדבר תלוי אלא ברצונו, בכך הוא מחזיר את הכדור אליו, ועתה יוכל לחפש דרכים איך לחזק את הרצון להשתנות ולהשתפר.

יש מצבים קיצוניים שבהם האדם נענש בנטילת הבחירה ממנו, כמו פרעה שהקב"ה הכביד את ליבו; אבל אלה מצבים נדירים מאוד. בדרך כלל הבחירה נתונה לאדם, והוא בהחלט יכול, אם רק ירצה.

  פינת ההלכה ומנהג

קיום החלטות בלב

שאלה: האם אדם חייב לקיים דברים שהחליט במחשבתו לעשותם, גם אם לא אמר או כתב זאת למישהו?

תשובה: אף-על-פי שאין מכירה נגמרת על-ידי סיכום בעל-פה, בלי פעולת קניין, ומן הדין רשאי כל צד לחזור בו (וכל-שכן כשלא שולם על חשבון הקנייה), ראוי לאדם לעמוד בדיבורו, כמו שכתוב (צפניה ג,יג): "שארית ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב", והחוזר בו – נחשב בלתי-נאמן, ואין רוח חכמים נוחה ממנו.

אדמו"ר הזקן גם מביא להלכה שירא שמיים יש לו לקיים אפילו מחשבות ליבו. שאם חשב וגמר [=החליט סופית] בליבו למכור לקונה בסכום זה, והלה לא ידע את מחשבתו, והוסיף לו על סכום זה – לא ייקח ממנו יותר מהסכום שגמר בליבו, לקיים מה שכתוב (תהילים טו,ב): "ודובר אמת בלבבו". וכמו-כן הקונה, שגמר בליבו לקנות בסכום פלוני, אל לו לחזור בו.

וכן אדם שגמר בליבו לעשות איזו טובה לחברו, ויש בידו לעשותה, עליו לקיים זאת. אבל לצורכי עצמו, אם אין בכך משהו של מצווה – אינו צריך לקיים אפילו את מה שאמר במפורש שיעשה.

ואולם יש דעה הסוברת, בעניין עשיית טובה לזולת או מתן צדקה, שכל עוד האדם לא הוציא את החלטתו מפיו – אין היא מחייבת אותו כלל. הרמ"א כתב שיש להחמיר כדעה הראשונה, והגר"א פסק כדעה השנייה. ויש מחלוקת מה דעת רבי יוסף קארו בנדון.

מקורות: ר' יוחנן ב"מ מט,א. ב"ב פח,א. רמב"ם הל' מכירה פ"ז ה"ח. שו"ע, רמ"א, ביאור הגר"א ונו"כ יו"ד סי' רנח סי"ג וחו"מ סי' רד ס"א וסי"א וסי' רי"ב ס"ח-ט. שו"ע אדמו"ר הזקן חושן משפט, הל' מכירה ס"א (במהדורה החדשה, חלק ו עמ' לו), ואו"ח סי' קנו ס"ב (במהדורה הנ"ל ח"א עמ' שצ). צדקה ומשפט פ"ד ס"ד, וש"נ.

  חיים יהודיים

גאווה יהודית באולפן הצרפתי

השאלה הדהימה את הפרופ' חובש הכיפה: "למה הפרופסור חובש סממן דתי באולפן?". תשובתו הייתה ספונטנית: "למה? כי אני הולך איתה כל יום"

הרגע הזה הצליח להפתיע את הפרופ' סיריל כהן. בעיצומו של ריאיון בשידור חי שהעניק לערוץ c-news הצרפתי, פנה אליו המראיין בשאלה שסטתה לחלוטין מנושא הריאיון. "אני הולך לשאול שאלה כי הרבה אנשים שואלים אותה, ואין לה קשר לרפואה", הקדים המראיין. "הרבה אנשים שואלים למה הפרופסור חובש סממן דתי באולפן".

