חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1909 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת עקב, י"ז במנחם-אב ה'תשפ"ג, (04/08/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1909 - כל המדורים ברצף
לראות אור ולא שחור
יש חדש
האויבים גיבורים ואנחנו ננצח
עקב תשמעון
נימוק אלוקי
עשרה נביאים נשלחו
להציל את הערֵבים
רציתי לשאול
פינוי השולחן קודם ברכת המזון
ספר על החייל החטוף שינה חיים

 

מס' 1909, ערב שבת-קודש פרשת עקב, י"ז במנחם-אב ה'תשפ"ג (04.08.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

לראות אור ולא שחור

זה הזמן לגייס את כל הכוחות לטיפוח האהבה לארץ ישראל. יש בארץ כל-כך הרבה דברים נפלאים. הבה נפנה לעברם את מבטנו

בשבוע שעבר, בעקבות החקיקה על צמצום עילת הסבירות, רכש מטה המאבק של ההייטק את שערי העיתונים הגדולים בארץ ומרח אותם בצבע שחור. מעבר לדיון על הכסף העצום המושקע בקמפיין הזה, ראוי לתת את הדעת על המסר הקשה וחסר הפרופורציות שהוא מעביר.

אפשר להתווכח על חקיקה כזאת או אחרת. אפשר לחשוב שהיא מוטעית ושגויה. אבל זהו, אחריה הכול כבר שחור משחור? מנין באה ראיית עולם כזאת, שמתאימה אולי לילד המיטלטל בין מצבי רוח?

וזה לא רק המודעות בעיתונים, אלא כזה הוא הכיוון שאליו מובילים מרבית כלי התקשורת. האחד מתחרה ברעהו בציור חיינו בצבעים קודרים. הכול רע, שלילי, מדכא, הרוס. אין אפילו קרן אור אחת.

איפה הפרופורציות

ייתכן שמובילי הקמפיין סבורים שכיוון כזה יעיל ואפקטיבי, וכי הוא מצליח להבהיל אנשים ולרתום אותם לפעולות מחאה. אבל האם בני-אדם נבונים ומשכילים אינם קולטים את המניפולציה שנעשית על גבם? האוּמנם גם הם נסחפים לראיית מציאות קודרת ושחורה?

הלוא כל אדם בוגר יודע שהחיים מורכבים מאורות וצללים. לכל אדם מעלות וחסרונות. בכל מצב יש יתרונות ומגרעות. אנחנו רגילים לראות תמונה מאוזנת, לשקול את כל הצדדים. איך קרה פתאום שהצליחו להשחיר את החיים בארץ ולשדר לכל העולם, וגם לאויבינו, תמונה של חורבן מוחלט – ההפך הגמור מהמציאות?!

קמפיין בא וקמפיין הולך, אבל האווירה הקודרת הזאת עלולה לגרום נזק לא ישוער. מי יודע כמה צעירים נדחפים בעקבותיה לעזיבת הארץ. מי יכול להעריך עד כמה היא מכרסמת באהבת הארץ, שגם קודם לכן מצבה לא היה מרנין.

זה הזמן לגייס את כל הכוחות לטיפוח האהבה לארץ ישראל. להכרה בייחודה ובקדושתה. להיותה 'פלטרין של מלך' – ארמונו של בורא העולם. יש בארץ כל-כך הרבה דברים נפלאים. הבה נפנה לעברם את מבטנו.

שיר הלל לארץ ישראל

הפסוקים שנקרא השבת בפרשת השבוע מבטאים ביטוי נפלא את ייחודה של ארץ ישראל. התורה מתארת את השפע שבה, את סגולותיה המיוחדות, והעיקר – את היותה "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ, תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ, מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" – ארץ שהקב"ה, כביכול, שם בה תמיד את עיניו, צופה ומביט על כל הנעשֶה בה ושומר ומגן עליה ועל יושביה.

זכינו זכות שלא זכו לה עשרות דורות של יהודים – לחיות בארץ אבותינו, בנחלה הנצחית שנתן הקב"ה לעמו. זכות זו היא גם חובה. עלינו לשמור על קדושת הארץ, להבטיח את ייחודה וטהרתה, ולגדל בה דור יהודי שיתייחס לארץ באותה אהבה והתרגשות שרחשו כלפיה סבינו וסבותינו.

