שאלה: האם נכון לתת את כל כספי הצדקה לקרובי המשפחה הנזקקים, ולדחות את כל הפניות האחרות?
תשובה: נאמר (דברים טו,ז): "כי יהיה בך אביון מאחד אחיך...", ואמרו חז"ל: "אחיך" – זה אחיך מאימך [הקרוב קרוב קודם, ועניי ביתו קודמין לעניי עירו]; "באחד שעריך" – אנשי עירך קודמין לאנשי עיר אחרת; "בארצך" – יושבי ארץ ישראל קודמים ליושבי חוצה לארץ.
נאמר בפוסקים, שגם אם על-ידי הנתינה לקרוביו לא יוכל לתת לשאר עניים כלל, עדיין יש להעדיף את הקרובים, ובפרט אם הקרוב נצרך ביותר.
המעלים עיניו מן הצדקה עובר בלאו, שנאמר (שם): "ולא תקפוץ את ידך". ואולם בדבר הנצרכים השולחים מכתבים לבקש צדקה, וכן בפניות טלפוניות ובקריאות של רבנים, נאמר שכיוון שיש כמה מחלוקות הפוסקים בזה (שזו ידיעה שלא בפני העני, וכן דומה למחזר על הפתחים ולגבאי צדקה המבקשים, שיש לומר שאינו עובר עליהם בלאו) – אינו חייב לתת לו "די מחסורו", ורשאי לתת מעט כפי יכולתו אחרי הנתינה לקרוביו.
אישה חייבת בצדקה אם יש לה ממון או נכסים. בימינו, שנשים רגילות לעסוק במסחר, מקבלים מהן אפילו דבר מרובה. ובפרט במדינות שהבעלים רגילים לתת לרשותן אפילו סכומים גדולים ואין מקפידים על כך.
מקורות: ספרי פ' ראה פיסקא קטז. טושו"ע יו"ד סי' רנא ס"ג, רמ"א סי' רנז ס"י ונו"כ. צדקה ומשפט פ"ג ס"ז והערה ג, וסוף הערה כג, וש"נ. ספר המנהגים – חב"ד עמ' 85 ובהערה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
