ספר נשים, הלכות יבום וחליצה, פרק ז.

הלכות יבום וחליצה פרק ז

א. שנים מן האחין נשואין לשתי אחיות ומתו שניהן ולא נודע איזה מהן מת ראשון, הואיל ואי אפשר ליבם שתיהן והרי זיקה נפלה על שתיהן שתיהן חולצות ולא מתיבמות, ואפילו היתה אחת מהן אסורה על היבם משום שנייה או מחייבי עשה או מחייבי לאוין הרי אלו חולצות ולא מתיבמות, אבל אם היתה אחת מהן ערוה עליו כגון שהיתה אם אשתו או בתה הרי אחותה מותרת לו ורצה חולץ רצה מיבם שהרי לא נפלה זיקתו על שתיהן שאין זיקה על הערוה.

ב. היתה אחת מהן אסורה על יבם זה משום ערוה והאחרת אסורה על היבם השני משום ערוה, האסורה לזה מותרת לאחיו והאסורה לזה מותרת לאחיו, שהרי נפלה זיקת כל אחד מהן על המותרת לו בלבד ורצה חולץ לזו המותרת לו רצה מיבם.

ג. מת אחד מן האחין ונפלה אשתו ליבום ואחר כך מת שני ונפלה אשתו שהיא אחות הראשונה ליבום והרי שתיהן קיימות שתיהן חולצות ולא מתיבמות כמו שבארנו.

ד. מתה האחרונה חזרה הראשונה להתירה וחולצת או מתיבמת, מתה הראשונה הרי האחרונה באיסורה עומדת וחולצת ולא מתיבמת שהרי לא היתה ראויה ליבום בשעת נפילתה. וכן אם קדם אחד מן האחין וחלץ לאחרונה הותרה הראשונה לשאר האחין שהרי הזיקה שאסרה אותה הסירה אחיו בחליצתו.

ה. וכן אם היתה הראשונה ערוה על אחד מהן וקדם ויבם את האחרונה שהיא מותרת לו הותרה הראשונה לשאר האחין שהרי האחרונה שאסרה אותה עליהן נתיבמה למותר לה. אבל אם היתה האחרונה היא שאסורה על אחד מהן בלבד משום ערוה הרי הוא מיבם לראשונה ושאר האחין אסורין בשתיהן וחולצין ולא מיבמין כמו שבארנו, ואם קדמו וכנסו כל אחד אחת מן האחיות מוציאין אותן מהן.

ו. שלשה אחין שנים מהן נשואין לשתי אחיות מת אחד מבעלי אחיות ועשה השלישי ביבמתו מאמר ואחר כך מת בעל האחות השני ונפלה האחות השנייה לפני האח השלישי הרי זה נותן גט לבעלת המאמר וחולץ לה וחולץ לאחותה האחרונה כדי להתירן לזר.

ז. מת זה שעשה המאמר והיתה לו אשה אחרת ונפלו שתיהן לפני בעל האחות, בעלת המאמר פטורה מן החליצה ומן היבום שהרי היא אחות אשתו והאשה האחרת חולצת ולא מתיבמת, שאין המאמר קונה קנין גמור עד שיפטור את הצרה.

ח. אחד מן היבמין שקידש אחות יבמתו אומרין לו המתן ואל תגרשנה ואל תשאנה עד שייבם אחיך או יחלוץ ליבמה זו הזקוקה לכולכם, חלץ לה אחיו או יבמה או שמתה היבמה הרי זה יכנוס ארוסתו, מתו אחיו כולם מוציא את ארוסתו בגט ויבמתו בחליצה, ואם מתה ארוסתו בין שמתה קודם מיתת האחין בין שמתה לאחר מיתתן חזרה היבמה להתירה ורצה חולץ רצה מיבם.

ט. שלשה אחין שנים מהן נשואין לשתי אחיות ויש לכל אחת משתיהן צרה ומתו הנשואין את האחיות ונפלו האחיות וצרותיהן ליבום אם חלץ לצרות נפטרו האחיות, אבל אם חלץ לאחיות לא נפטרו צרותיהן עד שיחלצו הצרות, מפני שחליצת אחיות חליצה שאינה מעולה וחליצה שאינה מעולה אינה פוטרת את הצרה כמו שבארנו.

י. ויראה לי שכך הדין בשתי יבמות הבאות מבית אחד והאחת מהן אסורה על יבמה משום שנייה או מחייבי לאוין או מחייבי עשה שאם חלץ לאסורה לא הותרה צרתה, חלץ לצרה הותרה האסורה.

