חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1896 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת אמור, י"ד באייר ה'תשפ"ג, (05/05/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1896 - כל המדורים ברצף
בואו לחולל יחד נס
יש חדש
פסח שני והמסר לכולנו
תפקיד הכוהנים
יום שמחה
להתכונן לראות
הכיסא דורדר לתהום
רציתי לשאול
סירוס בעלי-חיים
מוקד הילדים של הרב המשטרתי

מס' 1896, ערב שבת-קודש פרשת אמור, י"ד באייר ה'תשפ"ג (05.05.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

בואו לחולל יחד נס

ל"ג בעומר קשור במימד הניסי, המיסטי, העל-טבעי. זה יום הידוע בסגולותיו לישועות ניסיות ועל-טבעיות, שכולנו זקוקים להן

כמעט כל אדם בישראל מוטרד מאוד מהשיח הציבורי האגרסיבי, המשסע והמפלג. האווירה הזאת נמאסה על כולנו. איזה אדם שפוי רוצה לחיות בחברה שנדמית לחבורת תנינים רעבים, המשחרים לקרבן התורן?

אבל נדמה שזה העולם בימינו. כל אחד יכול להקליד ולשגר לחלל האוויר טקסטים רעילים ולחולל שערורייה. וכי אפשר לשלוט על מיליוני כתבנים וצייצנים ולגרום להם לאמץ סגנון מאַחד ונעים? ובפרט שגם מנהיגי ציבור וגורמים עתירי ממון תורמים את חלקם להגברת הקיטוב. זו המציאות העצובה שאנו חיים בה.

ההתכנסות המשותפת

רבים יאמרו בייאוש שזו מציאות חיינו. אך כדאי לזכור שלצד העשייה האנושית עומדת לפנינו תמיד האפשרות לפנות אל המימד העל-טבעי, האלוקי, הניסי. לא אחת רופאים אומרים לחולה: הרפואה אינה יכולה להועיל במצבך, התפלל לנס. ועינינו הרואות שפעמים רבות התפילות מתקבלות והנס מתחולל, בניגוד לכל התחזיות.

ל"ג בעומר קשור במימד הזה – הניסי, המיסטי, העל-טבעי. זה יום ההילולא של רבי שמעון בר-יוחאי, שגילה את תורת הנסתר וגילם באישיותו ובפועלו את החיבור עם המימד הרוחני העליון. זה יום הידוע בסגולותיו לישועות ניסיות ועל-טבעיות.

כשמתבוננים בתשומת הלב המיוחדת שייחס הרבי מליובאוויטש לתהלוכות ל"ג בעומר אפשר לחוש מעט את העוצמה הטמונה בהן. כל רגע היה יקר אצלו, ובכל-זאת נהג לצאת ולהשתתף בתהלוכת הילדים הענקית שעברה בחזית בית מדרשו, לנופף לשלום לילדים הצועדים ולהשמיע לפניהם דברי תורה וברכה.

שוב ושוב זירז הרבי והמריץ לפעול ולארגן עוד ועוד תהלוכות ילדים ביום המיוחד הזה, בדגש על שיתוף ילדים רבים ככל האפשר. מכאן ברורה החשיבות העצומה של עצם ההתכנסות המשותפת של המוני ילדי ישראל בל"ג בעומר, וההתחברות לערכי אהבת ישראל ואהבת התורה שיום זה מסמל.

מה מתחולל בשמיים

מקורותינו מייחסים כוח מיוחד לילדי ישראל, לתפילתם ולתורתם, המוגדרות 'הֶבֶל שאין בו חטא'. דוד המלך אומר בספר תהילים (ח,ג): "מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז, לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ, לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם". בכוחם של הילדים להשבית את מזימות האויב. חכמינו אומרים שגזירת המן התבטלה בזכות הילדים.

תהלוכות הילדים אינן רק פעילות נחמדה וססגונית. זו אולי המעטפת החיצונית, אבל בתוכה טמון עניין גדול וחשוב מאין כמותו. כאשר מאות אלפי ילדים מתכנסים ברחבי הארץ והעולם, קוראים יחדיו פסוקי תורה, נושאים יחד תפילה, מתחברים למסרים של אהבת ישראל ואחדות ישראל – מתחוללים בשמיים דברים כבירים שאין לנו מושג בהם, לטובת עם ישראל כולו.

