חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1805 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת ראה, כ"ח במנחם-אב ה'תשפ"א, (06/08/2021)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1805 - כל המדורים ברצף
נא לעצור לחשבון נפש
יש חדש
המקדש – כמו היד או המוח?
מתן צדקה
הערכת שווי
זהירות באכילה
זכות שמורה
הניסיונות מנשאים
למצוא בית במירוץ נגד הזמן
העדפות במתן צדקה

מס' 1805, ערב שבת-קודש פרשת ראה, כ"ח במנחם-אב ה'תשפ"א (06.08.2021)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

נא לעצור לחשבון נפש

כשאנו מביטים לאחור, בפרספקטיבה של זמן, אנחנו תוהים איך נתנּו משקל רב כל-כך לעניינים קטנים וחסרי חשיבות אמיתית בחיינו

בחיי היום-יום אנו משקיעים הרבה מאוד תשומת לב ואנרגייה, אבל לא בהכרח הן מופנות לאפיקים החשובים באמת. הרבה מאוד משאבים נפשיים וחומריים מושקעים בדברים רגעיים ובלתי-חשובים, הן בחיים האישיים הן בעניינים שבין אדם לחברו. כשאנו מביטים לאחור, בפרספקטיבה של זמן, אנחנו תוהים איך נתנּו משקל רב כל-כך לעניינים קטנים וחסרי חשיבות אמיתית בחיינו.

החיים זורמים בקצב מסחרר. יום רודף יום, השבועות מצטברים לחודשים, ואלה לשנים. הילדים של אתמול הם כבר אבות לילדים, ומי שאך אתמול היה בחור צעיר, הוא כבר סבא לנכדים. כך חולפים חיינו, כלשון הפסוק "כִּי גָז חִישׁ – וַנָּעֻפָה". לשם כך נחוץ לעשות מדי פעם בפעם חשבון נפש אמיתי, שבכוחו לתת בידינו כלים לבחון את משמעות חיינו.

סיוע מלמעלה

בדיוק לשם כך הקב"ה נותן לנו את המערכת שמתחילה בשבוע הבא – חודש אלול והימים הנוראים. זה הזמן לעצור לזמן מה את שטף היום-יום ולהתבונן בחיינו במבט רחב ומקיף יותר. האם אנחנו משיגים את היעדים האמיתיים של החיים? האם אנחנו משקיעים את כוחותינו בכיוונים הנכונים והחשובים באמת?

הימים האלה של חודש אלול והימים הנוראים יקרים מאוד. דווקא משום שקשה לעשות חשבון נפש אמיתי, חשוב להסתייע בסגולתם המיוחדת של הימים האלה. תקיעת השופר, המעוררת את הלבבות, אמירת הסליחות (בקרב בני עדות המזרח), והאווירה הכללית של ימי אלול, מסייעות לנו לעצור את ההיסחפות בזרם הזמן ולעצור לחשבון נפש אמיתי.

בימי אלול אנחנו נהנים גם מסיוע מיוחד מלמעלה. בתורת החסידות נמשלו הימים הללו לתקופה שבה המלך יוצא אל השדה, אל העם, ומאפשר לכל אחד ואחד לגשת אליו. בעודו בארמון המלכות לא קל לגשת אל המלך, ורק יחידי סגולה מצליחים להגיע אליו; אבל כשהמלך יוצא לשדה, כל אחד ואחד יכול לגשת אליו ולבקש את משאלות ליבו.

לברך, לאחל

כך בחודש אלול הקב"ה יוצא כביכול מ'ארמונו'. הוא מתגלה ומאיר את פניו לכל אחד ואחד מאיתנו. הקב"ה מעניק סיוע אלוקי כביר לכל מי שרוצה באמת לתקן את דרכיו ולקבל עליו החלטות טובות למשך השנה הבאה. דברים שקשה מאוד לשנות ולתקן במשך השנה כולה, עכשיו אפשר להשיג במאמץ קטן בהרבה.