קדושת הארץ גם מחייבת התנהגות הולמת. בפלטרין של מלך אי-אפשר להתנהג כמו בשוק. החינוך לקדושת הארץ מוליד הכרה בצורך להתקדש בעצמנו, במחשבה, בדיבור ובמעשה, כדי שנהיה ראויים לזכות הגדולה הזאת – לחיות כיהודים בארץ ישראל, הארץ הנבחרת שניתנה לעם הנבחר.


אהבת הארץ. שפע אור ויופי (צילום ישראל ברדוגו)

  יש חדש

הילולת רבי לוי-יצחק

ביום שני, כ' במנחם-אב, יצוין יום הסתלקותו של הגאון המקובל רבי לוי-יצחק שניאורסון, אביו של הרבי מליובאוויטש. הוא נסתלק בשנת תש"ד, בעיר אלמטי שבקזחסטאן, לאחר תקופת גלות קשה, שגזרו עליו השלטונות הקומוניסטיים ברוסיה הסובייטית. רבים יעלו לציונו באלמטי ביום ההילולא.

הכנסת ספר התורה השמיני

הכנסת ספר התורה השמיני שנכתב לזכותם של ילדי ישראל, ואשר יותר משלוש-מאות אלף ילדי ישראל קנו בו אות, תהיה בע"ה בכ' במנחם-אב, ברחבת הכותל המערבי, במעמד חגיגי. במקביל נפתח הרישום לספר התורה התשיעי של ילדי ישראל, ומקווים להשלימו במהלך השנה הקרובה (אפשר להירשם באתר kidstorah.org).

ירחי כלה

ביום רביעי השבוע, ט"ו במנחם-אב, נערך בהיכל ישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד מעמד 'ירחי כלה' המסורתי – יום עיון ולימוד לעילוי נשמת רבי לוי-יצחק שניאורסון. במהלך היום הושמעו שיעורים מעמיקים במגוון סוגיות, בנגלה ובחסידות, מפי רבנים וראשי ישיבות.

  שלחן שבת

האויבים גיבורים ואנחנו ננצח

משה רבנו מדבר אל בני ישראל לקראת המלחמה עם יושבי ארץ כנען: "כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ, רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם? לֹא תִירָא מֵהֶם! זָכֹר תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקֶיךָ לְפַרְעֹה וּלְכָל מִצְרָיִם".

בהמשך שב משה ומציין את גבורתם של יושבי הארץ: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ, עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת בַּשָּׁמָיִם. עַם גָּדוֹל וָרָם בְּנֵי עֲנָקִים... מִי יִתְיַצֵּב לִפְנֵי בְּנֵי עֲנָק?".

מסקנה הפוכה

נשאלת השאלה: מדוע משה רבנו מאדיר את כוחם של יושבי הארץ בתיאורים שמזכירים את דברי המרגלים? גם הם סיפרו על עַם עַז, היושב בערים בצורות, ושיש בו ילידי ענק. "חזק הוא ממנו!", טענו ברמיזה כלפי הקב"ה. והנה גם משה אומר שהגויים האלה "גדולים ועצומים ממך"!

כאשר המרגלים תיארו את גבורתם של תושבי הארץ קמה סערה גדולה, ואילו כעת, הדברים היוצאים מפי משה רבנו עוברים בשקט! ברור, המסקנה שמשה רבנו מסיק הפוכה מזו של המרגלים: משה קובע ש"ה' אֱלֹקֶיךָ הוּא... יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ, וְהוֹרַשְׁתָּם"; בעוד המרגלים טענו "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת". ועדיין תמוה מדוע משה משמיע באוזני בני ישראל דברים שעלולים להפיל עליהם אימה.

אומר את האמת

זאת ועוד: עומד משה רבנו ונושא את דבריו שבוע ימים קודם פטירתו, ערב הכניסה לארץ. אין ספק שהעצמת האויב סמוך למלחמה איננה תורמת לנחישות הלוחמים.

אלא שעל משה נאמר "משה אמת ותורתו אמת". לכן משה היה חייב לומר את האמת לבני ישראל. מתוך אהבתו הגדולה לבני עמו ביקש להדגיש את מעלתם הגדולה, שביכולתם לנצח אפילו גויים רבים, גדולים ועצומים.

יש לך כוחות

כעת הדברים מקבלים משמעות שונה לגמרי. אין אלה דברי הפחדה, אלא דברי העצמה. הוא אומר לבני ישראל: אתם מסוגלים לגבור אף על הגיבורים ביותר, אף שהדבר איננו אפשרי במבט טבעי. אתם קשורים עם הקב"ה שהוא מעל לטבע ותנחלו ניצחון מובהק.

