חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:08 זריחה: 6:45 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2068
ערב ש"ק פרשת כי-תצא, ח' באלול ה'תשפ"ו (21/08/2026)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2068
עכשיו אלול, הבחירות יחכו
חדש על המדף
להשיב את הניצוץ האבוד
בן סורר ומורה
גודל האבידה
רגע שהוא אלפיים שנה
מעקה לגאווה האישית
סוד ההצלחה במשחק
רציתי לשאול
הכנסת אורחים
קן של סגולות וישועות

מס' 2068, ערב שבת-קודש תצא, ח' באלול ה'תשפ"ו (21.08.2026)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

עכשיו אלול, הבחירות יחכו

רכבת דוהרת אינה נבלמת בבת אחת. את הלחיצה על הבלמים צריך לעשות עכשיו, בחודש אלול, ולא חמש דקות לפני 'כל נדרי'

כלי התקשורת והמערכות הפוליטיות מנסים לגרום לכולנו להידרך לקראת הבחירות שיהיו בעוד כחודשיים. הם מדווחים בדרמטיות על כל שביב של רחש-בחש בתוך המפלגות, כאילו אלה הדברים החשובים בחיינו.

האוּמנם? לא ממש. כן, עלינו להידרך ולהתכונן, אבל לא כל-כך לקראת הבחירות, אלא לדבר גדול וחשוב לאין ערוך – לימים הנוראים ולקבלת שנה טובה ומתוקה. ביום הבחירות נלך להצביע, אבל עיקר הקשב שלנו בימים אלה צריך להיות מופנה לתחום הרוחני. איננו חייבים לנשום בימי אלול את ההתכתשויות הבלתי-פוסקות בין הפוליטיקאים והעיתונאים.

עכשיו אפשר ומומלץ לעצור, לקחת פסק זמן. זו העת לנקות את הראש, להתעלות מעל הזמני והחולף, ולהעמיד במרכז תשומת הלב את החיים הרוחניים והערכיים שלנו.

מהות החיים

החסידות מפרשת בדרך מקורית את המושג 'מחשבות זרות'. מקובל לפרש זאת כמחשבות פסולות, בלתי-ראויות. אבל אם כך, היו צריכים לקרוא להן 'מחשבות אסורות'. 'מחשבות זרות' יכולות להיות טובות וראויות, אלא שהן זרות לזמן ולמקום המסוימים. מחשבה על קושיה בגמרא היא דבר נהדר, אבל כשהיא טורדת את האדם בשעת התפילה – זו 'מחשבה זרה'.

עכשיו, בימי אלול, כל העניינים הפוליטיים הם בבחינת 'מחשבות זרות'. זה לא הזמן להתכתשויות, להטחת השמצות זה בזה, לכיפופי ידיים. זה הזמן שבו בורא העולם מרעיף עלינו אהבה ומעורר את ליבנו להתקרב אליו, בבחינת "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי", ואנחנו צריכים לחפש את המשותף ולהכין את ליבנו לקראת הימים הנוראים.

הלוא בעוד כחודש, ביום הכיפורים, נעצור את הפולמוסים והוויכוחים. התקשורת תידום. קולות ההתכתשות ידעכו. כל אדם מישראל יתכנס בתוך עצמו, יתייצב מול בוראו, ויחשוב על חייו. בליבו יעברו הרהורים על המהות הפנימית של החיים, וכיצד מחוללים שינוי אמיתי בחיי היום-יום.

אלא שרכבת דוהרת אינה נבלמת בבת אחת. יום הכיפורים הוא נקודת שיא בתהליך עמוק שמתחיל בחודש אלול. את הלחיצה על הבלמים צריך לעשות כבר עכשיו, ולא חמש דקות לפני 'כל נדרי'.

לעצור, להירגע

חודש אלול הוא עת לחשבון נפש אישי. איך נראים חיינו? כמה אנחנו משקיעים בלימוד תורה, בהתעלוּת רוחנית? באיזו מידה אנו מתמודדים עם יצרינו ומצליחים לעדן את מידותינו? והאוּמנם אנו מעניקים תשומת לב ראויה לחינוך הילדים? ומה בדבר ההשקעה בתא המשפחתי, שהוא יסוד הבית היהודי?