אלה גם ימי חסד ורחמים, שבהם עלינו לנהוג במידות האלה גם בין אדם לחברו. לברך איש את רעהו, לאחל זה לזה כתיבה וחתימה טובה, ללמד זכות, למצוא את נקודת האור בכל אדם מישראל. האהבה שהקב"ה מרעיף עלינו צריכה להשתלב באהבה גדולה בינינו, בניו.

אם ננצל כראוי את ימי אלול הללו – הן בחיים האישיים הן בחיים הציבוריים – ונשרה סביבנו אווירה של אהבה גדולה, צדקה וחסד – ודאי נזכה שהקב"ה יברך את כולנו בשנה טובה ומתוקה, שנת הגאולה האמיתית והשלמה.


הכשרת תוקעים בשופר ל'מנייני קורונה' צילום: ((S.Gorelik

  יש חדש

חגיגת ילדי ישראל

ברחבת הכותל המערבי בירושלים נערך בשבוע שעבר מעמד הסיום של ספר התורה השביעי שנכתב לזכותם של ילדי ישראל, ואשר יותר משלוש-מאות אלף ילדים קנו בו אותיות. אלפים חגגו את השמחה, ובהם אלפי ילדים. הוועד לכתיבת ספר התורה של ילדי ישראל מודיע כי החל הרישום לספר התורה השמיני. הרישום באתר kidstorah.org.

פרדס המלך

הופיע הסט המושלם של רמב"ם 'פרדס המלך'. שבעה כרכים מהודרים של הרמב"ם השלם, עם כל נושאי הכלים, ועם כאלפיים שיחות וביאורים של הרבי מליובאוויטש, מתומצתים ומסודרים ליד כל הלכה. טל' 0507376633 או באתר rambam-rebbe.com.

אלול למתקרבים

ישיבת חב''ד למתקרבים במגדל העמק פותחת את שעריה לקראת חודש אלול ומזמינה כל צעיר המעוניין ללמוד יהדות וחסידות ולעשות הכנה רוחנית לשנה החדשה. פרטים: הרב משה דוברי, טל' 0584825471.

  שלחן שבת

המקדש – כמו היד או המוח?

בפרשתנו הקב"ה מגדיר את המקום שבו תיעשה עבודת ה' בארץ ישראל: "הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם". זה בית המקדש שעתיד להיבנות בירושלים ובו ישכון הקב"ה בכבודו ובעצמו.

העובדה שהבורא האין-סופי שוכן בבית גשמי איננה קלה להבנה. זו הייתה תמיהתו של שלמה המלך: "הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹקִים עַל הָאָרֶץ?! הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ!" (מלכים-א ח,כז).

צינור בלבד?

בעניין השראת השכינה בבית המקדש מצאנו שתי תפיסות. הרמב"ם סבור שהבית הגשמי אינו אלא צינור שדרכו עובר הגילוי האלוקי. הדבר דומה לאצבעות היד הכותבות רעיון שכלי – האצבעות מעבירות את הרעיון שבמוח אל הכתב, אך החוכמה עצמה אינה נקלטת בהן כלל.

לעומתו סבור הרמב"ן – בהתבסס על הלשון "לשכן שמו שם" – שהבית הגשמי דומה למוח המהרהר בדברי החוכמה. המוח איננו 'צינור' בלבד, אלא הוא מושפע מן החוכמה וקולט אותה, אף שהיא רוחנית והוא גשמי (ולכן מתעייף ממחשבה על דברי חוכמה עמוקים). כך הקדושה נתפסת ממש בבית המקדש הגשמי.

שינוי המציאות

למעשה, שתי הדעות מייצגות שני היבטים שצריכים להתקיים בעבודתו של כל יהודי. עליו להכיר שהקדושה האלוקית נשגבה מאיתנו – "הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ", וההכרה הזאת צריכה ליצור בלב האדם התבטלות מוחלטת לקב"ה.

