חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1812 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש חול המועד סוכות, י"ח בתשרי ה'תשפ"ב, (24/09/2021)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1812 - כל המדורים ברצף
לקחת את השמחה בידיים
חדש על המדף
למה ישב הבעש"ט בסוכה לא מהודרת
שמחת תורה
ביטול גזירה בכוח השמחה
לשאוב אוצרות
ספר תורה ביער
אל תיפרדו ממני
כי ממִחזוּר תצא תורה
ישיבה בהקפות

מס' 1812, ערב שבת-קודש חול המועד סוכות, י"ח בתשרי ה'תשפ"ב (24.09.2021)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

לקחת את השמחה בידיים

השמחה היא גם מתנת שמיים. בשמחת תורה נפתחות בארות השמחה, וכל הרוצה לשאוב שמחה לכל השנה – יבוא וישאב

אחרי השנה הסוערת שעברנו, עם הסגרים והמגבלות, וגלי התחלואה היורדים ועולים, והטלטלות הפוליטיות, והשסע החברתי המעמיק, רבים שרויים באווירת דכדוך. "מה יהיה?", הם שואלים בפנים חרושות דאגה.

אתה אומר להם 'חג שמח', מזמין אותם להצטרף למעגל הריקודים, והם מושכים בכתפיהם. אין להם מצב רוח. ודאי שאין להם חשק לשמוח. בפיהם טענה הגיונית לכאורה: "השמחה צריכה לבוא מבפנים, ואני לא שמח".

השמחה תלויה בך

יש כאן טעות בסיסית. השמחה אינה תלויה בנסיבות אובייקטיביות ובמצב העובדתי. נדמה שמי שטוב לו, מי שהוא ובני משפחתו נתברכו בבריאות טובה, הפרנסה מצויה בשפע, ואין לו צרות ודאגות – הוא אמור להיות שמח. ולהפך, מי שיש לו צרות ודאגות אינו יכול להיות שמח. אך למעשה הדברים אינם קשורים בהכרח זה בזה.

אכן, לעיתים השמחה מתפרצת מאליה. יש נסיבות משמחות שמביאות שמחה, ואז אין האדם נדרש לעשות דבר למענה. אבל בדרך כלל השמחה תלויה באדם עצמו. ירצה – יהיה שמח, ואם יבחר לשקוע בדכדוך ובעצב – יהיה שרוי במצב רוח ירוד גם כשהשמש זורחת.

יש אנשים שלא חסר להם דבר, ואין בליבם שמחה. ולעומתם, יש מי שהם חסרי כול, אבל שמחים תמיד. אפשר תמיד לחפש את מחצית הכוס הריקה ואפשר לראות את מחצית הכוס המלאה. האדם השמח רואה בכל דבר את הצד הטוב, וממעיט מערכו של הצד הריק. הוא רגיל למצוא את נקודות האור, ולצמצם את משקלם של הדברים השליליים. כך הוא יכול תמיד להיות שמח – כי תמיד הוא מרגיש שטוב לו.

מי שרוצה, יכול לראות בכל דבר את הצד המלא, את הברכה, את הטוב; להיות שמח בחלקו ולהיות מלא תודה לה' על כל הדברים הטובים שזכה להם – ילדים, נכדים, בריאות, פרנסה בכבוד, נשיאת חן בעיני הבריות, דירה נאה, כלים נאים, ועוד ועוד. אכן, יש דברים שאינם מושלמים, אבל הטוב דיי בו למלא את ליבנו שמחה ואושר.

להתמסר לשמחה

ואולם השמחה היא גם מתנת שמיים. כדי להיות שמחים באמת, אנו זקוקים לברכה מהקב"ה, שיפתח לנו את שערי השמחה. וכאן מתחברים הדברים עם חג שמחת תורה העומד בפתח – זה חג שבו נפתחות בארות השמחה, וכל הרוצה לשאוב שמחה לכל השנה – יבוא וישאב.

