ספר נשים, הלכות יבום וחליצה, פרק ח.

הלכות יבום וחליצה פרק ח

א. מי שקידש אחת משתי אחיות ואין ידוע איזו מהן קידש ומת ולו אח אחד, חולץ לשתיהן כדי להתירן לאחרים, היו לו שני אחין, אחד חולץ לאחת מהן בתחלה והשני מיבם לשנייה על כל פנים, אם זו היא שקידש אחיו הרי יבם אותה ואם אינה אשת אחיו הרי נשא אשה משאר הנשים ואחותה שהיתה אשת אחיו כבר נחלצה. אבל לא ייבם האחת תחלה שמא האחרת היא אשת אחיו ונמצא שנשא קרובת זקוקתו, קדמו שני האחים וכנסו שתי היבמות אין מוציאין מידן.

ב. שנים שקדשו שתי אחיות זה אינו יודע איזו קידש וזה אינו יודע איזו קידש ומתו שניהן, לזה אח ולזה אח זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן, לזה אח אחד ולזה שנים, היחידי חולץ לשתיהן בתחלה והשנים אחד חולץ ראשון והשני מיבם, ואם קדמו וכנסו אין מוציאין מידן ואפילו היו כהנים שהחליצה שחלץ היחידי מספק חלץ והחלוצה אסורה לכהן מדברי סופרים ובספק חלוצה לא גזרו.

ג. היו לזה שני אחין ולזה שני אחין, אחיו של זה חולץ לאחת ואחיו של זה חולץ לאחת ואחר כך האח השני של זה מיבם חלוצתו של זה והאח השני של זה מיבם חלוצתו של זה, קדמו שניהן וחלצו לשתיהן לא ייבמו שני האחין האחרים, אלא אחד חולץ בתחלה ואחד מיבם לשניה, ואם קדמו וכנסו אין מוציאין מידן.

ד. האשה שהיו לה בנים והיו לכלתה בנים ונתעברה האשה ונתעברה כלתה וילדו שתיהן במחבואה אחת ונתערבו שני הילדים והגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו כיצד הן ניתרות, בני הכלה חולצין לשתיהן תחלה ולא מיבמין שכל אחת משתיהן ספק שהיא אשת אחיו ותהיה מותרת לו ספק שהיא אשת אחי אביו והיא ערוה עליו, אבל בני הזקנה או חולצין או מיבמין שאם היא זו אשת אחיו הרי יבמה ואם היא אשת בן אחיו מותרת להנשא לו שכבר נחלצה.

ה. מתו הבנים הידועים של זקנה ושל כלתה והרי בני התערובת קיימין, בני התערובת לנשי בני הזקנה חולצין ולא מיבמין שהיא ספק אשת אחי אביו שהיא ערוה עליו ספק אשת אחיו שהיא מותרת ליבמה, ולנשי בני הכלה אחד חולץ בתחלה ואחד מיבם על כל פנים, אם בן הכלה הוא זה שחלץ תחלה הרי חלץ אשת אחיו והשני מן התערובת הוא בן הזקנה ומותר לו לישא אשת בן אחיו אחר שנחלצה מיבמה, ואם זה שחלץ תחלה הוא בן הזקנה הרי חלץ לאשת בן אחיו ולא עשה כלום והשני מן התערובת הוא בן הכלה והרי יבם אשת אחיו.

ו. מי שלא שהת אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה ואין ידוע אם בן תשעה לראשון אם בן שבעה לאחרון והיו לה בנים מן הראשון ומן השני, אם מת זה הבן הספק בני הראשון ובני האחרון חולצין לאשתו ולא מיבמין שכל אחד מהן שיבא ליבם שמא אינו אחיו מאביו והרי הוא אחיו מאמו בודאי ואשת אחיו מאמו אסורה על האדם לעולם משום ערוה, וכן זה הבן הספק חולץ לנשותיהן ולא מיבם.

ז. היה בן לראשון ובן לשני שלא מאשה זו שנשאת בתוך זמן זה ומת אחד מהן, הרי זה הבן הספק חולץ לאשת זה שמת או מיבם, שאם אחיו מאביו הוא הרי יבם את אשתו ואם אינו אחיו מאביו הרי אין ביניהן אחוה כלל לפיכך מותר לו לישא את אשתו.

ח. מת הבן הספק אחד משני הבנים הודאין חולץ לאשתו תחלה והשני מיבם על כל פנים, אם אחיו הוא הרי יבם את אשתו ואם אינו אחיו ובן האב האחר הוא הרי נחלצה מאחי בעלה.

ט. מי שהלך בעלה למדינה אחרת ושמעה שמת ונשאת ואחר כך בא הבעל הראשון ומתו שניהן ולזה אחין ולזה אחין, אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מיבמין.

י. חמש נשים שהיה לכל אחת מהן בן ידוע ונתעברו חמשתן וילדו כאחת במחבואה אחת ונתערבו הולדות והגדילו התערובת ונשאו נשים ומתו החמשה אנשים ונפלו חמש הנשים לפני החמשה הבנים הודאין שאין אחד מהן יודע איזו היא אשת אחיו כיצד תקנתן, ארבעה מהן חולצין לאחת תחלה והחמישי ישא זו שנחלצה ארבע חליצות על כל פנים.

יא. כיצד אם אשת אחיו היא הרי יבם אותה ואם אינה אשת אחיו הרי היא אשת אח אחד מהארבעה והרי חלצו לה ארבעתן תחלה, וכן השנייה חולצין לה ארבעה והאחד מן הארבעה זה שנשא הראשונה והחמישי ישאנה, עד שנמצאו הבנים החמשה נשאו החמש נשים אחר שנחלצה כל אחת מהן ארבע חליצות.

יב. ולעולם הזהר בכל הספיקות בעיקרים אלו, שכל מי שנסתפק לך שמא בת חליצה היא לאיש זה או אינה צריכה לחליצה ממנו אינה ניתרת להנשא לזר עד שיחלוץ לה אותו האיש, וכל מי שיסתפק לך שמא ביאתה אסורה על איש זה בין מדברי תורה בין מדברי סופרים אינה מתיבמת לו, וכל שנחלצה חליצה מעולה או נבעלה בעילה כשרה הותרה צרתה לזר.

יג. ועל דרך זו תבין ותורה בכל הספיקות שיארעו לענין יבום וחליצה שהרי ביארנו כל העיקרין שעליהן תסמוך ותדע מי הוא שחולץ ומי הוא שמיבם ומי היא הפטורה מן החליצה ומן היבום ומי היא הראוייה ליבום. בריך רחמנא דסייען.