ועם זה עליו לדעת שהואיל ו"בנים אתם לה' אלוקיכם", ובכל יהודי יש נפש אלוקית שהיא "חלק א-לוה ממעל ממש", הרי כאשר יפעל שהחלק האלוקי הזה יהיה המושל והשולט בכל הווייתו, "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" – הרי לא זו בלבד שהקדושה תאיר עליו מלמעלה, אלא שהוא ישתנה למציאות אחרת לגמרי – מציאות של אלוקות.

כוחו של יהודי

ועד שאנו מוצאים בזוהר ביטוי "מאן [מיהו] פני האדון ה' – דא [זה] רבי שמעון בר-יוחאי". וכמו שמשה רבנו אמר "ונתתי עשב בשדך", מכיוון שהוא בטל כל-כולו לאלוקות, עד ש"שכינה מדברת מתוך גרונו". כי יהודי יכול להתבטל ממציאותו לגמרי ועד שכל מציאותו אינה אלא המציאות האלוקית.

ומכאן הכוח להתייצב מול כל העולם, בשעה שהתורה עצמה, 'תורת אמת', אומרת ש"אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים". אכן, עם ישראל מצד עצמו הוא "המעט מכל העמים", אבל על-ידי ההתבטלות לקב"ה, וכדברי הגמרא (חולין פט,א) "אתם ממעטין עצמכם לפניי", זוכים שתלמידי-החכמים נקראים 'מלכים', והקב"ה מקיים את גזירותיהם – "צדיק גוזר והקב"ה מקיים" (שבת סג,א), ובכוח זה פועלים בעולם את כל הדרוש כדי לעשות ממנו 'דירה לו יתברך'.

(תורת מנחם, כרך נז, עמ' 265)

  מן המעיין

מתן צדקה

בלי ברכה

"כי פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו" (דברים טו,ח). מהפסוק הזה למדו חז"ל את דין מצוות צדקה, שהיא מצוות עשה מן התורה. ולמה אין מברכים על מצווה זו? –  משום שכל מצווה הקשורה בזולת ואין לה קיום בלעדיו אין  מברכים עליה, שהרי אם העני לא ירצה לקחת את הצדקה, אין כאן מצווה כלל.

(הרשב"א)

לתת מייד

עוד סיבה – שאילו היו צריכים לברך על הצדקה היו חסידים ואנשי מעשה עושים הכנות לפני הברכה בנטילת ידיים ואמירת 'לשם ייחוד' וכדומה, ובינתיים העני היה עלול לגווע ברעב.

(רבי מנחם-מנדל מרימנוב)

הנפש עולה

בצדקה שאדם נותן מיגיע כפיו, הרי כל כוח נפשו החיונית מלובש בעשיית מלאכתו או בעסק שבו הרוויח את הכסף הזה; וכשנותן אותו לצדקה – הרי כל נפשו החיונית עולה לה'. וגם מי שאינו נהנה מיגיעו, בכל-זאת, הואיל ובמעות אלה היה יכול לקנות את חיי נפשו החיונית – הרי בכך הוא נותן את חיי נפשו לה'.

(תניא)

לא לגזול את הדלות

"אל תגזול דל כי דל הוא" (משלי כב,כב). אינך רוצה לתת צדקה –  אל תיתן; אבל אל תגזול מהעני את דלותו; אל תאמר שאינו ראוי לצדקה.

(רבי זאב מסטריקוב)

נדרשת הרגשה

אפילו מי שנותן צדקה לעני ביד רחבה, אבל חסרה אצלו ההרגשה של מצב זולתו – הרי זה בבחינת 'שפיכות דמים'.

(כתר שם טוב)

לפתוח דלת

רבי איסר-זלמן מלצר היה רגיל לפתוח בעצמו את הדלת לכל מי שבא לבקרו, בבחינת מצווה בו יותר מבשלוחו. פעם אחת חלה ושכב במיטה, ונשמעו דפיקות בדלת. זה היה ליל סגריר, בשעה מאוחרת. ניגש אחד מתלמידיו לפתוח את הדלת ושאל: "מי שם?". קרא רבי איסר-זלמן בהתרגשות: "בליל סגריר אחר חצות שואלים 'מי שם?' – פתח מייד!".

