חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1902 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת קורח, כ"ז בסיון ה'תשפ"ג, (16/06/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1902 - כל המדורים ברצף
העוצמה גוברת משנה לשנה
יש חדש
מבט של אהבת ישראל
עדת קורח ועונשה
של מי המופת
המשיח שבנו
הצלה רפואית והצלה רוחנית
רציתי לשאול
דיני פדיון הבן
חיי שליחות באליפלט

מס' 1902, ערב שבת-קודש פרשת קורח, כ"ז בסיון ה'תשפ"ג (16.06.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

העוצמה גוברת משנה לשנה

מה מקור הכוח? מנין הנכונות של זוגות צעירים לעזוב את המשפחה ואת הסביבה הטבעית המחבקת ולנסוע לקצות עולם?

המבוגרים שבינינו זוכרים היטב את התחזיות המלומדות של 'חוקרים' ו'מומחים', שמילאו את כלי התקשורת ביום המר ג' בתמוז תשנ"ד. הללו דיברו בידענות על ההתפוררות הצפויה למפעליו של הרבי מליובאוויטש. הלהט ידעך, הסבירו. השלוחים ישובו לחיקה החמים של משפחתם וסביבתם המקורית. החסידים יתפזרו לכל עבר. ועוד כהנה וכהנה.

ממרחק השנים אפשר לגחך. אפשר לראות בזה עוד הוכחה לטיב התחזיות שמספקים כל מיני 'מומחים', המתבררות כתלושות מן המציאות. אבל אפשר לראות את הדברים באור אחר. אכן, אלה היו תחזיות שהתבססו על תבניות שנחקרו ונלמדו במקומות אחרים, אבל לא הביאו בחשבון שכאן מדובר בעניין שונה לחלוטין.

הכוחות 'מהרבי'

השנים שחלפו הוכיחו כי יש כאן עוצמה אחרת. צבא השלוחים של הרבי הוכפל פי כמה וכמה. כחמשת-אלפים שלוחים חדשים יצאו מאז לקצוות תבל, לעורר את הניצוץ היהודי, לחמם נשמות ולבנות חיים יהודיים. כל אחד ואחד מהם יצהיר בטבעיות גמורה: "אני שליח של הרבי". מנין הכוחות? – "מהרבי"!

קהילות חב"ד בכל רחבי תבל גדלו בממדים אדירים. בכל פינה רואים פריחה, שגשוג, תנופה ובניין. מוסדות חדשים, יוזמות חדשות, בניינים חדשים, חיבורים חדשים, אין-ספור ספרים חדשים. החסידות חיה ותוססת, כאילו לא קרה דבר לפני עשרים ותשע שנים.

פעמים רבות נשאלת השאלה, מה מקור הכוח. מנין הנכונות של זוגות צעירים לעזוב את המשפחה ואת הסביבה הטבעית המחבקת ולנסוע לקצות עולם. איך הם מצליחים לגדל ילדים חסידיים ויראי ה' במקומות הנידחים ביותר. איך גורמים לכל-כך הרבה חסידים מן השורה להתנדב למען הזולת, לארח אורחים כמעט בכל שבת, להיענות לכל קריאה ובקשה.

התשובה אחת: הרבי. הוא הדוגמה והוא המופת. כשאתה אומר 'הרבי' – אתה בעצם אומר התמסרות ללא שיור למען עם ישראל. 'הרבי' פירושו – קבלת כל יהודי בסבר פנים יפות, ומציאת הנקודה החיובית בנפשו של כל אחד ואחד. 'הרבי' – זו אמונה מוצקה בכל מילה הכתובה בתורה. 'הרבי' – זו הכרה באקטואליות של התורה ובלקחים האין-סופיים הטמונים בה.

רועה אמיתי

המוני יהודים גילו את אורו המופלא של הרבי דווקא בשנים האלה. אתה פוגש יהודים מכל העדות והגוונים, קטנים כגדולים, והם מספרים לך בהתפעלות כי הם הוגים בתורתו של הרבי ומוצאים בה מעיין בלתי-נדלה  של מים זכים.

השפעתו הגדֵלה והולכת של הרבי בשנים האלה דווקא מוכיחה את עוצמת דברי הזוהר שרועה ישראל אמיתי אינו נוטש את צאן מרעיתו, אלא מוסיף לפעול ולהשפיע בעולם הזה, ואף "יתיר מבחיוהי" [=יותר מבחייו].

