ספר נשים, הלכות יבום וחליצה, פרק ו.

הלכות יבום וחליצה פרק ו

א. יש אחין שהן ראויין ליבום או לחליצה, ויש אחין שאינן ראויין לא ליבום ולא לחליצה ואין להן זיקה כלל אלא יבמתו מותרת לזר, ויש אחין שהן ראויין לחליצה ואינן ראויין ליבום, ויש אחין שהן ראויין ליבום ואינן ראויין לחליצה.

ב. ואלו שאין להן זיקה כלל סריס חמה ואנדרוגינוס מפני שאינן ראויין לילד ולא היתה להן שעת הכושר.

ג. ואלו מיבמין ולא חולצין, החרש והשוטה והקטן מפני שאין בהן דעת לחלוץ וכשייבם החרש אינו מוציא לעולם מפני שבעילתו עושה אותה אשת איש גמורה ואין גירושיו גירושין גמורין, ובן תשע שנים ויום אחד שיבם אינו יכול לגרש עד שיגדיל כמו שבארנו.

ד. ואלו חולצין ולא מיבמין, הספיקות כגון שהיתה ספק ערוה על אחיו ופצוע דכא וכרות שפכה וכיוצא בהן ממיני הסירוס והזקן ביותר שתשש כחו וכשל, ואם בעל סריס אדם קנה שהרי היתה לו שעת הכושר ומוציא בגט מפני שהוא אסור לבוא בקהל, והטומטום חולץ ולא מיבם מפני שהוא ספק ואם נקרע ונמצא זכר רצה חולץ רצה מיבם ושאר כל האחין או חולצין או מיבמין.

ה. יש יבמות שהן ראויות לחליצה או ליבום ויש יבמות שאינן ראויות לא לחליצה ולא ליבום ואין עליהן זיקה כלל ומותרות להנשא לזר ויש יבמות שהן ראויות לחליצה אבל לא ליבום ויש יבמות שהן ראויות ליבום אבל לא לחליצה.

ו. ואלו שמתיבמות ולא חולצות, החרשת והשוטה והקטנה לפי שאין בהן דעת לקרות ולהבין ואם רצה היבם לגרש את החרשת בגט אחר שיבעול אותה הרי זה מגרש.

ז. ואלו חולצות ולא מתיבמות איסורי לאוין והשניות ואיסורי עשה כמו שיתבאר, וכל אשה שהיא ספק מגורשת חולצת ולא מתיבמת שמא יפגע בערוה שאשת אחיו שגירשה אסורה עליו משום ערוה. אבל מי שהיא מקודשת לאחיו בספק קידושין הרי היא כשאר כל היבמות וחולצת או מתיבמת שאין כאן דבר לחוש לו, וכן אשת החרש וזקנה ועקרה הרי הן כשאר כל היבמות רצה חולץ רצה מיבם שזקנה ועקרה היתה להן שעת הכושר.

ח. ואלו שהן פטורות מן החליצה ומן היבום, אשת סריס חמה ואנדרוגינוס ואשת השוטה ואשת הקטן ואילונית ומי שהיא ערוה, שנ' ולא ימחה שמו מישראל פרט לסריס חמה ואנדרוגינוס ששמם מחוי הואיל ואינן ראויין לילד מתחלת ברייתן הרי הן כמין בפני עצמו, והיה הבכור אשר תלד פרט לאילונית שאינה ראויה לילד מתחלת ברייתה, לא תהיה אשת המת פרט לאשת שוטה וקטן מפני שאין להם אישות כלל, ולקחה לו לאשה פרט לערוה שאין לו בה ליקוחין.

ט. כיצד יבמה שהיא ערוה על יבמה כגון שהיתה אחות אשתו או אמה או בתה הרי זו פטורה מן החליצה ומן היבום ואין לו עליה זיקה כלל שנ' ולקחה לו לאשה ויבמה מי שראויה ללקוחין וקידושין תופסין בה היא שהיא זקוקה ליבם.

י. היתה היבמה אסורה על יבמה איסור לאו או איסור עשה או שהיתה שנייה הרי זו חולצת ולא מתיבמת, ומפני מה צריכה חליצה מפני שיש בה לקוחין הואיל וקידושין תופסין בהן הרי הן זקוקות ליבם. ומן הדין היה שיתיבמו שהיבום מצות עשה וכל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה יבוא עשה וידחה את לא תעשה אבל חכמים גזרו שלא יתיבמו חייבי לאוין ולא שניות גזירה שמא יבוא עליה ביאה שנייה והרי ביאתה אסורה ואין שם מצוה שאין מצות עשה אלא ביאה ראשונה בלבד. לפיכך אם עבר ובעל יבמתו האסורה לו משום לאו או משום עשה ואין צריך לומר שנייה הרי זה קנה קנין גמור ומוציאה בגט והיא וכל צרותיה מותרות לזר שהרי נפטרו.