שכר בגשמיות וברוחניות

הרבי מהר"ש (רבי שמואל) מליובאוויטש התבטא פעם אחת בתוך מאמר חסידות: "מי שמחיה יהודי בגשמיות ומאכילו, בא על שכרו בגשמיות וברוחניות".

(ספר השיחות ת"ש)

מחסורו של העני

מצוות צדקה היא למלא את מחסורו של העני – "די מחסורו", ולא את חסרון העשיר, להרבות לו כבוד ולזכותו במצוות.

(כתב סופר)

  אמרת השבוע

הערכת שווי

פעם אחת הכריז רבי אייזל חריף על מגבית חירום מיוחדת, בעבור עניין דחוף שדרש כספי צדקה רבים. על גבאי הצדקה הוטל לקבוע כמה כל אחד ואחד מהתושבים צריך לתרום.

אחד מעשירי העיר בא בטענה לרב אייזל: "ככל הנראה הגבאים סבורים כי אני עשיר פי עשרה מהשווי האמיתי של רכושי".

חייך רבי אייזל ואמר: "הלוא העשירים אינם מגלים את הערך האמיתי של רכושם. לגבאים לא נותר אלא להעריך את עושרם על-פי מידת גסות רוחם ורדיפת המותרות שלהם. מה אעשה שככל הנראה גסות רוחך ורדיפת המותרות שלך גדולות פי עשרה מערכו האמיתי של רכושך"...

  פתגם חסידי

זהירות באכילה

"התורה מזהירה 'ולא תאכל הנפש עם הבשר' – הייה זהיר שבאכילתך לא תשחית את נפשך, ולא 'תאכל' את הנפש שבך עם 'הבשר', בתוך האכילה" (רבי יצחק-יעקב מביאלה)

  מעשה שהיה

זכות שמורה

"האוּמנם אינך מוכן לקבל את נדבתי?!", תמה הגביר ר' לייב טובניר.

לפניו ניצב אברך בעל פנים עדינות, שהציג מכתב מאת האדמו"ר מסדיגורה, רבי אברהם-יעקב פרידמן, המופנה למחותנו, הגאון הרב יעקב-יוסף הלפרין, ובו הוא מעתיר שבחים על האברך ומציין כי הוא קרוב משפחתו.

הגביר סבר שאולי הסכום שביקש לתת נמוך מדיי והעלה אותו, עד שהציע לתת לו שלוש-מאות רובלים – סכום עצום בימים ההם. אך האברך עמד בסירובו.

"עיין בבקשה בתוכן המכתב ותיווכח כי כל בקשת הרבי ממחותנו היא למצוא לי עבודה באחד מעסקיו", הסביר האברך. "בקשתי היחידה היא, שהואיל ואין בידי פרוטה, אשמח אם תיתן לי את הסכום הדרוש לנסיעה אל הרב הלפרין. זאת ולא יותר".

למראה פליאתו של הגביר סיפר לו האברך את השתלשלות הדברים. מצבו הכלכלי הידרדר, והוא לא הצליח למצוא פרנסה. בצר לו פנה אל קרוב משפחתו, האדמו"ר מסדיגורה, וביקש ממנו לתת לו מכתב המלצה שיסייע לו באיסוף תרומות.

"לא נכון לנצל את זכות האבות", אמר לו הרבי. "מוטב שאכתוב לך מכתב למחותני, שידאג לשלב אותך באחד מעסקיו, ומשם תבוא פרנסתך".

והרבי סיפר לאברך:

בארץ ישראל התגורר יהודי ירא שמיים ותלמיד-חכם מופלג, שבקושי הצליח להביא פת לחם לבני ביתו. השנים חלפו, שלוש מבנותיו הגיעו לגיל הנישואין, ולאיש אין פרוטה כדי להשיאן. רעייתו החלה להפציר בו כי ייסע לחוץ לארץ וידפוק על פתחי בעלי יכולת. "ליבם ייפתח כשיראו מולם יהודי מארץ הקודש", אמרה.

