מושגים נוספים בנושא
	לא מבינים
	מבשרי אחזה אלוקה
	הקב"ה ומימד הזמן
	להבין את הבורא
	אדם ולא אדם
	דרגות באלוקות
	ממלא כל עלמין, וסובב כל עלמין
	תוהו ותיקון
	משכן לקב"ה בעולם הזה
	ישראל מפרנסין לאביהם
	שמותיו של הקב"ה
	סוד שורש וסוד תוספת
	מהי קדושה

שיהודי מבקש מהקב"ה פרנסה - זה דבר פשוט וברור, שאנו רואים בכל יום ויום; אך האם ידעתם שגם הקב"ה מבקש פרנסה מן היהודי? ובכן, כך בדיוק, בהגדרה זו, משתמש הזוהר: "ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים". כלומר, היהודים הם המספקים את ה'פרנסה' לאביהם שבשמים.

מינוח בעל משמעות דומה אנו מוצאים גם בתורה שבכתב. הקב"ה קורא לקרבנות "לחמי" - הלחם שלי. הרי שעל-ידי העלאת הקרבנות נוצרת למעלה פעולה דומה לזו שנוצרת אצל האדם על-ידי אכילת הלחם. שוב אותה נקודה של מתן 'פרנסה' לקב"ה כתוצאה ממעשינו ופעולותינו בעולם-הזה.

לחבר נפש וגוף

הדבר יובן לאור התבוננות במשמעות האכילה והפרנסה אצלנו. האדם מורכב מנפש וגוף. הנפש עצמה אינה זקוקה למזון, אך כאשר צריכה הנפש להימצא בתוך גוף גשמי, היא זקוקה לאכילה ולשתייה, כדי לחבר אותה עם הגוף. אדם רעב וצמא חש כאילו נפשו מתרחקת מגופו, וכאשר הוא אוכל ושותה - הוא מרגיש שכוחות נפשו חוזרים אליו. הביטוי השגור בפי הבריות אומר: "הארוחה הזאת השיבה את נפשי". אם-כן, פעולתו של המזון היא לחבר את כוחות הנפש עם הגוף, שכן על-ידי המזון מתלבשת הנפש היטב בתוך הגוף וכל אבריו.

דימוי זה של הנפש והגוף מקביל להתלבשות של הקב"ה בעולם. חז"ל אומרים: "מה הנפש ממלאה את הגוף, כך הקב"ה ממלא את העולם". כלומר, הקב"ה נמשל לנפש והעולם - לגוף. וכאן דרוש חיבור בין ה'נפש' ל'גוף' - בין הקב"ה לעולם - חיבור בדוגמת מזון המחבר את נפש האדם עם גופו.

חיבור זה נעשה על-ידי עם-ישראל בקיום התורה והמצוות. כשיהודים עוסקים בתורה ובמצוות, הם גורמים שהקב"ה יתלבש, כביכול, בעולם. במלים אחרות: על-ידי התורה והמצוות שופע אור אלוקי רב יותר לעולם, והוא מקבל חיוניות רבה ועשירה לאין-ערוך. לפני קיום התורה והמצוות, דומה מצב העולם למצבו של אדם שנפשו יוצאת ברעב, והתורה והמצוות מהוות כעין סעודה שמשיבה את הנפש וגורמת שפע אלוקי בכל העולמות. במיוחד בא הדבר לידי ביטוי בעבודת הקרבנות, ולכן נקראו "לחמי" - לחמו של הקב"ה.

שורשו של יהודי

משום-כך נקרא עם-ישראל ה'פרנס' של הקב"ה, מפני שהוא, על-ידי מעשיו ופעולתו, גורם לקב"ה כביכול, להתלבש בתוך העולמות להחיותם. והרי הוא בדוגמת פרנס, שעל-ידי המזון והמשקה שהוא מספק, הוא מחיה את נפש מפורנסיו, שתתלבש בגופם ותחיה אותם.

דבר דומה מצוי בדברי-חז"ל: "כשעלה משה למרום, מצאו למלאך 'סנד"ל' שקושר קשרים לקונו מתפילותיהם של ישראל". כלומר, התפילות שיהודים מוציאים כאן למטה מפיותיהם, נעשים למעלה כתרים לראשו של הקב"ה, כביכול. הדבר מצביע על הכוח הגדול שיש ליהודים, שתפילותיהם ומעשיהם מגיעים עד למעלה-מעלה ופועלים את פעולתם בהשפעת שפע אלוקי רב ועצום לעולם.

ההסבר לכוח הזה שיש ביהודי, נעוץ בשורש האלוקי שבו, שמגיע עד הקב"ה בכבודו ובעצמו. אילו היה היהודי חלק מן הבריאה והגבלותיה, לא היה בכוחו לפעול במעשיו ובעבודתו שהקב"ה יתלבש בעולמות ויחייה אותם; אבל בעצם הוא למעלה מהבריאה כולו - בנשמתו יש ניצוץ שהוא חלק מהקב"ה עצמו, ומשום-כך יש לו היכולת להיות, כביכול, ה'פרנס' של הקב"ה...