בסופו של דבר, אלה החיים האמיתיים. אולי הם לא ינפיקו כותרות ויפרנסו שעות שידור, אבל בהם טמון האושר האישי והגשמת הייעוד האמיתי של חיינו. תקיעות השופר של חודש אלול הן קריאת השכמה. לעצור, להירגע, להרים את הראש מעל הזרם השוצף. להעביר את מרכז הכובד אל עצמנו.

זה הזמן לחשוב על חיינו, כיהודים. על היותנו חוליה שממשיכה את שרשרת הזהב של עם ישראל. זה הזמן לחזק את הקשר עם אבינו שבשמיים. וזה גם מה שיביא לנו כתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה.


עיניים לשמיים. חודש אלול הוא עת לחשבון נפש

  ספרים

פסקי נדה
בעריכת הרב גל מיכאלי
בהוצאת המחבר

פסקי ההלכות וחילוקי המנהגים בין קהילות ספרד, אשכנז וחב"ד, על-פי סדר הסימנים בשולחן ערוך. 288 עמ'. טל' 0542393733.

שמירת הממון
מאת הרב שמעון גדסי
בהוצאת המחבר

הלכות מבוארות בלשון קלה וברורה במגוון תחומים הקשורים לענייני ממון. 340 עמ'. טל' 039606018.

סודות הזוהר
מאת הד"ר יחיאל הררי
בהוצאת ידיעות ספרים

מאחורי העומק והמרחבים שבספר הזוהר מסתתרת תכלית: להכיר לנו את שליחות הנשמה. את הסודות האלה מציג המחבר בספרו החדש. 414 עמ'. טל' (ווטסאפ בלבד) 0584633770.

אי"ש יחיד בדורו
מאת חגי גולדשמידט
בהוצאת אפרת

סיפור חייו ומפעליו של הד"ר אליהו-יוסף שוסהיים, שהקים את אגודת 'אפרת' והפך את הצלתם של ילדי ישראל למפעל חייו. 224 עמ'. טל' 0548009597.

  שלחן שבת

להשיב את הניצוץ האבוד

בפרשת תצא מופיעה מצוות השבת אבידה: "לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם, הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ" (דברים כב,א). כשאדם רואה אבידה חל עליו איסור מוחלט לעמוד מנגד ולהתעלם, אלא עליו לפעול להשבתה לבעליה.

חובה זו אינה מותנית בהיכרות מוקדמת או בקרבת מקום. גם "אִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ" – חלה עליך החובה: "וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ, וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ" (שם ב). התורה פוסקת: "לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם" – אינך רשאי להימנע מלעזור ליהודי שני.

חודש של הארה

למצוות האלה יש משמעות פנימית עמוקה, הנוגעת לכל יהודי, ובפרט בימי חודש אלול, שבו עומדת בַמרכז עבודת התשובה. בימים אלה מאירות י"ג מידות הרחמים, כפי שמבאר רבנו הזקן במשל 'המלך בשדה':

"משל למלך, שקודם בואו לעיר יוצאים אנשי העיר לקראתו ומקבלים פניו בשדה ואז רשאים כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו, והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו". הנמשל הוא שבחודש אלול מאירה הארה אלוקית מיוחדת על כל נשמה ונשמה, המעניקה כוח לברר ולרומם את חיי המעשה והגשמיות ('שדה').

לא להשתמט

ההתעסקות בענייני העולם הגשמיים כרוכה לעיתים בסיכון רוחני, שהאדם עלול 'לאבד' את הניצוץ האלוקי שבקרבו. על מצב זה נאמר "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ וּמָצָאתָ" (דברים ד,כט). אבידה אפשר לחפש ולמצוא רק במקום שבו אבדה. בחודש אלול מאיר הקב"ה אור מיוחד, המאפשר לאדם למצוא מחדש את הניצוץ שאבד לו בתוך המציאות הגשמית.

הדברים נכונים לא רק לאדם עצמו, אלא בראש ובראשונה באשר לזולת: כשפוגשים יהודי שאיבד את הקשר לניצוץ האלוקי שבו, ושגרת חייו אינה הולמת חיים יהודיים – חל הציווי "לא תוכל להתעלם". אין מקום להתחמק ולהשתמט – זה מנוגד לטבע היהודי שלך!