היהודי לא התלהב לעזוב את לימוד התורה בארץ הקודש ולצאת למסע נדודים בניכר. לבסוף נכנע, בתנאי אחד: "אינני רוצה לנצל את קדושת הארץ. לא אספר לאיש מנין באתי. רק לפני צדיק אחשוף את סיפורי".

יצא האיש לדרכו, אך מכיוון שלא גילה כי בא מארץ הקודש, התייחסו אליו כאל פושט יד רגיל, והוא הצליח לקבץ פרוטות מעטות בלבד.

כשראה שנדודיו אינם מניבים פרי החליט ללכת לבית מדרשו של רבי ישראל מרוז'ין. הרבי הקשיב לדבריו, נתן לו שישה רובלי כסף, והציע לו לנסוע אל מחותנו, רבי דוד מזבלטוב, באומרו שבוודאי יוכל לתת לו עצה טובה ומועילה.

היהודי עשה כדברי הצדיק ונסע אל רבי דוד. גם רבי דוד נתן לאיש שישה רובלי כסף, ואמר לו כי כדאי שילך אל רבי מאיר מפרמישלן. "העולם רואה אותו בבחינת נביא, והוא בוודאי יושיע אותך", אמר.

יצא היהודי לפרמישלן. ביום שלישי הגיע לעיר ומייד סר לביתו של הצדיק. השמש הביט בו ובבגדיו המרופטים והמאובקים, וסבר שהוא קבצן המחזר על הפתחים. באותו זמן מצבו הכלכלי של הרבי לא היה שפיר. הודיע השמש לאיש כי לא יוכל להיכנס עכשיו.

בצר לו פנה האיש לבית המדרש ושקע בלימוד התורה. מראה היהודי, הלומד תורה בחשק ובהתלהבות, שבה את תשומת ליבו של חייט העיר, והוא הזמינו לביתו לארוחת הערב.

הנאה מרובה רווה החייט מאורחו, שהשמיע דברי תורה משובבי נפש. הוא הזמין אותו אליו לשבת הקרובה.

בליל שבת, אחרי תפילת ערבית, לחש החייט לכמה מידידיו כי האורח שבביתו הוא אדם מיוחד, וכי הם מוזמנים לבוא אליו אחרי הסעודה, ליהנות מתורתו וחוכמתו. הללו אכן באו אל בית החייט, ואולם האורח לא אהב את ההתקהלות סביבו וסירב לדבר, עד שהאורחים התפזרו.

עברה השבת. ביום ראשון בבוקר אמר רבי מאיר לשמשו: "אני מרגיש כי בעירנו נמצא אורח מארץ ישראל. הבא אותו אליי בהקדם".

השמש החל לשאול אנשים על דבר אורח מארץ ישראל שבא לעיר. הנשאלים משכו בכתפיהם ולא ידעו דבר.

החליט השמש לגשת לאזור העגלונים, בניסיון לברר אצלם. אחד העגלונים השיב שבאמצע השבוע שעבר הסיע אורח לא-מוכר, והוא סעד בשבת אצל החייט. אולי הוא מארץ ישראל?

השמש איתר את היהודי, ולתדהמתו גילה כי זה האיש שחשב לקבצן וסירב להכניסו אל הרבי. הוא אמר לו כי הרבי הורה להביאו לפניו מייד.

"זמן רב אני ממתין לך", פנה אליו הרבי בחביבות. "כבר כמה שנים אני יודע כי יש יהודי בארץ הקודש היושב באוהלה של תורה, ואינו חפץ לנצל את מצוות יישוב ארץ ישראל בעבור נישואי בנותיו. מן השמיים הטילו עליי לדאוג לחתונת בנותיך".

הרבי ביקש מהשמש להביא אליו את התיבה הסגורה שבפינת חדרו. עיני היהודי נקרעו מתדהמה כאשר הרבי מסר לידיו תיבה מלאה מטבעות, כשהוא מרעיף עליו ברכות.