לקראת יום ההילולא הבה נתחבר לאורו הגדול, נשאב מלוא חופניים ממעיינותיו, וגם נזכור את המסר המרכזי שביקש להנחיל לעם ישראל, כי אנו עומדים על סף הגאולה האמיתית והשלמה. נתחזק בהליכה בדרכו ובאמונה איתנה כי משיח צדקנו בוא יבוא במהרה בימינו.

הרבי. הכוח המניע (צילום: ישראל־זאב גולדשמיד)

  יש חדש

שבת הכנה

ביום ההילולא ג' בתמוז נוהגים חסידי חב"ד על-פי המנהגים שקבע הרבי לאחר הסתלקות חותנו, הרבי הריי"צ. בשבת קודש זו כל אחד ואחד משתדל לעלות לתורה. במידת הצורך עורכים עוד מנייני קריאה, כדי לאפשר לכל אחד ואחד לקבל עלייה (אך אין מוסיפים על מספר הקרואים).

מנהגי יום ההילולא

ביום רביעי, ב' בתמוז, אחרי השקיעה, מדליקים נר נשמה. ביום חמישי בבוקר, אחרי התפילה, כותבים 'פדיון נפש', מניחים אותו באחד מספריו של הרבי, ולאחר מכן משגרים אותו כדי לקוראו על הציון הקדוש (דוא"ל: [email protected]. פקס': 0017187234444). נותנים תוספת צדקה למוסדותיו של הרבי, לומדים פרקים ממאמר החסידות האחרון שמסר, 'ואתה תצווה', וכמו-כן פרקי משנה שמתחילים באותיות שמו הקדוש. במהלך היממה עורכים התוועדות חסידית.

'בית הרבי' מזמין

בית אגודת חסידי חב"ד בכפר חב"ד, שנבנה בתבנית בית מדרשו של הרבי '770', מזמין את הציבור לבוא בג' בתמוז ובימים הסמוכים אליו, להתפלל במקום, ולשגר את הבקשות וה'פדיונות' לציוּן הקדוש. לתיאום קבוצות: 0548113770.

  שלחן שבת

מבט של אהבת ישראל

בתחילת הפרשה מתוארת ההתקוממות של קורח, ועימו דתן, אבירם, און בן-פלת ומאתיים וחמישים נשיאי עדה כנגד משה רבנו. הללו מתקהלים על משה ואהרון ומטיחים בהם: "כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'".

תגובתו של משה הייתה: "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו". רש"י מסביר מדוע נפל על פניו –  "מפני המחלוקת. שכבר זה בידם סרחון רביעי". כלומר, מחלוקת קורח מצטרפת לחטא העגל, לחטא המתאוננים ולחטא המרגלים. משה חשש שהפעם הקב"ה כבר לא יסלח לבני ישראל, ו"נתרשלו ידיו".

מה קרה בינתיים

אלא שבהמשך שב משה והתפלל על בני ישראל לפני הקב"ה, ואף טען שלא ראוי להעניש את כל העדה: "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף?!". נשאלת השאלה, מה גרם לשינוי בדרך פעולתו של משה רבנו. כיצד מייאוש וחוסר אונים נהפך לסנגור נחרץ של העם?

התשובה היא שבין שני האירועים העמיד משה את החולקים עליו במבחן המחתות. משה הורה: "קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת, קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ. וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ה' מָחָר". הוא הזהיר אותם שרק "הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ", ואילו האחרים "כולם אובדים". ואף-על-פי-כן התייצבו האנשים למבחן.

כוונות טובות

בתחילה נפל משה על פניו ונתרשלו ידיו, משום שחשב שהמחלוקת מופנית כלפי הקב"ה ועליו עצמו, ו"כבר זה בידם סרחון רביעי!". אבל מכיוון שהיה אוהב ישראל (מנחות סה,א־ב) החל לחשוב שייתכן שאין כוונתם לחלוק על הקב"ה, אלא להפך – כוונתם לשם שמיים.