אחדות הנשמות

אפילו אם מדובר ביהודי ש"לא ידעתו" – עליך לאסוף אותו אל תוך ביתך, לקרבו באהבה ובחום, "עד דרוש אחיך אותו והשבות לו" – עד שתתעורר בו עצמו הכמיהה לתבוע ולמצוא את הקשר האבוד (זמנית) עם הקב"ה. וכפי שסיפר אדמו"ר הזקן, שהבעל־שם־טוב לימד כי יש למסור את הנפש על אהבת ישראל, אפילו בעבור יהודי שמעולם לא פגשת.

האכפתיות האמיתית יוצרת אחדות של 'כולנו כאחד' – לא רק באחדות הנשמות, כפי שהן מהות אחת במקורן העליון, אלא באחדות המתבטאת גם בגוף, על־ידי חיי יום־יום ראויים בדרך התורה והמצוות. אחדות זו מרעיפה שפע ברכות – 'ברכנו אבינו' – לעם ישראל, ומובילה אל הברכה העיקרית – הגאולה האמיתית והשלמה.

(לקוטי שיחות, כרך כד, עמ' 284)

  מן המעיין

בן סורר ומורה

מורה לאחרים

"כי יהיה לאיש בן סורר ומורה" (דברים כא,יח). 'סורר' לעצמו, 'מורה' לאחרים. זו דרכם של הרשעים, שלא די להם בהיותם רשעים בעצמם, אלא רצונם גם להיות מורי דרך לאחרים ולהורות את רשעתם לרבים.

(עיטורי תורה)

על שם סופו

בן סורר ומורה נהרג על שם סופו. הגיעה תורה לסוף דעתו – סוף שמכלה ממון אביו, ומבקש לימודו ואינו מוצא, ועומד בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות. אמרה תורה, ימות זכאי ואל ימות חייב.

(רש"י)

סוף תוארו

מקשים על כך, שהלוא רש"י עצמו מפרש את הכתוב "באשר הוא שם" (בראשית כא,יז) "לפי מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נידון ולא לפי מה שעתיד לעשות"! אלא הפירוש הוא "על שם סופו" – סוף תוארו: "בן סורר ומורה". הוא נידון על ה'מורה', שלא די בהיותו סורר, אלא הוא גם מורה לאחרים ללכת בדרכיו, וגדול המחטיאו יותר מן ההורגו.

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

כל פרט חיוני

בחינוך של תורה ומצוות בכלל, ובחינוך על-פי חסידות חב"ד בפרט – אין עניין של קטנות, דרך אגב או של 'מהיכי תיתי'. כל דבר פרטי, גם פרט שולי שהבריות מכנים 'קטנוֹת', הנה בחינוך החסידותי הוא דבר גדול ואף עיקרי.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

דרוש וקבל שכר

"בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות. ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר" (סנהדרין עא). ללמדנו כי חובת לימוד תורה היא לא רק כדי לדעת מה לעשות ולקיים, אלא הלימוד עצמו הוא מצווה, אף אם אינו מביא לידי מעשה.

(רבי ישראל מסלנט)

תחילה בַּעֵר מקרבך

"וביערת הרע מקרבך, וכל ישראל ישמעו ויירָאו" (דברים כא,כא). קודם כול עליך לוודא שקיימת את "וביערת הרע מקרבך" – שאתה עצמך תהיה נקי מכל חטא ועוון; ואז "וכל ישראל ישמעו ויירָאו" – ישמעו לדברי המוסר שלך. קשוט עצמך ואחר-כך קשוט אחרים. וכדברי חז"ל: כל מי שיש בידו יראת שמיים, דבריו נשמעים.

(רבי משה טייטלבוים)

תשובה כהלכה

אפיקורס אחד התפאר באוזני רב גדול, שכבר עבר את כל העבירות שבתורה, חוץ מן העבירה של איבוד עצמו לדעת. אמר לו הרב: עבירה זו אינך יכול לעבור, כי בעשותה אתה מקיים את מצוות "וביערת הרע מקרבך"...