יש כאן הוראה גם בעבורנו, שהרי התורה היא נצחית: התורה איננה מתכחשת לניסיונות העומדים לפני היהודי. היא יודעת שיהודי עלול להיבהל מהגויים שהוא פוגש או מה'גוי' שבקרבו – "א-ל זר שיש בגופו של אדם, הווי אומר זה יצר הרע" (שבת קה,ב). ועם זה התורה אומרת ליהודי "לא תירא מהם!". כשיהודי מתמודד עם ניסיונות עליו לזכור שעצם העובדה שהקב"ה מנסה אותו מוכיחה שניתנו לו כוחות נפשיים להתגבר על הניסיון, ואף 'לכבוש' את 'ארץ ישראל' השייכת לו ולמלא את תפקידו בעולם.

(תורת מנחם, כרך סה, עמ' 113)

  מן המעיין

עקב תשמעון

להטות אוזן

"והיה עקב תשמעון" (דברים ז,יב). אדם צריך לשמוע ולהטות אוזנו לכל צעד שהוא עושה, אם הוא ממלא בזה את רצון ה'. על כל צעד ('עקב') הקשיבו ותנו דעתכם אם זה רצון ה'.

(רבי משה-לייב מססוב)

דוחה לאחר זמן

"אם המצוות הקלות שאין בני-אדם משגיחין בהן אלא שמשליכין אותן תחת עקביהן – תשמעון" (תנחומא). לא מדובר באדם המזלזל בחשיבות המצוות הקלות ואינו זהיר בהן. הוא מכיר בחשיבותן ומשתדל בקיומן, אלא ש"משליכם תחת העקב" – הוא דוחה את קיומן עד לאחר זמן, עד לאחר ה'עקב'. הוא טוען שבראש וראשונה עליו לדאוג שה'ראש', היינו הדברים החמורים, יהיו כדבעי.

(הרבי מליובאוויטש)

שמירה בתוך שמחה

'והיה' לשון שמחה. על-ידי השמחה תבואו לידי כך ש"תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם". "כספים אין להם שמירה אלא בקרקע", ומצוות אין להן שמירה אלא בתוך שמחה.

(לב שמח)

מדריגה גדולה

'והיה' לשון שמחה, ואילו 'עקב' הוא במשמעות של ענווה ושפלות. זו מדריגה גדולה: שהאדם ענוותן ושפל רוח מתוך שמחה והתרוממות הרוח ולא מתוך עצבות. כמו שמובא ב'חובת הלבבות' שהאדם צריך שיהיו בו שפלות בפנים ושמחה בחוץ.

(לקוטי יהושע)

אף בקטנות המוחין

'עקב' מסמל מדריגה נמוכה. אף אם תשמרו את המצוות מתוך קטנות המוחין, בלי הבנת משמעותן וטעמן, אבל זה יהיה מתוך שמחה – בכל-זאת "ושמר ה' אלוקיך לך את הברית... אשר נשבע לאבותיך". 'אבות' היא בחינת מוחין דגדלות. הדבר ייחשב לכם כאילו הגעתם לשורשם וטעמם של הדברים.

(קדושת אהרון)

אפילו העקב שמע

ה'צמח צדק', בהיותו ילד קטן, נבחן על פרשת השבוע אצל סבו, בעל התניא. שאלו הרבי: מה פירוש הפסוק "עקב אשר שמע אברהם בקולי". השיב הילד: אברהם שמע את ציווי ה' אפילו בעקבו. נהנה הרבי מתשובת הילד ואמר: זהו שאמר הכתוב "והיה עקב תשמעון". גם העקב צריך לשמוע את המצווה ולעשותה.

(סיפורי חסידים)

הרגליים מבססות

"אם המצוות הקלות שאדם דש בעקביו – תשמעון" (רש"י). יש מצוות התלויות בראש האדם ובליבו ויש שהן נגד העקבים, כמובא בגמרא (מכות כג,ב), שרמ"ח מצוות עשה הן כנגד איבריו של האדם. אמנם הראש חשוב מן הרגל, אך עם זה ביסוס האדם הוא רגליו, שעליהן האדם עומד. כאלה הן המצוות הקלות – כל הבניין מושתת עליהן.