משם יצא היהודי לעבר הרבי מרוז'ין. הרבי פתח את התיבה והחל למרק את המטבעות שמקצתם החלידו, עד שהבריקו ונצצו, והיהודי חזר לביתו בארץ ישראל שמח וטוב לב.

סיים הרבי מסדיגורה את הסיפור ואמר לאברך: "כשם שאין ראוי לנצל את זכות ארץ ישראל, כך לא כדאי לנצל בעבור ממון את זכות האבות שלך"...

(על-פי 'נר ישראל')

  לומדים גאולה

הניסיונות מנשאים

הניסיונות מלווים את עם ישראל מראשית התהוותו. אברהם אבינו נתנסה בניסיונות קשים, וגם במצרים נבחנו בני ישראל בניסיונות, שהגיעו לשיאם ערב הגאולה דווקא. מתברר שגם לקראת הגאולה השלמה צפוי עם ישראל לעמוד בניסיונות לא פשוטים.

וכך נאמר ב'רעיא מהימנא' (לזוהר חלק ג, קכד,ב): "כגוונא דא יתעביד לנסא לון לישראל בפורקנא בתרייתא. הדא הוא דכתיב: יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים, דאינון מסטרא דטוב וקיימין בניסיונא, והרשיעו רשעים – אינון רשעים דרע" [=כך יעשה הקב"ה ניסיונות לעם ישראל בגאולה האחרונה, כמו שכתוב: 'יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים' – אלה שמצד הטוב יעמדו בניסיון, 'והרשיעו רשעים' – אלה הרשעים שמהרע].

להשיג 'דעת'

בתורת החסידות מדובר הרבה על 'עבודת הניסיונות'. יש ניסיונות קטנים ויום-יומיים, ויש ניסיונות קשים וגורליים, שבהם עומדת למבחן כל מערכת האמונות של האדם. הגמרא מספרת שדוד המלך רצה לעמוד בניסיון וביקש: "בְּחָנֵנִי ה' וְנַסֵּנִי", אך ידוע מה היו תוצאותיו של אותו ניסיון. על כן יהודים מתפללים בכל יום: "ואל תביאני... לידי ניסיון". חז"ל גם מייעצים לאדם: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". כל זאת מתוך הכרת כוחו של הניסיון והטלטלה העזה שהוא עלול להסב אפילו לאדם המושלם ביותר.

אך הלוא הניסיונות האלה באים מאת הקב"ה, ומכאן שיש להם מטרה חיובית. מטרת הניסיון להעלות את האדם, לרוממו ולהביאו לגובה שאליו לא היה יכול להגיע בדרך אחרת. תורת החסידות מסבירה (לקוטי תורה ראה יט) שמטרתו האמיתית וייעודו של הניסיון לנשא את האדם מעלה-מעלה: "כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹקֵיכֶם אֶתְכֶם – לָדַעַת", להביאו לבחינת 'דעת' באלוקות. על-ידי העמידה בניסיון זוכה האדם להגיע לדרָגות רוחניות גבוהות ביותר, ולכן מעמידים אותו בניסיון.

הניסיון בא לא אחת דווקא כאשר האדם כבר השיג את השלמות הנדרשת ממנו במצבו הנוכחי. כשכבר הגיע אל המֵרב שאליו הוא יכול להגיע בדרך עבודתו הנוכחית, או-אז מעמידים אותו בניסיון. מנסים לערער כביכול את מעמדו ואת הדרגה שאליה הגיע. הניסיון מחייב את האדם להפעיל כוחות נסתרים ואיתנים שאינם מתגלים בדרך כלל. הוא נדרש להפיק מתוך נפשו את כל הכוחות, גם העמוקים ביותר, כדי לעמוד בניסיון.

