בפיוט "שישו ושמחו בשמחת תורה" מופיעה אמירה מפתיעה: "אגיל ואשמח בשמחת תורה, בו יבוא צמח בשמחת תורה". הקשר המיוחד של החג הזה עם הגאולה מתבטא גם בהתעוררות המיוחדת שכל יהודי חש בשמחת תורה. אפילו מי שאינם לומדים תורה כל השנה ואינם עוסקים בקיום המצוות, באים לרקוד ולשמוח עם ספר התורה. וכך גם הגאולה תעורר אף את ה'אובדים' וה'נידחים'.
כשם שביום הכיפורים מתגלה עצם הנשמה של יהודי, דרגת ה'יחידה' שבקרבו, גם בשמחת תורה פורצת ומתגלה נקודה פנימית זו. לכן זו עת רצון לבואו של משיח צדקנו, שהוא ה'יחידה' הכללית של עם ישראל כולו.
על מה השמחה
מהותו של החג באה לידי ביטוי בדרך שבה אנו מבטאים את שמחת התורה. הלוא התורה היא, כשמה, תורה עמוקה ורחבה – "כי היא חכמתכם ובינתכם" – שיש ללמוד אותה ולהתעמק בה. כיצד מבטאים שמחה בדברי חוכמה? – על-ידי לימודם או בעריכת כינוס להדגשת גדולתם. ואולם בשמחת תורה אין מבטאים את השמחה על-ידי הלימוד בתורה. להפך, אנו רוקדים עם ספר תורה סגור דווקא, קשור באבנט ומכוסה בבגד הקטיפה (או בארגז). צורה זו של השמחה אינה מאפשרת לראות אפילו אות אחת של התורה.
הדבר מוכיח כי השמחה בשמחת תורה אינה על לימוד התורה או על מידת הידיעה בתורה. לוּ זו הייתה השמחה, היו בה הבדלים עצומים בין תלמידי-חכמים ובין פשוטי עם. הראשונים היו שמחים יותר בתורה, מכיוון שלמדוה ועסקו בה כל השנה, ואילו האחרונים אולי לא היו שמחים כלל. למעשה אנו רואים שהשמחה אחידה, וכולם, תלמידי-חכמים ועמי-הארץ, יודעי ספר וסתם 'עמך', שמחים בשמחה גדולה בשמחת תורה.
העצם מתגלה
אלא שהשמחה היא על עצם העובדה שיש לנו תורה, שאותה קיבלנו מהקב"ה. גם יהודי פשוט שבפשוטים, שאינו יודע אפילו אות אחת בתורה, שמח בשמחת תורה. הוא שמח על היותו יהודי, על הקשר של עם ישראל עם הקב"ה ועל שהקב"ה נתן לנו את תורתו. אולי אין הוא יודע מהו הקב"ה ומהי התורה, אבל הוא יודע שהקב"ה והתורה הם דברים יקרים ונפלאים, שאין כמותם בכל העולם, ולכן הוא שמח.
הריקוד בשמחת תורה, כשספר התורה מגולל וסגור, מבטא את מהות השמחה בתורה – שמחה בעצם התורה. השמחה גם נעשית ברגליים ולא בראש, כי דווקא הרגליים (שמסמלות את הביצוע מתוך אמונה וקבלת עול, לעומת הראש שמסמל הבנה והשגה) הן המבטאות יותר מכול את הנקודה האמיתית של שמחת תורה.
כוח זה הוא גילוי עצם הנפש, ה'יחידה' שבנפש. דרגה זו חודרת עד העקב שברגל ומקפיצה אותו בריקוד. הבנה ורגש מוגבלים מטבעם, ויש מידה ליכולת חדירתם. יש מי שמבין ומי שאינו מבין; מי שמרגיש ומי שאינו מרגיש; מי שמבין ומרגיש יותר ומי שמבין ומרגיש פחות. אבל עצם הנשמה שווה בכל יהודי, ולכן כשמתגלית דרגה זו, היא חודרת לכל מהותו של כל יהודי, וגורמת לו לצאת בריקוד של שמחת תורה.
מכיוון ששמחת תורה הוא יום שבו מתגלה עצם מהותו של יהודי, דרגת ה'יחידה' שבו, זה יום סגולה לביאת משיח צדקנו ("בו יבוא צמח"), שגם הוא מעורר כל יהודי ולוקח אותו לריקוד הגדול והשמח מכולם – ריקוד הגאולה ב"שמחת עולם על ראשם". |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:49
זריחה: 5:43