(שפת אמת)

ודאי תשמעו

'עקב' רומז ל'עקבתא דמשיחא'. ואז ודאי 'תשמעון', כפי ההבטחה שקודם ביאת המשיח יקוים "ושבְתָ עד ה' אלוקיך" (ניצבים ל).

(לקוטי שיחות)

  אמרת השבוע

נימוק אלוקי

כשהחלו לנשב בקהילות ישראל רוחות ה'השכלה' והכפרנות, התפתחה מגמה בקרב רבנים מסוימים לנסות להסביר את היהדות בנימוקים 'הגיוניים' ו'מדעיים'. את דיני הכשרות הסבירו בנימוקים בריאותיים והיגייניים וכדומה.

רבי לוי-יצחק שניאורסון, רבו של מחוז יקטרינוסלב, התנגד נמרצות לגישה זו. הוא הדגיש תמיד שצריך לקיים את המצוות מפני שהן דבר ה' – חוקים אלוקיים שלמעלה משכל אנוש.

פעם אחת באה אליו אישה ובידה תרנגולת שנמצאה בה 'שאלה'. הרב עיין בדבר ופסק שהעוף טרף. בחיוך על שפתיו אמר לה: "דעי שעל-פי המחקרים הרפואיים התרנגולת בריאה לגמרי, אך על-פי ההלכה אסור לאוכלה, מפני שהיא טריפה"...

  גאולהפדיה

עשרה נביאים נשלחו

נֶחָמַת הַנְּבִיאִים. הקב"ה משגר עשרה נביאים לנחם את עם ישראל ולבשר לו על הגאולה הקרובה, אך עם ישראל מסרב להתנחם, כדברי חז"ל (פסיקתא רבתי פרשה כט,ז). כל אחד ואחד מהנביאים אומר לבני ישראל פסוק של נחמה, אך בני ישראל טוענים כלפיו: "הרי תנחומיך נתונים לך. אתמול אמרת (וכאן מובא פסוק בעל תוכן הפוך)... לאילו נאמין, לראשונים או לאחרונים?".

ואז עשרת הנביאים חוזרים אל הקב"ה ואומרים לו: "ענייה סוערה לא נוחמה". כנסת ישראל מסרבת להתנחם. ובלשון הפסיקתא: "ריבונו של עולם, ביקשנו לנחם אותה ולא קיבלה. אמר להם הקב"ה: בואו עימי, אני ואתם, ומנחמים לה – נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם".

האברבנאל (בפירושו לנבואת ישעיהו, תחילת פרק מ) מסביר למה הוזכרו כאן עשרה נביאים דווקא. הוא מסביר שעשרת הנביאים מכוּונים כנגד עשר נקודות שמקשות על עם ישראל לקבל את בשורת הנחמה והישועה ועלולות להביאו לידי ייאוש מן הגאולה. ואלה הן: א) העם מועט וקטן. ב) העם עני ודל. ג) אין מלך בישראל. ד) ריבוי החטאים והעוונות. ה) האויבים מושלים בנו. ו) העם חלש וחסר כוח. ז) הסתר פנים מהקב"ה. ח) הארץ אינה מבורכת. ט) חוזקם ותוקפם של הגויים. י) לעגם של הגויים לעם ישראל.

ומסכם האברבנאל: "המה עשר אבידות גדולות שאיבדו בגלות, ולא נתפייסו בייעודי הנחמות שאמרו הנביאים הנזכרים בעניינם, לפי שכל אחד ואחד מהם אמר סותרו. ועניין כל זה, שאנחנו בגלות לא נתפייס בנחמות הנבואות, לפי שראינו בדבריהם תוכחות ונאצות גם כן, ואין אנו מבינים דברי הנביאים וענייניהם... ולכן אמר שהלכו כולם אצל השם יתברך ואמרו: לא קיבלה ממנו תנחומין... כלומר, שלא הספיק זכות הנביאים לגאולתם. ולכן אמר הקב"ה: אני ואתם נלך לנחמהּ, כלומר, שהניחומים האמיתיים יהיו מאת השם יתברך ותשועתו וכשתראה בפועל".

טַעֲנַת יִשְׂרָאֵל. הרבי מליובאוויטש אומר על כך (התוועדויות תשמ"ה כרך ה, עמ' 2780): "מכיוון שטענת כנסת ישראל היא טענה צודקת, ובוודאי יודע הקב"ה שבני ישראל יטענו כן – אם כן, למה שולח תחילה את הנביאים שהם ינחמו את כנסת ישראל?!