ההשתתפות בתהלוכות האלה היא קודם כול זכות עצומה לכל אחד ואחת, לכל ילד וילדה, לכל הורה, סבא וסבתא. כשאתם באים עם הילדים לתהלוכות אתם מעניקים כוח רוחני עצום לעם ישראל כולו, ואתם עצמכם מקבלים את כל הברכות המוענקות במעמד מיוחד זה – ברכות לכל הדברים הטובים, ובעיקר לנחת מהילדים!


אחדות דרך הילדים. הכוח המיוחד של ל"ג בעומר

  יש חדש

ומלאה הארץ תהלוכות

בתי חב"ד יקיימו בע"ה בל"ג בעומר בכל עיר ויישוב ברחבי הארץ תהלוכות ילדים גדולות, ביוזמת הרבי מליובאוויטש, בסיסמה 'יחד כל ילדי ישראל'. התהלוכות יבטאו את אחדות העם ואת החיבור של כל ילדי ישראל למסורת היהודית המשותפת לכולנו. הילדים יצעדו ברחובות הערים ובידיהם שלטים הקוראים לאחדות ישראל ולאהבת התורה, ברוח מורשתם של רבי עקיבא ורבי שמעון בר-יוחאי.

שתייה לילדים

גם השנה יחולקו שקיות ובקבוקי שתייה למאות אלפי הילדים המשתתפים בתהלוכות בכל רחבי הארץ. הציבור מוזמן להשתתף בזכות הגדולה של מימון השתייה. לתרומת 'ח"י רוטל' בעבור השתייה היכנסו לקישור: https://www.charidy.com/chay.

לעילוי נשמות הקדושים

גם השנה נערכת היוזמה לחלוקת ספר הזוהר ללימוד משותף: הספר חולק ל-1702 חלקים, וכל אחד מקבל 7 עמודים לקרוא בכל יום, וכך זוכים יחד ללמוד כל יום את כל ספר הזוהר. הלימוד דורש חמש דקות ביום בלבד, בקריאה לגאולת עם ישראל בחסד וברחמים ולעילוי נשמות 45 קדושי מירון. לקבלת החלק האישי – להשאיר הודעה בטל' 026591733.

  שלחן שבת

פסח שני והמסר לכולנו

לקראת חג הפסח, כאשר בני ישראל עמדו להקריב את קרבן הפסח במדבר סיני, באו יהודים בתביעה אל משה רבנו. התורה מספרת (במדבר ט,ו-ז) כי אנשים אלה "הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם", טמאי מת, והם תבעו ממשה "לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה'"? הקב"ה נענה לטענתם, והורה למשה לקבוע את י"ד באייר לפסח שני, ואנו מציינים אותו עד ימינו אלה.

לכאורה, סדר טענותיהם אינו מובן. תחילה ציינו שהם אינם טהורים, ולאחר מכן הביעו את דרישתם להקריב קרבן פסח. הסדר היה צריך להיות הפוך: קודם כול היה עליהם להדגיש את חשיבות מצוות קרבן פסח, ובעקבות זאת לבקש ממשה למצוא פתרון כיצד להתמודד עם טומאתם!

חובה בלתי-ניתנת לביצוע

אלא שיש בדברים האלה משמעות עמוקה. בקרבן הפסח יש ייחודיות לעומת שאר הקרבנות. הקרבנות נחלקים בכללות לשלושה סוגים: א) קרבנות יחיד – אדם פרטי המקריב קרבן, כחובה או כנדבה. ב) קרבן ציבור – קרבן אחד שמייצג את כל ישראל יחד, ומוקרב בידי נציגי העם. ג) קרבן פסח – זה קרבן שכל יהודי חייב בו כקרבן יחיד, אבל הוא מוקרב עם הציבור באותו זמן ומקום, "בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

טענו אותם אנשים: "אנחנו טמאים לנפש אדם" – הקב"ה ברא את העולם כך שבקרב ציבור של מיליוני יהודים יש בכל עת מקרי פטירה לא עלינו, כשם שבכל יום ויום נולדים תינוקות חדשים. אם כן, מן ההכרח שבי"ד בניסן יימצאו תמיד אנשים שהם טמאי מת! איך אפשר להטיל על כל אדם חובה שאיננה ניתנת לביצוע?