היממה הזאת היא מקור השמחה, היא המעיין שממנו נובע שפע השמחה. עכשיו אנו יכולים לשאוב שמחה וחדווה כאוות נפשנו, למשך השנה כולה. מי ששמח עכשיו שמחה אמיתית – ישמח, בעזרת ה', כל ימות השנה הבאה. ואין דבר קל מזה: פשוט להרים את הרגליים, לרקוד, לשמוח עם התורה, לדחוף את עצמנו לתוך מעגלי הריקודים.

בשמחת תורה צריך להניח את כל הדאגות והבעיות, ולהתמסר לשמחה. נצא אפוא כולנו יחד בריקוד שמח ונשאב לנו שפע של שמחה, אחדות ואמונה לכל השנה כולה.


להרים את הרגליים, לרקוד, לשמוח עם התורה (צילום: אליהו לוי(

  ספרים

תורת מנחם עג
שיחות הרבי מליובאוויטש
בהוצאת קה"ת

שיחות ומאמרי חסידות שנאמרו ברבע הראשון של שנת תשל"ד. 376 עמ'. טל' 039606018.

אגרות-קודש לג
מאת הרבי מליובאוויטש
בהוצאת קה"ת

כרך חדש בסדרת איגרותיו של הרבי, ובו המכתבים משנת תשל"ח. 444 עמ'. טל' 039606018.

מחשבת החסידות
מאת הרב יואל כהן
בהוצאת מעיינותיך

בכרך זה של מחשבת החסידות הרב כהן מגיש סדרת מאמרים החושפים את העומק של התורה ומצוותיה. 232 עמ'. טל' 026700700.

הכתב והמכתב
מאת עובדיה חן
בהוצאת המחבר

ספר הדרכה למבקשים לכתוב ספר תורני, כדי שיעורר עניין בלב הקוראים. 284 עמ'. טל' 0527654216.

  שלחן שבת

למה ישב הבעש"ט בסוכה לא מהודרת

יש סיפור פלאי על הבעל-שם-טוב שפעם אחת באו גדולי עירו לסוכתו ופקפקו בכשרותה. הבעש"ט הוכיח על-פי תורה שהסוכה כשרה, אך הם לא קיבלו את דעתו, עד שהבעש"ט נכנס לדבקות למשך זמן ואחר-כך פתח את ידו ונתגלתה בה פיסת קלף שעליה נכתב: "סוכת ר' ישראל כשרה", וחתום עליה המלאך מט"ט המכונה 'שר הפנים'.

סיפור זה מעורר תמיהה: למה בחר הבעש"ט לשבת בסוכה שלא דיי שאיננה באופן של 'הידור מצווה' אלא הייתה מפוקפקת מבחינה הלכתית, עד שהיה צורך במלאך שיעיד על כשרותה? הלוא אפילו יהודי פשוט משתדל להדר בענייני תורה ומצוות, ועל-אחת-כמה-וכמה הבעש"ט!

מאבקי שליטה

ועוד יותר צריך להבין מה המסר של הסיפור הזה בעבורנו. הלוא אין ספק שסוכה מהודרת עדיפה מסוכה שיש עליה שאלות, כפי שנפסק בשולחן ערוך (רמ"א, אורח חיים, תרל,ה) ש"נהגו עכשיו לעשות מחיצות שלמות", ולא "שתיים כהלכתן ושלישית אפילו טפח". וכדברי הגמרא (חולין לז,ב) על הפסוק "נבלה וטרפה לא אכלתי" (יחזקאל ד,יד): "לא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם" – היינו שיש להדר שלא לאכול בהמה שהתעוררה שאלה בכשרותה אף-על-פי שהרב פסק שהיא כשרה.

הסבר הדברים: ענייני העולם מתחלקים לשלושה: א) דברי מצווה קדושים; ב) דברים אסורים וטמאים; ג) ענייני רשות, שמהותם נקבעת על-פי השימוש של האדם בהם. בדרך כלל קל לשייך כל דבר לאחת מן הקטגוריות האלה, אך יש דברים שעלול להתגלע בהם 'ויכוח' בין הקדושה לסטרא-אחרא למי הם שייכים.

