מושגים נוספים בנושא
	מהי אמונה?
	בלי ספיקות
	עבודה-זרה, שיתוף
	בריאת יש מאין
	השגחה פרטית
	נס וטבע
	שבע ושמונה
	נבואה
	הבחירה החופשית
	ידיעה ובחירה
	אין רע יורד מלמעלה
	רצוא ושוב
	אמת
	קליפות
	חטא עץ-הדעת

על מה צריך יהודי לחשוב בשעה שהוא מקיים את התורה והמצוות? על גן-העדן? על הגהינם? על חיי העולם-הזה? מה צריך להיות המניע שלו לעבוד את ה' ולקיים את מצוותיו?

ידוע, שתורת החסידות ממעטת לדבר על גן-העדן ועל הגהינם. החסידות אינה רוצה שהאדם יקיים מצוות רק בגלל שכר גן-העדן או מפחד הגהינם. היא מראה לו את הדרך כיצד לקיים את התורה בגלל האור שיש בה עצמה!

את הפסוק: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע" מפרשת החסידות כך: הקב"ה אומר ליהודי, ראה, נתתי לפניך את דרך ה'חיים' ועוד יותר מזה - את דרך ה'טוב'; ומצד שני נמצאת דרך ה'מוות' וגרוע מזה - דרך ה'רע'. כלומר, ש'טוב' הוא למעלה מ'חיים' ו'רע' הוא גרוע יותר מ'מוות'.

ניתוח הוא תיקון

כדי להבין זאת מביאים משל: משל לאדם שהוזהר לא ללכת בדרך מסויימת, שיש בה שברי-זכוכית ומסמרים. אך הוא לא שמע לאזהרה והלך, וכמובן נפצע ברגליו. לקחו אותו אל הרופא והלה מיהר להכניסו לחדר-הניתוחים כדי להוציא מרגליו את הזכוכיות והמסמרים. צועק האיש ובוכה: למה מכאיבים לי? למה חותכים ומנתחים את רגלי? משיבים לו, שהמטרה היא לרפאותו ולהיטיב לו, שכן אם לא ינותח הוא מסכן את חייו.

ועכשיו אנו רואים שבמשל זה יש שני מצבים של כאב ויסורים: כאב ראשון הוא כאב הפציעה, והכאב השני הוא כאב הניתוח. אך מה גרוע יותר? מובן שכאב הפציעה. שהרי כאב הניתוח טומן בחובו טובה לאדם ורפואה למכאוביו, ואילו כאב הפציעה הוא דבר שיש בו רק כאב ורק צער.

וזהו ההבדל בין 'מוות' ל'רע': כשיהודי עובר עבירה ונענש עליה אפילו בעונש מוות, הרי ה'מוות' הוא טוב יותר מעצם העבירה. שהרי במוות ישנו תיקון מסויים לנפש (כמו כל עונשי התורה שמטרתם למרק ולטהר את נפש החוטא), ואילו החטא עצמו הוא 'רע' בתכלית.

וכשם שזה לגבי 'מוות' ו'רע', כך זה גם לגבי 'חיים' ו'טוב': ה'חיים' זהו מתן-שכר על קיום המצווה, שהיא עצמה 'טוב'. ומזה מובן, שהמצווה עצמה היא גבוהה וחשובה יותר מהשכר שניתן בעבורה, וכמו שאומרים: 'שכר מצווה - מצווה".

פחד מעצם החטא

נחזור עכשיו אל המשל ונשאל, ממה צריך האדם לפחד יותר, מעצם ההליכה בדרך זרועת שברי-זכוכית או מהניתוח שיתבצע לאחר שייפצע שם? כל בר-דעת ישיב, שהוא צריך לפחד מעצם הפציעה ולא מהניתוח, שהרי הניתוח הוא כבר תיקון ורפואה על הפציעה, ואילו הפציעה היא הרע האמיתי.

וכך גם בעבודת-ה': היראה האמיתית של יהודי לא צריכה להיות מהגהינם (ובכלל, על-פי תורת החסידות יש לגהינם משמעות אחרת לגמרי מזו שההמון מבין), אלא מעצם החטא וההתרחקות מהקב"ה. זו משמעותה של 'יראת-חטא' - יראה מעצם החטא; לא מהעונש שיבוא בעטיו ולא משום דבר אחר, אלא מעצם החטא. (וכפי שחסידים אומרים: לא צריך לפחד מהגהינם; צריך לפחד מהקב"ה!)

אותו דבר לגבי השכר: התענוג הגדול של יהודי צריך להיות בעצם קיום המצווה, בעצם ההתקרבות אל הקב"ה. אם הוא חושב על השכר ועל גן-העדן, הוא חושב למעשה על עצמו. הוא לא צריך לחשוב על מה שיהיה לו מזה, אלא על כך שזו האמת ושאין זכות גדולה יותר מאשר ההתקרבות אל הקב"ה ומילוי רצונו.

אם מישהו חושב שזו 'מדריגה' גבוהה ששייכת רק לצדיקים - טעות בידו. זה פשוט עניין של כיוון-מחשבה ושימת-לב. ויוכיחו זאת כל אותם רבבות חסידים שחיים וחושבים בפועל במושגים כאלה.

גישה כזאת מעניקה טעם אחר לתורה ולמצוות. חיי התורה הופכים להיות תענוג והם מתמלאים שמחה ואושר. היהודי מרגיש, שאין בעולם דבר טוב יותר מעצם התורה והמצוות ומעצם עבודת-ה'!