(מגנזי החסידות)

  אמרת השבוע

גודל האבידה

מחשובי חסידי אלכסנדר היה ר' שמואל-צבי בוימגולד, חתנו של רבי יואל שרייבר (בנו של רבי שמעון סופר). ר' שמואל-צבי נפטר בהיותו במיטב שנותיו, וחותנו, רבי יואל, נשא עליו דברי הספד.

בתוך ההספד הביא אמרה בשם סבו החת"ם סופר, על הפסוק "וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה, לא תוכל להתעלם". לכאורה המילים "אשר תאבד ממנו" מיותרות, שהרי כבר נאמר 'לכל אבידת אחיך'.

ותירץ שיש שני סוגי אבידות: אחד, שבעל האבידה יודע שאיבד אותה וגם מכיר בגודל החשיבות והיוקר של האבידה; ושני, מי שאיבד דבר יקר ואינו יודע ואינו מרגיש מה חסר לו.

וסיים רבי יואל: "גם אבידתנו זו, של הצדיק החסיד הגדול הזה, היא בעבורנו אבידה שלא זכינו לדעתה ולהכירה, ועלינו מוטלת החובה 'לא תוכל להתעלם' – עלינו לגלות לעם ישראל את גדולתו".

  גאולהפדיה

רגע שהוא אלפיים שנה

רֶגַע. על הגלות נאמר בנבואת ישעיה (נד,ז-ח): "בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ... הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ". עולה מייד השאלה: איך אפשר לכנות גלות בת אלפיים שנה 'רגע קטון'?

הרבי מהר"ש מליובאוויטש מסביר (תורת שמואל תרל"ג, חלק א, עמ' סה): "אמרו רז"ל יומו של הקב"ה אלף שנה, הרי שמזמן מועט שלמעלה נעשה למטה זמן הרבה... וכן בבחינה היותר גבוה כתיב 'ברגע קטן עזבתיך', שכל ימי העזיבה נחשב למעלה רגע קָטֹן".

הרבי מליובאוויטש דיבר על כך בזעקה (תורת מנחם כרך מד, עמ' 285): מכיוון שהקב"ה הוא עצם הטוב, וטבע הטוב להיטיב – למה עשה ה' ככה, שבשביל העבודה בדרך מנוחה יצטרכו להמתין עד לקיום הייעוד שנאמר בסיום הפרשה: "והיה בהניח ה' אלוקיך לך מכל אויבך מסביב", ואילו עיקר העבודה היא באופן ד"כי תצא למלחמה" דווקא?

"ובפרטיות יותר – שבמשך שית אלפי שנין דהווי עלמא, הנה רוב הזמן העבודה היא בדרך מלחמה, שזהו כללות המעמד ומצב בזמן הגלות...

"ואף שבנוגע לכללות זמן הגלות נאמר 'ברגע קָטֹן עזבתיך', ומייד לאחרי 'רגע קָטֹן' זה תהיה הגאולה ויקוים הייעוד 'ונגלה כבוד ה' וגו'' – הרי שיעור הזמן ד'רגע קטן' הוא רק מצד למעלה, ואילו למטה הרי זה נמשך ריבוי זמן...

"אך הענין הוא... שכך עלה ברצונו יתברך להיות נחת רוח לפניו יתברך... אמנם זה עניין שאינו מובן על-פי טעם ודעת, אבל זאת יודעים אנו, מכיוון שכך נאמר בתורה".

  אהבת ישראל

מעקה לגאווה האישית

את המצווה "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ" מפרש הרבי מליובאוויטש באשר לדרך הנכונה להשפיע על יהודי שני:

בפשטות, המעקה נועד למנוע את הזולת מליפול – "כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ", וזו מטרתו העיקרית. גם במשמעות הרוחנית של הדברים צריך לעשות 'מעקה', כדי שלא תיגרם נפילה ליהודי שני.

כשיהודי מנסה לקרב את הזולת לאבינו שבשמיים, נחשב הדבר כאילו הוא בונה 'בית חדש', עוד בית לקב"ה. וכאן נחוץ ביותר הצורך ב'מעקה', כדי שהפעולה אכן תצליח ולא תגרום תגובה הפוכה.

כשפונים אל הזולת בדברים היוצאים מן הלב, בלי פניות אישיות, ודאי ייכנסו לליבו ויפעלו את פעולתם. אך אם בדברי המקרב מתערבות נימות של ישות עצמית וגאווה – לא זו בלבד שהדבר מהווה הפרעה לקליטת הדברים, אלא הזולת אף עלול ליפול ולהתרחק.