ייתכן שכל מבוקשם לזכות לקדושה של כוהן גדול או של נשיא ישראל. הלוא זה עתה שמעו ממשה רבנו "וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים" (במדבר יא,כט), ובמתן תורה נאמר להם "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים" (שמות יט,ו), שפירושו 'כוהנים גדולים' (כדברי בעל הטורים על הפסוק). אם כן, אולי אין זו עוולה גדולה כל־כך שכולם מבקשים כהונה גדולה.

מסירת נפש למען הקדושה

כאשר ראה משה שאנשי קורח אינם נרתעים מסיכון חייהם, אלא התייצבו ומחתות בידיהם בפתח אוהל מועד, הבין שאין כוונתם לחלוק על הקב"ה אלא להפך – לוודא שבחירת משה באהרון לכהונה גדולה איננה בדיה מליבו, אלא זו שליחותו של הקב"ה, שבחר באהרון לכהונה גדולה.

או-אז טען משה כלפי הקב"ה: "א־ל אלוקי הרוחות" – "יודע מחשבות" (רש"י). הלוא אתה רואה ללבב ויודע מה כוונותיהם האמיתיות של מאתיים וחמישים מקטירי הקטורת, ואם כן – "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף?!". במצב כזה לא ייתכן לכלות את כל העדה. זו הייתה אהבת ישראל של משה רבנו.

(תורת מנחם, כרך סד, עמ' 368)

  מן המעיין

עדת קורח ועונשה

גם הצודק נענש

"אם כמות כל האדם ימותון אלה... לא ה' שלחני" (במדבר טז,כט). אם זה אות וסימן שהקב"ה לא שלחו ושטענות קורח ועדתו צודקות, מדוע "כמות כל האדם ימותון", והרי לא מגיע להם עונש כלל? אלא מי שמביא לידי פילוג ומפריד עדה מן הכלל, חייב עונש, גם אם עצם הטענות צודקות.

(רבי חיים מצאנז)

עדיין חי הוא

"וירדו חיים שאולה" (במדבר טז,ל). גם מי שחטא והוריד את נפשו והוא מצוי בשאול תחתית – חי הוא, ובידו לעשות תשובה על חטאיו.

(היום יום)

לא להוריד לשאול

מבואר בספר התניא שכאשר אדם לומד תורה שלא לשמה, הוא מוריד את התורה לתוך הקליפות, עד אשר יעשה תשובה, שאז גם תורתו שבה עימו. זהו "וירדו חיים שאולה": בידו של אדם להוריד את התורה, תורת חיים, לשאול תחתית של הקליפות.

(הרבי מליובאוויטש)

הרכוש גרם

"ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם... ואת כל הרכוש" (במדבר טז,לב). גם הרכוש נבלע, שהוא שגרם למחלוקת העגומה. ההעזה של קורח להתייצב נגד משה רבנו לא באה לו אלא מפני עושרו, שכן "עָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת" (משלי יח,כג).

(מאוצרנו הישן)

מידה כנגד מידה

הם חטאו בפיהם, בלשון הרע, במחלוקת והוצאת דיבה, ונענשו מידה כנגד מידה – "ותפתח הארץ את פיה".

(רבי שר-שלום מבעלז)

אין קיום לארץ

למה היה עונשו של קורח בדרך זו? על הפסוק "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה" (איוב כו,ז) דורשים חז"ל: אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה. קורח ועדתו לא דיי שלא בלמו את עצמם, אלא להפך, הציתו את אש המחלוקת. לכן לא הייתה הארץ יכולה להתקיים תחתיהם, והתוצאה הייתה – "ותפתח הארץ את פיה".

(הרי בשמים)

העונש הראוי

קורח ועדתו טענו כלפי משה "ומדוע תתנשאו על קהל ה'", ואילו התורה מעידה על משה "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה". הרי ששפלותו של משה עד כדי "האדם אשר על פני האדמה" נחשבה 'התנשאות' בעיניהם, וממילא העונש הראוי להם הוא להיות מתחת פני האדמה.

(רבי זאב מסטריקוב)

הארציות אוכלת

"וכל ישראל אשר סביבותיהם נסו לקולם כי אמרו פן תבלענו הארץ" (במדבר טז,לד). "נסו לקולם" – יש לזעוק במרירות הלב לפני ה', "פן תבלענו הארץ" – שמא הארציות תאכל אותנו.

