בתחילת הפרשה מתוארת ההתקוממות של קורח, ועימו דתן, אבירם, און בן-פלת ומאתיים וחמישים נשיאי עדה כנגד משה רבנו. הללו מתקהלים על משה ואהרון ומטיחים בהם: "כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'".
תגובתו של משה הייתה: "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו". רש"י מסביר מדוע נפל על פניו – "מפני המחלוקת. שכבר זה בידם סרחון רביעי". כלומר, מחלוקת קורח מצטרפת לחטא העגל, לחטא המתאוננים ולחטא המרגלים. משה חשש שהפעם הקב"ה כבר לא יסלח לבני ישראל, ו"נתרשלו ידיו".
מה קרה בינתיים
אלא שבהמשך שב משה והתפלל על בני ישראל לפני הקב"ה, ואף טען שלא ראוי להעניש את כל העדה: "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף?!". נשאלת השאלה, מה גרם לשינוי בדרך פעולתו של משה רבנו. כיצד מייאוש וחוסר אונים נהפך לסנגור נחרץ של העם?
התשובה היא שבין שני האירועים העמיד משה את החולקים עליו במבחן המחתות. משה הורה: "קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת, קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ. וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ה' מָחָר". הוא הזהיר אותם שרק "הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ", ואילו האחרים "כולם אובדים". ואף-על-פי-כן התייצבו האנשים למבחן.
כוונות טובות
בתחילה נפל משה על פניו ונתרשלו ידיו, משום שחשב שהמחלוקת מופנית כלפי הקב"ה ועליו עצמו, ו"כבר זה בידם סרחון רביעי!". אבל מכיוון שהיה אוהב ישראל (מנחות סה,א־ב) החל לחשוב שייתכן שאין כוונתם לחלוק על הקב"ה, אלא להפך – כוונתם לשם שמיים.
ייתכן שכל מבוקשם לזכות לקדושה של כוהן גדול או של נשיא ישראל. הלוא זה עתה שמעו ממשה רבנו "וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים" (במדבר יא,כט), ובמתן תורה נאמר להם "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים" (שמות יט,ו), שפירושו 'כוהנים גדולים' (כדברי בעל הטורים על הפסוק). אם כן, אולי אין זו עוולה גדולה כל־כך שכולם מבקשים כהונה גדולה.
מסירת נפש למען הקדושה
כאשר ראה משה שאנשי קורח אינם נרתעים מסיכון חייהם, אלא התייצבו ומחתות בידיהם בפתח אוהל מועד, הבין שאין כוונתם לחלוק על הקב"ה אלא להפך – לוודא שבחירת משה באהרון לכהונה גדולה איננה בדיה מליבו, אלא זו שליחותו של הקב"ה, שבחר באהרון לכהונה גדולה.
או-אז טען משה כלפי הקב"ה: "א־ל אלוקי הרוחות" – "יודע מחשבות" (רש"י). הלוא אתה רואה ללבב ויודע מה כוונותיהם האמיתיות של מאתיים וחמישים מקטירי הקטורת, ואם כן – "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף?!". במצב כזה לא ייתכן לכלות את כל העדה. זו הייתה אהבת ישראל של משה רבנו.
(תורת מנחם, כרך סד, עמ' 368) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