"והביאור בזה – שאמנם הקב"ה יודע את צורכיהם ורצונם של בני ישראל, אבל אף-על-פי-כן, מכיוון שרצונו וחפצו בעבודת המַטָה, לכן ממתין עד שבני ישראל יבקשו על הגאולה, 'אנו רוצים משיח עכשיו!', ואז ממלא את בקשתם תיכף ומייד, ברגע כמימרא. וכן הוא בנידון דידן – שהקב"ה ממתין שבני ישראל יטענו ויאמרו שאינם מתפייסים בנחמת הנביאים... ואז מקבל הקב"ה את טענתם, ומנחמם בעצמו – 'אנכי אנכי הוא מנחמכם'".

  מעשה שהיה

להציל את הערֵבים

בכל קבוצת פליטים נבחרו שני יהודים, שעליהם הוטלה האחריות לוודא כי אין בקרב היהודים מרגלים לטובת האויב

קרבנותיה הראשונים של מלחמת העולם הראשונה, שפרצה בתשעה באב תרע"ד (1914), היו היהודים: כשש-מאות אלף יהודים שהתגוררו ב'תחום המושב' נצטוו לעזוב מייד את בתיהם ואת רכושם והוגלו מזרחה. הצאר ניקולאי השני חשש שהיהודים ישמשו מרגלים בשירות האויב, והנחית עליהם את גזירת הגירוש.

מאות אלפי פליטים יהודים, חסרי כול, נהרו אל הקהילות היהודיות בעומק רוסיה ואוקראינה. גם העיר יקטרינוסלב שבאוקראינה (כיום דניפרו) התמלאה פליטים.

אחת הכתובות המרכזיות שאליה פנו הפליטים הייתה ברחוב מוסטוביה 2. זה היה ביתו של רבי לוי-יצחק שניאורסון, אביו של הרבי מליובאוויטש, רב העיר והמחוז.


רבי לוי־יצחק שניאורסון

רבי לוי-יצחק הקים ועד הצלה, שבו השתתפו בכירי המנהיגים בעיר, והוא עמד בראשו, עם זוגתו, הרבנית חנה. הרב הפעיל את כל קשריו בשלטון הרוסי וגייס את האליטה היהודית המקומית לטובת האומללים. הרבנית ארגנה פעילויות של איסוף מזון, ביגוד ותרופות, ואיתור מקומות לינה.

בכל שנות המלחמה (עד תרע"ז-1917) היו בני משפחת שניאורסון מסורים לגמרי להצלת יהודים. הם דחקו את ענייניהם הפרטיים, והקדישו את כל מעייניהם לפעולות ההצלה. גם שלושת בניו של רבי לוי-יצחק שניאורסון פינו את מקומם סביב שולחן השבת לטובת ילדי הפליטים, והיו מגישים לפליטים את מנות האוכל שלהם.

אחד האמצעים האכזריים שנקטו השלטונות כנגד היהודים היה גזירת ה'ערֵבים':  בכל קבוצת פליטים נבחרו שני יהודים, שעליהם הוטלה האחריות לוודא כי אין בקרב היהודים מרגלים לטובת האויב. המשמעות הייתה ברורה: אם יתעורר חשד קל של ריגול כנגד יהודי בקהילה, ה'ערֵבים' יומתו בירייה.

אחד מאותם 'ערֵבים' היה הרב משה פרידנטל, שבא עם משפחתו ליקטרינוסלב כפליט מלחמה. יום אחד הוטל חשד שווא של ריגול על אחד היהודים הנתונים לחסותו, והרב פרידנטל הושלך מייד לכלא. בני משפחתו המודאגים לא זכו לקבל שום מידע על גורלו.

"גשו לבית הרב שניאורסון", יעצו להם יהודי המקום, "שם יוכלו לעזור לכם". רבי לוי-יצחק קיבל את בני משפחת פרידנטל והאזין לדבריהם בעיניים דומעות. הוא הבטיח לעשות כמיטב יכולתו.

רבי לוי-יצחק השקיע את כל כוחו בהצלת הרב פרידנטל. הוא פנה אל אישי ממשל בכירים, הפעיל שתדלנים ולא נח לרגע. מאמציו נכרכו לעיתים בסכנת נפשות ממשית. בביקוריו בכלא העביר לאסירים היהודים מכתבים מבני משפחותיהם, מעשה שאילו היה מתגלה, היה גוזר עליו דין מוות.