יתרון האור מן החושך

כאשר מצליחים 'לחלץ' דבר שהיה ברשות הצד השני ולהעלותו לקדושה, נעשה כאן 'בירור' נעלה, ואין זה בירור רגיל אלא יש בו יתרון מיוחד, "יתרון האור מן החושך".

לעיתים דיי בדיבור כדי לפעול את הבירור. למשל, כאשר יש סוכה שכשרותה מוטלת בספק והרב פוסק שהיא כשרה – היא יוצאת מרשות הצד השני, הטוען שסוכה זו אינה ראויה להשראת האורות הנעלים המאירים בסוכה. אך לעיתים החומריות גדולה כל-כך שלא דיי בדיבור אלא נדרש מעשה ממשי. זו הייתה גדולתו של הבעש"ט, שהיה בכוחו להביא את אור הקדושה גם לסוכה שהיו עליה שאלות רבות, ועד שגדולי עירו סברו שאין להכשירה, ואילו בכוחו היה להוציא סוכה זו מידי ה'לעומת זה' ולהעבירה אל הקדושה.

תכלית הקשיים

ודאי שעבודה זו לא נועדה לאנשים כערכנו, ובוודאי אין לחפש עניינים כאלה, אבל לעיתים אדם נתקל במניעות ועיכובים בדרכו לקיים מצווה, ונשאלת השאלה: אכן, אמרו חז"ל 'לפום צערא אגרא' – כגודל הצער כן השכר –  אך מדוע הקב"ה גורם ליהודי התמודדויות וקשיים כאלה?

התשובה היא שהקב"ה רוצה שהיהודי יילחם ב'לעומת זה' וכך יחלץ את ניצוצות הקדושה שנלכדו בתוך החומריות, ועל-ידי זה ישיג אור גדול יותר – "יתרון האור מן החושך".

(תורת מנחם, כרך מא, עמ' 86)

  מן המעיין

שמחת תורה

כוח לרשת

"תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב" (לג,ד). 'מורשה' – התורה ניתנה לנו כדי 'לרשת' ולברר על-ידה את ניצוצות הקדושה המצויים בדברים הגשמיים ולהעלותם לקדושה. 'קהילת' – על-ידי זה נקהלים ונאספים כל הניצוצות. 'יעקב' – כל זה נעשה על-ידי עבודת הנשמה המלובשת בגוף, הנקראת יעקב. שכן כשהנשמה מלובשת בגוף גשמי דווקא היא מסוגלת לברר ולהעלות את הניצוצות שבדברים הגשמיים.

(אור התורה)

נדרשת התקדשות

"אל תקרי מורשה אלא מאורסה" (ברכות נז). 'אל תקרי מורשה' – לימוד התורה אינו כמו ירושה, שאינה דורשת שום הכנה, אלא 'מאורסה' – כשם שאירוסין נעשים על-ידי מעשה הקידושין, כך האדם נדרש לקדש את עצמו ולהכין את ליבו ללימוד התורה, ורק אז תהיה תורתו משתמרת בקרבו.

(מאה שערים)

משמחה לקבלת שכינה

"והיית אך שמח" – גדולה מעלת השמחה שעל-ידה יכולים להגיע למדריגה של קבלת פני השכינה. שכן מייד אחרי הפסוק "והיית אך שמח" נאמר "שלוש פעמים בשנה ייראה כל זכורך את פני ה' אלוקיך". כשאדם מישראל שמח, הוא נעשה כלי לגילוי שכינה. זה סוד מאמר חכמינו (חגיגה ד,ב) "כדרך שבא לראות, כך בא ליראות".

(הבעש"ט)

שמחת ההתחלה

העולם סבור ששמחים בשמחת תורה על שביום הזה מסיימים את התורה, ולא היא – השמחה היא כי ביום הזה מתחילים את התורה מחדש.

