חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1917 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש חג הסוכות, י"ד בתשרי ה'תשפ"ד, (29/09/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1917 - כל המדורים ברצף
לחבק גם את הערבה
יש חדש
לולב בשבת כזכר למקדש?
חג הסוכות
יופי של מצווה
יֵצאו מים חיים מירושלים
המים שיבשו את תכנית הזדון
רציתי לשאול
ברכת 'לישב בסוכה'
שלומי בונה סוכה

מס' 1917, ערב שבת-קודש חג הסוכות, י"ד בתשרי ה'תשפ"ד (29.09.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

לחבק גם את הערבה

אפשר להעריך יהודי בשל מעלותיו, חוכמתו, מידותיו הטובות. אין זו אהבת ישראל אמיתית. האחדות נבחנת בהתייחסות לערבה דווקא

הכול מכירים את המדרש המפורסם המפרט את המשמעות הסמלית של ארבעת המינים שאנו נוטלים בחג הסוכות. האתרוג, שיש בו טעם וריח, מסמל את בעלי התורה והמעשים הטובים. הלולב, שיש בפריו טעם (תמר), מסמל את בעלי התורה. ההדס, שיש לו ריח, מסמל את בעלי המעשים הטובים. והערבה, שאין בה לא טעם ולא ריח, מסמלת את היהודים שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים.

כולנו מכירים את המדרש היפה הזה, ואף חוזרים ומזכירים אותו מדי שנה בשנה, אך לא תמיד נותנים לב להתבונן במשמעותו. מתבקשת כאן השאלה – למה בעצם? למה אנחנו צריכים לצרף גם את הערבה, שאין בה שום מעלה, לא טעם ולא ריח, לא תורה ולא מעשים טובים?

לא לדחוק לשוליים

אלא שבמדרש זה בא לידי ביטוי עומק משמעותה של האחדות היהודית. אפשר לאהוב יהודי על שיש בו תורה ומעשים טובים. אפשר להעריך יהודי בשל מעלותיו, חוכמתו, מידותיו הטובות. אין זו אהבת ישראל אמיתית.

האחדות נבחנת כשאנו מגיעים לערבה דווקא, למי שאין בהם שום מעלה מיוחדת. הנטייה הטבעית היא להתרחק מהם, לדחוק אותם לשולי החברה. מה אנשים כאלה כבר יכולים לתרום לציבור? מלמד אותנו חג הסוכות שגם אותם יש לאגוד עם שאר הסוגים שבעם ישראל ולהכלילם בתוך האחדות היהודית.

האחדות היהודית איננה נמדדת במושגים של מעלות, ידיעה בתורה ומספר המעשים הטובים. ודאי שכל יהודי צריך לשאוף להיות אתרוג, ולפחות לולב והדס. אין ספק שלא ראוי להיות ערבה, מי שאין בו לא תורה ולא מעשים טובים. אבל גם היהודי הזה הוא חלק מעם ישראל.

המחשה פשוטה לכך היא אהבת הורים לילדיהם. כל אב ואם שואפים שבנם יהיה החכם והמוכשר והמוצלח ביותר, אבל האם בכך מותנית האהבה לילד? גם הורים שיש להם בן לא חכם ולא מוכשר ולא מוצלח אוהבים אותו אהבת נפש. למה הם אוהבים ילד כזה? כי האהבה הבסיסית בין הורים לילדיהם אינה תלויה כלל במידת החוכמה והכישרון וההצלחה. הוא הילד שלהם!

לאהוב כי הוא אח

זו משמעותה של האחדות היהודית. אנחנו אוהבים כל יהודי בשל עצם היותו יהודי. אהבה שאינה תלויה במעלותיו, בידיעותיו בתורה ובמעשיו הטובים. עלינו לאהוב אותו כי הוא אח, בן אברהם יצחק ויעקב.

ודאי שאין להסתפק בעצם האחדות והחיבור. המודל לחיקוי יהיה תמיד האתרוג, אותו יהודי שיש בו גם תורה וגם מעשים טובים. אבל גם מי שעדיין שרוי בדרגת ערבה הוא יהודי יקר ואהוב, ויש לחבקו ולאוהבו.

לא פשוט להפנים תובנה זו. אנו יכולים להשיג אותה כחלק מההתעלות הכללית של חג הסוכות. כאשר אנו נכנסים לסוכה ונוטלים לידינו את ארבעת המינים, בכוחנו להגיע לאמת עמוקה זו, וממנה אנו שואבים כוח להתייחס נכון לכל יהודי כל ימות השנה.


