מושגים נוספים בנושא
	מהי אמונה?
	בלי ספיקות
	עבודה-זרה, שיתוף
	בריאת יש מאין
	השגחה פרטית
	נס וטבע
	שבע ושמונה
	נבואה
	הבחירה החופשית
	ידיעה ובחירה
	אין רע יורד מלמעלה
	רצוא ושוב
	אמת
	קליפות
	חטא עץ-הדעת

רבים שמתקרבים ליהדות, וכמותם גם כמה מקרב שומרי-המצוות עצמם, סובלים ממה שמכונה 'ספיקות באמונה'. באופן כללי הם מאמינים בה', בתורה, בדברי חז"ל וכו' - אבל פה ושם מתעוררים ספיקות ויש איזושהי תחושה של חוסר ודאות.

יש הרואים בספיקות אלה דבר טבעי. בעיני אחרים מוכיחים הספיקות על מחשבה חופשית ועצמאית, כביכול. אך האמת היא, שספיקות באמונה הם דבר רע מאוד. וכי אפשר להעלות על הדעת שיהודי יסתפק, ולוּ לרגע קט, בקיומו של הבורא ובאמיתתה של התורה?! וכי אפשר להשלים עם העובדה שבליבו של יהודי מקננות, ולו בסתר, מחשבות כפירה ואפיקורסות?!

חולשת האמונה

איך מסלקים את הספיקות? לכאורה, הדרך הפשוטה ביותר היא להתעמק יותר ויותר בהסברים ובתשובות, ואז יתחוור שאין לספיקות על מה להתבסס. אך לאמיתו של דבר, ספק רב אם בכך אכן ייעלמו הספיקות. השכל, מעצם טבעו, איננו מוחלט. ההוכחה המוחצת ביותר משאירה תמיד סדק קל לדיעה המנוגדת. כל מה שהשכל יכול לומר הוא, שיש הסתברות גדולה יותר שהאמת היא בצד מסויים. אין השכל יכול לשלול לחלוטין את האפשרות השנייה, וממילא גם אין בכוחו לסלק ספקנות.

ספיקות באמונה, כשמם כן הם - חולשה ורפיון-מה באמונה. כאשר האמונה איתנה והיא מאירה בנפש בכוח ובעוצמה - אין שום ספיקות. הספיקות נוצרים, כאשר האמונה היא חלשה, קצת מעורפלת, קצת מופשטת מדי. על קרקע כזאת צומחים הספיקות. הבעיה אינה של השכל, אלא של עוצמת האמונה. הספיקות מלמדים על חולשת האמונה, והתחזקות האמונה תגרום ממילא לסילוק הספיקות.

איך מחזקים את האמונה? - על-ידי התורה; וליתר דיוק - על-ידי פנימיות התורה. התורה היא חכמתו של הקב"ה. היא המזון של הנשמה. כאשר יהודי לומד תורה כראוי ומתדבק בקדושתה - מתחזקים כוחותיה של הנשמה, וממילא מתחזקת גם האמונה.

תוצאות מהירות וחזקות לאין-ערוך ניתן להשיג על-ידי לימוד פנימיות התורה, תורת החסידות. בחלק הגלוי של התורה (הש"ס והפוסקים וכו'), עלול השכל להעלים על קדושת התורה, ואולם בפנימיות התורה מרגיש הלומד בכל רגע את הקדושה ואת האור הפנימי שבה. בדרך זו גם ההשפעה על הנשמה היא עמוקה ומיידית יותר.

החסידות - נשמה

זה מה שמבדיל בין תורת החסידות לבין ספרי ה'חקירה'. יש הסבורים, שהחסידות כמוה כ'פילוסופיה', כמו ספרי ה'חקירה' שעוסקים בשאלות דומות. אולם ההבדל עצום. ה'חקירה' היא שכל. אמנם שכל שעוסק במציאות הבורא, בטעמי המצוות וכו' - אבל שכל. לכן אין ה'חקירה' יכולה לסלק ספיקות באמונה. היא יכולה אמנם לחזק את אמונתם של נבוכים ולהבהיר למאמינים במה הם מאמינים; אבל אין בכוחה לסלק את הספקנות. כי, כאמור, השכל מעצם טבעו משאיר מקום גם לצד השני.

סגולתה של החסידות, שבמהותה האמיתית היא איננה שכל. היא פנימיות התורה, חשיפת הנשמה שבדברים. החסידות אמנם נתלבשה בשכל, ואנו לומדים אותה בצורה שאנו מבינים אותה בשכלנו, אבל השכל אינו אלא צורת-ביטוי של החסידות, ואין הוא ממצה את מהותה. החסידות, במהותה, היא נשמה - נשמת התורה.

אלפי יהודים שסבלו מספיקות באמונה חשו מייד בהשפעתה של החסידות. לאחר תקופת-מה של לימוד תורת החסידות נוכחו, כי הספיקות נמוגו; הם פשוט נעלמו. לאו דווקא משום שהחסידות סיפקה תשובות שכליות לספיקות, אלא משום שהיא חיזקה את הנשמה ואת האמונה, וממילא לא היה עוד מקום לספיקות. זה כוחה המופלא של תורת הבעל-שם-טוב!