(חידושי הרי"ם)

שמחה כפולה

'זמן שמחתנו' לשון רבים: בני ישראל שמחים בתורה והתורה שמחה בבני ישראל. ושתי השמחות כלולות במילה אחת, משום שהא בהא תליא: על-ידי שבני ישראל שמחים בתורה, שמחה התורה בבני ישראל, כי מתוך כך היא עצמה מתעלה.

(הרבי מליובאוויטש)

קמח ותורה יחד

ההבדל שבין הגולה לארץ ישראל הוא, ששמיני עצרת בארץ ישראל הוא יום שמחת תורה, ואילו בגולה כל אחד הוא זמן לעצמו – יום שאלת גשמים ויום של שמחת תורה. מי ששואל גשמים – גשמיות – אינו שמח בשמחת תורה, והשמח בתורה מוותר על הגשמיות. ואילו בארץ ישראל שאלת גשמים ושמחת תורה באות יחד, קמח ותורה.

(הרב ראובן מרגליות)

בזכות ההכנעה

סיפר רבי אברהם-מרדכי מגור: פעם אחת אמר אבא (בעל 'שפת אמת') שב"אנא ה'" יכולים לפעול הכול. השומעים חשבו שכוונתו ל"אנא ה' הושיעה נא", ואני הבנתי שכוונתו ל"אנא ה' כי אני עבדך". בהכנעה יכולים לפעול הכול.

  אמרת השבוע

ביטול גזירה בכוח השמחה

אל הרבי הריי"צ מליובאוויטש בא חסיד לקראת חג הסוכות וסיפר כי חלם חלום שבו נאמר לו כי נגזר מלמעלה על אחד מילדיו למות השנה. הרבי שמע את הדברים, נאנח ולא ענה.

אחרי החג, קודם שובו לביתו, שוב נכנס החסיד אל הרבי. אמר לו הרבי: "יהיה טוב, הילד יחיה". ביקש החסיד שהרבי יבטיח לו זאת, והרבי אכן הבטיח.

לאחר מכן שאלו הרבי: "מה עשית בשמחת תורה?". ענה החסיד: "כשכולם רקדו בהקפות עמדתי ליד התנור ובכיתי. אחר-כך נזכרתי ששמחת תורה היום, רחצתי את פניי והלכתי לרקוד עם התורה".

אמר לו הרבי: "בכך פעלת שהכול ישתנה לטובה".

  פתגם חסידי

לשאוב אוצרות

"את השעות של שמיני עצרת ושמחת תורה צריכים לייקר מאוד. בכל רגע אפשר לשאוב אוצרות בדליים ובחביות, בגשמיות וברוחניות, וכל זה על-ידי הריקודים" (אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש)

  מעשה שהיה

ספר תורה ביער

השעה כבר אחרי חצות הלילה. "עכשיו!", נשמעה קריאת מבריחי הגבול לעבר קבוצת החסידים שביקשה לחצות את הגבול בניסיון להימלט מרוסיה. בלבבות רוטטים החלו החסידים בצעידה ארוכה ומייגעת, בדרך אל החופש הנכסף.

זה היה בימי האימים של השלטון הקומוניסטי ברוסיה. החיים ברוסיה הסובייטית נעשו בלתי-אפשריים בעבור יהודים יראי שמיים, שחפצו לחיות חיי תורה ומצוות ולחנך את ילדיהם בדרך התורה. לרבים לא נותרה ברירה אלא להסתכן ולברוח מהמדינה, בדרכים עקלקלות.

בתוך קבוצת הבורחים, שמנתה ארבעים ושישה אנשים, היו הרב פינחס סודק ומשפחתו. הם הצליחו לעבור את הגבול מרוסיה לפולין, אך זו הייתה רק ההתחלה. היה עליהם לחצות את הגבול שבין פולין לצ'כוסלובקיה.

בימים שבהם המתינה הקבוצה בקרקוב שמע הרב פינחס על ספר תורה שמוצע למכירה. לא היה פשוט בעבורו לגייס את סכום הכסף שנדרש לרכישת ספר התורה. באותם זמנים שום סכום כסף לא היה 'מיותר'. הוא היה מצרך חיוני ביותר בעבור קניית מזון, ואף שימש, במידת הצורך, תשלום שוחד לפקידי גבול, שלא יערמו קשיים על התקדמות הבריחה.

אך רבי פינחס לא חשב פעמיים. שכן כיצד יכולה קבוצת יהודים גדולה שכזאת לנוע ימים רבים בלי ספר תורה?

הוא גייס את מלוא הסכום, שילם טבין ותקילין וקיבל את הספר לידיו. זמן קצר לאחר מכן אף הכין תיבת עץ מיוחדת בעבור הספר, ואותה נשא עימו לכל מקום שהלך. את התיבה וספר התורה בתוכה שמר מכל משמר.

סוף-סוף הגיע הרגע המיוחל. מבריחי הגבול הודיעו לקבוצת החסידים כי יש להתחיל עכשיו במסע. היה עליהם לצאת למסע רגלי ארוך ומייגע, שבתומו יוכלו להגיע אל החופש.

כל משפחה נטלה עימה את המינימום ההכרחי. הרב פינחס, אשתו ושלושת ילדיו אחזו חבל ארוך, כדי שלא ייפרדו זה מזה. הרב פינחס נשא בידיו את ספר התורה האהוב שקנה, ואשתו, בתיה, החזיקה בידיה את התינוק.

הדרך התארכה, השעות עברו, ובתיה החלה להתעייף. בשלב מסוים אזלו כוחותיה. היא סימנה לבעלה כי אינה מסוגלת להמשיך עוד עם הילד בזרועותיה.

הרב פינחס הבין כי כעת עומדת לפניו הברירה את מי הוא לוקח: את ספר התורה או את הילד...

הוא הוציא את ספר התורה מהתיבה. בדמעות בעיניו הביט בספר התורה ולחש בכאב: "אנא סלחי לי, תורה יקרה, אך עליי לבחור בינך ובין בני הפעוט... אני חייב להותיר אותך כאן, כדי שבניי ונכדיי יוכלו להוסיף ללמוד אותך".

הוא העניק חיבוק חם וממושך לספר התורה, והניח אותו בעדינות בחזרה בתוך תיבת העץ. את התיבה הניח תחת עץ עבות, והמשיך בדרכו.

הבריחה הצליחה. משפחת סודק ושאר החסידים שהיו בקבוצה הגיעו אל החופש, ובסופו של דבר עלו לארץ ישראל.

חלפו שנים. ילדיו של הרב פינחס גדלו ונישאו. הם נעשו רבנים ומורי דרך רוחניים בכמה קהילות, ממשיכים בדרך הוריהם.

חמישים שנה לאחר מכן, הרבנית בת-שבע שוחט – בתו של הרב פינחס, שכבר הייתה סבתא, ביקרה ידידה בקליפורניה, פייגי אסטולין שמה.

השתיים שוחחו על העבר המשותף שלהן, ופייגי סיפרה כיצד משפחתה נמלטה אף היא מהשלטון הסובייטי. "זה סיפור לא-רגיל", הקדימה פייגי והחלה לספר:

כשהוריי חצו את היער האפל, במעבר הגבול שבין פולין לצ'כוסלובקיה, אחותי הגדולה – שהייתה אז רק בת חמש – נעלמה פתאום. הוריי החלו לחפש אחריה בטירוף, זוחלים על ידיהם ורגליהם, ממששים כל שיח וענף, שכן החושך הכבד כמעט לא הותיר אפשרות חיפוש אחרת.

במהלך החיפושים פתאום מיששו ידיו של אבי חפץ מוזר. זה לא היה ענף או עלה אלא תיבת עץ. אבי הדליק נר, פתח את התיבה ונדהם לגלות בתוכה ספר תורה!

וליד התיבה ישבה – לא פחות – ילדתו הקטנה, אחותי בת החמש, שנעלמה!