חוק טבע

הלוא הקב"ה ציווה שכל יהודי חייב להקריב קרבן פסח, ולכן עליו להיות טהור בי"ד בניסן. בה בעת יצר הקב"ה את העולם באופן כזה שבכל י"ד בניסן יימצאו לפחות כמה יהודים שיהיו חייבים, על־פי התורה, לעסוק בקבורת המת ולא להיות טהורים!

טענו האנשים: "אנחנו טמאים לנפש אדם" – הטומאה שלנו נובעת מחוק טבע שהקב"ה קבע בעולם. למצב הזה יש משקל שווה לציווי הקב"ה להקריב קרבן פסח. הקב"ה, שהטיל את חובת המצווה על כולם, יצר גם את המציאות המונעת מכולם לקיים אותה!

כשרוצים באמת

גם אנו מתמודדים עם מצבים סותרים. הקב"ה דורש מאיתנו להיות קדושים ונבדלים מהגויים, לשמור שבת ולאכול כשר וכו'. ובה בעת הקב"ה מעמיד אותנו במצבים שאינם תואמים תמיד את הערכים היהודיים, ורבים מתקשים לחיות בשני העולמות בלי לוותר על אחד מהם.

פסח שני נותן את המענה גם לכך: כאשר נדמה שקיום התורה והמצוות מתנגש עם מציאות החיים, מגלה פסח שני שאין דבר אבוד. אם יהודי רוצה באמת לקיים את רצון ה' – הקב"ה יזַמן לו פתרון, והיהודי יגלה שיש בו כוחות חזקים להתגבר על הקשיים ולא לוותר על רצון ה'.

(תורת מנחם, כרך מג, עמ' 296)

  מן המעיין

תפקיד הכוהנים

זהירות בתוכחה

"אמור אל הכוהנים בני אהרון ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו" (ויקרא כא,א). המוכיחים את אחיהם ומשתדלים להחזירם למוטב, הם בבחינת כוהנים, בני אהרון. אומרת התורה לכל אחד ואחד מהם: "לנפש לא יטמא בעמיו". בשעה שהוא עומד ומוכיח את העם, ייזהר שלא יטמא ולא יקלקל את נפשו ביהירות, או בפניות צדדיות.

(המגיד ממזריטש)

שתי אמירות

"אמור ואמרת" – שתי אמירות: "אמור אל הכוהנים", שיהיו ראויים להיות בני אהרון – אוהבי שלום ורודפי שלום; "ואמרת אליהם לנפש לא יטמא", עם כל הרדיפה אחרי השלום וההתקרבות, אל תסכנו את נפשותיכם מרוב רצון להתחבר – "לנפש לא יטמא".

(החוזה מלובלין)

טהרה עצמית

קדושת הכוהנים מקורה בהיותם מזרעו של אהרון. אבל לא דיי בזכות אבות, ויש צורך גם בייחוס עצמי. לכן "אמור אל הכוהנים בני אהרון", שלא יסתפקו בהיותם בני אהרון, אלא "ואמרת אליהם" – הדיבור מופנה אליהם, שמוטלת עליהם החובה להיטהר ולעלות במדריגות הקדושה מכוח זכותם שלהם.

(רבי לייבוש חריף)

זהירות מעבירות קטנות

"אמור ואמרת – להזהיר גדולים על הקטנים" (רש"י). להזהיר את הגדולים, הצדיקים, על הדברים הקטנים, על עבירות קטנות. כי על משי לבן גם לכלוך מועט נראה ובולט, ובאור היום בולט גם כתם קטן. מי שזכה לעיניים מאירות, רואה את חסרונותיו ופגמיו אף כשהם דקים מן הדקים.

(רבי אלימלך מליז'נסק)

זוהר ואור

"להזהיר" – מלשון זוהר ואור. בשעה שהגדול שם לב לקטן ממנו ודואג לו, הוא זוכה לגילוי אור אלוקי נעלה, כמאמר רז"ל בשעה שהעשיר נותן מממונו לעני, אזיי "מאיר עיני שניהם ה'".