(רבי משה מקוברין)

  אמרת השבוע

של מי המופת

הרבי מליובאוויטש נהג להשיב על בקשות ברכה במילים "אזכיר על הציון", היינו שיתפלל על כך בציוּן חותנו, הרבי הריי"צ.

סיפר מזכירו של הרבי, הרב לייבל גרונר: פעם אחת עמדתי בחדר המזכירות עם עמיתי הרב ניסן מינדל (גם הוא ממזכירי הרבי), ופתאום הרבי נכנס לחדר ושאל אותי אם הייתה ידיעה מפלוני בעניין בתו. הילדה הייתה כבת חמש ונדרשה לעבור ניתוח סבוך, והוריה ביקשו וקיבלו ברכה מהרבי.

עניתי שבדיוק בבוקר הגיע מכתב ממנו שהכול הסתדר על הצד הטוב ביותר. הרבי פנה בחיוך רחב לרב מינדל ואמר לו דבר מה ברוסית. כשיצא, שאלתי את הרב מינדל: "מה הסתירו ממני?". ר' ניסן חייך ואמר שהרבי אמר לו: "לייבל יאמר שזה מופת שלי, ואני אומר שזה מופת של חותני"!

  גאולהפדיה

המשיח שבנו

יִתְקַיֵּם בָּנוּ. בפתיחת ארון הקודש בחגים מוסיפים תפילה מיוחדת ובה מבקשים: "ויתקיים בנו מקרא שכתוב ונחה עליו רוח ה'". בקשה זו תמוהה לכאורה, שהרי הפסוק "וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה'" (ישעיה יא,ב) אמור על המשיח, ואיך אנו מבקשים שפסוק זה "יתקיים בנו"? אלא הבקשה אפשרית מפני שבתוך כל יהודי מצוי 'ניצוץ משיח', ולכן כל יהודי יכול לבקש בקשה שבעצם המשיח צריך לבקש אותה.

תפיסה זו, שלפיה נשמתו של כל יהודי היא 'ניצוץ' מנשמתו הגדולה של המשיח, עומדת גם ביסוד ההתקשרות הפנימית שבין חסידים לרבי. חסיד רואה את עצמו 'ניצוץ' מנשמתו הכללית של הרבי. וכך מבואר בתניא (פרק ב), שהמבנה הנשמתי הכולל של עם ישראל משול לאיברים בגוף. לכל איבר מהות עצמאית ותכונות ייחודיות, אך יש זיקה עמוקה בין כל האיברים, וכולם מחוברים לראש ולמוח, ולכן נחשבים כולם חלק מהמהות הכוללת של האדם.

נמצא שלמרות ההבדלים העצומים בין המוח לבין היד ולבין הציפורן הקטנה שברגל,  כל האיברים יוצרים מהות אחת שלמה, וכל זה – בזכות הקשר שלהם אל המוח שבראש. כל עוד האיברים קשורים אל המוח, מקבלים ממנו את חיוּתם ופועלים על-פי הוראותיו – נהנים כולם מהמעמד הרם של איברי אדם, חלק מהמהות האנושית.

מצב דומה שורר בנמשל, בַקשר שבין נשמות ישראל. כידוע, יש נשמות עליונות וזַכות ביותר, ויש נשמות ירודות ופשוטות ביותר. ובכל-זאת, כל נשמה היא "חלק א-לוה ממעל ממש", והיא קשורה קשר אמיץ עם מקורה האלוקי. איך ייתכן שנשמה פשוטה של עם-הארץ תהיה קשורה עם אותו מקור כמו נשמה גבוהה? הדבר נעשֶה על-ידי ההתקשרות של הנשמה הפשוטה עם ה'ראש' – עם הנשמה שעומדת במעמד של 'ראש' ו'מוח'. נשמת הצדיק היא אפוא בחינת 'ראש' לגבי נשמות ההמון, ועל-ידי הקשר עימה מתקשרות כולן עם השורש העליון של כל הנשמות.

נִיצוֹץ מָשִׁיחַ. שלמות הקשר הזה מתקיימת בין נשמת משיח ובין נשמות כל ישראל. נשמתו של משיח צדקנו היא הגבוהה והעליונה מכל הנשמות. עליו נאמר (ישעיה נב,יג) "הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד". ומבואר בתורת הקבלה (רמ"ז לזוהר חלק ב, מ,ג; חלק ג, רס,ב; ועוד) שהמשיח יעמוד בדרגה העליונה ביותר – הוא זוכה לדרגת הנשמה שנקראת 'יחידה'.