האחדות היהודית. בלי תנאים, כמו אהבת הורים לילדיהם

  יש חדש

לולב במקום תפילין

בימי חול רגיל הציבור לראות בכל מקום את דוכני התפילין, שבהם מציעים לעוברים ושבים לקיים את המצווה. בחג הסוכות יתחלפו הדוכנים לעמדות ארבעת המינים. רבבות חסידי חב"ד ברחבי הארץ ייצאו לאייש את העמדות האלה, ולהציע להמוני בית ישראל לקיים את אחת המצוות הגדולות של חג הסוכות. לצד העמדות הקבועות יסובבו אי"ה סוכות ניידות, ויזַכו את המוני בית ישראל במצוות החג.

היערכות להקפות ראשונות

בתי חב"ד ברחבי הארץ יפעילו גם השנה את מיזם ההקפות הראשונות, שנועד להעלות את המוּדעות להקפות בליל שמחת תורה ולהביא קהל רב לשמחה הגדולה. הציבור הרחב מוזמן להקפות האלה, והבאים גם ייהנו מקידוש ומכיבוד ביד רחבה. לאור ההצלחה בשנים הקודמות מצפים לקהל גדול שיבוא להשתתף השנה בשמחה.

חמישים שנות אור

השנה ימלאו חמישים שנה להכרזת הרבי מליובאוויטש על 'מבצע נרות שבת קודש', לעידוד נשים ובנות להדליק נרות שבת. לרגל היובל צעירי אגודת חב"ד יוזמים מבצע מיוחד, לחלוקת מיליון וחצי ערכות של נרות שבת, כדי לצרף עוד אלפי נשים ובנות לקיום מצווה גדולה זו, המאירה את הנשמה ואת הבית כולו.

  שלחן שבת

לולב בשבת כזכר למקדש?

כשם שאין תוקעים בשופר בראש השנה שחל בשבת, כך אין מברכים על הלולב בחג הסוכות שחל בשבת. כל זה מפני גזירה שגזר רבה, בשל החשש שעמי-הארץ יטלטלו את השופר או את הלולב ויעבירו אותו ברשות הרבים, שזה איסור מדאורייתא (ראש השנה כט,ב; סוכה מב,ב).

בספרי החסידות נידונה השאלה מדוע ראו חכמינו לבטל מצווה חשובה, כמו תקיעת שופר או נטילת לולב וכו', בגלל עמי-הארץ שעלולים לטעות. התשובה היא, שהשבת עצמה פועלת את כל העניינים הרוחניים שאנו יוצרים על־ידי השופר והלולב, וממילא כבר אין צורך כל-כך לתקוע בשופר ולברך על לולב כשהחג חל בשבת.

במקדש תקעו

כאן אפוא מתעוררת קושיה לכיוון ההפוך: אם השבת נשגבה כל־כך עד שאין בה צורך בשופר ובלולב, מדוע העילה להימנעות מן המצוות האלה היא גזירת רבה? לכאורה גם בלי החשש 'שמא יעבירנו ברשות הרבים' היו צריכים להימנע מתקיעת שופר ומנטילת לולב בשבת.

ההסבר הוא: יש כמה מצוות ומנהגים שאנו עושים כ'זכר למקדש'. לדוגמה, אכילת ה'כורך' בליל הסדר, שאומרים עליו "כן עשה הילל בזמן שבית המקדש היה קיים". לפי זה היה מקום לומר שאחרי חורבן בית המקדש עלינו דווקא לתקוע בשופר וליטול לולב בשבת, זכר למקדש שבו היו מקיימים את המצוות האלה גם בחג שחל בשבת!

מעשי זיכרון

גם בהיבט הרוחני, בפנימיות העניינים, המעשים שנעשים כזכר למקדש ודאי שהם מוסיפים הארה רוחנית מיוחדת, מעין זו שהייתה בבית המקדש. לכן אף שהשבת עצמה פועלת את פעולתן של תקיעת השופר ונטילת הלולב, היה מקום לומר שיש לקיים את המצוות האלה כזכר למקדש.

כאן מקומה של גזירת רבה, הגוברת על הערך הרוחני הנעלה של הזכר למקדש, וקובעת כי החשש 'שמא יעבירנו' מכריע שלא לתקוע בשופר ושלא ליטול לולב בחג שחל בשבת.