(הרבי מליובאוויטש)

הקב"ה 'מטמא' עצמו

"ולאחותו הבתולה... לה יטמא" (ויקרא כא,ג). עתיד הקב"ה 'לטמא' את עצמו כביכול כדי להעניש את אדום ולגאול את בני ישראל, ככתוב "וכל מלבושי אגאלתי". שכן כנסת ישראל נקראת 'בתולת ישראל', והקב"ה נקרא 'כוהן'.

(זוהר)

השכינה עימנו

כיוצא בדבר מצינו גם בגאולת מצרים. הקב"ה בכבודו ובעצמו ירד למצרים, אף שהייתה מלאה גילולים, כדי לגאול את ישראל. כך כל אימת שבני ישראל נמצאים בגלות וגם כשיש שם עניין של טומאה, נמצאת השכינה עימם בגלות.

(הצמח צדק)

  אמרת השבוע

יום שמחה

סיפר רבי אליהו ראטה, משמשו של רבי שלמה מזוויהל, שפעם אחת התכונן רבי שלמה לנסוע למירון לקראת ל"ג בעומר, ואמר לו כי רצונו לנוח מעט לפני הנסיעה, וביקש לקרוא לו כשכל הנוסעים יהיו מוכנים.

בבוא העת נכנס רבי אליהו לחדרו של רבי שלמה, וראה שהכרית שעליה הניח רבי שלמה את ראשו רטובה כולה מדמעותיו. הוא כבר הבין איזו 'מנוחה' הייתה לו...

אך מייד כשעלה רבי שלמה לכלי הרכב החל לעורר את כל הנוסעים להיות בשמחה. הוא הבחין שרבי אליהו שרוי בתענית, והורה לו להפסיק מייד את התענית באומרו: "יום נסיעה לרשב"י הוא יום שמחה!".

  גאולהפדיה

להתכונן לראות

בוא וראה. בגמרא הלשון הרגיל הוא 'תא שמע' (בוא שמע), ואילו בספר הזוהר, פנימיות התורה, הלשון השכיח הוא 'תא חזי' (בוא ראה). כי בפנימיות התורה כבר מאירה מעלת תורתו של משיח, שתהיה בבחינת ראייה.

על משיח צדקנו נאמר שהוא ילמד תורה את העם כולו, ובכלל זה את כל גדולי הדורות. הדבר מעורר תמיהה גדולה: הלוא "משה קיבל תורה מסיני", ובתוך זה כלולה גם תורתו של משיח, ואיך ייתכן שהוא יישב וילמד תורה מפיו של משיח?! וכמו-כן איך אפשר שתנאים ואמוראים, שלמדו את כל התורה כולה, יצטרכו לשמוע דברי תורה מפיו של משיח?

הנביא ישעיה מתאר את גדולת חוכמתו של המשיח בפסוק (ישעיה נב,יג) "הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי, יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד". אומר על כך המדרש (ילקוט שמעוני ישעיה שם): "זה מלך המשיח... 'ירום' מן אברהם... 'ונישא' ממשה... 'וגבה' ממלאכי השרת". מוסבר על כך בתורת החסידות (לקוטי תורה צו יז,א) שמעלתו זו של המשיח תהיה משום שהוא יגלה את פנימיות התורה.

מסופר בפרי עץ חיים (שער קריאת שמע שעל המיטה פרק א) שפעם אחת התנמנם האר"י ז"ל ביום השבת, וכשהקיץ אמר לתלמידיו שלמד עכשיו בישיבה של מעלה עניינים נפלאים בפרשת בלק ובלעם, שכדי לפרשם יזדקק לשמונים שנים רצופות. תורת החסידות מסבירה שהאר"י ז"ל קיבל את העניינים בבחינת ראייה, ולכן כדי להסביר מה שלמד בשעה קצרה של ראייה יזדקק לשמונים שנים של הסבר בדיבור.

ראייה ושמיעה. הפער בין ראייה לשמיעה איננו כמותי בלבד. יכול אדם לשמוע תיאור מפורט של נוף או של אירוע, ונראה לו כי הוא אכן מקבל תמונה של הדבר; אך ברור שהתמונה המצטיירת במוחו אינה אלא צל חיוור של הדבר עצמו, ואין ערוך בינה ובין ראייה בעיניים. הראייה, נוסף על הבהירות והחדות שהיא מעניקה, מספקת גם תמונה מפורטת לאין שיעור, בלי ספקות ופקפוקים, והיא גם מקיפה בבת אחת אין-ספור פרטים, שכדי לתארם יש צורך במילים רבות.

