ופתאום אירע הנס. הרכב הדוהר החל לאבד מהירות ולהאט את קצב הנסיעה, עד שנעצר לחלוטין. החיילים הביטו משתאים. מה בלם אותו?
הושענא רבה. קצת אחרי שבע בבוקר. כפר דרום שבחבל עזה. "טוס מייד לחממות, יש שם אירוע", בקע הקול ממכשיר הקשר של דודי אלפר, רכז הביטחון של היישוב היהודי.
זה היה בשנת תשס"ד (2003). אלפר לא התמהמה לרגע. כמי שהורגל בקריאות מהסוג הזה, זינק במהירות לג'יפ הממוגן ופתח בדהרה לעבר חממות היישוב.
מה שהוביל לקריאה היה זיהוי של חיילי עמדה צה"לית, שהבחינו ברכב פאג'רו ירוק שנראה כשייך לעובד תחזוקת הגדרות. אך הרכב נסע באופן מחשיד מכיוון צפון, למקום שלא היה צריך להגיע אליו כלל. החיילים גם לא ראו קודם לכן את הרכב בשטח.
הם מיהרו להעלות את עובד התחזוקה לקשר וחששם התאמת. העובד שכביכול אמור היה לנהוג ברכב לא היה באזור כלל. המסקנה הייתה ברורה – זה רכב של מחבלים, הנושא עימו סכנה ממשית לפיגוע חמור.
בעוד אלפר דוהר לזירה ביצעו החיילים ירי הרתעתי לעבר הרכב. הרכב לא עצר. החיילים ירו ישירות על הרכב, ולתדהמתם הפאג'רו הוסיף להתקדם כאילו הכדורים אינם נוגעים בו. החיילים הפעילו את המאג, מתוך מחשבה שכדורי המקלע יבלמו את הרכב. ואולם על אף הירי הכבד, הרכב הוסיף להתקדם בלי קושי. ניכר היה שהרכב ממוגן היטב מפני כדורים.
כעת לא נותרה בידי החיילים שבעמדה שום אפשרות לבלום את הרכב הדוהר לעבר היישוב היהודי ולנטרל את המחבלים שבו.
"דבר אחד לא יכלו המחבלים לצפות". דודי אלפר
ופתאום אירע הנס. הרכב הדוהר החל לאבד מהירות ולהאט את קצב הנסיעה, עד שנעצר לחלוטין. החיילים הביטו משתאים. מה בלם אותו?
ובכן, הלילה הקודם היה עוד לילה 'שגרתי' לתושבי כפר דרום, שכמעט התרגלו למטחי פצצות המרגמה שנורו לעבר בתיהם. באותו לילה שיגרו המחבלים מטח פצצות מרגמה לעבר היישוב. מקצת הפגזים נפלו מחוץ ליישוב ומקצתם בתוכו.
אחד הפצמ"רים הצליח לעבור את שטח היישוב, עקף את החממות ששכנו בשוליו, ונחת על צינור מים ראשי, שהיה ממוקם סמוך לחממות. הפגיעה הישירה בצינור יצרה הצפה גדולה, וליד החממות נוצרה ביצה ענקית.
כאשר רכב המחבלים התקדם למחרת לעבר היישוב הוא נכנס היישר לתוך הביצה שנוצרה במקום בלילה הקודם, בעקבות פגיעת פגז המרגמה בצינור המים. הרכב, שהיה ממוגן בלוחות פלדה כבדים, שקע בתוך הביצה ולא הצליח להיחלץ ממנה.
תכניתם של המחבלים השתבשה. לא נותרה להם ברירה אלא לצאת מהרכב ולנסות לרוץ לתוך החממות.
כעת יכלו החיילים להגיב בירי לעברם. עובדים תאילנדים שעבדו במקום שמעו את היריות והסתתרו במקומות מסתור. מקצתם נכנסו למקררים, ואחרים הסתתרו תחת המיטות ובמחסנים.
המחבלים ירו לכל עבר, אך לא מצאו איש. למרבה הצער, אחד העובדים התאילנדים, צ'איין שמו, שניסה להסתתר תחת המיטה, לא שם לב שרגלו מבצבצת החוצה, והמחבלים ירו בו והרגו אותו.
כאשר אלפר הגיע למקום ברכבו, ירד המחבל מקומה שנייה של מבנה וזיהה את הג'יפ שלו. המחבל ירה לעברו צרור ארוך, וכשהבין שהג'יפ ממוגן, הסתובב לקחת טיל כתף מאולתר. ברגע שהסתובב חייל וסמ"פ פרקו במהירות מהג'יפ הצה"לי והחייל ירה במחבל וחיסל אותו.
מאחר שהחיילים זיהו שלושה מחבלים שפרקו מהרכב, היה ברור שבשטח נותרו עוד שני מחבלים. למקום הגיע דחפור כבד D9, שהתחיל לחשוף את החממה, ובסופו של דבר חוסלו כל המחבלים.
לאחר סיום האירוע התברר גודל הנס. המחבלים בחרו רכב פאג'רו ירוק, שהיה זהה לחלוטין לרכב תחזוקת הגדרות הישראלי. הם ציפו את הרכב בלוחות פלדה, וכך היה הרכב ממוגן לחלוטין. לנהג הושאר חרך קטן, כדי שיוכל לראות את כיוון הנסיעה.
בתוך הרכב הממוגן נסעו שלושה מחבלים, חמושים מכף רגל ועד ראש. מצמררת המחשבה איזה טבח היו עלולים לבצע חלילה, אילו היה הרכב מצליח להיכנס לתוך היישוב היהודי. "דבר אחד לא יכלו המחבלים לצפות", אומר דודי אלפר – "שהקב"ה מגן על עם ישראל בכל עת".
אלפר מספר בהתרגשות על ימיו כתושב כפר דרום. "הייתה לנו זכות גדולה לגור בגוש קטיף. היישוב שלנו הוכיח שגם אנשים בעלי השקפות שונות יכולים להסתדר זה עם זה. עבדנו יחד, כתף אל כתף, בשיתוף פעולה ובשמחה.
"הקב"ה רוצה שכרגע לא נהיה בגוש קטיף, אבל אנחנו מחכים לחזור לשם. כמו שאנשי גוש עציון המתינו תשע-עשרה שנה וחזרו, גם אנחנו ממתינים כבר שמונה-עשרה שנה. בכל יום אחכה לו שיבוא".
(על-פי עדות וידאו ב'רגע של חכמה') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