יבוא מי ויטען: "ראוי זה ליפול" – לוּ היה אותו יהודי ראוי לתורה ולמצוות, היה יודע להבחין בין דברים אמיתיים כשהם לעצמם, לבין הגאווה שהשתרבבה לתוך דברי האיש האומרם. אומרת התורה: "אף-על-פי-כן לא תתגלגל מיתתו על-ידך" – אתה צריך להשתדל שנפילתו לא תהיה על-ידך.

לכן בקירוב יהודי שני לתורה ולמצוות צריך להקפיד לעשות 'מעקה לגגך' – להכרית את הגאווה האישית. זו הדרך להצלחה אמיתית ולקירובם של עוד יהודים לאביהם שבשמיים.

  מעשה שהיה

סוד ההצלחה במשחק

המשחק החל. רבי בונם לא ידע אם הוא מנצח או מפסיד, ואולם כעבור זמן קצר הבחין שאיש מן המשתתפים אינו נוטל את הכסף מהקופה

רבי בונם עמד בפתח מועדון ההימורים. ההמולה הרבה ושולחנות המשחק היו זרים לו לחלוטין, אבל הוא ידע בדיוק מה הוא מחפש שם.

רבי שמחה-בּוּנֶם מפרשיסחה היה לימים ממשיך דרכו של 'היהודי הקדוש' מפרשיסחה, אבל בצעירותו עסק במסחר והיה מנהל חשבונות וממונה על מסחר היערות של אשת העסקים הנודעת ונדיבת הלב תמר'ל ברגסון. לצורך כך היה נוסע מזמן לזמן לעיר דאנציג.

פעם אחת, בימי שהייתו בדאנציג, פגש צעיר יהודי מוכשר, אשר פרק מעליו את עול התורה והמצוות. בליבו של רבי בונם התעורר רצון עז להחזירו לדרך התורה והמצוות. הוא ניסה להתקרב אליו ולשוחח עימו, אולם כל ניסיונותיו עלו בתוהו.

רבי בונם הבחין כי הצעיר צועד מדי יום, בשעה קבועה, למקום מסוים. הוא החליט לעקוב אחריו, כדי להבין לאן הוא הולך ומה מעשיו. הוא גילה שהצעיר נכנס למועדון משחקי מזל והימורים, שבו היו מתכנסים אנשים מדי יום לנסות את מזלם ולהמר על כספם.

רבי בונם נכנס אחריו למועדון. כשהצעיר התיישב ליד השולחן שבו שיחקו בקלפים, התקרב רבי בונם לשולחן, התיישב לידו,  ואמר למשתתפים כי רצונו להצטרף למשחק. הוא הוציא מכיסו מעט כסף, כפי שראה שכל המשתתפים עושים, והניח אותו בקופה.

לרבי בונם לא היה שמץ של מושג כיצד משחקים בקלפים. מעולם לא החזיק קלף בידו ולא הבין או ידע דבר בעולם ההימורים. הוא רק ראה שכל אחד ואחד מהמשתתפים מניח סכום כסף בקופה המשותפת, ועשה אף הוא כמותם.

המשחק החל. רבי בונם לא ידע אם הוא מנצח או מפסיד, ואולם כעבור זמן קצר הבחין שאיש מן המשתתפים אינו נוטל את הכסף מהקופה. הוא הניח שככל הנראה הוא הזוכה, ולקח את כל הכסף. כך חזר הדבר ונשנה. רבי בונם ניצח שוב ושוב, והמזל שיחק לו עד שהצליח להרוויח סכום עצום.

הצעיר, שהיה מכור למשחקי ההימורים, ראה את הצלחתו המופלאה של רבי בונם, והיה משוכנע שלפניו מומחה גדול ובעל ניסיון רב במשחקי קלפים, ובוודאי יש לו שיטה סודית ומתוחכמת המבטיחה לו הצלחה.

מאותו רגע נדבק אליו הצעיר ולא הרפה ממנו. שוב ושוב הפציר בו שיגלה לו את השיטה הסודית שהביאה לו הצלחה כבירה כל-כך. הצעיר ליווה את רבי בונם ולא עזב אותו יומם ולילה, ובלבד שיחשוף לפניו את הסוד הכמוס.