מזכירים ונזהרים

אנו מוצאים מורכבות כזאת גם בחג הפסח, שבו אוכלים 'כורך' זכר למקדש, ובה בעת אין אוכלים את הזרוע הצלויה, כדי שלא לתת מקום לטעות שאנו אוכלים את מה שאכלו אבותינו בבית המקדש. לכן אף נזהרים שלא לאכול בשר צלוי כלל בליל הסדר. כמו-כן, מניחים על הקערה זכר לקרבן חגיגה, אבל נזהרים שלא להניח בשר, אלא ביצה, שהיא דבר שאינו ראוי להקרבה על המזבח.

כך בעניין תקיעת שופר ונטילת לולב בחג שחל בשבת, שאמנם היה מקום לעשות זאת בשבת כזכר למקדש, ואולם נמנעים מכך מפני גזירת רבה, כדי למנוע חשש שיהודי ייכשל באיסור מדאורייתא.

(שיחות קודש תש"ם, כרך א, עמ' 127)

  מן המעיין

חג הסוכות

לב שלם

"אתרוג דומה ללולב" (מדרש רבה). מדקדקים הרבה באתרוג, שלא תימצא בו שום פגימה, מפני שיותר מכל האיברים מסוכנת פגימה כלשהי בלב.

(עיטורי תורה)

המחשבות עיקר

לא האתרוג עיקר אלא המחשבות הטובות. הלוא יש לי ייחוס אבות וגם יש לי אתרוג ולולב מהודרים, ובכל-זאת לא פעלתי שום דבר בנענועיי. ואילו השמש רבי צבי מרימנוב לא היו לו אתרוג ולולב מהודרים, ובכל-זאת כשעשה נענועים התחולל רעש בשמיים.

(רבי נפתלי מרופשיץ)

השלמת השמחה

"וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים בשנה" (אמור כג,מא). הלשון "בשנה" לא נאמר בשום חג, ומזה משמע שחג הסוכות נוגע לכל השנה יותר מחגי הפסח ושבועות. כי בשמחת החג מתקנים את העבודות של כל השנה שהייתה חסרה בהן השמחה, ועל-ידי שמחת חג הסוכות נחשבות עבודות כל השנה כאילו נעשו בשמחה.

(שם משמואל)

שמחה בקדושת החג

"חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך... ושמחת בחגך" (דברים טז,יג). זמנו של חג הוא "באספך מגרנך ומיקבך", אבל לא בזה השמחה, כי העושר לבדו לא יוסיף שמחה, אלא "ושמחת בחגך" – בעצם רוממות קדושת החג, בעיצומו של יום ובייחודו, במקרא קודש – חגים וזמנים לששון.

(חת"ם סופר)

הסוכה מצילה

"כי יצפנני בסוכה ביום רעה יסתירני בסתר אוהלו" (תהילים כז,ה). בפסוק זה יש רמז למובא בספרים הקדמונים שמצוות סוכה היא סגולה להינצל מכל דבר רע חס ושלום. שאם נגזרה על אדם גזירה רעה חס ושלום, הקב"ה מצפינו בסוכה, היינו שהוא שומר לו את זכות מצוות הסוכה ומסתירהו בסתר אוהלו.

(בני יששכר)

עראי וקבע גם יחד

"בסוכות תשבו שבעת ימים" (כג,מב). כל שבעת ימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי (סוכה ב). כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי (סוכה סח). הסוכה חייבת להיות דירת עראי דווקא, ועם זה עליה להיות קבע.

(הרבי מליובאוויטש)

הזריחה העתידית

"כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" (כג,מב). "כל האזרח" – מה שאני עתיד להזריח לעתיד לבוא, "בישראל" – בתוך ישראל ובפנימיותם, הרי עכשיו "ישבו בסוכות" – גילוי זה מתגלה עליהם כיום בבחינת 'סוכה' ומקיף, כי בזמן הזה אין הגילוי הזה יכול להתגלות בהם בפנימיות.

(לקוטי תורה)

החיים כדירת עראי

חיי האדם על פני האדמה בעולם הזה הם בבחינת סוכה – דירת עראי. בשנים שקצבו לנשמה לחיות בתוך גופו של האדם בעולם הזה צריך הוא לעסוק בעבודת הבירורים, בתורה ומצוות, ועל-ידי כך ישלים את הכוונה העליונה בירידת נשמתו לעולם הזה.