התורה שאנו לומדים בזמן הזה היא בבחינת 'שמיעה'. איננו רואים את עצם הדבר, אלא אומרים לנו שהדברים הם כך וכך. לכן גם מי שלמד את כל התורה כולה השיג אותה בדרגת 'שמיעה', שאין לה ערך לעומת ה'ראייה'. וזו מעלת תורתו של משיח – גילוי הדברים בבחינת 'ראייה', כמו שנאמר (ישעיה מ,ה) "וְנִגְלָה כְּבוֹד ה' וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי ה' דִּבֵּר". הוא יגלה את פנימיות התורה בבחינת 'ראייה', עם כל המעלות הנפלאות של ראייה, התופסת את עצם המהות והמביאה בהירות והתאמתות.

  מעשה שהיה

הכיסא דורדר לתהום

תשובתו של הרב הפתיעה את האישה: "אני יודע שאם אזכה להגיע למירון ולהשתטח על ציונו של רבי שמעון בר-יוחאי – אתרפא"

מראהו של הרב המוטל על המיטה שבר את ליבה של הגב' סבו. היא החליטה לעשות הכול כדי לרומם את רוחו ולסייע לו.

הרב חיים-משה מנדל נולד בעיר ביסטריץ שברומניה בשנת תרס"ב (1902), והוסמך לרבנות בהונגריה. לפני השואה הספיק לשמש דיין בטמשוור, ובתחילת חודש אלול תש"ט (1949) עלה לארץ ישראל עם בני משפחתו.

נראה היה שדברי חז"ל "ארץ ישראל נקנית בייסורים" נאמרו על משפחתו של מנדל. לאחר שירדו מהאונייה בנמל חיפה שוכנו בני המשפחה במחנה עולים, באוהל קטן ורעוע. עכברים סבבו בין רגליהם, ורוחות ים עזות היכו ביריעות האוהל.

החום והלחות של ימי שלהי הקיץ היו קשים מנשוא. פערל, זוגתו של הרב, החליטה לצאת לחיפה, לבקש את עצתו של האדמו"ר ה'מקור ברוך' מסערט-ויז'ניץ, שאביה היה מקורב לאביו.

היא התקבלה בסבר פנים יפות. האדמו"ר הקשיב למצוקתה ויעץ: "עִברו להתגורר בצפת". האקלים הקריר והיבש אכן היטיב עם בני המשפחה, והם החלו להתעודד מעט.

עם כניסת ראש השנה נשמעו דפיקות קלות על דלת צריפם. בפתח עמדו איש ואישה, והאישה שאלה: "אולי יש כאן יהודים מהעיר גרויסוורדיין?".

"מוצאי מגרויסוורדיין", ענתה הרבנית פערל.

"את פערל גולדמן!", קראה האישה בהתרגשות, "אינני מאמינה!". השתיים נפלו זו על צווארה של זו בחיבוק נרגש.

שם משפחתה של האישה היה סבו. סבה של פערל היה רבי מאיר-זאב רוסנק, שהיה תלמיד-חכם מופלג, והתגורר בעיר גרויסוורדיין, בשכנות למשפחת סבו, שהייתה בעלת אמצעים.

כשעלתה משפחת סבו לארץ, השתקעה בתל-אביב. את ימי ראש השנה החליטו בני הזוג סבו לעשות בצפת. לקראת כניסת החג יצאו לבקר בשכונת העולים החדשים, בתקווה למצוא מכר או קרוב.

בעודם פוסעים בשכונה הבחינו במחזה ששבה את ליבם. מבעד לחלון אחד הצריפים ראו אישה עומדת ומדליקה נרות יום טוב. לצידה, על המיטה בקצה החדר, שוכב יהודי בעל פנים מאירות וקורנות. "ראינו את השכינה שורה על ביתכם", סיפרו השניים לימים, והמראה גרם להם להקיש על דלת הצריף.

לאחר ששככה סערת המפגש, פנתה הגב' סבו אל רבי חיים-משה. "מדוע הרב אינו הולך לבית הכנסת בליל ראש השנה?", תהתה.