ניצוץ מאותה נשמה שוכן בליבו של כל יהודי. זה 'ניצוץ משיח' שבקרבו. כאשר יהודי קושר את עצמו עם הנשמה הכללית של הדור, שהוא בחינת המשיח של הדור, הוא מגלה בכך את עצם נשמתו שלו, וגם מסייע לגילוי נשמת משיח הכללית ולזירוז הגאולה האמיתית והשלמה.

  מעשה שהיה

הצלה רפואית והצלה רוחנית

הד"ר שוורץ הניד בראשו. באותם ימים כל העולם היהודי היה זר לו. נבצר מבינתו איך ברכה של רב בארה"ב תוכל להועיל לַנער פגוע הראש ביוהנסבורג

אוריאל אש היה בן שש כאשר נכנס עם אימו אסתר ואחיו איתן, בן השלוש, לחדרו של הרבי מליובאוויטש. זה היה למחרת חג השבועות תשל"ט (1979). האם ובניה באו מדרום-אפריקה לשמחה משפחתית, וניצלו את ההזדמנות להיכנס אל הרבי.

לפני החג חילק הרבי לכל ילד סידור תפילה, וכשנודע הדבר לאם, השתוקקה מאוד שגם בניה יקבלו סידורים. כשנכנסו לחדרו של הרבי שאל הרבי את אוריאל: "יש לך סידור?". השיב הילד: "יש לי, אבל לא כמו לשאר הילדים".

הרבי קרא למזכירו וביקש להביא שני סידורים בעבור הילדים. אסתר מספרת: "הרבי קיבל אותנו בחמימות רבה. הוא הביט על ילדיי כאילו היו נכדיו, והעניק לי את כל הברכות שביקשתי".

חלפו שבע שנים. כשבוע לפני יום הולדתו הארבעה-עשר יצא אוריאל לרכיבה קצרה באופניו, ומכונית פגעה בו בעוצמה. הוא נפצע קשה בראשו, והובל חסר הכרה לחדר המיון ביוהנסבורג.

בעוד הרופאים בודקים את מצבו של הנער התפללה אסתר לשלומו של בנה. "הוא חייב להחלים, שהרי הרבי בירכו לגדול תלמיד-חכם", חיזקה את עצמה.

הד"ר גארי שוורץ, רופא יהודי צעיר, היה התורן בחדר המיון באותה עת. הוא הגיע למסקנה שהמצב חמור ביותר.

מספר הד"ר ראובן ג'קס, לימים סגן מנהל חדר המיון באותו מרכז רפואי: "יש לנו סולם דרגות לקביעת מצב הכרתו של אדם. 15 משמעותו הכרה מלאה. הציון הנמוך ביותר הוא 3. מצבו של הנער היה 4. לא היה צורך אפילו להרדים אותו, כפי שנהוג לעשות במצבי פציעה קשה.

"הד"ר שוורץ זימן נירוכירורג לבדוק את הנער. קביעתו הייתה כי הסיכוי להתעורר מפציעה כזאת כמעט אינו קיים. 'גם אם הילד יישאר בחיים, הוא יהיה במצב של צמח', אמר לד"ר שוורץ. 'עשה מה שאתה רוצה; אינני יכול להציע לך דבר'.

"בהתייעצות עם הרופאים הבכירים הוחלט שלא להעביר את הנער לחדר טיפול נמרץ, מכיוון שהמיטות במחלקה היו נחוצות בעבור חולים בעלי סיכוי טוב יותר. אוריאל קיבל מיטה ליד החלון במחלקת המיון".

כשעדכן הרופא את ההורים במצב בנם, אמר לו האב, מיכאל: "אל תאמר שאבדו הסיכויים. ביקשנו את ברכת הרבי מליובאוויטש ואנו ממתינים לתשובתו".

הד"ר שוורץ הניד בראשו. באותם ימים כל העולם היהודי היה זר לו. נבצר מבינתו איך ברכה של רב בארה"ב תוכל להועיל לנער פגוע הראש ביוהנסבורג.