בחוכמתו הרבה דחה אותו רבי בונם במשך כמה ימים ולא אמר לו דבר. הלה לא התייאש ולא חדל מלהפציר ומלבקש. לבסוף אמר לו רבי בונם כי הוא מוכן לגלות לו את הסוד, בתנאי שיצטרף אליו לנסיעה ליער הסמוך. "שם נוכל לשוחח בנחת, בלי הפרעות, ובלי חשש ממאזינים לא קרואים", הציע רבי בונם.

הצעיר קיבל את ההצעה בשמחה, והשניים יצאו יחד אל היער. כשהגיעו למקום מבודד עצרו. רבי בונם הרים את ידיו והחל לזעוק בקול גדול: "אוי ואבוי לנו שאיננו שׂמים את ליבנו לשוב בתשובה!".

הוא החל למרר בבכי, ובקול רועד קרא: "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה!". הוא חזר וזעק את הדברים בקול רם וברעדה שוב ושוב.


ציונו של רבי בונם מפרשיסחה (צילום: נעה, ויקיפדיה)

הבחור נחרד. הוא לא הבין מה אירע פתאום לאותו אדם שהכיר כשחקן קלפים מופלא. ואולם המילים והזעקות של רבי בונם חדרו אט-אט מבעד לחומות ליבו ונכנסו עד עמקי נשמתו.

משהו בתוכו החל להתעורר. בפעם הראשונה זה זמן רב החל להרהר על חייו ועל הדרך שבה הוא הולך. על הזמן שהוא מבזבז ועל נשמתו שמתרחקת והולכת ממקורה.

רק אז גילה לו רבי בונם את האמת, שמעולם לא שיחק בקלפים, וכי כל הצלחתו העל-טבעית לא הייתה אלא סיוע מן השמיים כדי למשוך את ליבו של הצעיר ולקרבו אליו, ועל-ידי כך להציל את נשמתו מרדת שחת.

רבי בונם הסביר לו כי בכל משחקי הקלפים אין שום חוכמה אמיתית אלא כל-כולם הבל הבלים. הוא הוסיף לדבר על ליבו בדברים חמים היוצאים מן הלב, והדברים נכנסו אל תוך הלב.

בעקבות זאת החליט הצעיר לשנות את דרכו. הדברים ששמע טלטלו את נפשו והחזירו אותו אל שורשיו. הוא שב בתשובה שלמה וחזר לשמור תורה ומצוות.

(על-פי 'הרבי – רבי בונם מפשיסחא')

  רציתי לשאול

עם הרב מרדכי (מוטי) גלבשטיין
מנהל בית חב"ד מרכז נתניה

בחשבון הנפש של אלול צריך לחטט בכל הנפילות שהיו לנו או עדיף לפתוח דף חדש ולהביט קדימה?

יהודי נכנס אל הרבי מליובאוויטש, והגיש לו מכתב שבו פירט רשימה ארוכה של חטאים שנכשל בהם. הוא סיפר שהיה בטוח כי יקבל דרך תיקון מפורטת על כל עבירה, כפי הראוי לה. להפתעתו, הרבי קרא את מה שכתב, ואמר לו: "כל זה הוא חרטה על העבר; מה עם הקבלה לעתיד?".

ודאי, חשבון הנפש מחייב הסתכלות על המקומות שבהם נכשלנו, על דברים שצריכים תיקון, להצטער עליהם ולחשוב מה נדרש לעשות כדי שלא להיכשל בהם שוב; אבל הדגש צריך להיות על המבט קדימה.

רבנו הזקן כותב בספר התניא (פרק כו) שאדם צריך לקבוע לו זמנים מיוחדים לחשבון הנפש, שבהם יתבונן "בגדולת ה' אשר חטא לו, כדי שעל-ידי זה יהיה ליבו נשבר באמת במרירות אמיתית", אך מייד לאחר מכן "יסיר העצב מליבו לגמרי ויאמין אמונה שלימה כי ה' העביר חטאתו ורב לסלוח".