(ספר המאמרים קונטרסים)

  אמרת השבוע

יופי של מצווה

האדמו"ר מסטריקוב, רבי אברהם-אביגדור-נחום לנדא, נהג בכל שנה אחרי חג הסוכות להניח את הלולב למשמרת במקום בולט, שהיה נראה לכל מי שביקר בביתו.

שנה אחת, לקראת הפסח, עסקו כמה בחורים בניקוי הספרים בספרייתו, ובמהלך הניקיון הורידו את הלולב היבש והניחוהו על השולחן. כשסיימו לסדר את הספרים במקומם הורה להם הרבי להחזיר את הלולב למקומו, מעל ארון הספרים.

אחד הבחורים תמה והתבטא שזה לא כל-כך יפה. גער בו הרבי ואמר: "פרחים זה יפה? וילונות זה יפה? איך אפשר לומר על דבר מצווה שזה אינו דבר יפה?!".

וסיפר שבבית סבו, רבי אלימלך-מנחם-מנדל מסטריקוב, עמד ארון זכוכית מיוחד, ובו היה מונח הלולב כל ימות השנה והיה נראה לכל הנכנסים לבית.

  גאולהפדיה

יֵצאו מים חיים מירושלים

שִׂמְחַת הַמַּיִם. חג הסוכות קשור במיוחד לגאולה העתידה, והדבר משתקף בהפטרה של החג הראשון, המדברת על זמן הגאולה: "וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּיתִים...  וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלִַם" (זכריה יד,ד-ח). גם קודם הגאולה מתאפיין חג הסוכות בשמחה גדולה, הקשורה עם מים, שמחת בית השואבה.

מה הטעם לשמחה הגדולה בחג הסוכות דווקא? המדרש (ילקוט שמעוני אמור רמז תרנד) מסביר זאת על-פי נגלה: בפסח לא נאמרה שמחה, לפי שהתבואה נידונה אז, ואין אדם יודע אם עושה השנה תבואה אם אינה עושה. בעצרת נאמרה שמחה פעם אחת, לפי שהתבואה נכנסת בפנים, אבל לא נאמרו שתי שמחות, מפני שפירות האילן נידונים. אבל בחג (הסוכות), לפי שנטלו הנפשות חירות ביום הכיפורים, ועוד שהתבואה ופירות האילן בפנים  – נאמרו שלוש שמחות.

בתורת החסידות (תורת מנחם כרך כז, עמ' 34) מתבאר העניין ביתר עומק. חג הפסח מציין את השלב הראשוני בעבודת ה'. בני ישראל יצאו זה עתה ממצרים, ועדיין לא קיבלו את התורה. לכן לא נאמרה בו שמחה, הואיל ועדיין עומדים בראשית הדרך, ועדיין אין בידינו לא תבואה ולא פירות, ואין לדעת מה יהיה בסוף הדרך.

חג השבועות מציין שלב מתקדם יותר. בני ישראל כבר עשו את כל ההכנות הדרושות לקבלת התורה ואף קיבלו את התורה בפועל. לכן נאמרה בה שמחה, כי "התבואה נכנסת בפנים", אך לא נאמרו בה שתי שמחות, כי אין כאן אלא מחשבה ודיבור של קבלת התורה, ועדיין אין ביטחון שאמנם ישמרו את התורה במעשה בפועל, בחיי היום-יום ("פירות האילן נידונין").

חג הסוכות מציין את מצבו של האדם שכבר הולך בדרכו לבטח. הוא עובד את בוראו גם במעשה בפועל. כבר עברה תקופה ממושכת ממתן התורה, תקופה של שמירה בפועל  – "התבואה ופירות האילן בפנים". יתר על כן, במשך תקופה זו חטאו בני ישראל בעגל, ולאחר מכן עשו תשובה ונמחל להם חטא זה. בכך הוכיחו, שגם אחרי הירידה של החטא אפשר לחזור ולעלות למדריגה הקודמת. לכן נאמרו בו שלוש שמחות, כי חזקה על האדם שעבודתו תהיה כדבעי, לאחר שעמד במבחן הזמן והירידה.

שִׂמְחַת הַפֵּרוֹת. עוד הסבר לשמחה היתרה בחג הסוכות קשור דווקא בהיותו חג האסיף. בזמן הבית היה חג הסוכות חג האסיף כפשוטו, איסוף התבואה בגשמיות. בימינו הוא חג אסיף רוחני.