ואז הגיעה תשובת הרבי. הרבי השיב שיתפלל על ציון חמיו בעבור אוריאל, ואיחל שיתבשרו בבשורות טובות. אך היה לו מסר בעבור הרופא: רופא הוא שליח ה' להביא רפואה. תפקידו לתת את הטיפול הטוב ביותר, וה' יקבע את התוצאה. אך עליו לעשות כל שביכולתו.

כשמיכאל העביר את המסר לד"ר שוורץ, לא ידע הרופא איך להגיב. הוראות הממונים עליו היו שלא לעשות כלום במצב חסר הסיכויים. וכאן בא רבי שאינו מודע לפרטי האבחנה ולא היה שותף בדיונים הפנימיים, והוא מעביר הנחיות...

אך משהו בכל-זאת גרם לו לנקוט כמה פעולות, אף-על-פי שלא האמין כי יוכלו לשנות את המצב.

למחרת בבוקר, עם זריחת השמש, נכנס הד"ר שוורץ לחדרו של הנער. קרן שמש חדרה מבעד לחלון והאירה על פניו של אוריאל. הרופא נדהם לראות שהנער פוקח את עיניו!

הרופא התקרב אליו עוד, והנער התרומם קצת והושיט את ידיו קדימה, מחווה תנועה של נטילת ידיים. הוא ביקש ליטול את ידיו!

גם הוא וגם ההורים היו בהלם מוחלט. "מה אתה חושב שקרה?", שאל מיכאל את הד"ר שוורץ. "אין לי מושג", הודה הרופא. "זה חייב להיות נס!".

מיכאל השיב לו: "אתה היית שליח בידי ההשגחה העליונה להעביר את הברכה והתפילה של הרבי לרפואת בננו".

כעבור שבוע שוחרר אוריאל מהמרכז הרפואי. הוא נזקק לעוד שנתיים של שיקום, עד שהחלים לגמרי וחזר לתפקד כאחד האדם. בבוא העת הקים משפחה והוא מתגורר כיום בארה"ב.

האירוע השפיע עמוקות על הד"ר שוורץ. כעבור זמן נענה להזמנת משפחת אש להתארח בביתה בשבת. בעקבות זאת החל להתעניין במשמעות יהדותו ונעשה שומר מצוות. כעבור שנים עבר לקייפטאון, ושם פגש בבית הכנסת את הד"ר ג'קס, וסיפר לו את הסיפור המופלא.

בשלב הזה הפתיע הד"ר ג'קס את הד"ר שוורץ: "אוריאל אש הוא חבר טוב שלי, ואני מכיר היטב את סיפורו".

עברו כמה ימים והד"ר ג'קס קיבל שיחת טלפון מאוריאל: "אני בא לקייפטאון לכמה ימים. אוכל להיות אורחך בשבת?". "בשמחה רבה!", השיב הרופא, ובראשו כבר התבשלה 'מזימה'...

הוא הזמין לסעודת השבת גם את הד"ר שוורץ, בלי לגלות לו את זהות האורח הנוסף. במהלך הסעודה ביקש המארח מאורחיו להציג את עצמם. "אני אוריאל אש", אמר האורח מארה"ב. הד"ר שוורץ החוויר. את ההתרגשות בפגישתם המחודשת אפשר רק לשער...

(על-פי 'המפגש שלי עם הרבי',  מיזם היסטורי של JEM, המתעד עדויות בגוף ראשון על חייו והדרכותיו של הרבי. הסיפור מתפרסם באישורה ובאדיבותה של JEM)

  רציתי לשאול

עם הרב יוסף הכט

משלוחי הרבי לארץ, רבה של העיר אילת

מדוע בעלייה לציון הרבי נוהגים חסידים לכתוב את אשר על ליבם ואינם מסתפקים בתפילה?

קשר בין חסידים לרבי יכול להתקיים גם במחשבה. ידועים סיפורים משחר החסידות על חסידים ששלחו בקשה לרבם במחשבה, ובאותו רגע הרבי הרגיש זאת ואמר לסובביו כי חסיד פלוני זקוק עכשיו לדבר מה.

ובכל-זאת נהגו חסידים להעלות את בקשותיהם על הכתב, מה שזכה לכינוי 'קְוִיטְל'. ייתכן שעצם הישיבה לכתוב גורמת לאדם לחשוב על הדברים ביתר עומק ורצינות, והדבר נעשה בכובד ראש יותר.