יא. ויבמה שהיא אלמנה מן הנשואין ובא עליה כהן גדול לא נפטרה צרתה שאין עשה דוחה את לא תעשה ועשה והואיל ולא קנה מן התורה קנין גמור לא הותרה צרתה לזר עד שתחלוץ.

יב. היתה היבמה ערוה על בעלה כגון שעבר או טעה ולקח אחותו מאביו ונפלה לפני אחיו, אין זו אשתו שאין קידושין תופסין בה ואינה לא בת יבום ולא בת חליצה, ואם היתה לה צרה חולצת או מתיבמת, ואם היתה זו שהיא ערוה על הבעל מותרת ליבם ורצה היבם לישא אותה וליבם צרתה הרשות בידו.

יג. היתה היבמה אסורה על בעלה משום לאו או משום עשה או שהיתה שנייה לבעל ולא היתה אסורה על היבם מצד מאלו הצדדים הרי זו מותרת ליבם, חוץ ממחזיר גרושתו משנשאת ומת שהיא חולצת ולא מתיבמת. וכן יבמה שהיא ספק ערוה על היבם או ספק ערוה על בעלה הרי זו חולצת ולא מתיבמת, לפיכך מי שקידש אשה בספק קידושין ואחר כך מת אחיו שהיה נושא אחותה ונפלה לו זו ליבום שהיא ספק אחות אשתו הרי זו חולצת ולא מתיבמת ומוציא את אשתו בגט מספק ושתיהן אסורות עליו יבמתו מפני שהיא ספק ערוה וארוסתו מפני שהיא ספק קרובת חלוצתו שהיא כשנייה כמו שבארנו.

יד. מי שמת אחיו והניח שתי נשים האחת אסורה על יבמה משום ערוה והשניה אינה ערוה, כשם שהערוה פטורה מן החליצה ומן היבום כך צרתה פטורה ולא נפלה לו זיקה על בית זה כלל, שנ' אשר לא יבנה את בית אחיו בית שיש לו לקוחין באיזו מהן שירצה הוא שיש לו עליו זיקה ובית שמקצתו אינו יכול לבנותו שהרי אין לו בו לקוחין אינו בונה אפילו מקצתו שהיה מותר ונמצאת צרת הערוה ערוה עליו משום אשת אחיו שהרי אין לו עליה זיקה.

טו. לפיכך ראובן שמת והניח שתי נשים האחת ערוה על שמעון ושתיהן ראויות ללוי אין לשמעון זיקה על בית זה והרי שתיהן תחת זיקת לוי, יבם לוי האחת מהן שהיא צרת ערוה של שמעון והיתה לו אשה אחרת ומת לוי ונפלו שתיהן לפני שמעון שתיהן פטורות מן החליצה ומן היבום משמעון, האחת מפני שהיתה צרת ערוה והשניה מפני שהיא צרתה, וכן הדין בצרת צרתה עד סוף העולם שכל אשה שאין לו עליה זיקה באיסור אשת אח עומדת לעולם.

טז. וכן אשת אחיו שלא היה בעולמו הואיל ואין לו עליה זיקה שנ' כי ישבו אחים יחדו עד שישבו שניהן בעולם ואם לא היה ביניהן ישיבה בעולם הרי זו ערוה עליו לעולם משום אשת אח ופוטרת צרתה.

יז. כיצד ראובן שמת והניח אשה, נפלה לפני שמעון ואחר שמת ראובן נולד לוי בין שנולד קודם שיבם שמעון אשת ראובן בין שנולד אחר שיבמה הרי אשת ראובן ערוה על לוי לעולם, לפיכך אם מת שמעון ונפלה זו וצרתה לפני לוי שתיהן פטורות מן החליצה ומן היבום.

יח. עשה שמעון מאמר ביבמתו אשת ראובן ומת קודם שיכנוס אותה הרי לוי חולץ לצרתה ולא מיבם שאין המאמר קונה ביבמה קנין גמור כמו שבארנו.

יט. אשה שזינת תחת בעלה ברצון ובעדים ומת קודם שיגרשנה ונפלה לפני יבם הרי היא פטורה מן החליצה ומן היבום וכן צרתה כאילו היתה ערוה על היבם מפני שטומאה כתובה בה כעריות שנ' והיא נטמאה, אבל שוטה שמת בעלה קודם שישקנה מי המרים או שאינה בת שתייה אלא בת גירושין הרי זו חולצת ולא מתיבמת ואם היתה לה צרה הרי צרתה מותרת וחולצת או מתיבמת.