"זוהי מצוות 'והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם'", תירץ רבי לוי-יצחק בענווה את מעשיו הנועזים, שהביאו לידי חידוש הקשר בין אב לבנו.

רבי לוי-יצחק התבטא כי "ליובאוויטש יונקת את רוחה מעשרת הרוגי מלכות. זו הסיבה שבעל התניא נעצר בידי הצאר. עלינו מוטל התפקיד להוסיף לפעול למען הצלת יהודים, גם אם ניאלץ למסור את נפשנו על קידוש השם!".

קרן אור ראשונה הייתה עם נתינת רשות מהשלטון הצבאי לבקר את ה'ערֵבים' בכלא. זו הייתה הפעם הראשונה שנוצר מפגש בין משפחת פרידנטל לאביהם, שהיה כלוא עד אז בתא מבודד והמתין לגזר דינו.

התקדמות נוספת הייתה כשאושר לרבי לוי-יצחק, לאחר מאמצים כבירים, להכניס לאסירים היהודים אוכל כשר וספר תורה. הם הועברו אז יחד לתא אחד, וכך התאפשר להם לאכול ולהתפלל יחד.

צעד גדול וחשוב לקראת השחרור היה כאשר התקבלה בקשתו של רבי-לוי יצחק להעביר את הרב פרידנטל לדירה שכורה ברחוב קירפיטשנאיה. בפתח הדירה הוצבו שני שומרים, והם אפשרו למבקרים גישה חופשית. הרב פרידנטל וה'ערב' שנאסר איתו החלו לחיות חיים כמעט רגילים. הם זכו לביקורים של מנהיגי הקהילה היהודית בעיר, והדבר נסך בהם תקווה חזקה שהשחרור קרב.


ביתו ביקטרינוסלב שנהפך כתובת לפליטי המלחמה

בימי הסליחות בשנת תרע"ו (1916) הגיעה בשורת השחרור. השמחה בעיר הייתה גדולה. את אמירת הסליחות עשו המשוחררים בבית הכנסת שבו התפלל רבי לוי-יצחק.

העיתונאי אהרון פרידנטל, בנו של הרב המשוחרר, נכח במעמד ותיאר את שאירע: "'מקור חיים עימך מתבאר', קראו המשוחררים ברגש מתוך חוברת הסליחות, 'לחיים טובים ממך נישאר'. את המילים האחרונות חזרו ואמרו המשוחררים כמה פעמים בעיניים דומעות, ועם יהודים נוספים שרבי לוי-יצחק פעל אצל השלטונות להושיעם הצביעו לכיוונו, ברצונם להדגיש כי הוא היה זה שהעניק להם את חייהם".

(על-פי 'תולדות לוי יצחק', מתוך כתבי אהרון פרידנטל)

  רציתי לשאול

עם הרב שניאור-זלמן גופין

משפיע ישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד ומחבר 'ללמוד איך להתפלל'

למה להתפלל תפילה קבועה החוזרת ונשנית מדי יום ולא תפילה אישית, ספונטנית?

האמת היא שמצוות התפילה הבסיסית מן התורה היא שהאדם יבקש בכל יום מהבורא את מה שהוא צריך, לאחר שיקדים ויאמר את שבחו של הבורא. ואולם לאחר חורבן בית המקדש הראשון וגלות בבל ראו עזרא הסופר ובית דינו שבני העם אינם יודעים להתפלל כראוי, ותיקנו את סדר התפילות ואת נוסח התפילה.

סידור התפילה כולל בתוכו את כל התפילות והבקשות, והוא גם חובר על-פי הסודות הפנימיים של תורת הנסתר, ולכן התפילה בנוסח הזה מתקבלת יותר.

כשאדם מתפלל מתוך התבוננות במילים הקדושות של התפילה, הוא ימצא בה את כל משאלות ליבו, ובצורה הרבה יותר טובה מכפי שיוכל לבטא בכוחות עצמו. התפילה מעניקה לו הכרה בגדולת הבורא, ומסייעת לו להתרפק עליו באהבה ולהשליך עליו את יהבו.

בתפילת שמונה-עשרה ריכזו חכמי ישראל את כל המשאלות האישיות והציבוריות של יהודי. מי שצריך רפואה, יבקש אותה בברכת 'רפאנו'. מי שזקוק לפרנסה, יכוון בברכת ה'שנים'. מי שרוצה לבקש שהקב"ה ייתן לו תבונה ועצה נכונה, יכוון בברכת 'חונן הדעת'.