בחודש אלול, בימי הסליחות ובעשרת ימי תשובה האדם מתקן את כל חטאי השנה שעברה. עבודה זו היא בכיוון של עלייה מלמטה למעלה. לאחר מכן, בחג הסוכות, מקבל האדם את כל ה'פירות' של עבודה זו בצורת שפע אלוקי שניתן מלמעלה למטה. כך נהיה האדם בעל 'תבואה' ו'פירות' מרובים, שכן יש בידו שפע רב של זכויות. לכן הוא שמח שמחה יתרה, שבאה לידי ביטוי בשמחת חג הסוכות (לקוטי שיחות כרך כט, עמ' 418).

  מעשה שהיה

המים שיבשו את תכנית הזדון

ופתאום אירע הנס. הרכב הדוהר החל לאבד מהירות ולהאט את קצב הנסיעה, עד שנעצר לחלוטין. החיילים הביטו משתאים. מה בלם אותו?

הושענא רבה. קצת אחרי שבע בבוקר. כפר דרום שבחבל עזה. "טוס מייד לחממות, יש שם אירוע", בקע הקול ממכשיר הקשר של דודי אלפר, רכז הביטחון של היישוב היהודי.

זה היה בשנת תשס"ד (2003). אלפר לא התמהמה לרגע. כמי שהורגל בקריאות מהסוג הזה, זינק במהירות לג'יפ הממוגן ופתח בדהרה לעבר חממות היישוב.

מה שהוביל לקריאה היה זיהוי של חיילי עמדה צה"לית, שהבחינו ברכב פאג'רו ירוק שנראה כשייך לעובד תחזוקת הגדרות. אך הרכב נסע באופן מחשיד מכיוון צפון, למקום שלא היה צריך להגיע אליו כלל. החיילים גם לא ראו קודם לכן את הרכב בשטח.

הם מיהרו להעלות את עובד התחזוקה לקשר וחששם התאמת. העובד שכביכול אמור היה לנהוג ברכב לא היה באזור כלל. המסקנה הייתה ברורה – זה רכב של מחבלים, הנושא עימו סכנה ממשית לפיגוע חמור.

בעוד אלפר דוהר לזירה ביצעו החיילים ירי הרתעתי לעבר הרכב. הרכב לא עצר. החיילים ירו ישירות על הרכב, ולתדהמתם הפאג'רו הוסיף להתקדם כאילו הכדורים אינם נוגעים בו. החיילים הפעילו את המאג, מתוך מחשבה שכדורי המקלע יבלמו את הרכב. ואולם על אף הירי הכבד, הרכב הוסיף להתקדם בלי קושי. ניכר היה שהרכב ממוגן היטב מפני כדורים.

כעת לא נותרה בידי החיילים שבעמדה שום אפשרות לבלום את הרכב הדוהר לעבר היישוב היהודי ולנטרל את המחבלים שבו.


"דבר אחד לא יכלו המחבלים לצפות". דודי אלפר

ופתאום אירע הנס. הרכב הדוהר החל לאבד מהירות ולהאט את קצב הנסיעה, עד שנעצר לחלוטין. החיילים הביטו משתאים. מה בלם אותו?

ובכן, הלילה הקודם היה עוד לילה 'שגרתי' לתושבי כפר דרום, שכמעט התרגלו למטחי פצצות המרגמה שנורו לעבר בתיהם. באותו לילה שיגרו המחבלים מטח פצצות מרגמה לעבר היישוב. מקצת הפגזים נפלו מחוץ ליישוב ומקצתם בתוכו.

אחד הפצמ"רים הצליח לעבור את שטח היישוב, עקף את החממות ששכנו בשוליו, ונחת על צינור מים ראשי, שהיה ממוקם סמוך לחממות. הפגיעה הישירה בצינור יצרה הצפה גדולה, וליד החממות נוצרה ביצה ענקית.

כאשר רכב המחבלים התקדם למחרת לעבר היישוב הוא נכנס היישר לתוך הביצה שנוצרה במקום בלילה הקודם, בעקבות פגיעת פגז המרגמה בצינור המים. הרכב, שהיה ממוגן בלוחות פלדה כבדים, שקע בתוך הביצה ולא הצליח להיחלץ ממנה.

תכניתם של המחבלים השתבשה. לא נותרה להם ברירה אלא לצאת מהרכב ולנסות לרוץ לתוך החממות.

