מושגים נוספים בנושא
	מהי אמונה?
	בלי ספיקות
	עבודה-זרה, שיתוף
	בריאת יש מאין
	השגחה פרטית
	נס וטבע
	שבע ושמונה
	נבואה
	הבחירה החופשית
	ידיעה ובחירה
	אין רע יורד מלמעלה
	רצוא ושוב
	אמת
	קליפות
	חטא עץ-הדעת

לאחר שנשמה עוזבת את הגוף הגשמי, היא עולה לעולמות רוחניים ושואפת להגיע אל גן-העדן. מהו אותו גן-עדן שכה מדובר בו? מה כל-כך נפלא שם, עד שאומרים: "יפה שעה אחת של קורת-רוח בעולם-הבא, מכל חיי העולם-הזה"?

דבר אחד ברור: בגן-עדן מתענגות הנשמות עונג נפלא ועצום, שכל תענוגות העולם הם כאין וכאפס לעומתו. העונג הזה מתמצה במלים: "נהנים מזיו השכינה".

דירוג של תענוגות

בתורת החסידות אנו מוצאים דירוג של תענוגות העולם, לפי מעלתם וחשיבותם. העונג הפשוט ביותר הוא התענוג הגשמי - אכילה, שתייה וכו'. למעלה ממנו נמצא התענוג שבשמיעת קול ערב. עונג זה הוא גדול ונעלה יותר מתענוג גשמי וגופני, שכן הוא רוחני וזך יותר. למעלה עוד יותר עומדים תענוגי הרגש - אהבת הזולת, הענקת חסד, וכדומה. אדם שיש לו 'חוש' בהענקת אהבה וחסד, מתענג מזה עונג רב ועצום. למעלה מכל אלה שוכן העונג שבחכמה ושכל. עבור איש שכלי אין דבר שמסב לו עונג יותר מהברקת רעיון חדש או ירידה לעומקה של בעיה סבוכה.

לפנינו איפוא סדר מדורג של תענוגות, כאשר עוצמת התענוג ואיכותו עולה ככל שהוא רוחני וזך יותר. ייתכן שאדם גשמי וחומרי לא יבין כלל את התענוגים שבשירה, במידות-טובות ובדברי-חכמה, ואדרבה, הדברים הללו ייראו לו משעממים. אך זאת משום שבחומריותו אין לו כלים לחוש תענוג נעלה (כשם שבהמה בטוחה שאין בעולם דבר טעים יותר מהעשב שהיא אוכלת...). אילו היה מתרומם מחומריותו היה מבין, שעונג רוחני הוא עמוק ונעלה לאין-ערוך מתענוג גשמי.

כל אלה הם עדיין תענוגות-עולם. תענוג גדול עוד יותר הוא זה הנובע מהקב"ה. כשאדם מגיע לדרגה שבה הוא יכול לחוש תענוג אלוקי - או-אז הוא מרגיש, שכל תענוגות העולם הם כאין וכאפס לעומתו. תענוג כזה יכול אדם להרגיש במצב של דביקות בקב"ה. אז נפתחת נשמתו אל האור הבלתי-מוגבל של הקב"ה, והיא מבקשת להתמזג איתו ולהיות חלק מאין-סופיותו. זהו העונג הכי גדול, שכל התענוגים האחרים אינם אלא בבואה קלושה שלו!

אין-סוף מדריגות

אלא שכאשר הנשמה נמצאת בתוך גוף גשמי ובעולם-הזה, אין בכוחה לחוש את מהות האור האלוקי, אלא רק את עצם מציאותו. זה כמו ההבדל בין אדם השומע את קולותיה של צעדה מלכותית, לבין מי שזוכה לראותה בכל תפארתה. את מהות הזיו האלוקי יכולה הנשמה לקבל רק בגן-העדן. לכן יש שם תענוג כה נפלא, שכן שם משיגות הנשמות את העונג העליון ביותר, שהוא העונג האלוקי, בצורתו השלימה והנעלה ביותר.

בגן-העדן עצמו יש שתי מדריגות כלליות: גן-העדן התחתון וגן-העדן העליון. הזיו שמאיר בגן-העדן התחתון הוא גילוי מידותיו של הקב"ה, ואילו הזיו שמאיר בגן-עדן העליון הוא גילוי חכמתו ובינתו ודעתו של הקב"ה. נוסף על כך ישנו מדור מיוחד לנשמות הצדיקים הגדולים, והוא בעולם ה'אצילות'. באופן מפורט יותר מתחלקת כל מדריגה לאין-סוף מדריגות, שבזה מתבטאת העלייה האין-סופית שיש לנשמות בגן-העדן.

אולם אי-אפשר לבוא לגן-העדן בידיים ריקות, ולכן יש צורך בלימוד התורה ובקיום המצוות כאן בעולם-הזה. המצוות הן הכלים שבאמצעותם יכולות הנשמות לקבל את גילוי העונג העליון (ומבואר שמעשה המצוות הוא הלבוש לקבלת העונג בגן-העדן התחתון, ואילו כוונת המצוות ורגשות האהבה והיראה שליוו את קיומן הם הלבוש לקבלת הגילויים של גן-העדן העליון). על-ידי התורה והמצוות יכולה הנשמה להנות מזיו השכינה בגן-העדן, ועל כך נאמר: "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו".