מן התורה שמיני עצרת הוא המאסף של חג הסוכות, ואילו היותו של היום הזה 'שמחת תורה' הוא תוספת שנוצרה במשך הדורות על-ידי בני ישראל, שנהגו לחגוג את סיום הקריאה השנתית בתורה. כך זכה החג לכינוי שמחת תורה, וכך נוספה שמחה יתרה, נוסף על ציווי התורה "ושמחת בחגך".
מנהג הוא תקנה של יהודים שנקבעה בלי ציווי אלא מרצונם להוסיף ולהדר בענייני התורה. ואולם חז"ל העניקו תוקף למנהגים וקבעו כי "מנהג ישראל תורה היא", ועד שנאמר בתלמוד (ירושלמי יבמות פרק יב הלכה א) כי במקרים מסוימים מנהג מבטל הלכה.
הוספה למעלה מהתורה
ספר הזוהר מפליא במעלת שמחת תורה (חלק ג רנו,ב): "ונוהגים לעשות ישראל עימה שמחה, ונקראת 'שמחת תורה'. ומעטרים לספר התורה בכתרו". הדיוק בדבר הכתר קשור למעלתו המיוחדת של המנהג.
הכתר מונח על ראשו של המלך. כלומר, אחרי שיש לפנינו מלך עם כל מעלותיו, ש"משכמו ומעלה גבוה מכל העם", ועד שגם יופיו בשלמות – "מלך ביופיו תחזינה עיניך", מניחים כתר על ראשו, היינו שהוא למעלה גם מראשו של המלך. וכך בני ישראל מעטרים את התורה ב'כתר' ומוסיפים בה עניין שהוא למעלה מהתורה עצמה, והוא המנהג.
ישראל מעל התורה
תוספת המנהג אין בה משום 'בל תוסיף', שכן אין עושים זאת כהוספה על מצוות התורה ואין מוסיפים עוד מצווה, אלא שמלכתחילה נקבע הדבר כמנהג בלבד.
כוחם של בני ישראל להוסיף עילוי בתורה נובע מהיותם למעלה מן התורה עצמה. כך נאמר בתנא דבי אליהו (פרק יד): "שני דברים יש בעולם – תורה וישראל, אבל איני יודע איזה מהם קודם. כשהוא אומר 'צו את בני ישראל', 'דבר אל בני ישראל' – אומר אני ישראל קדמו". אין זו קדימה בזמן אלא גם במעלה, ובכוח זה מוסיפים בני ישראל את ה'כתר' לתורה.
קשר נצחי
דבר זה מסביר מדוע אנו שמחים בשמחת תורה יותר מבחג השבועות, שבו ניתנה התורה. במתן תורה עמדו בני ישראל במדריגת צדיקים, אבל עדיין לא הייתה ודאות שהתורה לא תילקח מהם, אם יחטאו חלילה. ואכן, כשחטאו, מייד שוברו הלוחות.
החידוש בקבלת הלוחות השניים ביום הכיפורים הוא שהתורה ניתנה גם לבעלי תשובה, ואפילו למי שעדיין לא שב בפועל בתשובה. כי יהודי קשור בעצם מהותו עם הקב"ה, והחטא אינו אלא עניין חיצוני שכפה את עצמו עליו ("יצרו הוא שתקפו"). ויתרה מזו, עם הלוחות השניים ניתנו כל ענייני התורה – לצד כל כ"ד ספרי הקודש גם "הלכות מדרשות ואגדות" (שמות רבה תחילת פרשה מו). לכן השמחה בחג שמחת תורה, שבא אחרי יום הכיפורים, היא ביתר שאת, עד שבני ישראל מוסיפים מנהג שנעשה כתר לתורה.
(תורת מנחם, כרך נח, עמ' 172) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:49
זריחה: 5:43