כעת יכלו החיילים להגיב בירי לעברם. עובדים תאילנדים שעבדו במקום שמעו את היריות והסתתרו במקומות מסתור. מקצתם נכנסו למקררים, ואחרים הסתתרו תחת המיטות ובמחסנים.

המחבלים ירו לכל עבר, אך לא מצאו איש. למרבה הצער, אחד העובדים התאילנדים, צ'איין שמו, שניסה להסתתר תחת המיטה, לא שם לב שרגלו מבצבצת החוצה, והמחבלים ירו בו והרגו אותו.

כאשר אלפר הגיע למקום ברכבו, ירד המחבל מקומה שנייה של מבנה וזיהה את הג'יפ שלו. המחבל ירה לעברו צרור ארוך, וכשהבין שהג'יפ ממוגן, הסתובב לקחת טיל כתף מאולתר. ברגע שהסתובב חייל וסמ"פ פרקו במהירות מהג'יפ הצה"לי והחייל ירה במחבל וחיסל אותו.

מאחר שהחיילים זיהו שלושה מחבלים שפרקו מהרכב, היה ברור שבשטח נותרו עוד שני מחבלים. למקום הגיע דחפור כבד D9, שהתחיל לחשוף את החממה, ובסופו של דבר חוסלו כל המחבלים.

לאחר סיום האירוע התברר גודל הנס. המחבלים בחרו רכב פאג'רו ירוק, שהיה זהה לחלוטין לרכב תחזוקת הגדרות הישראלי. הם ציפו את הרכב בלוחות פלדה, וכך היה הרכב ממוגן לחלוטין. לנהג הושאר חרך קטן, כדי שיוכל לראות את כיוון הנסיעה.

בתוך הרכב הממוגן נסעו שלושה מחבלים, חמושים מכף רגל ועד ראש. מצמררת המחשבה איזה טבח היו עלולים לבצע חלילה, אילו היה הרכב מצליח להיכנס לתוך היישוב היהודי. "דבר אחד לא יכלו המחבלים לצפות", אומר דודי אלפר – "שהקב"ה מגן על עם ישראל בכל עת".

אלפר מספר בהתרגשות על ימיו כתושב כפר דרום. "הייתה לנו זכות גדולה לגור בגוש קטיף. היישוב שלנו הוכיח שגם אנשים בעלי השקפות שונות יכולים להסתדר זה עם זה. עבדנו יחד, כתף אל כתף, בשיתוף פעולה ובשמחה.

"הקב"ה רוצה שכרגע לא נהיה בגוש קטיף, אבל אנחנו מחכים לחזור לשם. כמו שאנשי גוש עציון המתינו תשע-עשרה שנה וחזרו, גם אנחנו ממתינים כבר שמונה-עשרה שנה. בכל יום אחכה לו שיבוא".

(על-פי עדות וידאו ב'רגע של חכמה')

  רציתי לשאול

עם הרב יצחק קפלן

משלוחי חב"ד באשדוד

כמשפחה שחוותה אובדן קשה לנו לשמוח בחגים. החג מציף את הכאב והחסר.

זו שאלה קשה וכואבת, ואינני יכול אלא לשתף בניסיון החיים של בני משפחתי ושלי, כאשר התמודדנו עם מצב דומה. העצה שאוכל לתת היא – לא לנסות להתעלם או לשכוח, אלא בדיוק להפך, להעניק מקום ונוכחות בתוך שולחן החג לבן המשפחה החסר. אמנם הוא אינו עימנו פיזית, אבל עדיין נוכל לתת ביטוי לזיכרונות ולדברים היפים שלמדנו ממנו ושחווינו איתו.

כמה חודשים לפני בר-המצווה שלי נלקח מאיתנו בחטף, כשהוא בשיא כוחו, אבינו ע"ה, שהיה לא רק ראש המשפחה ואדם משכמו ומעלה, אלא הדמות הדומיננטית ביותר סביב שולחן השבת והחג, שאותו ניהל ביד רמה.

לאחר פטירתו הפתאומית סעודות השבת והחג הוסיפו להתנהל באותה מתכונת שהוא יצק. הוספנו לשיר את הניגונים, נזכרנו בדברי התורה ובמנהגים המיוחדים, והתחושה הייתה שהוא עדיין איתנו. בזכות כל הדברים הטובים שקיבלנו ממנו לאורך השנים, הוא הוסיף להיות נוכח בבית גם אחרי פטירתו.