ואז, כשהוא אכן מצליח בזה, הוא כבר אינו אותו אדם שהיה קודם לכן. הוא מתעלה, הוא מודע עכשיו לכוחות חדשים שקיימים בתוך נפשו ואשר קודם לכן לא ידע על קיומם. הוא לומד עכשיו להפעיל כוחות אלה לעבודת ה', וכך הוא מתעלה לדרגה גבוהה לאין ערוך מזו שבה עמד בעבר. גם הסיוע הניתן לו מלמעלה גדל ומתעצם בעקבות העמידה בניסיון. הניסיון גורם אפוא להתעלות רוחנית רבה ביותר.

בלי התדיינות

עצם הידיעה שזו כל מטרת הניסיון, מקילה את ההתגברות עליו. כשהאדם יודע שבוא הניסיון אינו מעיד על חולשה מצידו, אלא להפך, על רצונו של הקב"ה לרוממו ולנשאו על-ידי העמידה בניסיון – קל לו יותר לגבור עליו. הוא רואה בניסיון את מטרתו הפנימית ואינו נגרר אחריו.

הדרך לגבור על ניסיון אינה על-ידי התדיינות איתו. יש להתעלם ממנו לחלוטין, להמשיך במילוי רצון ה' כאילו לא היה הניסיון קיים כלל וכלל. ואז זוכים שהניסיון נמוג ונעלם כלא היה.

  חיים יהודיים

למצוא בית במירוץ נגד הזמן

בשבוע הבא יפתחו כמאה אלף תלמידי ישיבה את שנת הלימודים החדשה. בהתרגשות גדולה ייכנסו התלמידים החדשים ל'שיעור א' בישיבות הקטנות והגדולות. רובם ככולם ידעו כבר לפני כמה חודשים היכן ילמדו, וקיבלו בשמחה את האישור על קבלתם לישיבה הנחשקת. אך יש תלמידים רבים שגם ברגע זה עדיין אינם יודעים לאן ילכו.

בחופשת 'בין הזמנים', בשעה שרבים נפשו בבתי המלון ובילו בחיק הטבע, היה ר' אודי עטיה מוצף פניות כואבות. הורי תלמידים שלא מצאו מסגרת נאותה פנו אליו לעזרה, כמושיע אחרון, והוא וצוותו ניסו להפוך עולמות ולשבץ את התלמידים בישיבות, מתוך תחושה שכל השגת מסגרת לתלמיד היא הצלת נפשות ממש.

שש-מאות בשנה

אל הפעילות הזאת הגיע עטיה (40) מעבודתו כמורה לתלמידים בכיתות הגבוהות ז-ח. שם ראה שנה אחר שנה תלמידים שלא התקבלו לישיבות או שנכנסו לישיבות שאינן מתאימות להם, ועזבו או נשרו. כבר אז ניסה לפעול להכוונת תלמידים לישיבות מתאימות, וראה פעם אחר פעם תלמידים שהיו על סף הידרדרות מתחילים לפרוח מחדש.

משם נולד מכון 'כיוונים לחיים'. לפחות שש-מאות תלמידים שאינם מצליחים למצוא מסגרת לימודים מטופלים מדי שנה בידי אנשי המכון. הבשורות הטובות: רובם מקבלים מענה חינוכי ונקלטים במוסדות, חוץ ממקרים חריגים. הבשורות הפחות טובות: תקופת הקורונה הביאה לשיאים חדשים את מספר הנפלטים ומחוסרי המסגרת. מייד נגיע לזה.

מענה ישיר ומהיר

"אנחנו עובדים עם מוסדות חינוך בכל הרמות, בכל המגזרים ובכל מקום בארץ", מספר עטיה. "אם ילד אינו משתלב במסגרת, אנחנו מאבחנים אותו בכלים מקצועיים, ולפי זה מתאימים לו מסגרת. יש לנו קשר עם רבנים ואנשי חינוך בכל מגזר. אנחנו מלווים את התלמידים לאורך החודשים הראשונים, כדי לראות שההיקלטות אכן בוצעה בהצלחה".

המכון מטפל גם בתלמידות במצבים דומים. הורים ומחנכים משאירים פנייה, והצוות של עטיה ממיין את הפניות לפי אזורי הארץ. "יש לנו שישה פעילים שמופקדים על מתן מענה ישיר, מהיר ומסודר. במקרים רבים אני עצמי נכנס לתמונה. השירות שלנו ניתן בלי עלות כלשהי".