"לדאבוני נבצר ממני להלך על רגליי", השיב הרב בשקט, כמו משלים עם מר גורלו, "ואין באפשרותי לשכור אנשים שיובילוני לבית הכנסת".

פניהם של בני הזוג קדרו. "מה אוכל לעשות למענך?", שאלה הגב' סבו ברוחב לב. תשובתו של הרב הפתיעה אותה. "אני יודע שאם אזכה להגיע למירון ולהשתטח על ציונו של רבי שמעון בר-יוחאי – אתרפא".

הביטחון שהיה נסוך בדבריו שכנע את גב' סבו למלא את מבוקשו. היא שכנעה את בעלה לממן את הנסיעה למירון הסמוכה. "כדאי לעשות כל מאמץ, ולו בעבור ההרגשה הטובה של הצדיק", טענה בלהט.

בני הזוג לא התמהמהו. למחרת ראש השנה, בצום גדליה, שכרו אמבולנס ובו ארבעה אחים, שיסייעו בהובלת הרב אל הציון.

כאשר משפחת סבו עם הרב ורעייתו ושאר המלווים הגיעו למירון, גאתה ההתרגשות. "הביאוני לציון הקדוש, ושם הותירו אותי לבדי", ביקש הרב.

שעה ארוכה העתיר בתפילה לבורא עולם. הוא שפך את ליבו והתחנן לרפואה קרובה. בשלב מסוים חש כי תפילתו נענתה.

הוא קרא למלוויו וביקש מהם להקימו מכיסא הגלגלים. "אין לי עוד צורך בו", אמר לאחים המשתאים. בקשתו השנייה היכתה אותם בתדהמה מוחלטת. "מייד אחרי שאקום, קחו את הכיסא ודרדרו אותו במורד ההר, אל התהום...".

הבקשה הנחרצת הדהימה את כולם. רבי משה-חיים עמד על רגליו, הפמליה צפתה בכיסא הגלגלים מתגלגל במורד ומתפרק לשברים. להפתעת כל הנוכחים, שלא ראו מעודם נס כזה, פסע הרב כמה צעדים.

"בזכותכם נרפאתי", אמר למר סבו בקול רוטט. "אני מברך אתכם באריכות ימים ושנים עד שיבה טובה". לגב' סבו אמר: "אני יודע שהכול בזכותך. הנני מברך אותך שתזכי לחיים ארוכים כמניין 'לחיים' (98), ויהיו לך כוח ובריאות לעסוק בחסדים עם הבריות עד יומך האחרון, מתוך דעה צלולה".

הברכה המרגשת התקיימה במילואה, והגב' סבו נפטרה ביום הולדתה התשעים ושמונה.

כמה שנים קודם לכן חלתה מאוד, ונראה היה כי שעתה מתקרבת. בנה, שסעד אותה, שמע אותה לוחשת: "ריבונו של עולם, אני לא מוותרת על ברכת הצדיק".

מייד לאחר מכן חלה הטבה במצבה. היא החלימה והשלימה את שנותיה. עד יומה האחרון עסקה במעשי צדקה וחסד, וסעדה זקנים וגלמודים רבים.

(על-פי 'הראה לעניו')

  רציתי לשאול

עם הרב יוסף-יצחק הלפרין

מנהל בית חב"ד במירון

אנשים מספרים על רגשות התעלות שהם חשים בציון רשב"י במירון. ביקרתי במקום ולא הרגשתי דבר.

מאוד תלוי כיצד באים לרשב"י. אם באים לטיול, אין סיבה להתפלא שלא מרגישים התעלות רוחנית. צריך לדעת שבאים למקום קדוש, שבו התפילות נשמעות ומתקבלות יותר. מקובל אצל חסידים שאם באת לצדיק, סימן שהוא הזמין אותך. אם באת למירון, צריך גם להעריך את הזכות הגדולה הזו שהוזמנת לרשב"י...

ככלל, כדי לחוש רגשות של קדושה, יש צורך בהכנה מתאימה. קודם כול הכנה נפשית עמוקה ורצינית. נוסף על כך, הנה כמה הצעות מעשיות להכנה ראויה:

א) לקרוא או לשמוע על רשב"י ולהבין את עוצמת דמותו. רשב"י אמר על עצמו: "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין". בזוהר הקדוש נאמר עליו: "מאן [מי] פני האדון ה'? דא [זה] רשב"י!". ובשיר 'בר-יוחאי' המפורסם נאמר עליו: "נעשה אדם – נאמר בעבורך". אלה אמירות מדהימות שלא נאמרו על איש זולתו.