ככל שאדם היה קרוב אלינו יותר וחסרונו מורגש יותר, כך החותם שהשאיר בנו עמוק יותר. בין שמדובר באב או אם, אח או אחות, בן או בת – החיים לצד בן המשפחה הקרוב העניקו לנו ללא ספק שיעורים נפלאים לחיים. במקום להתמקד בכאב ובעצב, ולחלופין להדחיק את תחושת החלל הגדול, נסו למלא אותו בכל מה שבן המשפחה האהוב השאיר לנו אחריו. אין ספק שזה מה שנשמתו הייתה רוצה שנעשה – שנוסיף לשמוח, ושנשתף גם אותה איתנו בשמחתנו.

ויהי רצון שלא נדע עוד צער לעולם, ואחרי ולמרות הכול, שיהיה לכולנו חג שמח!

  פינת ההלכה ומנהג

ברכת 'לישב בסוכה'

שאלה: האם בכל פעם שנכנסים לשבת בסוכה מברכים 'לישב בסוכה'?

תשובה: מצוות הישיבה בסוכה כוללת כל דבר שדרך האדם לעשותו בביתו: אכילה ושתייה, שינה, לימוד תורה, שיחת רעים וכו'. בלילה הראשון חובה לאכול בסוכה לפחות 'כזית' לחם.

מדין התלמוד צריך לברך על הסוכה בכל פעם שנכנסים לתוכה, גם אם אין אוכלים בה; אך למעשה כתבו הפוסקים, שמברכים על הקביעות העיקרית בלבד – האכילה, והיא פוטרת את כל שאר הדברים הנעשים בסוכה. ואולם לפי פסק רבנו הזקן, כשנכנסים לסוכה אחרת, יש לברך שוב, על מאכל או על בילוי עם ידידים.

אכילת לחם בשיעור של יותר מ'כביצה' (ששיעורה: ל'שיעורי תורה' – 54 סמ"ק, ויש נוהגים – 100 סמ"ק) מחייבת לכל הדעות ברכת 'לישב בסוכה'.

עוגות ושאר מיני מזונות בשיעור 'כביצה' חובה לאכול בסוכה, אך באשר לברכת 'לישב בסוכה' הדעות חלוקות. יש הנמנעים מלברך, ואחרים נוהגים לברך רק כשאכילה זו באה לקבוע 'קידוש במקום סעודה'. הספרדים מברכים על עוגות רק כשהן בשיעור המתאים לקביעת סעודה (בנטילת ידיים וברכת 'המוציא').

למנהג חב"ד מברכים 'לישב בסוכה' גם על מיני מזונות בשיעור 'כביצה', ואף על שתיית רביעית יין של הבדלה.

שתיית תה או קפה עם כיבוד אחר, שמקובל לאוכלו בבית בתורת קביעות, חייבים לעשותה בסוכה, אך בלי ברכה.

כשעושים קידוש על היין מברך המקדש 'לישב בסוכה' אחרי סיום הקידוש, ואילו השומעים אומרים אותה בישיבה, אחרי ברכת 'המוציא', וכן הוא מנהג חב"ד. ויש נוהגים לברך תחילה 'לישב בסוכה' בעמידה, ומייד אחר-כך יושבים לברך 'המוציא'.

במשנה מוזכר שרצוי שלא לאכול ולשתות מאומה, אפילו מים, מחוץ לסוכה. למנהג חב"ד מהדרים בכך, אך אין לברך על משקה או פירות וכדומה 'לישב בסוכה'.

מקורות: סוכה כו,ב. מה סע"ב ומרדכי שם. שו"ע או"ח ונו"כ סי' תרלט ותרמג. שו"ע אדמו"ר הזקן ומשנ"ב שם. שו"ת יחוה דעת ח"א סי' סה. ספר המנהגים חב"ד עמ' 67. אוצר מנהגי חב"ד עמ' ש. וראה שולחן מנחם או"ח ח"ג סי' שיד.

  חיים יהודיים

שלומי בונה סוכה

חודש וחצי לפני סוכות מתחיל שלומי-חי אהרן לבנות בעשר אצבעותיו את הסוכה הגדולה, שנהפכה לאטרקצייה. מה גורם לו להשקיע בה כל-כך?

