מושגים נוספים בנושא
	מהי אמונה?
	בלי ספיקות
	עבודה-זרה, שיתוף
	בריאת יש מאין
	השגחה פרטית
	נס וטבע
	שבע ושמונה
	נבואה
	הבחירה החופשית
	ידיעה ובחירה
	אין רע יורד מלמעלה
	רצוא ושוב
	אמת
	קליפות
	חטא עץ-הדעת

עיקרון השכר והעונש מהווה אחד מי"ג עיקריה של דת-ישראל. זהו ה'עיקר' האחד-עשר האומר: "אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך-שמו גומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש לעוברי מצוותיו".

כידוע, נכללו בי"ג העיקרים רק הדברים שמהווים יסוד ועמוד שעליהם עומדת כל דת-ישראל, ושבלעדיהם אין היא שלימה. לאור זאת מתעוררת תמיהה על שעיקרון השכר והעונש נכלל בי"ג העיקרים. הרי חז"ל הורו במפורש: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על-מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על-מנת לקבל פרס"! גם הרמב"ם עצמו, שניסח את י"ג העיקרים, כותב בספר 'משנה-תורה' (הל' תשובה פרק י' הלכה א'), שרק עמי-הארץ וקטני-השכל עובדים את ה' בגלל השכר או מפחד העונש, ואילו עובדי-ה' אמיתיים צריכים לעבוד את ה' מאהבה, מבלי לחשוב על השכר והעונש. אם כן, האם אפשר לומר שעבור עובדי-ה' האמיתיים יש רק שנים-עשר עיקרים?!

המצווה עצמה מולידה שכר

התשובה לשאלה זו טמונה בתפיסה מעמיקה יותר של מושגי השכר והעונש. בפשטות, השכר והעונש הם דבר נפרד מהמצווה עצמה - כשם שהמשכורת שמקבל הפועל תמורת עבודתו היא גמול ותמורה עבור העבודה ואינה חלק ממנה. אולם לאמיתו של דבר, השכר והעונש שמגיעים עבור קיום התורה והמצוות, הם חלק מהותי מהתורה והמצוות עצמן. או במלים אחרות: אם המצווה לא היתה מביאה שכר ועונש, היה חסר בה יסוד מרכזי ועיקרי.

נאמר ב'תניא' (פרק ל"ז): "הגורם שכר המצווה היא המצווה בעצמה". כך גם לגבי העונש מובא הפסוק "תייסרך רעתך" כהוכחה לכך שהעונש הוא פועל-יוצא מהחטא עצמו. כלומר, לתורה ולמצוות יש תכונה של השפעה על מציאות העולם במובן של שכר או של עונש: אם מקיימים את המצוות, הן עצמן מולידות ומביאות שכר; ואם אין מקיימים אותן, מוליך עצם החטא לתוצאות שליליות, לעונש.

למה חשוב כל-כך שהמצוות יגררו אחריהן שכר ושהשכר יבוא דווקא מתוך המצוות עצמן? מוסבר על כך בתורת החסידות, שהדבר נובע מעצם כוונת הבריאה. תכלית הבריאה כולה היא רצון ה' שהעולם הגשמי והתחתון יהיה 'דירה' לו יתברך ("נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים"). הדגש כאן הוא על "דירה בתחתונים". כלומר, שהעולם הגשמי והתחתון כמות שהוא יהיה בבחינת 'דירה' לקב"ה.

כוונת הבריאה אינה לשבור את העולם או לגרום לכך שלא יהיה עולם גשמי, תחתון. הכוונה היא להשאירו ב'תחתוניותו', בגדריו הגשמיים, בהגבלותיו הטבעיות - ושבתוך כל המציאות הזאת יאיר אור-ה'. רצון-ה' הוא, שהיהודי, על-ידי התורה והמצוות, יגרום לכך, שהעולם מצד עצמו, מצד גדריו הגשמיים, יחוש את האמת האלוקית.

להחדיר האמת

השכר והעונש מהווים חוליה מרכזית בכוונה זו. בלעדיהם לא היה העולם עצמו, מצד גשמיותו וגדריו התחתונים, יכול לחוש את האמת האלוקית. הטוב שבהליכה בדרכי ה' והרע שבאי-ציות לרצון-ה' לא היו מורגשים בעולם הגשמי. הם היו מורגשים אולי במישורים אחרים ובעולמות עליונים-רוחניים, אך לא בעולם הגשמי עצמו. לכן יצר ה' את הדברים באופן שקיום התורה והמצוות מוליד שכר ומביא טובה, ואי הליכה בדרכי ה' גוררים עונש ורעה, כדי שגם במושגי העולם הגשמי והתחתון עצמו תהיה תחושה, שהאמת האלוקית הינה דבר טוב וההיפך מזה הוא רע.

בדרך זו חודרת האמת האלוקית לכל רבדי המציאות. כיוון שהיא הטוב האמיתי - היא מורגשת ככזאת בכל רמה ובכל דרגה, גם בעולם-הזה הגשמי. יהודי צריך אמנם לקיים את התורה והמצוות לא לשם השכר, אך השכר חשוב כמטרה בפני עצמה, כדי שהטוב האלוקי יורגש גם במציאות הגשמית.