נזקי הקורונה

תקופת הקורונה הזניקה את העבודה של המכון. "מספר הפניות הוכפל", אומר עטיה בכאב. "הקורונה הציפה את הבעיה בצורה קיצונית מאוד. אנחנו מקבלים עדויות קשות מהורים החשים כי הם מאבדים את ילדיהם מבחינה רוחנית. קשיים של תלמידים שלא טופלו – זינקו לממדים גבוהים. אבל איננו אומרים נואש ומחפשים לכל אחד ואחת מסגרת מתאימה".

ויש הרבה סיפוק ונחת. "אני פוגש אנשים שהקימו משפחות ואומרים לי 'הצלת לנו את החיים'. זה מרגש בעוצמות גבוהות. אני מפציר בהורים: אל תתביישו לפנות אלינו. בשביל זה אנחנו קיימים!" (מספר הטלפון של המכון 1800202520).


יש הרבה נחת וסיפוק. עטייה

  פינת ההלכה ומנהג

העדפות במתן צדקה

שאלה: האם נכון לתת את כל כספי הצדקה לקרובי המשפחה הנזקקים, ולדחות את כל הפניות האחרות?

תשובה: נאמר (דברים טו,ז): "כי יהיה בך אביון מאחד אחיך...", ואמרו חז"ל: "אחיך" – זה אחיך מאימך [הקרוב קרוב קודם, ועניי ביתו קודמין לעניי עירו]; "באחד שעריך" – אנשי עירך קודמין לאנשי עיר אחרת; "בארצך" – יושבי ארץ ישראל קודמים ליושבי חוצה לארץ.

נאמר בפוסקים, שגם אם על-ידי הנתינה לקרוביו לא יוכל לתת לשאר עניים כלל, עדיין יש להעדיף את הקרובים, ובפרט אם הקרוב נצרך ביותר.

המעלים עיניו מן הצדקה עובר בלאו, שנאמר (שם): "ולא תקפוץ את ידך". ואולם בדבר הנצרכים השולחים מכתבים לבקש צדקה, וכן בפניות טלפוניות ובקריאות של רבנים, נאמר שכיוון שיש כמה מחלוקות הפוסקים בזה (שזו ידיעה שלא בפני העני, וכן דומה למחזר על הפתחים ולגבאי צדקה המבקשים, שיש לומר שאינו עובר עליהם בלאו) – אינו חייב לתת לו "די מחסורו", ורשאי לתת מעט כפי יכולתו אחרי הנתינה לקרוביו.

אישה חייבת בצדקה אם יש לה ממון או נכסים. בימינו, שנשים רגילות לעסוק במסחר, מקבלים מהן אפילו דבר מרובה. ובפרט במדינות שהבעלים רגילים לתת לרשותן אפילו סכומים גדולים ואין מקפידים על כך.

מקורות: ספרי פ' ראה פיסקא קטז. טושו"ע יו"ד סי' רנא ס"ג, רמ"א סי' רנז ס"י ונו"כ. צדקה ומשפט פ"ג ס"ז והערה ג, וסוף הערה כג, וש"נ. ספר המנהגים – חב"ד עמ' 85 ובהערה.

  מושג ברגע

ברכה ועשייה

אנחנו מתפללים לאלוקים שיעזור לנו. לעיתים הולכים לצדיק לקבל ברכה. האם דיי בכך? הלוא התפללנו וביקשנו, קיבלנו ברכה!

על כך נאמר שברכה היא כמו גשם – אם אדם יחרוש ויזרע את השדה, הגשם יצמיח את היבול, אבל אם לא יזרע – הגשם לא יועיל לו.

כך גם אנו נדרשים לעשות את מה שמוטל עלינו, ואז הקב"ה ייתן לנו את הברכה. כך התורה אומרת: "וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה" – עליך לעשות ולא לשבת בטל, ואז אלוקים יברך אותך.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)