תעודת זהות: שלומי-חי אהרן, בן 28, תושב אלעד. בשנים האחרונות זכיתי להלהיב אנשים עם הסוכה, בבית הפינתי שלנו ברחוב אבטליון, בעקבות ההשקעה הגדולה שלי בבנייתה. תיעוד מהסוכה הזאת הופץ בשנה שעברה ועורר גל תגובות נלהבות. עכשיו אני כאן, ב'שיחת השבוע', לספר לכם מה יש בסוכה שלנו.


התוועדות בסוכה. שלומי

ניסיתי והצלחתי. עוד בהיותי ילד צעיר הסוכה משכה את ליבי. תמיד רציתי שלמשפחה שלנו תהיה הסוכה הגדולה והיפה ביותר. משהו במצווה הזאת קסם לי. כשהתבגרתי, הייתי נהנה לעזור לאחי, הרב אלישע, לבנות את הסוכה. לפני כעשור, אחרי שאחי התחתן, הכנתי את כל החומרים לבניית הסוכה וחיכיתי שיבוא. אילוצים טכניים מנעו זאת ממנו. לא יכולתי להתאפק וניסיתי לבנות את הסוכה בעצמי. ופתאום קלטתי שבניתי לבדי את הסוכה המשפחתית. השאר היסטוריה.

יכול מראש חודש. אם בדרך כלל ההכנה לסוכות מתחילה אחר יום הכיפורים, אצלי ההכנות מתחילות כבר בראש חודש אלול. בניית הסוכה אורכת אצלי כחודש וחצי. כל יום אני מתקדם עוד קצת. למשל, היום התקנתי את המזגן. אך ככל שהבנייה דורשת זמן וחשיבה, שלוש שעות אחרי שמחת תורה כל הסוכה כבר מקופלת במחסן.

שדרוגים. מהרגע שאני פותח את המחסן בראש חודש אלול ועד הרגע שאני סוגר אותו, המוח שלי עסוק רק בסוכה. בעבורי זו חוויה של מצווה שממלאת אותי בהתלהבות מהמצווה. אני תמיד חושב איך לשדרג השנה את הסוכה. שלא יהיה קר מדיי, שלא יהיה חם מדיי, והעיקר שלאורחים יהיה כל הדרוש.

הדחף. אין לי הסבר הגיוני לדחף שמביא אותי להשקיע כל-כך הרבה בסוכה הגדולה שלנו, שבשנה האחרונה הגדלתי אותה בעוד כמה מטרים. אני פשוט אוהב להשקיע במצווה הזאת.

לו"ז מסודר. כיום יש למשפחה שלנו לו"ז מסודר של אירוח לאורך כל ימי החג. כמובן, האירוח מתחיל בחג הראשון, כשכל בני המשפחה שלנו באים מכל רחבי הארץ. אנחנו ברוך השם משפחה ברוכת ילדים, והאווירה מיוחדת במינה. לא משנה איפה בדיוק כל אחד נמצא, בליל החג הוא יתארח בסוכה המשפחתית. האירועים נמשכים בימי החג האחרים. כל אחד מארח בסוכה שלנו את חבריו להתוועדות או למפגש תורני.


חודש וחצי של בנייה ושדרוג,
עד שהסוכה מוקמת לתפארת

רגע השיא. אחרי שכולם חוזרים מבית הכנסת, בליל החג הראשון, ומתיישבים כל אחד במקומו, אבא עושה קידוש. זה הרגע שבו אתה מרגיש את תחושת הרוממות ושכל ההשקעה, המאמץ והמחשבה היו שווים.

אחדות ישראל. אני משקיע הרבה בנראות וביופי. יש בסוכה גם פינה של "והיו עיניך רואות את מוריך", ושם תלויות תמונותיהם של גדולי ישראל. הפינה הזאת היא סמל לאחדות השוררת במשפחתנו.

נצלו את הסוכה. חג הסוכות אהוב על כולם, אבל רבים מפספסים אותו. זה חג שיש בו הזדמנות נדירה לאחד את כולנו. זה לא סתם חג ארוך, בן שבעה ימים. זה זמן להיות מוקף באווירה של קדושה, בטהרה ובמצווה. לא לכל אחד מתאפשר להקים סוכה גדולה ומיוחדת, אבל העיקר הוא הישיבה בסוכה, האווירה השמחה וההתלהבות של המצווה, ואת זה כל אחד יכול להשיג.


סמל לאחדות המשפחתית.
תכנית לכל ימי החג


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)