כ. וכן שתי יבמות הבאות מבית אחד שהיתה האחת מהן שנייה על היבם או מחייבי לאוין או מחייבי עשה או אילונית הרי צרתה מותרת וחולצת או מתיבמת. אבל החולץ ליבמתו והלכה אחות חלוצתו או אמה וכיוצא בהן ונשאת לאחיו ולו אשה אחרת ומת ונפלו שתיהן לפניו כשם שקרובת חלוצתו אסורה עליו כך צרתה אסורה והרי שתיהן כשניות לו וחולצות ולא מתיבמות, ומפני מה אסרו צרת קרובת חלוצתו מפני שמתחלפת בצרת חלוצתו.

כא. שתי יבמות הבאות מבית אחד שהאחת מהן ערוה על היבם והרי הערוה אילונית צרתה מותרת וחולצת או מתיבמת, הואיל והאילונית אינה בת יבום הרי זו כמי שאינה ונפלה זיקתו על צרתה בלבד. וכן אם גירש אחיו את הערוה או מיאנה בו קודם שימות או שמתה בחיי בעלה ואחר כך מת אחיו הרי צרתה מותרת וחולצת או מתיבמת ואין אומרין הואיל ונעשית צרה לערוה שעה אחת תאסר לעולם שאין הצרה אסורה עד שתהיה צרת ערוה בשעת נפילה ליבום.

כב. היתה זו שהיא ערוה על היבם מקודשת לאחיו שמת בספק או מגורשת ממנו בספק או שהיתה קטנה הראויה למאן ולא מיאנה באחיו בחייו אע"פ שמיאנה ביבם צרתה חולצת ולא מתיבמת.

כג. הלכה צרת הערוה ונשאת לאחר ואחר כך נמצאת הערוה אילונית, תצא הצרה מבעלה ומיבמה וצריכה גט מבעלה וחליצה מיבמה כדי להתירה לשוק.

כד. יבם היבם הצרה מפני שדמו שהערוה אילונית ונמצאת הערוה שאינה אילונית תצא מיבמה בגט והולד ממזר.

כה. שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית, מת הנשוי נכרית ואחר כך מת אחד מבעלי אחיות הרי הנכרית חולצת ולא מתיבמת מפני שהיא צרת אחות אשתו בזיקת אחיו שמת אחרון, ולא עוד אלא אפילו גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו אחר שמת הנשוי נכרית ומת המגרש הרי הנכרית חולצת ולא מתיבמת הואיל ונעשית צרת אחות אשתו בזיקה שעה אחת, שאם תתיבם שמא יבואו ליבם אותה ואפילו לא גירש זה שמת אחרון את אשתו.

כו. ומפני מה לא גזרו דבר זה בנישואין שהרי צרת ערוה בנישואין אם גירש את הערוה ומת צרתה מותרת ליבם כמו שבארנו, מפני שאיסור צרת הערוה בנישואין ידוע לכל ואינן באין להתיר הצרה אם לא גירש הערוה ואיסור צרת ערוה בזיקה אינו ידוע לכל ובאין להתיר הצרה ואפילו לא נתגרשה הערוה.

כז. שלשה אחין נשואין שלשה נשים נכריות, מת אחד מהן ועשה השני מאמר ביבמתו ומת קודם שיכנוס ונפלו שתיהן לפני היבם הרי אלו חולצות ולא מתיבמות, מפני שבעלת המאמר עליה זיקת שני יבמין ונמצאת כאילו היא אשת שני מתים ודרשו חכמים ואמרו אשת המת ולא אשת שני מתים, לפיכך כל אשה שעליה זיקת שני יבמין חולצת ולא מתיבמת וכן צרתה ואיסורן מדברי סופרים.

כח. ומפני מה לא יחלוץ לבעלת המאמר שעליה זיקת שני יבמין וייבם צרתה, גזרה שלא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד אחת חולצת ואחת מתיבמת ולפיכך אסרו אף צרתה.

כט. עשה מאמר ביבמתו ונתן גט למאמרו ומת חזרה להתירה שהמאמר שאסרה הרי בטלו ורצה חולץ לה רצה מיבם.

ל. בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת כשהוא קטן ונפלה פעם שנייה לפני אחיו הגדול הרי זו חולצת ולא מתיבמת, שביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר מן הגדול כמו שבארנו ונמצא עליה זיקת שני יבמין.

לא. מי שחציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון ומתו שניהם מתיבמת ללוי ואינה אשת שני מתים, אם קידושי ראובן קידושין אין קידושי שמעון כלום ואם קידושי שמעון קידושין אין קידושי ראובן כלום.