"האוּמנם אינך מוכן לקבל את נדבתי?!", תמה הגביר ר' לייב טובניר.
לפניו ניצב אברך בעל פנים עדינות, שהציג מכתב מאת האדמו"ר מסדיגורה, רבי אברהם-יעקב פרידמן, המופנה למחותנו, הגאון הרב יעקב-יוסף הלפרין, ובו הוא מעתיר שבחים על האברך ומציין כי הוא קרוב משפחתו.
הגביר סבר שאולי הסכום שביקש לתת נמוך מדיי והעלה אותו, עד שהציע לתת לו שלוש-מאות רובלים – סכום עצום בימים ההם. אך האברך עמד בסירובו.
"עיין בבקשה בתוכן המכתב ותיווכח כי כל בקשת הרבי ממחותנו היא למצוא לי עבודה באחד מעסקיו", הסביר האברך. "בקשתי היחידה היא, שהואיל ואין בידי פרוטה, אשמח אם תיתן לי את הסכום הדרוש לנסיעה אל הרב הלפרין. זאת ולא יותר".
למראה פליאתו של הגביר סיפר לו האברך את השתלשלות הדברים. מצבו הכלכלי הידרדר, והוא לא הצליח למצוא פרנסה. בצר לו פנה אל קרוב משפחתו, האדמו"ר מסדיגורה, וביקש ממנו לתת לו מכתב המלצה שיסייע לו באיסוף תרומות.
"לא נכון לנצל את זכות האבות", אמר לו הרבי. "מוטב שאכתוב לך מכתב למחותני, שידאג לשלב אותך באחד מעסקיו, ומשם תבוא פרנסתך".
והרבי סיפר לאברך:
בארץ ישראל התגורר יהודי ירא שמיים ותלמיד-חכם מופלג, שבקושי הצליח להביא פת לחם לבני ביתו. השנים חלפו, שלוש מבנותיו הגיעו לגיל הנישואין, ולאיש אין פרוטה כדי להשיאן. רעייתו החלה להפציר בו כי ייסע לחוץ לארץ וידפוק על פתחי בעלי יכולת. "ליבם ייפתח כשיראו מולם יהודי מארץ הקודש", אמרה.
היהודי לא התלהב לעזוב את לימוד התורה בארץ הקודש ולצאת למסע נדודים בניכר. לבסוף נכנע, בתנאי אחד: "אינני רוצה לנצל את קדושת הארץ. לא אספר לאיש מנין באתי. רק לפני צדיק אחשוף את סיפורי".
יצא האיש לדרכו, אך מכיוון שלא גילה כי בא מארץ הקודש, התייחסו אליו כאל פושט יד רגיל, והוא הצליח לקבץ פרוטות מעטות בלבד.
כשראה שנדודיו אינם מניבים פרי החליט ללכת לבית מדרשו של רבי ישראל מרוז'ין. הרבי הקשיב לדבריו, נתן לו שישה רובלי כסף, והציע לו לנסוע אל מחותנו, רבי דוד מזבלטוב, באומרו שבוודאי יוכל לתת לו עצה טובה ומועילה.
היהודי עשה כדברי הצדיק ונסע אל רבי דוד. גם רבי דוד נתן לאיש שישה רובלי כסף, ואמר לו כי כדאי שילך אל רבי מאיר מפרמישלן. "העולם רואה אותו בבחינת נביא, והוא בוודאי יושיע אותך", אמר.
יצא היהודי לפרמישלן. ביום שלישי הגיע לעיר ומייד סר לביתו של הצדיק. השמש הביט בו ובבגדיו המרופטים והמאובקים, וסבר שהוא קבצן המחזר על הפתחים. באותו זמן מצבו הכלכלי של הרבי לא היה שפיר. הודיע השמש לאיש כי לא יוכל להיכנס עכשיו.
בצר לו פנה האיש לבית המדרש ושקע בלימוד התורה. מראה היהודי, הלומד תורה בחשק ובהתלהבות, שבה את תשומת ליבו של חייט העיר, והוא הזמינו לביתו לארוחת הערב.
הנאה מרובה רווה החייט מאורחו, שהשמיע דברי תורה משובבי נפש. הוא הזמין אותו אליו לשבת הקרובה.
בליל שבת, אחרי תפילת ערבית, לחש החייט לכמה מידידיו כי האורח שבביתו הוא אדם מיוחד, וכי הם מוזמנים לבוא אליו אחרי הסעודה, ליהנות מתורתו וחוכמתו. הללו אכן באו אל בית החייט, ואולם האורח לא אהב את ההתקהלות סביבו וסירב לדבר, עד שהאורחים התפזרו.
עברה השבת. ביום ראשון בבוקר אמר רבי מאיר לשמשו: "אני מרגיש כי בעירנו נמצא אורח מארץ ישראל. הבא אותו אליי בהקדם".
השמש החל לשאול אנשים על דבר אורח מארץ ישראל שבא לעיר. הנשאלים משכו בכתפיהם ולא ידעו דבר.
החליט השמש לגשת לאזור העגלונים, בניסיון לברר אצלם. אחד העגלונים השיב שבאמצע השבוע שעבר הסיע אורח לא-מוכר, והוא סעד בשבת אצל החייט. אולי הוא מארץ ישראל?
השמש איתר את היהודי, ולתדהמתו גילה כי זה האיש שחשב לקבצן וסירב להכניסו אל הרבי. הוא אמר לו כי הרבי הורה להביאו לפניו מייד.
"זמן רב אני ממתין לך", פנה אליו הרבי בחביבות. "כבר כמה שנים אני יודע כי יש יהודי בארץ הקודש היושב באוהלה של תורה, ואינו חפץ לנצל את מצוות יישוב ארץ ישראל בעבור נישואי בנותיו. מן השמיים הטילו עליי לדאוג לחתונת בנותיך".
הרבי ביקש מהשמש להביא אליו את התיבה הסגורה שבפינת חדרו. עיני היהודי נקרעו מתדהמה כאשר הרבי מסר לידיו תיבה מלאה מטבעות, כשהוא מרעיף עליו ברכות.
משם יצא היהודי לעבר הרבי מרוז'ין. הרבי פתח את התיבה והחל למרק את המטבעות שמקצתם החלידו, עד שהבריקו ונצצו, והיהודי חזר לביתו בארץ ישראל שמח וטוב לב.
סיים הרבי מסדיגורה את הסיפור ואמר לאברך: "כשם שאין ראוי לנצל את זכות ארץ ישראל, כך לא כדאי לנצל בעבור ממון את זכות האבות שלך"...
(על-פי 'נר ישראל') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