הפרופ' כהן, שנשאל במרוצת השנים כמעט כל שאלה אפשרית באולפני התקשורת, נדהם לרגע מעצם השאלה, אך מייד התעשת והשיב: "למה? כי אני הולך איתה כל יום". תשובתו הציתה ויכוח סוער בין חברי הפאנל באולפן. "גם אני הערתי לו כשהלכנו למכונת הקפה", העירה אחת המשתתפות, בטון נוזף. הפרופ' כהן לא ויתר: "אני הולך עם הכיפה כל יום. לא חבשתי אותה במיוחד לכבוד התכנית שלך".


"העולם מכבד אותנו". הפרופ' כהן במעבדה (צילום: רפאל טולדנו)

מבול תגובות

חברת הפאנל הוסיפה למחות: "אתה מבין, לא? זה לא נגד הדת, אבל אתה שומר את הדת לעצמך!". בשלב הזה נזעק הפרופ' כהן. "קוראים לי כהן! למה שתרצו שאשמור את הדת שלי לעצמי?! אני בא מישראל. ואם יבוא לכאן כומר, או האפיפיור, תבקשו ממנו להוריד את הצלב או את כיסוי הראש שלו?". דבריו הנחרצים השתיקו את משתתפי הפאנל, והם מיהרו לעבור לנושאים שלכבודם התכנסו.

אחרי השידור הוצף הפרופ' כהן בתגובות. "קיבלתי תגובות מעמיתים וחברים מכל רחבי העולם", הוא מספר. "מארה"ב, מאנגליה, מגרמניה, וכמובן גם מצרפת . היו גם מגיבים מוסלמים, שהביעו תמיכה על העמידה שלי בנושא עקרוני. לא חלמתי לרגע שעמידה פשוטה כל-כך על העקרונות שלי תביא מבול של תגובות. התראיינתי עד היום פעמים רבות בערוצי תקשורת בעולם, ובכלל זה בצרפת, ומעולם לא חשבתי שאשאל על דבר כזה, ובמיוחד כשאני מוזמן להתראיין בנושא רפואי-מקצועי".

מסקנות אחרי שלוש שנים

פרופ' כהן (47) נולד בצרפת. בהיותו בן שבע-עשרה עלה לארץ. הוא מתגורר בפתח-תקווה. לפני יותר מעשור הצטרף לפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת בר-אילן, והוא משמש סגן דיקן הפקולטה ללימודי הסמכה וראש המעבדה לאימונולוגיה ואימונותרפיה של הסרטן. בעקבות מחקריו פרסם יותר מ-60 מאמרים מדעים וקליניים, וזכה לפרסים בין-לאומיים יוקרתיים.

כמומחה בתחום המערכת החיסונית, ביקשנו לשמוע מפיו מה אנחנו יודעים עכשיו על הקורונה, שלוש שנים אחרי שפרצה לחיינו. "אנחנו יודעים כיום שהמחלה הזאת איננה של מערכת הנשימה בלבד", הוא אומר, "אלא היא גורמת נזקים במערכות רבות בגוף, ובכלל זה בלב. ואנחנו עדיין לומדים את השפעותיה ונזקיה".

ומה באשר לחיסונים, האם בדיעבד מתברר שהביאו תועלת? – "כן, אין ספק", הוא עונה. "החיסונים אינם מונעים הידבקות, אבל מהנתונים שנאספו עולה כי החיסון מקטין מאוד את הסיכוי לפתח מחלה קשה". ועם זה, הוא מוסיף, "במבט לאחור ננקטו צעדים קיצוניים מדיי. למשל, היה ראוי לשקול פתיחה מבוקרת של בתי הספר ולא לעשות סגר מוחלט".


שאלה מדהימה.
ותשובה טבעית של הפרופסור היהודי

"לא להתבייש"

הפרופ' כהן אומר כי הוא זוכה להערכה מעמיתיו הלא-יהודים. "כשאני נמצא בוועידות מקצועיות בחו"ל, ובליל שבת מוציא גביע ועושה קידוש, רבים מהמשתתפים מתקבצים סביבי, מאחלים 'שבת שלום' ומכבדים מאוד. אחרי תקרית הכיפה באולפן שמעתי מעמיתים רבים הבעות זעזוע. המסר שלי לכולם הוא, שאין מה להתבייש באמונה שלנו. זה חלק מזהותנו. זה מה שהננו וככה אמורים לקבל אותנו".


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)