בתפילת ערבית אנו מבקשים "והסר שטן מלפנינו ומאחרינו". 'שטן מלפנינו' זה היצר שמנסה להכשיל אותנו בעבירה, ו'שטן מאחרינו' זה היצר שבא אליך אחרי שנכשלת בעבירה ואומר: 'הנה, שוב נכשלת, שוב נפלת, אינך יכול להצליח, אתה תיפול בזה שוב ושוב'. מזה עלינו להיזהר.

העיסוק המופרז בנפילות גם עלול להשתיק את המצפון – תחושת הכאב מעניקה אשליה כאילו יצאנו בזה ידי חובה.

יש כאן חבל דק העובר בין הצורך בחשבון נפש על העבר לבין הפניית הפנים קדימה, לעבר התיקון וקבלת החלטות טובות על העתיד. ההתמקדות צריכה להיות בפוטנציאל החיובי שלי וביכולתי להתנער באמת ולשוב בתשובה שלמה.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב שמעון גדסי

הכנסת אורחים

שאלה: על אילו דברים יש להקפיד בהכנסת אורחים?

תשובה: מצוַות הכנסת אורחים היא חלק ממצוַות "ואהבת לרעך כמוך", ומן המצוות שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.

אמרו חז"ל: לימדה תורה דרך ארץ. הבא מהדרך מציעים לפניו מאכל ומשקה, גם אם ידוע שאינו ממש צריך לכך, כפי שמובא בפרשתנו שפרע הקב"ה מעמון ומואב "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם", אף-על-פי שבני ישראל לא נצרכו לכך, שהרי היה להם במדבר מָן שירד מן השמיים, באר שליוותה אותם בדרך ושליו מצוי.

אם המארח לא הגיש דבר מאכל ומשקה לפני האורח – לא יבקש האורח מהמארח "תן לי לאכול", אלא ימתין עד שיגיש מעצמו. וכאשר הגישו לפניו – יכול להתחיל לאכול, ואין צריך להמתין עד שיאמר לו המארח שיאכל.

יש להגיש לאורח מהאוכל המשובח והטוב ביותר שקיים בבית, ולהשכיבו במיטב המיטות. ואף אם המארח עני, לא ימנע עצמו מלהכניס אורחים, אלא יראה עצמו כאילו הוא עשיר, ויארח בסבר פנים יפות, במיטב אפשרויותיו.

לא יניח בעל הבית לילדיו לקחת בידיהם מהקערה המרכזית שמגישים בה, מכיוון שהילדים אינם מקפידים תמיד לרחוץ היטב את ידיהם, ויש לחשוש שהאוכל שבקערה יימאס בעיני האורח.

לא יהיה בעל הבית כעסן או רגזן בסעודה, מפני שגורם לאורחים ולבני הבית להתבייש מלאכול, והם עלולים לחשוש שיכעס גם על אכילתם.

מקורות: פאה פ"א משנה א. מדרש רבה ויקרא פרשה לד. רמב"ם הל' אבל פי"ד ה"א. שו"ע או"ח סי' קע סעי' ו, יג, מג"א שם ס"ק ובמשנ"ב שם ס"ק יח, ל. ספר חסידים תתכט. ראשית חכמה פרק דרך ארץ שער רביעי.

  חיים יהודיים

קן של סגולות וישועות

נוסע באופניים ומחפש קיני ציפורים, מטפס על סולמות באישון ליל, והכול כדי לזַכות עוד יהודי לקיים את המצווה הנדירה של 'שילוח הקן'

תעודת זהות. ר' ישעיה קניגסברג (36) תושב בני-ברק, חסיד בובוב. מגיל שמונה נשבה בקסמה של מצוות שילוח הקן, וברבות הימים הפך את התחביב הייחודי למפעל של זיכוי הרבים, שבמסגרתו כבר זכו יותר מאלפיים יהודים לקיים את המצווה הנדירה.


חיפוש ואיתור קינים כשרים ל'שילוח הקן'

משיכה. הייתי ילד בן שמונה, ומשהו במצווה הזאת משך אותי בעוצמה שלא יכולתי להסביר. הייתי מחפש קינים, עוקב אחרי יונים שמלקטות ענפים ומנסה להבין איפה הן בונות את הקן. כשגדלתי החלטתי לזַכות במצווה זו עוד יהודים, ובזה אני עוסק ב-12 השנים האחרונות.