ייתכן גם כן שחסידים חששו שבעומדם לפני הצדיק יתמלאו יראה ורעד ולא יצליחו לבטא את אשר על ליבם, ולכן העדיפו להעלות את הדברים על הכתב מבעוד מועד. ואולי יש לצרף לכך את העובדה שלפעמים חסידים באים אל הרבי לבקש תיקון על נפילות רוחניות, וקשה להם לבטא זאת בדיבור אל מול פני הצדיק.

כך השתרש המנהג שגם בהשתטחות על ציונו של הצדיק כותבים את המשאלות על דף וקוראים אותו ליד הציון. וגם מי שנמצא בריחוק מקום שולח את המכתב אל הציון, ומניחים אותו שם.

כשם שבעבר נהגו חסידי חב"ד לכתוב לרבי על הנעשה אצלם ואצל בני ביתם, הן בשורות טובות, הן בקשות לישועה, הן בקשת ברכה בענייני עבודת ה' וכדומה, כך מוסיפים לנהוג גם עכשיו. גם שלוחי הרבי נוהגים לכתוב דוחות על פעילותם, כפי שעשו בעבר, מתוך אמונה שהמכתב מגיע ליעדו וכי "הרבי ימצא את הדרך לענות".

ואכן, רואים במוחש ישועות מופלאות שמתחוללות בעצם הכתיבה לרבי. הדבר נכון כל ימות השנה, ובמיוחד בימי סגולה מיוחדים.

  פינת ההלכה ומנהג

דיני פדיון הבן

שאלה: בלידת תאומים, בן ובת, האם הבן חייב בפדיון? ומתי עושים את הפדיון כשהיום ה-31 חל בשבת?

תשובה: במצוות פדיון הבן נאמר שיש לפדות "פטר רחם" (שמות יג,ב), היינו הוולד שפתח את רחם אימו והוא הילד הראשון שנולד לה (בלידה טבעית, ולא בניתוח קיסרי). לכן רק בן זכר שיצא ראשון מרחם אימו חייב בפדיון.

גם אם היו תאומים יחד ברחם האם, הדבר נקבע לפי זה שיצא ראשון. אם הוולד שיצא ראשון הוא נקבה, אין כאן בכור ואין חיוב לפדות את הבן. ואפילו אם הבת לא יצאה ראשונה לגמרי, אלא רק הוציאה את ראשה מחוץ לרחם וחזרה פנימה, ומייד יצא הבן, אין זה פטר רחם, שכבר פטרו הראשון, ואינו חייב בפדיון. אבל אם לא הוציא הראשון את רוב ראשו, אין זה יילוד, והבא אחריו נחשב בכור פטר רחם (אם לא יצא כל המצח, יש חילוקי דעות אם פוטר את הבא אחריו או לא).

אשר לשאלה בעניין יום הפדיון שחל בשבת: מובן שאין פודים בשבת. להקדים אי-אפשר, כי עדיין לא מלאו לבן שלושים ימים, ולכן יש לערוך את הפדיון אחרי השבת.

האם לעשות זאת במוצאי השבת או ביום ראשון? הדבר תלוי בהבדלי המנהגים שבין ספרדים לאשכנזים בנוגע לזמן הפדיון בכלל. למנהג הספרדים פודים את הבכור בתחילת ליל ל"א, ואילו מנהג האשכנזים בכמה מקומות לאחֵר את הפדיון ליום ל"א. לפי זה הספרדים יעשו את הפדיון במוצאי שבת, והאשכנזים ביום ראשון בבוקר (יש לערוך את הפדיון קודם חצות היום).

מקורות: טושו"ע יו"ד סי' שה סכ"ב וכ"ה, וחו"מ סי' רעז ס"ג, ונו"כ. פדיון הבן כהלכתו פ"ב ס"ה וס"ז, ופ"ו ס"ג, וש"נ.

  חיים יהודיים

חיי שליחות באליפלט

דרך רוחנית ארוכה עבר הרב אליהו פרידמן עד שנקשר לרבי מליובאוויטש, והוא ורעייתו קיבלו החלטה נחושה להקדיש את חייהם לשליחות

תעודת זהות. שמי אליהו פרידמן, בן עשרים ותשע, אב לשלושה, שליח של הרבי מליובאוויטש במושב אליפלט במבואות החרמון, סמוך לראש פינה. אני בן שביעי מתוך אחד-עשר אחים ואחיות. נולדתי וגדלתי במשפחה חרדית-חסידית, ועברתי מסלול חיים שגרתי של ילד ונער במגזר הזה.