יא. שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות והשלישי נשוי נכרית, מת אחד מבעלי אחיות ויבם הנשוי נכרית את אשתו ואחר כך מתה אשתו של שני ואחר כך מת השלישי ונפלו שתי נשיו לפני השני שאין לו אשה הרי אלו פטורות מן החליצה ומן היבום, האחת מפני שהיתה אחות אשתו בשעה שמת אחיו הראשון נאסרה עליו לעולם משום אשת אח כדין אשת אחיו שלא היה בעולמו והנכרית משום צרתה.

יב. וכן שני אחין נשואין לשתי אחיות ומת אחד מהן ואחר כך מתה אשתו של שני הרי זו אסורה עולמית הואיל ונאסרה עליו בשעת נפילה, אבל המגרש את אשתו והחזירה ומת הרי זו מותרת ליבם, ואע"פ שהרי נאסרה עליו בחיי אחיו בשעה שגירשה הרי חזרה להתירה וכשמת אחיו בהתירה היתה עומדת.

יג. קטנה שהשיאה אביה וגירשה בעלה והחזירה ומת ועדיין היא קטנה הרי זו אסורה ליבם מפני שגירושיה גירושין גמורין שהרי אביה השיאה ואין חזרתה חזרה גמורה שאין קידושי קטנה קידושין גמורין כמו שבארנו.

יד. והוא הדין למגרש פקחת ונתחרשה והחזירה ומת והניחה חרשת שהיא אסורה ליבם ואינה חולצת ולא מתיבמת, וצרת קטנה זו או חרשת זו חולצת או מתיבמת, ואם החזירה כשהיא קטנה או חרשת וגדלה או נתפקחה אצלו ואחר כך מת הרי זו מותרת ליבמה.

טו. שני אחין נשואין לשתי אחיות היו שתיהן קטנות הראויות למאן או חרשות ומת אחד מהן תצא משום אחות אשה ופטורה מן החליצה ומן היבום, היו אחת גדולה ואחת קטנה ומת בעל הקטנה תצא משום אחות אשה, מת בעל הגדולה מלמדין את הקטנה שתמאן בבעלה ותהיה גדולה זו מותרת ליבמה.

טז. שני אחין חרשין נשואין לשתי אחיות פקחות או חרשות או אחת פקחת ואחת חרשת וכן שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחין פקחין או חרשין או אחד פקח ואחד חרש ומת אחד מהן, אשתו פטורה מן החליצה ומן היבום משום אחות אשתו, שהרי אין נישואי אחד מהן נישואין גמורין.

יז. שני אחין אחד פקח ואחד חרש נשואין לשתי אחיות פקחות או אחת חרשת ואחת פקחת והרי הפקחת היא אשת הפקח, מת החרש תצא אשתו משום אחות אשה, מת הפקח הואיל ונישואי הפקח שמת נישואין גמורין וזיקת זה החרש גמורה ונישואי החרש אינן נישואין גמורין הרי זה מוציא את אשתו בגט מפני שאחותה זקוקה לו ואשת אחיו הפקח אסורה לעולם שאינו יכול לכנוס מפני אחותה ולא יחלוץ מפני שהוא חרש.

יח. ולמה גזרו חכמים שיוציא זה החרש אשתו החרשת והן אינן בני חיוב אלא הרי הן כקטן אוכל נבילות שאין בית דין מצווין להפרישו, אמרו חכמים אם תשב אשתו עמו נמצאת אחותה נשאת לזר ויאמרו נפטרה משום אחות אשה, לפיכך מוציא החרש אשתו בגט כדי שתהיה אחותה אסורה לעולם.

יט. וכן שני אחין פקחין נשואין לשתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת, מת בעל החרשת תצא משום אחות אשה, מת בעל הפקחת מוציא את אשתו החרשת בגט ואת אשת אחיו בחליצה, מפני שהוא פקח ויכול לחלוץ.

כ. שני אחין אחד פקח ואחד חרש והחרש נשוי שתי נשים פקחות האחת מהן ערוה על הפקח ומת החרש, שתיהן פטורות על כל פנים, אם נישואי הערוה נישואין הרי השנייה צרתה ופטורה ואם אין נישואי הערוה נישואין כך לא יהיו נישואי צרתה נישואין.

כא. היתה בתו וכיוצא בה חרשת ונשואה לאחיו הפקח צרתה חולצת ולא מתיבמת שאין נישואי החרשת גמורין.

כב. כל מקום שאמרנו בהלכות אלו שתי אחיות אחד שתי אחיות או אשה ובתה או אשה ובת בתה וכיוצא בהן ענין הדברים שהן שתי נשים שהאחת מהן ערוה עם האחרת ואי אפשר לישא שתיהן משום ערוה, וכן כל מקום שנאמר אחות אשתו או אחות יבמתו אחד אחותה או אמה או בתה ענין הדברים אחת מקרובותיה שהן ערוה עמה.