חוויה. הרחבתי את פעילותי גם לילדים. אני בא לבתי ספר וקייטנות, ומביא תערוכה של קיני ציפורים ומצגת מרתקת. השיא הוא פינת ליטוף שאני מביא איתי ובה שׂלווים, אפרוחים, תוכים וברווזים. כשהילדים רואים את הציפורים מול העיניים, המצווה נהפכת לחוויה חיה, מוחשית ומרגשת.

סגולה. במצוות שילוח הקן טמונות סגולות שנכתבו בספרים לאורך הדורות, והכול נגזר מההבטחה האלוקית: "לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים". בית חדש, זיווג הגון, זרע של קיימא, פרנסה בשפע, אריכות ימים, רפואה לחולים.

סוד. הזוהר הקדוש מגלה לנו סוד: כשאנחנו משלחים את האם, המלאך הממונה על הציפור עולה לקב"ה ושואל לפניו: "כתוב בתורה שרחמיו על כל מעשיו, למה אפוא גזרת לשלח אותה?". ואז הקב"ה עונה לו: "אתם מעוררים רחמים על ציפור, אבל על הבנים שלי, השרויים בגלות, בלי בית מקדש, אינכם מבקשים?!". המצווה הזאת מעוררת רחמי שמיים עצומים ומקרבת את הגאולה.

איתור. אני נוסע באופניים, סורק עצים וגגות, ומאתר מקומות של הפקר שבהם יש קינים כשרים למהדרין. כשאני מוצא קן כזה, אני מעדכן את האדם שרוצה לזכות במצווה, מעמיס על הרכב סולם גבוה ואת כל הכלים הנדרשים, ומעמיד את היהודי מול הקן.


חיפוש ואיתור קינים כשרים ל'שילוח הקן'

משטרה. לא פעם דברים משתבשים. לילה אחד הבאתי יהודי לקיים את המצווה. עמדתי למעלה על הסולם הגבוה. השכנים, שראו אדם על סולם באמצע הלילה, הזמינו ניידת. מצאתי את עצמי על הסולם ומלמטה מכַוונים אליי אקדח טייזר... למזלי, אחד השוטרים היה דתי. הסברתי לו את העניין. השוטר השני היה ערבי ולא הבין דבר, אבל השוטר הדתי הרגיע אותו: "יש פה יונה. אני מכיר את המצווה. זה בסדר, אפשר לשחרר אותו"...


תצוגה לילדים. (צילום: איציק בליניצקי באדיבות מגזין 'משפחה')

חורף. בעונת החורף העבודה נעשית קשה ומאתגרת. זו אינה עת הקינון הטבעית של הציפורים, וכמעט שאין למצוא קינים פעילים. ובכל-זאת, בסייעתא דשמיא, הצלחתי להביא אנשים לקיים את המצווה עשרות פעמים גם בעיצומו של החורף.

אמונה. סיפור שריגש אותי מאוד היה עם בני זוג שבאו אליי, קיימו את המצווה ונולד להם בן. כעבור זמן באו שוב. שאלתי אותם: "למה באתם שנית?". הם השיבו בפשטות: "אנחנו רוצים לזכות בעוד בן, ובאנו לקיים שוב את המצווה". המחזה הזה, של יהודי שמשליך על ה' את יהבו ובא לקיים מצווה מתוך אמונה תמימה, כדי לזכות בילד, ריגש אותי מאוד. וכמובן, הם זכו בעוד בן. במקרה אחר באו אליי בני זוג שהיו להם שלוש בנות והם חיכו 15 שנה לילד נוסף ורצו בן זכר. קיימו את המצווה ונולד להם בן.

גאולה. בכל יום, בברכת המזון ובתפילות, אנחנו מבקשים על בית המקדש, ומתחננים על השכינה הקדושה שתצא מהגלות. ברוך השם שאנו זוכים בכל ימות השנה להתעסק במצווה המיוחדת הזאת, שעל-פי הזוהר מעוררת את הרחמים של אבינו מלכנו ומזרזת את ביאת משיח צדקנו. והעיקר שנזכה שהרחמים הגדולים של הקב"ה על עם ישראל יביאו את הגאולה האמיתית והשלמה (טלפון 0527158830).


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)