אבי הוציא את ספר התורה מהתיבה, כרך את גווילי התורה סביב גופו, וקשר את האבנט ששימש אותו לתפילה סביב מותניו. כך נשא את ספר התורה, העוטף את גופו, במשך כל המסע.

בסופו של דבר הגיעו אל החופש והיגרו לארצות-הברית. בספר התורה הזה משתמשים עד היום בבית כנסת בניו-יורק.

אבי חי שנים רבות והתברך בבריאות טובה. כולנו האמנו כי הברכה שזכה לה באה בזכות ספר התורה שהציל, סיימה פייגי את סיפורה.

בת-שבע, בתו של הרב פינחס, האזינה לדבריה של חברתה כלא מאמינה. דמעות חמות של התרגשות גדולה החלו לזרום מעיניה.

ספר התורה היה בידיים טובות. המעגל נסגר.

(על-פי (he.chabad.org

  לומדים גאולה

אל תיפרדו ממני

המדרש מסביר באמצעות משל את משמעותו של חג שמיני עצרת: "משל למלך שעשה סעודה שבעה ימים, וזימן כל בני-אדם שבמדינה בז' ימי המשתה. כיוון שעברו ז' ימי המשתה, אמר לאוהבו: כבר יצאנו ידינו מכל בני המדינה - נגלגל אני ואתה במה שתמצא".

והנמשל: בימי חג הסוכות אנו מקריבים שבעים פרים כנגד כל אומות העולם. ביום השמיני הקב"ה אומר לעם ישראל: "גלגלו במה שאתם מוצאים, בפר אחד ואיל אחד". במדרש אחר מסופר שהקב"ה אומר: "קשה עליי פרידתכם", ולכן נתן לנו עוד יום של חג. נשאלת השאלה, והלוא בין כך ובין כך תהיה לבסוף הפרידה – במה פותר יום שמיני עצרת את "קשה עליי פרידתכם"?

מצד הקב"ה אין פירוד

אלא שיש כאן דיוק בלשון "פרידתכם". לכאורה היה מתאים לומר "קשה עליי פרידתנו", שהרי מדובר בפרידה של הקב"ה מעם ישראל; ואולם הלשון הוא "פרידתכם". מזה מובן שהפירוד אינו קיים אצל הקב"ה, ושכל אפשרות הפירוד תיתכן רק מצד עם ישראל.

מצד הקב"ה אין שום פירוד בינו לבין עם ישראל. הקשר בינו ובין העם היהודי נצחי, בלתי-מותנה, אינו נתון כלל לשינויים. אהבתו הגדולה לעמו אינה יכולה להיעלם והיא קיימת במלוא עוצמתה בכל זמן ובכל מצב. אפשרות הפירוד יכולה להיווצר רק מצד עם ישראל, כפי שנאמר: "כי פנו אליי עורף ולא פנים". וזו הכוונה ב"קשה עליי פרידתכם": הקב"ה אומר לעם ישראל – מצידי אין כל פירוד, אבל אני חושש מ"פרידתכם", מהאפשרות שאתם תיפרדו מאיתי במהלך השנה.

עוד משמעות ב'פרידתכם' היא הפירוד הפנימי בתוך עם ישראל. כאשר עם ישראל מאוחד ומלוכד, השכינה יכולה לשרות בתוכו, בבחינת "ברכנו אבינו כולנו כאחד"; אך כאשר יש חלילה פירוד בתוך עם ישראל, הדבר מפריע גם להשראת השכינה. וזה מה שהקב"ה אומר: אחרי ימי חג הסוכות, שבהם הייתם מאוחדים ומלוכדים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במצוות הסוכה וארבעת המינים, אני חושש עכשיו שמא יקרה 'פרידתכם' – שמא ייווצר ביניכם פירוד.

חשיפת הנקודה הפנימית

איך מונעים את הפירוד במשמעותו הכפולה, הפירוד מה' והפירוד הפנימי בתוך עם ישראל? – על-ידי עוד יום חג, שבו "נגלגל אני ואתה". הקב"ה מוסיף לנו יום של חג, שמטרתו לקבוע בתוכנו את האחדות הפנימית ואת האחדות עם הקב"ה, בדרך שלא תוכל להיפגע ולהתרופף במשך השנה.