אדם המתפלל בכוונה מגלה בכל יום משמעויות חדשות במילות התפילה, שמתחברות עם תחושותיו ואירועי יומו. הוא חש פתאום שמילים מסוימות מבטאות בדיוק את מה שהוא מרגיש ורוצה לבטא באותו זמן.

לצד זה יש בהחלט מקום גם לתפילה ספונטנית, נוסף על התפילה בנוסח שתיקנו חכמים (ולא במקומה). יהודי יכול לפנות ולדבר עם הקב"ה כבן המתחנן אל אביו, ועדיין תמיד טוב לקשר גם את התפילה האישית עם פרק תהילים, שחובר ברוח הקודש.

  פינת ההלכה ומנהג

פינוי השולחן קודם ברכת המזון

שאלה: האם ראוי לפנות את השולחן קודם ברכת המזון?

תשובה: כדי שתחול הברכה על השולחן יש להשאיר עליו מעט מן הלחם, כפי שנאמר בברכה (מלכים-ב ד,מג) "אכול והותר", ועדיף להשאיר מן הלחם שאכלו בסעודה זו. אם לא נשאר לחם על השולחן, אין להביא כיכר לחם שלמה לצורך הברכה, מכיוון שזה היה מנהג עובדי אלילים, שערכו שולחן לעבודה זרה, אבל אם נשאר לחם שלם על השולחן (למשל בשבת, שבצעו חלה אחת מלחם משנה והשנייה נשארה) טוב שלא להסירו לפני ברכת המזון (והאר"י ז"ל החמיר תמיד שלא להשאיר לחם שלם).

יש להשאיר את המפה והלחם עד סיום ברכת המזון, כדי שיהיה ניכר שמברכים לה' על חסדו וטובו הגדול שהכין מזון לכל בריותיו. ב'קיצור של"ה' כתב להשאיר גם את המלח, בדוגמת המזבח המכפר, שנאמר בו (ויקרא ב,יג) "על כל קרבנך תקריב מלח", והוא מגן מן הפורענות.

את הכלים הריקים רצוי להסיר מן השולחן קודם הברכה, אבל את שאריות המזון יש שכתבו לכסותן יפה ולא להסירן, משום שניצוצות הקדושה הדבוקים בהן באים לידי תיקונם על-ידי ברכת המזון.

נוהגים לכסות את הסכינים (העשויים ברזל) בשעת ברכת המזון, כי השולחן דומה למזבח, שעל אבניו נאמר (דברים כז,ה) "לא תניף עליהם ברזל", לפי שהברזל מקצר ימיו של אדם והמזבח מאריך ימיו, וגם השולחן (הכנסת אורחים) מאריך ימיו ומכפר עוונותיו של אדם, ו"אינו בדין שיונף המקצר על המאריך". במקומות רבים נהגו שלא לכסות את הסכינים בשבת וביום טוב, שבהם אין שטן ופגע רע, וסיים על כך ה'בית יוסף': "ומנהג ישראל – תורה היא". ויש המכסים גם בשבת.

מקורות: סנהדרין צב,א. שו"ע או"ח סי' קפ ס"א-ב,ה ונו"כ, שו"ע אדמו"ר הזקן, כף החיים ופסקי תשובות שם.

  חיים יהודיים

ספר על החייל החטוף שינה חיים

נער מתבגר מרמות, שחיפש את דרכו בחיים, שקע בספר על החייל ירון חן הי"ד, שנחטף ונרצח בדיוק לפני שלושים שנה. בעקבות הספר חייו התהפכו

תעודת זהות. מאיר חן, בן 75. עבד בתעשייה האווירית. לפני שלושים שנה בדיוק, בח"י במנחם-אב תשנ"ג, עמד בנו, החייל ירון חן הי"ד, בטרמפיאדה, בדרכו מבסיס 'רמה', שבו שירת, לביתו בירושלים. רכב נושא לוחית רישוי ישראלית עצר לידו. ברכב ישבו שלושה מחבלים וחטפו אותו. ירון נרצח כעבור זמן קצר. הפיגוע זעזע את עם ישראל.