ב) ללמוד מתורתו של רשב"י, ובצורה מובנת ושווה לכל נפש. כיום אפשר לעשות זאת באמצעות מגוון רחב של ספרי חסידות מבוארים, שבהם כלולים גם דברים מספר הזוהר בצורה שכל אחד ואחד יכול להבינם, וגם להפיק מהם הוראות להתנהגות יום-יומית.

ג) קודם הכניסה לציון רשב"י ראוי לטבול במקווה טהרה, כדי להיכנס אל הצדיק זכים וטהורים יותר, וכמו-כן כדאי לתת צדקה.

בציון עצמו כדאי לומר פרקי תהילים ולהתפלל. יש הנוהגים לומר את סדר 'מענה לשון', ויש הכותבים 'פדיון נפש'.

ונסיים בדברי הרבי הריי"צ מליובאוויטש: "שמעתי אומרים: מירון הוא אוהל שמח; כשבאים למירון נעשים חזקים יותר".

  פינת ההלכה ומנהג

סירוס בעלי-חיים

שאלה: האם מותר לעשות ניתוח סירוס בבעלי-חיים?

תשובה: מקובל בימינו כי מי שמגדלים בעלי-חיים ואינם רוצים שיתרבו, לוקחים אותם למרפאה וטרינרית ושם מבצעים בהם ניתוח שמונע מהם אפשרות להוליד צאצאים. כמו-כן רשויות מקומיות נוהגות ללכוד חתולי רחוב ומעבירים אותם לביצוע הניתוח, כדי שלא יתרבו.

יש לדעת כי בפרשתנו מופיע איסור מפורש על ביצוע ניתוח כזה, הן בבעלי-חיים הן בבני-אדם (כל עוד אין סכנה לאדם או לחי במצב הקיים).

ניתוח כזה בזכרים, אסור מן התורה. בנקבות – להרבה פוסקים האיסור הוא מדרבנן.

הרמ"א מביא עצה להעביר את בעל-החיים לבעלותו של גוי, והגוי יעבירנו לגוי אחר שיבצע בו את הניתוח. זה מה שאפשר לייעץ לרשויות ולגופים השואלים כיצד לבצע זאת באופן שיש בו מינימום של איסור.

כתחליף לניתוח יש אפשרות למניעת הולדה הורמונלית, בהזרקת חומרים מסוימים. פעולה זו מותרת על-פי ההלכה, אלא שטיפול זה יקר (ולא רק רשויות מקומיות, אלא אפילו גוף כמו צה"ל אינו יכול לעמוד בו), ומתאים רק לאדם פרטי. עוד חיסרון בזריקה, שתוקפה יכול להגיע עד כשנה-שנתיים בלבד, לעומת ניתוח שנעשה פעם אחת ולתמיד.

מקורות: רמב"ם ספר המצוות ל"ת שסא. הל' איסורי ביאה פט"ז הי"ב-יג. ספר החינוך מצווה רצא. שו"ע אה"ע סי' ה סי"א-י"ד, רמ"א, נו"כ ואוצר הפוסקים. אנציקלופדיה הלכתית-רפואית ערך סריס, כרך ה עמ' 842 ואילך. תודה להרב יהודה עמיחי, מכון התורה והארץ.

  חיים יהודיים

מוקד הילדים של הרב המשטרתי

"מאז היותי ילד קטן אני זוכר את מירון. עוד מהימים שהיו שם רק בסטות ומוזיקה. כיום, כמובן, הכול נראה אחרת לגמרי"

הורה מבוהל וחסר נשימה נכנס לחפ"ק הילדים של משטרת ישראל, במעלה הר מירון, ומבקש את עזרתו הדחופה של הרב אנשיל פרידמן באיתור בנו. הרב פרידמן מרגיע את ההורה, ניגש למערכת הכריזה וקורא בשמו של הילד האובד. זה יהיה צעד ראשון לאיתורו המהיר של הילד.