באחדות שבחג הסוכות היה אפשר להבחין בפרטים מחולקים. היה אתרוג, היה לולב, היה הדס והייתה ערבה. אמנם הם התאחדו, אבל עצם החלוקה הזאת נותנת מקום כלשהו לפירוד. בשמיני עצרת מקריבים "פר אחד איל אחד". הדגש הוא על אחדות פשוטה, מוחלטת. היום הזה ממחיש שכל ישראל הם דבר אחד, ושהם מאוחדים לגמרי עם הקב"ה. הוא חושף את הנקודה הפנימית של עם ישראל, שמבחינתה אין שום הבדל בין יהודי ליהודי.

הדבר בא לידי ביטוי גם בריקודים של שמחת תורה. כל השנה יש הבדל בין יהודי למשנהו מבחינת הידיעה וההבנה בתורה. אבל בשמחת תורה הכול רוקדים עם ספר התורה הסגור והעטוף במעילו. אין הבדל בין יהודי ליהודי. הכול שמחים בשווה, רוקדים בשווה, ומבטאים יחדיו את הקשר העמוק עם התורה. כך היום הזה, שמיני עצרת ושמחת תורה, מעניק לנו כוח לצאת לדרך, לשנה החדשה, על בסיס איתן של אחדות, ובכך תימנע האפשרות של "פרידתכם".

  חיים יהודיים

כי ממִחזוּר תצא תורה

כשיוציאו השנה בישיבת אורט מעלות את ספר התורה מארון הקודש, למעמד ההקפות, האווירה תהיה חגיגית ומרגשת. אם בעבר נאלצו לשאול ספרי תורה מבתי כנסת באזור, השנה יש לישיבה ספר תורה משלה. ואין זה ספר תורה רגיל, אלא ספר שחיבר תלמידים צעירים במשך שלוש שנים והגשים חלום.

החלום הוא של איש החינוך הרב אברהם כהן (55). "לפני ארבע שנים אמרתי לתלמידיי הבוגרים שיש לי חלום – שיהיה לנו ספר תורה משלנו", מספר הרב כהן. תלמידיו הביטו בו, והנהנו בראשם, כמי ששומעים על חלום רחוק. "אמרתי להם שרצוני כי ספר התורה ייכתב בעזרת תרומות קטנות".

התרומה הגדולה נדחתה

החלום החל לקרום עור וגידים שנה לאחר מכן. "עודדנו את התלמידים להתמיד במצוות הצדקה ב'ויברך דוד' בתפילת שחרית. כל תלמיד היה תורם בכל יום מטבע של עשר אגורות. הקופה החלה להתמלא, אבל זה היה כסף קטן. כעבור זמן החלטנו לשתף את מאתיים משפחות התלמידים באתגר. קנינו קופות צדקה בעבור בתי המשפחות, ובתוך זמן קצר התחלנו לראות פירות".

הרב כהן חיפש כל דרך להגביר את התרומות הקטנות. "יהודי אמיד הציע תרומה של שלושים אלף שקל לספר התורה, ודחינו את ההצעה בנימוס", הוא מפתיע. "היה לנו עניין לעמול על הספר, בתהליך של שותפות".

מעשה בחמישה בקבוקים

השלב הבא היה לחבר לתהליך גם את מִחזוּר הבקבוקים ופחיות המשקה. "התלמידים ובני משפחותיהם התמסרו לעניין, שמרו את בקבוקיהם והעבירו אותם למרכולים בתמורה להחזר הכספי. יהודים טובים, בהם גם מי שאינם מוגדרים שומרי מצוות, שמעו על היוזמה, והתחילו להעביר אלינו בקבוקים. היה מדהים לראות איך קהלים רחבים מתחילים להתחבר לספר התורה".