 הרב פרידמן בציוּן. הזמן לקבל החלטה

התוועדות. את עולמה הפנימי של חסידות חב"ד הכרתי בסוף שנות לימודיי בישיבה. ראיתי מודעה על שבת עם המשפיע הנודע הרב חיים-שלום דייטש ובאתי. בשבת אחר הצהריים התקיימה התוועדות שנמשכה שעות רבות. הרב דייטש דיבר בהרחבה על מושג התשובה על-פי החסידות, והרעיונות שהשמיע נגעו לליבי. זו הייתה הפעם הראשונה למעשה שהבנתי מהי תשובה. הרגשתי שכאן אני מוצא תשובות לשאלותיי. אחרי שהתחלתי ללמוד חסידות לעומק, החלו הדברים להתבהר לי יותר ויותר.

מבצע תפילין. יום שישי אחד יצאתי בשקט למרכז רפואי, להניח תפילין ליהודים. הבנתי שהחסידות דורשת גם מעשה בפועל, ולא רק לימוד. לא היה לי שום מושג איך בדיוק מציעים ליהודי להניח תפילין. אך מייד עם כניסתי למרכז הרפואי ניגשה אליי אישה מבוגרת ושאלה אם ברשותי תפילין. היא סיפרה שבנה צריך להיכנס לניתוח ראש מורכב, ואין הוא מסכים לעשות זאת בטרם יקיים את המצווה. עליתי לחדרו של הבן. הוא היה מחובר למכשירים רבים. ראשו היה חבוש. הנחתי עימו תפילין. את הצעיר הזה, היהודי הראשון שהנחתי עימו תפילין, לא אשכח לעולם.

רגע מכונן. נסיעתי הראשונה לרבי הייתה לקראת ג' בתמוז תשע"ה. לפני שמונה שנים. עמדתי שם ב'אוהל' והרגשתי שאני עובר 'ברית מילה' חסידית. כאילו עורלת הלב הפנימית שלי הוסרה. הנסיעה הזאת חיברה אותי מאוד לרבי ולתורתו.


שליחות במושב.
מרגיש בר־מזל

יוצאים לשליחות. שנתיים לאחר מכן, כשאני חתן טרי, לפני חתונתי, טסתי לרבי שנית. לפני הכניסה לציוּן אמרתי לעצמי: זה הזמן לקבל החלטה טובה. כתבתי שאנחנו מחליטים להקדיש את חיינו לשליחות. אחרי נישואינו ניסינו לפעול בקיבוצים באזור מטה יהודה. בהמשך היינו פרק זמן במוסקווה, ועם פרוץ הקורונה שבנו לארץ. בסוף התהליך קבענו את שליחותנו במושב אליפלט, בהכוונת צעירי חב"ד, עם השליח למבואות החרמון, הרב שניאור הלפרין.

קבלת פנים. כמאתיים משפחות מתגוררות ביישוב, שהוקם בידי עולי תימן. כשבאתי למושב, הציג אותי הגבאי בבית הכנסת לפני המתפללים: "יש פה רב חדש של חב"ד, 'בינתיים' קוראים לו פרידמן"... נקשרנו מאוד לתושבים, ואנחנו עושים מאמץ מיוחד לגעת בלבבות הצעירים. המבוגרים ספגו יהדות ומסורת בבית אבא, ואילו הצעירים כמעט אינם יודעים דבר. פעם אחת התעוררה התנגדות מסוימת לפעילותנו, אך מרבית התושבים התייצבו לימיננו.

הייעוד. ככל שאני חושב על הדרך שעשיתי ועד חיי השליחות שלנו כיום, אני מרגיש בר-מזל. אולי ברכה שהרבי העניק לסבי, הרב שלום-שכנא פרידמן, מחשובי חסידי חב"ד בבני-ברק, היא זו שבזכותה הגעתי למקום שבו אני נמצא עכשיו. אינני יודע להסביר איך זכיתי בזכות הגדולה הזאת, לפעול בשליחותו של הרבי. כיום אינני מצליח לדמיין חיים בלי שליחות. אנחנו שלוחים, כי לכך נועדנו!


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)