המחזה הזה מתרחש מאות פעמים במהלך הילולת ל"ג בעומר בציון רבי שמעון בר-יוחאי במירון. את תפקיד 'מאתר הילדים' קיבל עליו הרב פרידמן, רב מחוז הצפון של משטרת ישראל, כחלק ממשימותיו בהילולת הרשב"י. הרב פרידמן (64), חסיד בעלז, מתכונן כל השנה לל"ג בעומר, בברכת רבו, האדמו"ר מבעלז שליט"א.


הרב פרידמן בחפ"ק.
הכנה מנטלית של השוטרים לקראת ההילולא

לא זז מההר

אלה ימי ההכנה לל"ג בעומר והרב פרידמן לא זז מהר מירון. "תפקידי לדאוג ולראות שכל שוטר וכל אזרח יידע שיש הקב"ה גם במשטרת ישראל", מסכם הרב את תפקידו. "עבודתי באה לידי ביטוי בהיותי כתובת לכל שוטר לכל אורך השנה; כשרות, חתונות, תשמישי קדושה, וגם באירועים מצערים כמו הלוויות". הרב פרידמן מספר על קשר חם עם בית חב"ד במירון, הפועל סביב השעון בל"ג בעומר, להפצת תורת החסידות להמוני העולים.

מירון בעבורו הוא הרבה מעבר לתפקידו הרשמי. "מאז היותי ילד קטן", הוא מספר, "אני זוכר את מירון. עוד מהימים שהיו שם רק בסטות ומוזיקה. כיום, כמובן, הכול נראה אחרת לגמרי. כל מי שעולה למירון מרגיש היטב את הקדושה, את התפילה, את השמחה".

האסון הנורא

ההיערכות שלו מתחילה ימים רבים לפני ל"ג בעומר. "אחד הדברים המרכזיים שאנחנו עושים הוא לשוחח עם השוטרים ולהכין אותם מנטלית לקראת היום הקדוש", אומר הרב. "בשנה שעברה, בעקבות כל המגבלות שהיו בל"ג בעומר, באו אליי לא מעט שוטרים ואמרו לי בעצב: 'השנה לא היה ל"ג בעומר'. כאבה להם ההגבלה בשמחה".

אסון מירון, לפני שנתיים, הוא האירוע העצוב ביותר שחווה. ככל שנקפו הדקות והדיווחים הבהולים החלו לזרום, הבין שאסון גדול מתרחש. "עליתי לשם בריצה", הוא משחזר. "בראש ההר עמד המפקד שלי, שמעון לביא. הוא אמר לי: 'הרב אנשיל, יש אסון, לך לרמקול ונסה בעדינות להרגיע ולהוביל את האנשים'. באמצעות מערכת הכריזה דיברתי לקהל ביידיש, וניסיתי להרגיע, ואז ירדתי למקום האירוע עצמו. שם קלטנו את ממדי האסון".

הרב פרידמן מתאר רגע קשה במיוחד: "אני ליד המשאית, ועומד אבא שמחפש נואשות את שני ילדיו, ואני יודע שהם בתוך המשאית, שיוצאת עכשיו למכון לרפואה משפטית. זו התמודדות שאי-אפשר לתאר במילים".


התפילה הגדולה. של"ג בעומר תשפ"ג יעבור בשמחה ובבטחה

צמידים לילדים

כדי לסייע באיתור ילדים התחילו לחלק להורים צמיד לילדים, ובו שם הילד, שם הוריו ומספר טלפון, כדי שאם ילד יאבד, יהיה אפשר למצוא אותו במהירות. אך בצפיפות הגדולה לפעמים הדבר אורך זמן. "יש ילדים שנמצאים אצלנו בחפ"ק כמה שעות, עד שההורים באים", הוא אומר. "אנחנו מטפלים בכשלוש-מאות מקרים כאלה בכל ל"ג בעומר. אפשר גם להשיג אותנו במספר 1220".

הרב פרידמן מעיד ש"המשטרה עושה הכול להסביר פנים לעולים. השוטרים מחכים לעולים ואוהבים לתת שירות. עכשיו כולנו מתרכזים בדבר אחד: של"ג בעומר תשפ"ג יעבור בתפילה, בשמחה ובבטחה. שכל אחד ואחד יוכל לבוא לרשב"י ולשפוך את ליבו בתפילה בנחת וברוגע".


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)