הרב כהן נזכר בסיפור משעשע: "התקשר לישיבה כמה פעמים יהודי ואמר כי ברשותו בקבוקים להעביר לנו. 'בין הסדרים' נסעו אליו שני תלמידים, בהנחה שאחרי כל-כך הרבה שיחות טלפון, ודאי ייתן להם מצבור גדול. האיש מסר לידיהם שקית ובה ...חמישה בקבוקים. הבחורים חזרו לישיבה במפח נפש. עודדתי את רוחם ואמרתי שהצלחנו לחבר עוד יהודי לספר התורה, ומה זה משנה כמה בקבוקים נתן".

אור דוחה חושך

בשלהי חודש מנחם-אב התגשם החלום: ספר התורה הוכנס ברוב פאר והדר להיכל הישיבה. "אין לתאר את החיבור של התלמידים לתורה", אומר הרב כהן. "ראיתי במוחש שברגע שכולם היו עסוקים בשעות הפנאי במצווה הזאת, כמעט לא נאלצנו להתמודד עם אתגרים חינוכיים שליליים. בסעודת המצווה אמרתי שהמהלך שלנו רמוז בתורה: 'פסל לך שני לוחות אבנים' – מה'פסולת', ממחזור הבקבוקים, הצלחנו לבנות 'לוחות אבנים', ספר תורה"...

ערב שמחת תורה הרב כהן אומר: "הַעתיקו את הרעיון שלנו. גם אנחנו התחלנו עם חלום ועם צעדים קטנים. יש במיזם הזה יתרונות ששווים כל רגע של מאמץ".


שישו ושמחו. הרב כהן עם ספר התורה והבקבוקים שמוחזרו

  פינת ההלכה ומנהג

ישיבה בהקפות

שאלה: האם מותר לשבת בשעת ההקפות וכשרוקדים עם ספרי התורה?

תשובה: הרמב"ם כותב: "כל הרואה ספר תורה כשהוא מהלך, חייב לעמוד מפניו, ויהיו הכול עומדים עד שיגיע למקומו, או עד שיתכסה מעיניהם, ואחר-כך יהיו מותרים לשבת". זאת למדו חז"ל בקל וחומר מן המצווה לקום מפני תלמיד-חכם: "מפני לומדיה עומדים, מפניה - לא כל שכן!".

כשספר התורה מונח על שולחן הקריאה, הרי זה כאילו נמצא 'במקומו', וכמו-כן כשאדם יושב ואוחז בו, כגון בשעה שקוראים בכמה ספרי תורה.

בשעת ההקפות סביב הבימה, כנהוג, ודאי אין ספר התורה נחשב שהוא 'במקומו'. יש הסבורים שהקהל רשאי לשבת בשעת הריקודים רק כשאין רוקדים עם ספרי התורה, אף שהם מוחזקים בידי אנשים העומדים. יש המתירים לשבת אף כשרוקדים עם ספרי התורה. זקנים וחלשים יכולים לסמוך על המקילים.

אם יש אנשים העומדים (ואינם זזים) בין היושב לבין ספר התורה, אפשר בשעת הצורך לראות בהם כעין מחיצה, העושה את ספר התורה כאילו הוא ברשות אחרת.

כאשר ספר התורה מוחזק בידי החזן ב'הזכרת נשמות' וכדומה, אין חובה לעמוד. בהגבהת ספר התורה חייבים לעמוד, וכמו-כן בפתיחת הארון להוצאת הספר והכנסתו. רבים נוהגים לעמוד גם בפיוטים בימים הנוראים וכדומה, כאשר פותחים את ארון הקודש.

מקורות: קידושין לג,ב. רמב"ם הל' ס"ת פ"י ה"ט ומפרשיו. יו"ד רפב,ב ובאחרונים, ט"ז יו"ד רמב,יג. משנ"ב בשער הציון קמו,יח. 'צדקה ומשפט' להר"י בלוי פט"ז סי"ג; פסקי תשובות תקפד,א, וש"נ. ועיין או"ח רמ,ו. תרל,יב.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)