זיכרונות שהדהימו. האב השכול

הבן הבכור. ירון היה הבן הבכור שלנו, ותמיד הצטיין במידות טובות ובאהבת התורה. אחד הדברים המיוחדים שנכתבו עליו היו במחברת זיכרונות, במעבר מבית הספר לישיבה הקטנה. חברים כתבו עליו זיכרונות שהדהימו אותנו. אחד כותב: "תמיד הוצאת אותי ממקום עבירה - ועל כך אני חייב לך טובה". השני כותב: "לימדת אותנו מצוות, ולשון הרע לא הסכמת לשמוע או לדבר". אלה דברים לא-שגרתיים כשהם נכתבים על נער צעיר.

ספר זיכרון. בשנה הרביעית לנפילתו של ירון הוצאנו את הספר 'בצל כנפיך ארנן', קובץ מאמרים לזכרו, בעריכת הסופר שמחה רז. בני המשפחה והחברים תיארו את דמותו המיוחדת וסיפרו עליו דברים מופלאים.

אם הבן. הגב' ברוריה, אימו של ירון, מספרת כי הם לא מפסיקים לקבל דרישות שלום מבנם: "לפני כשלושה חודשים, בשעה 12 בצהריים, נשמעו דפיקות בדלת. בפתח עמד יהודי שסיפר כי בא מארה"ב לביקור קצר בארץ והחליט לבוא אלינו. אין לי מושג איך השיג את כתובתנו. הוא סיפר ששירת עם ירון ארבעה חודשים, וישב אצלנו שעתיים וחצי לספר על הבן ועד כמה הושפע ממנו. זה לא דבר של מה בכך".

שינוי כיוון. מאיר ממשיך: באחת האזכרות לירון ניגש אליי אברך צעיר, הציג את עצמו בשם יאיר סילברשטיין, וסיפר כי קריאת הספר על ירון שינתה את חייו. הוא נולד וגדל בשכונת רמות בירושלים והתחנך באותו בית ספר ממלכתי-דתי שבו למד ירון. כשהיה בגיל ההתבגרות חיפש את דרכו והרגיש אבוד למדיי, ואז נפל לידיו הספר על ירון.

נגע בלב. יאיר סיפר לי: "לא הכרתי את ירון אישית וגם יש בינינו פערי גילים, אבל שמו היה מוכר לי מאוד בעקבות האירוע. התחלתי לקרוא בספר ונשאבתי לסיפור חייו. גיליתי שיש כאן אוצר אנושי. דווקא העובדה שהיה אדם צעיר, שלמד בבית הספר שבו למדתי וגדל בשכונה שבה התגוררתי - כבשה אותי. דמותו עוררה בי תחושה של התרוממות רוח. החלטתי שאני רוצה לחקות את דרכו. מכאן ואילך חיי התהפכו".

דמות ייחודית. עוד סיפר לי יאיר: "גיליתי שירון היה חברותי, סוחף, הלב של החבר'ה, ובה בעת למד תורה שעות על גבי שעות. היה יושב בשתיים בלילה ולומד, ולמחרת קם בשעה מוקדמת לתפילת שחרית. השילוב הזה קסם לי. הוא לא חי בשני עולמות נפרדים, אלא הוביל את כל מי שהיה סביבו לעולם של ערכים, של תורה, של יראת שמיים".

להמשיך את דרכו. יאיר התבטא שהתחושה שמילאה אותו בסיום קריאת הספר הסתכמה בביטוי 'חבל על דאבדין'. הוא חש צער על שהפסדנו אדם כזה. ועם זה, מילאה אותו ההכרה שעליו להמשיך מהמקום שבו ירון עצר. לדבריו, בכל התקדמות שלו בתורה, במוסר, ביראת שמיים, בקירוב לבבות, עמד ירון מול עיניו. "העובדה שכיום אני בן תורה, מנהל משפחה של תורה, באה מאותו שינוי מיוחד שעברתי, והכול בזכותו של ירון", אמר לי.

מורשת חיה. כיום יאיר הוא אברך בן 36, המקדיש את עיתותיו ללימוד התורה. הוא שומר איתנו על קשר חם. בחג הסוכות האחרון ביקר אצלנו עם כל ילדיו, ואני ורעייתי ממש רווינו נחת. אמנם איבדנו בן לפני שלושים שנה, אבל אנחנו זוכים לראות את המורשת שלו חיה – באדם שעבר מהפכה בחייו בעקבותיו.


מורשת חיה.
החייל החטוף ירון חן הי"ד


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)