שתי מצוות
"והיה לכם למשמרת" (שמות יב,ו). היה רבי מתיא בן-חרש אומר: הרי הוא אומר "ואעבור עליִך ואראך והנה עיתך עת דודים". הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו, ולא היו בידם מצוות להתעסק בהם כדי שייגאלו, שנאמר "ואת עירום ועריה". ונתן להם שתי מצוות – דם פסח ודם מילה.
(רש''י)
מצווה לכל יהודי
מאחר שבגאולה העתידה לא יישאר אפילו יהודי אחד בגלות, מחובתנו לתת לכל יהודי "מצוות להתעסק בהם". עלינו להשתדל שלכל יהודי ויהודי, גם למי שהוא 'ערום' מן המצוות, תהיה לפחות מצווה אחת. ובזה תלויה גאולת כלל ישראל.
(הרבי מליובאוויטש)
הגזירה ששומרת עלינו
"כי גר יהיה זרעך... והיא שעמדה לאבותינו" (מן ההגדה). הגזירה של "גר יהיה זרעך" כוחה יפה עד היום, שהגויים אינם מניחים לנו להתבולל ומזכירים לנו תמיד שאין אנו אלא זרים וגֵרים – "היא שעמדה לנו" ושמרה עד היום הזה על זהותנו היהודית.
(רבי נפתלי-צבי ברלין)
העדר האחדות
"שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו" (מן ההגדה). ה"לא אחד בלבד", החיסרון הזה שלא הייתה בתוכנו אחדות, הוא ש"עמד עלינו לכלותנו" וגרם תמיד לכל צרותינו.
(שפת אמת)
בלי תורה אי-אפשר
"אילו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לארץ ישראל, דיינו" (מן ההגדה). ואולם לא נאמר "אילו הכניסנו לארץ ישראל ולא נתן לנו את התורה". כי ארץ ישראל בלי תורה אינה מספקת ואינה 'דיינו'.
(ספר הדרוש)
לא בחיפזון
"ואכלתם אותו בחיפזון" (שמות יב,יא). כשאכלו ישראל את הפסח במצרים אכלו אותו בחיפזון; אבל לעתיד לבוא נאמר "כי לא בחיפזון תצאו ובמנוסה לא תלכו".
(מדרש רבה)
כשהרע יתבטל
בעת יציאת מצרים הרע שבנפשות ישראל עדיין היה בתוקפו, כי לא פסקה זוהמתם עד מתן תורה. לכן היו מוכרחים לברוח מן הרע, ככתוב (שמות יד) "כי ברח העם". אבל לעתיד לבוא יעביר ה' את רוח הטומאה מן הארץ, והרע יתבטל לגמרי; לכן אז "לא בחיפזון תצאו".
(תניא)
צאינה וראינה
"משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח" (שמות יב,כא). קרבן פסח, שהיה הכנה לגאולת מצרים, בא מן הצאן דווקא, כי בתיבה זו נרמז עניין יציאת מצרים: 'צאן' מלשון "צאינה וראינה".
(אור התורה) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
